שאלה
האם מותר בשנת שמיטה לשים עציצים בגינה שלי עם אדמה וקצת עשבים לא לאכילה רק לנוי?
תשובה
א. אין לזרוע בעציץ בין נקוב ובין שאינו נקוב בשביעית הנמצא בגינה או במרפסת שאינה מקורה.
ב. גודל הנקב להחשיבו לעציץ נקוב הוא אפי' כל שהוא.
ג. אין להעביר עציץ ממקום למקום כגון מביתו למרפסת פתוחה או להיפך, ואם יש צורך להעבירו ממקום למקום (כגון בהעברת דירה וכדו') יש לעוטפו מכל צדדיו בנילון או בנייר כסף. ובמרפסת פתוחה ניתן להסיר את הנייר העוטף את העלים.
ד. אף אם אינו מרים את העציץ אלא רק מזיזו אסור ואף אם צריך למקום העציץ ובצורך גדול אין להתיר אלא באופן של סעי' קודם, (ויש מקילין בצריך למקום העציץ, ואין הלכה כן).
ה. אם יש צלחת מזכוכית תחת העציץ אין להוציאה וכן אין לשים לכתחילה צלחת תחת עציץ בשביעית בין נקוב ובין שאינו נקוב.
ו. אין הבדל בין סוגי העציצים שאף אם הוא מעץ או מחרס או מפלסטיק שאינו קשיח, תמיד אסור בין נקוב ובין שאינו נקוב.
ז. עציץ מזכוכית או מתכת או עציץ מחרס שיש תחתיו צלחת זכוכית נחשב לחציצה בפני יניקה ומותר לזרוע בו.
ח. מקום הנקב – אף בנקוב מן הצד נחשב לעציץ נקוב ואסור לזרוע בו.
ט. ואם עשוי חרס ותחתיו צלחת מזכוכית או מתכת דינו כמו עציץ שאינו נקוב. ובתנאי שאין העלים נוטים מעבר לצלחת שאם העלים נוטים החוצה דינו כעציץ שאינו נקוב.
י. בבית או מרפסת מקורה (כל שיש גג ומחיצות ואף אם אינם קבועים) אסור בעציץ נקוב ובשאינו נקוב מותר.
יא. אפילו עציץ נקוב הנמצא בגובה רב (ואף יותר מי' טפחים) בקומה שניה אסור לזרוע בו או להשקותו בשביעית.
יב. אפילו להזיז את העציץ מהשולחן לרצפה אסור, ובוודאי שאף להזיזו על הרצפה עצמה ללא הרמה אסור.
יג. השקאה: מותר להשקות עציץ בתנאי שאינו נקוב, ובתנאי שאין עליו נוטים מעבר לצלחת. וכן מותר להשקותו (ואף בנקוב) בכדי שלא יבול או כדי חיותו.
יד. אף אם העציץ תלוי על אדן המרפסת או החלון אין להשקותו רק כדי חיותו ולא לשם השבחתו.
טו. עציץ שהוא כבד או מחובר לבנין באופן שאי אפשר להזיזו אין להשקותו בשום אופן.
מקורות
שאלתך מאד חשובה ונוגע לפרטים רבים בשנת שמיטה, עצם השאלה אם הגידול הוא לנוי אינו משנה להלכה שעיקר הנידון הוא על יניקת האדנית מאדמת הגינה שפעולה זו בשביעית בכלל מלאכת 'זריעה' האסורה בשנת השמיטה. בתורה נאמר "ושבתה הארץ שבת לה' (ויקרא כה, ב) ונאמר: שדך לא תזרע (שם ד) ואיסור זריעה בשביעית הובא ברמב"ם (שמו"י פ"ד הט"ו) וכל שהתירו לזרוע הוא רק עד ראש השנה של שביעית ויש מחמירים ואוסרים אחר ג' ימים או שבועיים לפני ר"ה. בין היתר נוגע הדבר לדיני השקאה בשביעית ולדין זריעה בשביעית וגיזום וסידור הגידולים בשמיטה, ועל כל זאת ראה בהרחבה ביריעה זו.
