שאלה
ילד שקראו לו על שם הסבא – אבי הבן, האם מותר לקרות בשמו כשהסבא שם?
תשובה
שם שאינו פלאי – מותר לקרות בפני אביו, ויש מחמירים, ומנהג להקל בבן בפני סביו.
שם פלאי – יש להחמיר שלא לקרוא לו בפני אביו כשמו אלא לקרות לו שם חיבה, ואם הסבא יפגע יש להקל.
מקורות
איתא בגמ' קידושין ל"א ע"ב "תנו רבנן: חכם – משנה שם אביו ושם רבו, תורגמן – אינו משנה לא שם אביו ולא שם רבו. אבוה דמאן? אילימא אבוה דמתורגמן, אטו תורגמן לאו בר חיובא הוא? אלא אמר רבא: שם אביו של חכם, ושם רבו של חכם; כי הא דמר בר רב אשי כי הוה דריש בפירקא, איהו אמר אבא מרי, ואמוריה אמר הכי אמר רב אשי. ".
וכתב הרמב"ם הלכות ממרים פרק ו הלכה ג "אי זהו מורא ואי זהו כבוד, מורא לא עומד במקומו, ולא יושב במקומו, ולא סותר את דבריו ולא מכריע את דבריו, ולא יקרא לו בשמו לא בחייו ולא במותו, אלא אומר אבא מרי, היה שם אביו או שם רבו כשם אחרים משנה את שמם, יראה לי שאין נזהר בכך אלא בשם שהוא פלא שאין הכל דשין בו, אבל השמות שקוראים בהן את העם כגון אברהם יצחק ויעקב משה וכיוצא בהן בכל לשון ובכל זמן קורא בהן לאחרים שלא בפניו ואין בכך כלום", כלומר שכלל דין זה בכלל מורא.
והנה הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה פרק ה ה"ה כתב "ואסור לו לתלמיד לקרות לרבו בשמו ואפילו שלא בפניו, והוא שיהיה השם פלאי שכל השומע ידע שהוא פלוני, ולא יזכיר שמו בפניו ואפילו לקרות לאחרים ששמם כשם רבו כדרך שעושה בשם אביו, אלא ישנה את שמם אפילו לאחר מותם".
והקשה הכס"מ מ"ש והוא שיהיה השם וכו'. זו היא סברת רבינו וכן כתב בפ' ששי מהלכות ממרים ולא יקרא בשמו לא בחייו ולא במותו אלא אומר אבא מארי היה שם אביו או שם רבו כשם אחרים משנה את שמם, יראה לי שאין נזהר בכך אלא בשם שהוא פלא שאין הכל דשין בו אבל השמות שקוראין בהם את העם כגון אברהם יצחק ויעקב וכיוצא בכל לשון ובכל זמן קורא בהם לאחרים שלא בפניו עכ"ל. אבל קשה דהתם משמע דדוקא לאחרים מותר בשאין השם פלא אבל להם אסור וגם לאחרים דמותר ה"מ שלא בפניו אבל בפניו לא והכא משמע דאפילו להם שרי בפניהם וכל שכן לאחרים וצ"ע. וכשהשם פלא משמע התם דאפילו שלא בפניו אסור שהרי כתב שכשאין השם פלא קורא לאחרים שלא בפניו הא שאם הוא פלא אפילו שלא בפניו אסור וכאן כתב ולא יזכיר שמו בפניו גם צריך תלמוד מנ"ל דצריך לשנות שם האחרים".
ותירץ הדרישה בס"ק א' "והנה כל אלו הג' קושיות שהקשה לדברי הרמב"ם אהדדי קשה לפי מה שגרס בהלכות ממרים בסיפא שלא בפניו לכן נראה שרבינו השמיטו מהעתקתו לדברי הרמב"ם מפני שלא גרס לה ובזה ניחא הכל שגם בהלכות ממרים לא אסר בשם אחרים אלא דוקא כשהוא פלאי וגם בפניו אבל בפניו בלא פלאי או פלאי ושלא בפניו שרי כמו שכתב בהלכות ת"ת שלא אסר שלא בפניו כי אם לקרות לרבו והוא פלאי אבל אחרים שלא בפניו בכל ענין שרי. ומ"ש בהלכות ת"ת דאפילו תלמיד לרב אינו אסור לקרות אלא בשם פלאי נראה פשוט דלא כתב כן אלא משום שכתב שאפילו שלא בפניו אסור וזה אינו אסור אלא בשם פלאי אבל בפניו פשוט דאפילו אינו פלאי אסור לקרותו בשמו. ואף על גב דלא כן כתב בהדיא סתמא כפירושו דמי דזיל בתר טעמו למה אסור שלא בפניו בשם פלאי גם אין שייך לשון קריאה שלא בפניו וע"כ צ"ל כיון שהכל יודעין כשמזכיר אותו שם דרך שמועה אפילו שלא בפניו דשם רבו הוא מזכיר הוי ליה כאילו קראו לפניו לעינינו לנוכח ומק"ו כשאנו ראינו בעינינו שקראו בשמו לנוכח עינינו ומדבר עמו וק"ל".
והקשה הטור ביו"ד סי' ר"מ על דברי הרמב"ם "ותימה על מה שכתב שאפי' אחרים ששמם כשם אביו שאין לקרותם בשמם", בפני אביו, כן ביאר הב"י.
וכתב השו"ע בסי' ר"מ סעי' א' "צריך ליזהר מאד בכבוד אביו ואמו ובמוראם", וכתב בסעי' ב' "איזה מורא… ולא יקראנו בשמו, לא בחייו ולא במותו, אלא אומר: אבא מארי. היה שם אביו כשם אחרים, משנה שמם, אם הוא שם שהוא פלאי שאין הכל רגילים לקרות בו", כלומר שאם הוא שם פלאי משנה שמם, ומשמע אפי' שלא בפניו, ואם הוא שם רגיל יכול לקרות אפי' בפני אביו כלומר כדעת הטור.
