שאלה
האם מברכים כשקובעים מזוזה שנפלה לפני כמה ימים?
תשובה
מזוזה – כל זמן שמתעסק בקביעת מזוזה בבית אם נפלה לא חוזר ומברך.
אך לאחר שסיים לקבוע את המזוזה, נפלה המזוזה יש לחזור ולברך כשקובעה.
וכ"ש בזה שעברו כמה ימים, מנפילתה.
מקורות
כתב הברכ"י סימן רפו ס"ק י' "אם הסיר המזוזה לבודקה ודעתו לחזור ולקובעה, יש להסתפק אם יברך כשחוזר וקובעה. לשון למודים א"ח סימן [ט']. ועמ"ש בשו"ת אדמת קדש ח"א (יו"ד סי' יח)", וכתב הפת"ש סימן רפט ס"ק א' "והנה אין התשובה הנ"ל לפני וכעת לא ידעתי מקום הספק בזה, אמאי לא הוי זה כמו פשט טליתו ע"ד לחזור ולהתעטף בו, או בתפילין ע"מ לחזור ולהניחם, ע' באו"ח סימן ח' סי"ד בהגה ובסימן כ"ה סי"ב בהגה. ושמא י"ל דהכא לא הוי ע"ד לחזור ולקבעה, דשמא ימצא פסול, ולכן נסתפק בזה".
ובשו"ת אדמת קודש ח"א יו"ד סימן י"ח, עמד על הקושיא זו ותירץ "אמנם ראיתי ונתון אל לבי דאיכא צדדין לחלק מנדון הטלית לנדון המזוזה ואפי' הטור יורה וידין בנידון דידן דדוקא גבי טלית ותפלין דאם לא היה חייב להסירן אינו מברך משום דודאי דכד קיימי קיימי ואין ספק בהו וכיון שהיה דעתו להחזירן מיד אין צריך לברך. משא"כ גבי מזוזה כשמוציאה ממקומה לבודקה הוא על דעת שאם לא תמצא כשרה שיבטל אותה מכל וכל. ונמצא כשקובע אותה אחר שנמצאת כשירה הוי ליה כקובעה מחדש ופנים חדשות באו לכאן ולזה צריך לברך ואפי' הטור יודה בנ"ד מה"ט. והיא סברא נכונה דכיון שהיה לו ספק אם תמצא כשירה אם לאו ולזה הוא מסיר אותה ממקומה כשנמצאת כשירה הוי כקובע אחרת וכן עמא דבר דמברכין", ולכאורה אפשר לדחות שהרי למזוזה יש חזקת כשרות, שהרי מצינו שמזוזה של ציבור בודקים פעם בחצי יובל, אל"כ זה נמצא במקום המועד לרטיבות וכדו'.
וכתב הבא"ח ש"ש כי תבוא סעי' ח' "דמצות מזוזה דינה כמצות ציצית, דקי"ל להלכה לענין ברכות כסברה שהביא מור"ם ז"ל בה' ציצית סי' ח', דאם פשט טליתו שכבר בירך עליו בעת שלבשו ועתה כשפשט אותו דעתו לחזור ללבשו מיד, אינו צריך לברך עליו, כי נפטר בברכה שבירך עליו בפעם ראשונה, ועיין ש"ע להגאון ר"ז ז"ל בסי' ח' סעיף כ"ג, ודין זה איירי אפילו בטלית קטן שלבשו ובירך עליו ואחר ארבע וחמש ימים פשט אותו לפי שעה אדעתא דלחזור וללבשו, דג"כ קיי"ל דנפטר בברכה שבירך עליו כשלבשו פעם ראשונה, ואף על גב דיש פלוגתא בדין זה ומרן ז"ל פסק כמ"ד דצריך לברך שנית משום דמצוה ראשונה אזלא לה, וגם הברכה אזלא לה, עכ"ז קי"ל להלכה כסברה הנז' דלא יברך, וכן הדין במזוזה דאם הסירה לפי שעה משום איזה צורך אדעתא לחזור ולקבעה, דלא יברך, משום דנפטר בברכה שבירך כשקבעה, וכו'
ועוד העליתי שם בס"ד דאם הסירה כדי לעשות לה תיק אחר, וחזר וקבעה, אם לא שהה הרבה לא יברך, ואם שהה הרבה שעות בעשיית התיק והלך ממקום למקום ועשה בינתים כמה היסח הדעת בעסקים אחרים, כל כהא יברך כשיבוא לקבוע אותה, ועיין אדמת קודש ח"א סי' י"א, ולשון לימודים סי' ט' ואשדות הפסגה סי' ח' ושאר אחרונים יע"ש".
