שאלה
אכלתי צ'פס במסעדה בשרית האם אני בשרי לגבי איסור אכילת חלבי?
תשובה
אדם שאכל צ'יפס במסעדה בשרית צריך לברר ע"י המשגיח או העובדים שם האם הצ'יפס בשרי היינו אם מטגנים במכשיר הצ'יפסר גם מוצרי בשר ועוף שאם כן הצ'יפס הוא בשרי ממש, וצריך לחכות שש שעות מזמן אכילת הצ'יפס. אך במקום שאינו יכול לברר זאת כגון שהיא שעת לילה מאוחרת וכדו', ורוצה כעת לאכול מאכלי חלב, מותר לו לאכול מייד ואינו צריך לחכות ולהמתין כלל.
מקורות
א
למעשה לא ניתן לקבוע בצורה ברורה אם האוכל את הצי'פס נעשה בשרי, משום שזה תלוי במציאות בדרך וצורת הטיגון בצ'יפסר ובמה שמטגנים שם, אם מקפידים על טיגון הצ'יפס בלבד או שמטגנים בשמן זה גם מוצרי עוף ובשר, ולברר זאת אפשר ע"י המשגיח של המסעדה או ע"י העובדים בה, דאם מטגנים שם גם מוצרי בשר ועוף כפי שמצוי בדר"כ ברוב המסעדות א"כ דינו של הצ'יפס כבשרי ממש וצריך לחכות שש שעות מזמן אכילתו, משום שהעוף או הבשר מוציאים שומן ושאריות ובדר"כ אין פי שישים נגד זה והוי טעם הבא מן הממש (שהרי אפי' אם יסננו את השמן מהשאריות של הטיגונים הבשריים, מ"מ אי אפשר לסנן את השומן היוצא ממוצרי העוף והבשר המתערבב בשמן), ולכן הצ'יפס הוא בשרי ממש דטעם כעיקר (כמבואר בש"ע יו"ד סי' צ"ח סעי' ב'), ובפרט שהוי מן הממש דהשאריות קיימות בשמן בדר"כ, ולכן יצטרך האוכל אפי' רק מהצ'יפס או מכל מאכל פרווה שטוגן שם לחכות שש שעות מזמן אכילתו כדין האוכל מאכל בשרי.
וכל זה דלא כמו שכתב בספר הכשרות למעשה (דף ק' ובהערה קי"ח), דשמן שטיגנו בו שניצל וכדו' ולאחר מכן טיגנו בו דבר פרווה באופן שהשמן נקי ללא שאריות מתבשיל הבשר, שאין צריך המתנה של שש שעות לאחר אכילת הפרווה. זה אינו דמוצרי העוף והבשר מוציאים שומן שמתערב בשמן כך שאין אפשרות לסננו כלל, והוי כטעם הבא מן הממש (ולכן אינו דומה לנ"ט בר נ"ט דהתירא), וראה באריכות בענין זה במש"כ בדרכי תשובה (יו"ד סי' פ"ט ס"ק מ"ב), וביד יהודה הארוך (שם ס"ק ה').
אך אם מעיד המשגיח או העובדים שם שהצ'יפסר מיועד אך ורק לטיגונים של מוצרי פרווה, אפשר לסמוך ע"ז ולאכול אחר כך מאכלי גבינה.
ב
אמנם אם יצא משם כבר ואין באפשרותו לברר הדבר ע"י המשגיח או העובדים האם הצ'יפס בשרי או פרווה, וכעת רוצה לאכול מאכלי גבינה, לכאו' נראה דהוי ספק בדרבנן וכל ספק דרבנן לקולא (אך לעניין מעשה עיין לקמן אות ג'). ולא הוי כדבר שיש לו מתירין, כיון שרוצה לאכול כעת ולא לחכות עד שיוכל לברר הדבר, א"כ על הזמן שעובר כעת לא הוי יש לו מתירין ושפיר הוי ספק לקולא (ראה בפת"ש יו"ד סי' ק"ב ס"ק ו').
מעין זה כתב בספר בדי השולחן (סי' פ"ט ביאורים ד"ה שש שעות), להקל לענין אדם שמסתפק אם עברו שש שעות מזמן אכילתו או לא והעלה דכיון שהוי ספק דרבנן יש להקל, דמה שהחמיר הרמ"א דנכון להחמיר שש שעות היינו בוודאי ולא בספק, עיי"ש.
אולם חזיתי בשו"ת דברי בניהו (חלק ח"י סי' כ"ו באות ו'), שהעלה דבכהאי גוונא שמסתפק אם אכל מאכל בשרי או לא שימתין שעה אחת ואחר כך יאכל מאכל חלבי, כיון דהוי ס"ס אי אכל מאכל בשרי, וא"כ דלמא הלכה כהראשונים וכהרמ"א דס"ל דסגי בהמתנת שעה אחת.