והגיה הרמ"א "אבל שם שרגילין בו מותר לקרות אחרים שלא בפניו", כלומר שפסק כהרמב"ם.
וכתב הט"ז בס"ק ה' "שלא בפניו. כן הוא ברמב"ם בהדיא והוא דבר מבואר מעצמו דבפניו אסור בשל אחרים אפי' באינו פלאי דיסבור אביו שקורא אותו וכן מי שעומד לשם יסבור כן ואין שום חילוק בזה אם הוא פלאי או לא ואף על פי שבהעתקת הטור לרמב"ם לא נזכרה שלא בפניו אין בכך כלום כי סמך על הפשוט ובדרישה האריך כאן לחלוק על רמ"א במה שהגיה שלא בפניו ולא דק כלל כמו שיתבאר בסי' רמ"ב בס"ד".
וכתב הש"ך בס"ק ג' "שלא בפניו כו'. והדרישה כתב דלאחרים אפילו בפניו אם אינו פלאי שרי וכן בפלאי שלא בפניו וע"ש שהאריך".
מנהג לקרות על שם הסבא בחיים
ראה בסדר הדורות ערך רבן גמליאל דיבנה אות ב שכתב שרשב"ג קרא לבנו רבן גמליאל בחיי זקנו רבן גמליאל, וראה ברש"י דברי הימים א ב נ שכתב שחור בנו של כלב קרא לבנו חור בחיי אביו ראה שם פסוק כ', וכן הוכיח בשו"ת יהודה יעלה יו"ד ח"א סי' רמ"ז.
כתב בשו"ת הרשב"ש סימן רצא "וששאלת, איך הוא זקיני הרמב"ן ז"ל, וגם רבינו יונה בר אברהם ז"ל.
תשובה: דע, כי רבי אברהם אביו של רבינו יונה ז"ל ואמו של הרמב"ן ז"ל היו אחים, וגם היה להם אח אחר ושמו רבי יוסף וגם בנו היה שמו ה"ר יונה, ובתו של רבינו יונה בר אברהם ז"ל היתה נשואה לשלמה בנו של הרמב"ן ז"ל. וכשנפטר רבינו יונה בטוליטלה היתה בתו מעוברת, וכשילדה ילדה בן זכר, והיה לו לקרותו משה כשם אביו, אמר הרמב"ן ז"ל אף על פי שצריך לקרותו על שמי, אני רוצה שיקרא יונה על שם זקינו אבי אמו משום וזרח השמש ובא השמש עד שלא כבתה שמשו של זה זרחה שמשו של זה, וכן היה דנפק מיניה גברא רבה והיה רב וגדול בישראל".
והנה כתב השדי חמד ח"ז מערכת חתן וכלה ה' ד"ה ומרן החיד"א שלקהילות ספרד שקורים בחיים אין להימנע גם אם גרים באותו בית אם הסבא ונוצר מצב שקורים לילד בשם סביו כשאביו בבית אף שאסור לקרוא לאביו בפניו, ואפשר שסמך על מה שכתב במערכת הכ' כלל ק"ד דברי הדרישה שאם אין השם פלאי ניתן לקרוא בפני אביו, אמנם לא חילק בין שם פלאי לבין לא, וע"כ נראה שעיקר הטעם הוא משום שבקריאת השם הוא מכבד את אביו וכן מנהג הספרדים.
והנה כתב בשו"ת יהודה יעלה (אסאד) חלק א – יורה דעה סימן רמז "הנה ז"ל ספר חסידים סי' ת"מ נכרי' שהם קוראים לבניהם בשם אביהם אין בכך כלום והיהודים מקפידים על כך ויש מקומות שאין קוראין אחר שמות החיים אלא אחר שכבר מתו עכ"ל ולמד מזה דכל הניחושים כנגד המקפידים כל דקפיד קפיד בהדי' ע"ש. וכבר העירותי בתשו' א' לתלמידי הרב מו"ה משה בער שעהן ני' ראיה מקרא בד"ה א' ב' פסוק נו"ן ופי' רש"י מבואר דחור קרא את שם בנו כלב כשם אביו בחייו של אביו כלב ע"ש. ועוד ראיות הבאתי עכ"פ מנהגא לבד הוא למאן דקפיד והאידנא כולם מקפידים ע"ז ודאי פשיטא אין לשנות וגם האשה יכולה לעכב מלקרות לבנה בשם אביה בחייו ועי' בספר כרם שלמה על אה"ע סוף סי' ב' אבל מ"ש מעלתו ני' משום לתא דמצות כיבוד שלא לקרוא את אביו בשמו וגם לא לאחרים [ששמו כשמו] בפניו כבש"ע יו"ד סי' ר"מ ובטו"ז שם סק"ה הנה לא אשכחן מה"ט שלא לקרות את שם בנו על שם אביו בחייו דשפיר יכול לזהור בעצמו בפני אביו או חמיו שלא יקרא אז את בנו בשמו אלא בכינוי", כלומר דס"ל דיש להימנע מלקרוא לילד ליד אביו בשמו.
העולה למעשה
שם שאינו פלאי – מותר לקרות בפני אביו, ויש מחמירים, ומנהג להקל בבן בפני סביו.
שם פלאי – יש להחמיר שלא לקרוא לו בפני אביו כשמו אלא לקרות לו שם חיבה, ואם הסבא יפגע יש להקל.