וכתב ב'קול יעקב' (סי' רצ"א ס"ק ז'): "אם הסיר את המזוזה לבודקה ודעתו לחזור ולקובעה, יש להסתפק אם יברך כשחוזר הרב לשון לימודים והרב אדמת קודש מסיק דצריך לברך עיי"ש והביא דבריהם הברכ"י סי' רפ"ו ס"ק י' זכור לאברהם ח"א יו"ד אות מ' ועיין פת"ש סי' רפ"ט אות א' וא"כ סב"ל וכן כתב האמרי שפר דלא יברך והיינו אם בא לקובעה באותה שעה תיכף אחר הבדיקה, אבל אם שהה בינתיים ועשה היסח הדעת שעסק בעסקים אחרים כל כהא יברך כשיבא לקבוע עיין בא"ח ש"ש כי תבוא סוף אות ח'".
וכתב מרן הרב שבכל מקום שמסתפק אם הסיח דעתו יקבענה למחר עם ברכה.
לסיכום הלוקח מזוזה לבדיקה אם הסיח דעתו – חוזר ומברך – ולכן אם הוציא את המזוזה לבדיקה וחשב שיחזירו לו מחר וכדו' והחזירו לו באותו יום חוזר ומברך.
אם נטלו היום והחזירו למחרת – הוי היסח הדעת וכשקובע שוב יברך.
נפלה
כתב הפת"ש שם בס"ק א' "ונראה דאם נפל המזוזה מעצמו לארץ ורוצה לקבעה צריך ודאי לברך כמו נפל טליתו שם ופשוט הוא". וכן כתב בשו"ת מהר"ם שיק יו"ד סימן רפה "הנה בדין הראשון פשוט הדבר דחייב לברך כשקובע מזוזות מחדש דאנן קי"ל באו"ח סי' כ"ה תפילין כל אימת שמניחין מברך ואם נשמטו ממקומן קי"ל שם דצריך לחזור ולברך כשמניחין במקומן וה"ה בכל המצות כדאיתא נמי בטור ובב"י או"ח סי' ח' לענין טלית וא"כ ה"ה במזוזה כיון שנפסלה בפסול גמור לא גרע מנשמטה ממקומה וצריך לחזור לברך", ועיי"ש, דהיינו דוקא דנשמט לאחר שקבעו, וכ"כ ערוך השולחן סעי' ד' דהיינו משום דמדמים לטלית, וכן כתב בשו"ת סתם (דס"ה ע"ד).
וכן כתב הקיצור שולחן ערוך סימן יא סעי' ז' "אם נפלה המזוזה מעצמה וחזר וקבעה צריך גם – כן לברך, אבל אם הוא הסירה כדי לבדקה, יש להסתפק אם צריך לברך". עיי"ש בהערה מרן הרב שד לגבי הסיח הדעת (וראה בבא"ח כי תבוא) אך לא העיר מעניין נפילת המזוזה כלום ונראה שמסכים לדעת הקיצו"ש וכמו שכתב בהקדמה, וכן כתב בספר בית אליהו נפלה המזוזה מעצמה כשחוזר לקובעה צריך לברך.
והנה יש לעיין דבציצית: כתב הנימוקי יוסף הלכות ציצית דף יב ע"א: "ואם נפלה טליתו שלא במתכוין וחוזר ולובשו ומתעטף בו יש אומרים שאינו צריך לחזור ולברך וכן מצאתי בשם ה"ר יונה זצק"ל אבל מורי ז"ל היה אומר שאף בזו חוזר ומברך אם נפלה מרוב גופו [דה"ל היסח הדעת] ונראה לי כדבריו מהאי עובדא דרב יהודה דמדמי ציצית לתפילין ובתפילין אמרי' דכל זמן דממשמשי בהו מברך והיינו דוקא כשעוקרן ממקום הנחתן ומחזירן למקומן וכן פי' בתוס' וכן פי' ה"ר יונה בשם רבו ה"ר משה ב"ר שניאור ז"ל וכיון דכן ה"ה לציצית עכ"ל הריטב"א ז"ל".
