שאלה
האם מותר בשביעית להוציא עלים יבשים מעציץ כדי ליפות?
תשובה
אסור
מקורות
איתא בגמ' בבא בתרא דף פ עמוד ב "תנו רבנן: הלוקח אילן מחבירו לקוץ – מגביה מן הקרקע טפח וקוצץ, בתולת השקמה – ג' טפחים, סדן השקמה – ב' טפחים, בקנים ובגפנים – מן הפקק ולמעלה, בדקלים ובארזים – חופר ומשרש, לפי שאין גזען מחליף. ובתולת השקמה ג' טפחים בעינן? ורמינהי: אין קוצצין בתולת השקמה בשביעית, מפני שהיא עבודה; ר' יהודה אומר: כדרכו אסור, אלא מגביה י' טפחים וקוצץ, או גומם מעם הארץ", ופירש רשב"ם "מפני שהיא עבודה – שיגדל יותר וכתיב וכרמך לא תזמור (ויקרא כה)", כלומר שלמד שאיסור זמירה הוא גם בשאר אילנות מהתורה.
וכן משמע מדברי הרמב"ם הל' שמיטה פרק א' הל' כ"א "אין קוצצין בתולת שקמה בשביעית כדרך שקוצצין בשאר השנים מפני שקציצתה עבודת אילן, שבקציצה זו תגדל ותוסיף, ואם צריך לעציה קוצץ אותה שלא כדרך עבודתה". וכן כתב התויו"ט שביעית פ"ד מ"ד בדעת הרמב"ם.
והנה כתב רש"י על דברי הגמ' מו"ק דף ג' ע"א "והתניא: שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר אין לי אלא זירוע וזימור, מנין לעידור ולקישקוש ולכיסוח – תלמוד לומר: שדך לא כרמך לא, לא כל מלאכה שבשדך, ולא כל מלאכה שבכרמך. ומנין שאין מקרסמין ואין מזרדין ואין מפסגין באילן – תלמוד לומר: שדך לא, כרמך לא, כל מלאכה שבשדך לא, כל מלאכה שבכרמך לא", כתב וז"ל "מזרדין – מחתך ענפים יבשים ולחים, לפי שיש לאילן ענפים יותר מדאי. כל הני מדרבנן – אבל מדאורייתא לא הוי אלא זמירה ובצירה, כדאמרינן לעיל: הני – אין, מידי אחרינא – לא", כלומר שלחתוך אותם אסור רק מדרבנן. וכן משמע מדברי הר"ש שביעית פ"ב מ"ב ד"ה "מזבלין", והערוך ערך "קרסם" בשם יש אומרים. ודייק כן החזו"א שם סי' כ"א אות ט"ו וסי' כ"ו אות א', שהרי בזמן שהיה נוהג תוספת שביעית היה מותר לזרד (דומה לזימור בשאר אילנות) עד ראש השנה, ואם זימור אסור מה"ת מאי טעמא שמותר בזמן תוספת שביעית. אמנם יש לחלק בר"ש שהוא משום תולדות ואה"נ דאסר מהתורה כמבואר בדבריו.
וראה עוד במאמר מרדכי – שביעית פסקי הלכות סימן ו סעי' ב' שהביא פלוגתא זו ונראה שחשש לדברי הראשונים שאיסורו מן התורה, ובסעי' ג' כתב "לכתחילה יש לחשוש לדעה הסוברת שכל גיזום שמטרתו להצמיח – אסור מן התורה", ומ"מ הקל במקום הצורך וכלהלן.
ירקות – כתב האור שמח על דברי הרמב"ם הלכות שמיטה פרק א הלכה טו ש"מותר למרס באורז בשביעית אבל לא יכסח". וז"ל "פירוש דמירוס הוא תולדה דהשקאה, דרק מדבריהם אסור, ולכן הקילו, אבל כסוח הוא זמירה המפורשת בקרא, ולכן אסורה". כלומר שגם בירקות אסור מן התורה לגזום.
אמנם בהעמק שאלה פרשת בהר שאילתא קי"ב ס"ק א' חילק, ששאר אילנות – איסורם דאורייתא, וזרעים – איסורם דרבנן.
לגבי כיסוח דשא, כתב ספר השמיטה פ"ג סעיף ד' אות ב' שהוי בכלל שאר ירקות ואסור מהתורה לכסחו.
וכתב במאמר מרדכי שם "כיסוח דשא וגיזום גדר חיה לקיום או לצורך מניעת נזק – מותר, אבל לצורך נוי או השבחה – אסור. ומ"מ אם הדשא נאה במצבו הנוכחי, ומטרת הכיסוח או הגיזום היא כדי למנוע צמיחת פרא – מותר לגזום את הגדר או לכסח את הדשא, ובלבד שישנה ע"י כיסוח פחות מהרגיל. וראה עוד בפרק ג'". כלומר כשיטות שאסיור הוא מדרבנן.
וכתב עוד בהערה שם ט' שמקור הדברים הוא ב"שבת הארץ פ"א סעיף כ' אות קי"ב, לדעת רבינו חננאל ע"ז דף נ' ע"ב, שזמירה מותר לאוקמי, וכן פסק בספר השמיטה פ"ד הערה 1 אות ב'", כלומר בצירוף שיטות אלו.
וכתב עוד שם סעי' י"ז "שניכוש עשבים רעים שגורמים נזק לעץ – מותר", וביאר בהערה שם "חזו"א שם סי' כ"א אות י"ז [כיון שהוא רק איסור דרבנן, ראה לעיל פרק ג' הערה ז' ופרק ד' סעיף י"א, מותר "לאוקמי"]".
וא"כ אם מטרת הורדת העלים היבשים היא לאברוי יש לאסור וה"ה לנוי, אמנם אם מטרתה היא למניעת נזק מותר אך טוב לעשותו בשינוי (ויש לציין שלשיטת מרן הרב ה"ה פרחים שיש בהם ריח או שהם ליופי אף שהם סרק שיש בהםפ קדושת שביעית
העולה
אסור
בברכה המרכז העולמי למענה הלכתי שע"י דרכי הוראה