אך נפלאתי על דברי הרב הגאון שליט"א, דהא רוב הראשונים דס"ל שאין צריך המתנת שש שעות הסיקו שאין צריך המתנה כלל ובסילוק סעודה או אפי' בקינוח והדחה בלבד סגי, ומהם התוס' ובה"ג הריטב"א והר"ז הלוי ועוד, וכוותיה פסק הרמ"א לדינא, ואף דברי הרמ"א דהמנהג במדינתם להקל שעה אחת, מקורם מהגהות שערי דורא (סי' ע"ו ס"ק ה'), ושם נתבאר דמנהג זה אינו ברור כלל, והעיקר שצריך המתנת שש שעות, וז"ל: "רבים נוהגים להקל ועושין להם פשרה מדעתם להמתין שעה אחת אחר סעודת בשר וסליקו וברכו ואז אוכלין גבינה. ואף על פי דלא אשכחנא טעמא ורמז לשיעור זה ממה נפשך, מכל מקום מי ימחה בידם הואיל ותוספות וראבי"ה מתירין. אכן הצנועים מושכין ידיהם עד מסעודת שחרית לסעודת ערבית. מהרא"י ז"ל". עכ"ל.
אמנם במבוא שערים הביא דכן כתב המהרי"ל בדרשותיו בדיני בשר וחלב (עמ' תקנ"ד), שהמנהג להמתין שעה אחת. וכן הר"ר יונה כתב בשער מ' סי' ד', דנהגו העולם להמתין שעה אחת אחר ברכת המזון. מ"מ זהו מנהג שנהגוהו אנשים מדעתם ואינו מעיקר הדין כלל, א"כ במקום ספק דרבנן נראה דיש להעמיד הדבר על עיקר הדין שיהא מותר לאוכל מאכלי חלב מייד כשמסתפק אם אכל מאכלי בשר ואין צורך לחכות שעה נוספת. ומה שכתב לעשות ס"ס בזה במחילה מכבוד תורתו אינו מחוור.
ג
ברם מבירור שערכנו עם רבנים האחראים על נתינת הכשרות במקומות מסוימים, ועם משגיחי כשרות במסעדות וכדו', נתברר שאע"פ שהרבנות (בכשרות מהדרין), דורשת לטגן את הצ'יפס והפלאפל וכל המוצרים שהינם פרווה בצ'יפסר שהוא פרווה, ואת שאר הטיגונים של מוצרי בשר ועוף במטגנת המיועדת לכך בנפרד, יש הרבה מקמות שאינם מקפידים ע"ז ומטגנים הכל יחד, וכן המצב ברוב המקומות, ושהמשגיחים מעלימים עין מזה וכו'.
א"כ בדידן שאכל צ'יפס במסעדה בשרית ויצא משם וכעת אינו יכול לברר הדבר אם הצ'יפס היה בשרי או לא, נראה דהוי כדבר שאתחזק איסורא, ואינו כספק דרבנן רגיל דאזלינן ביה לקולא (כמבואר בש"ך בנקודות הכסף על הט"ז סי' ס"ט ס"ק כ"ד, וראה עוד בכף החיים סי' ק"י בכללי ס"ס אות ל"א, המקורות לזה), ולפי"ז לכאו' יהא צריך להחמיר ולהמתין שש שעות. (אך לא מטעם דבידו לברר שבהכי נמי לא אמרינן ספק דרבנן לקולא, משום דכעת רוצה לאכול ואינו יכול לברר כלל, כגון שהיא שעה מאוחרת בלילה וכדו', ואם יוכל לברר זה רק ע"י טרחא מרובה שבזה שפיר אמרינן דספק דרבנן לקולא, כמבואר בכף החיים שם אות ט"ו, עיי"ש).
אולם אף בספק דרבנן שאתחזק איסורא מצינו לחלק מן הפוסקים דס"ל דגם בזה אזלינן לקולא, כן כתב הפרי חדש (כלל ט"ו ובקיצור אות ל"ג), ובמנחת יעקב ועוד, וראה בכף החיים (שם אות ל"א), דכתב למעשה דבהפסד מועט יש לחוש לדעת האוסרים, ובהפסד מרובה יש להקל. ושכן כתב הזבחי צדק (אות קכ"ד).
אמנם בדידן נראה דאף הכף החיים יודה להקל לגמרי שאין צריך להמתין שש שעות כלל מעת אכילתו את הצ'יפס, ושרי ליה לאכול מייד מאכלי חלב, משום דס"ס אית לן הכא: א- אם הצ'יפס בשרי. ב- דלמא הלכ' כהפוסקים דס"ל דסגי בקינוח והדחה, או בסילוק השולחן. ובכהאי גוונא שפיר אמרינן דספיקא לקולא אע"פ שאתחזק איסורא, כיון דהוי ס"ס בדרבנן שיש להקל בזה כמבואר בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' ת"א), עיי"ש.
העולה מן האמור
אדם שאכל צ'יפס במסעדה בשרית צריך לברר ע"י המשגיח או העובדים שם האם הצ'יפס בשרי היינו אם מטגנים במכשיר הצ'יפסר גם מוצרי בשר ועוף שאם כן הצ'יפס הוא בשרי ממש, וצריך לחכות שש שעות מזמן אכילת הצ'יפס. אך במקום שאינו יכול לברר זאת כגון שהיא שעת לילה מאוחרת וכדו', ורוצה כעת לאכול מאכלי חלב, מותר לו לאכול מייד ואינו צריך לחכות ולהמתין כלל.