וכתב השולחן ערוך סימן ח סעיף טו "אם נפלה טליתו שלא במתכוין, וחוזר ומתעטף, צריך לברך. והוא שנפלה כולה, אבל אם לא נפלה כולה, אף על פי שנפלה רובה, אינו צריך לברך" אמנם כתב השולחן גבוה בס"ק כ"ג שהעולם נהגו בזה מחמת סב"ל לא לברך, וז"ל הכה"ח בס"ק נ"ח "אם נפלה טליתו וכו' צריך לברך. זה פסק מרן כמו שכתב הריטב"א בשם רבו וכמו שכתבו תלמידי רבינו יונה בסוף פרק קמא דברכות, אבל בשם יש אומרים כתב הריטב"א שאין צריך לחזור ולברך וכתב שכן שמע בשם ה"ר יונה עיין בבית יוסף. וכתב השלחן גבוה אות כ"ג דהעולם נוהגים כיש אומרים וה"ר יונה שלא לברך דמידי מחלוקת לא יצאנו וספק ברכות להקל עכ"ל", וכן פסק מרן הרב במאמר מרדכי פ"ז סעי' כ"א.
אולם המשנ"ב בס"ק מ"א כתב "אף על פי שנפלה רובה – הט"ז וא"ר חולקין על זה וגם הגר"א מצדד לדברי הט"ז. ולכו"ע אם נפל מעל כל הגוף אף על פי שנשארת בידו צריך לברך דאזדא לה מצותה שעיקר מצות עיטוף הוא בגוף. אם בירך על הטלית ונפל מידו קודם שנתעטף בו והגביהו ולבשו אין צריך לברך שנית".
ונראה ליישב ע"פ מה שאיתא בהלכות תפילין, כתב השו"ע בסי' כ"ה סעי' י"ב "אם מניח תפילין כמה פעמים ביום, צריך לברך עליהם בכל פעם. נשמטו ממקומם וממשמש בהם להחזירם למקומן, צריך לברך". וכתב הכה"ח בס"ק ע"ז "כתב של"ה הא דלא נהיגי האידנא לברך כשנשמטו ממקומן משום דבשעת תפלה מסתמא אינו מסיח דעתו מהם והוי כחולצן על מנת להחזירן. מגן אברהם ס"ק כ"א, סולת בלולה אות ז', רבינו זלמן אות ל"ב, בן איש חי פרשת וירא אות י"ג. ודלא כמו שכתבו אליה רבה אות י"ט וחיי אדם כלל י"ג אות ז', דספק ברכות להקל כאשר יבואר באות שאחר זה. ועוד נראה לי טעם אחר כי כיון שעכשיו אין לובשין כי אם בשעת תפלה בלבד ודעתו ללובשו כל זמן התפלה הויא ברכתו על כל משך הזמן ההוא ואם כן אין לו לברך אם נשמטו ממקומם, וטעם זה יאמר גם על מי שנפל לו טלית מעל ראשו שלא במתכוין בשעת התפלה שאין צריך לברך כיון שבשעת ברכתו היתה כוונתו ללובשו כל זמן התפלה, ועיין מה שכתבנו לעיל סימן ח' אות ח"ן. וכתב הפרי מגדים באשל אברהם אות כ"א אותם שהולכים לפעמים עד חצות בתפילין ומסיחין מהם על פי הרוב אם נשמטו ראוי לברך אלא דלמעט בברכות עדיף עכ"ל. ועיין מחצית השקל ס"ק כ"א". וא"כ נמצינו למדים שבשני תנאים אם נפל לא מברכים א. שבתפילה לא מסיח דעתו מהם ב. כיון שהניחם לזמן מוגדר אבל לא בכל גווני (ומה שכתב הפמ"ג י"ל דהיינו בתפילין כיון שמצווה שלא להסיח דעתו מהם), וא"כ מזוזה שאינה מונחת לזמן מוגדר מראש וקצר יש לברך אם נפלה, ולכן לא דמי גם לברכת התורה שהיא ליומה.
חזרנו לנידוננו כיון שסיים להתעסק בקביעת מזוזה הסיח דעתו מתיקונה ולכן אם נפלה צריך לחזור ולברך.
העולה
מזוזה – כל זמן שמתעסק בקביעת מזוזה בבית אם נפלה לא חוזר ומברך.
אך לאחר שסיים לקבוע את המזוזה, נפלה המזוזה יש לחזור ולברך כשקובעה.
וכ"ש בזה שעברו כמה ימים, מנפילתה.