עציץ נקוב ושאינו נקוב
עציץ נקוב דינו כקרקע, כפי שאומרת המשנה (דמאי פ"ה מ"י): "עציץ נקוב הרי זה כארץ" (בהמשך נבאר מהו בדיוק "עציץ נקוב"). (ודעת התוס' רי"ד לרידב"ז סוף מעשרות שעציץ נקוב לא נחשב כארץ) לענין עציץ שאינו נקוב אין בגמרא ובראשונים דברים מפורשים לגבי שמיטה. בעניינים אחרים, כגון בתרומות ומעשרות (רמב"ם תרומות פ"ה הי"ד-ט"ז) וכן בכלאיים (רמב"ם כלאיים פ"א ה"ב), מצאנו שיש בו איסור דרבנן. הראשונים למדו שאין חילוק בין שאר איסורים כמו שבת או שאר דברים לשמיטה שבראשונים על דברי הגמ' (גיטין ז, ע"ב) החמירו שאין לזרוע אף בעציץ שאינו נקוב בשמיטה, וכן למד החזון איש (שביעית סי' כב, אות א) שציין שאין מקור מפורש לאיסור בעציץ שאינו נקוב והביא את דברי הרדב"ז (על הרמב"ם, שמו"י פ"א ה"ו): אין מציתין את האור באישת הקנים, מפני שהיא עבודת קרקע. ואין מלמדין את הפרה לחרוש אלא בחול. ואין בודקין את הזרעים בעציץ מלא עפר. אבל בודקין אותן בעציץ מלא גללים. ושורין את הזרעים בשביעית כדי לזורען במוצאי שביעית, עכ"ל. וכתב הרדב"ז שמשמע מדברי הרמב"ם שמדובר בקרקע או עפר בעציץ וכן מדובר דווקא בעציץ נקוב ולכן בגללים מותר ובעפר אסור, והק' מדוע לא נגזור כמו שבת נקוב אטו שאינו נקוב, אלא מוכיח שלא גזרינן בשביעית שאינו נקוב אטו נקוב אולם החזו"א עצמו נקט לאסור אף בשאינו נקוב שהרמב"ם לא חילק וסתם לאיסורא, עכ"ד. וכן מובא בחזו"א (שביעית סימן כו ס"ק ד). וכן דעת הגאון הגרש"ז אוירבך זצ"ל (מנחת שלמה ח"א סימן מא אות ד) שהביא שדעת הרז"ה ומהרי"ל דיסקין שאין איסור זריעה בעציץ שאינו נקוב, אך העלה לאסור אף בעציץ שאינו נקוב שמכל הראשונים בגיטין (שם) עולה שאסור לזרוע גם בעציץ שאינו נקוב, עכ"ד. וכן דעת מרן הגר"מ אליהו (מאמר מרדכי – ושבתה הארץ פ"ט ה"ו, ובקול צופייך תשס"א, וירא) אך התיר בבית בשאינו נקוב, ע"כ. ובקול צופייך (שם) הוכיח מרן הגרמ"א זצ"ל שאין הלכה כדברי הרדב"ז אלא כדברי החזו"א והנחפה בכסף (לקמן) שאין חילוק בין עציץ נקוב לשאינו נקוב, שכן פסק השו"ע בדיני ערלה (יו"ד סי' רצד סכ"ו) ז"ל, הנוטע ברשות הרבים והגזלן שנטע והעובד כוכבים שנטע בין לעצמו בין לישראל והנוטע בבית ועל גג שמילאו עפר ונטע בו והנוטע בספינה או בעציץ אע"פ שאינו נקוב חייב, עכ"ל.
גודל הנקב
גודל הנקב – שיטת הרמב"ם (תרומות פ"ה הט"ו) ששיעורו "כדי שורש קטן, והוא פחות מכזית", ע"כ. ושיעורו כ – 1 ס"מ. ויש אומרים ששיעורו כחצי ס"מ. ודעת המשנה אחרונה (עוקצין שם) ששיעורו אף בכל שהוא. למעשה דעת החזון איש )שביעית סי' כב ס"ק א( ז"ל, ואין אנו בקיאים בו בדיוק, ויעשו רק כפי הוצאת משקין ברווח, עכ"ל. כלומר ששיעורו אף בכל שהוא. וכן הורו הגרי"ש אלישיב והגר"נ קרליץ (הו"ד בספר משפטי ארץ) שאף בגודל מילימטר אחד, יש להחמיר ולהחשיבו לנקוב, בין אם הנקב בשולי העציץ ובין אם הנקב בדפנותיו כנגד העפר שבעציץ, עכ"ד. וכן דעת מרן הגר"מ אליהו (מאמר מרדכי – ושבתה הארץ פ"ט ס"ב).
מקום הנקב
דעת רש"י (שבת צה, ע"א ד"ה התולש מעציץ נקוב) שאף נקב מן הצד נחשב כנקב לגבי עציץ נקוב, וכ"כ המשנה למלך (ביכורים פ"ב ה"ט) שהוכיח מהרמב"ם כרש"י, וכך נראה שסובר להלכה אך ציין שם שמדברי תוס' במנחות (פד:) שהם סוברים כי נקב מן הצד אינו נחשב כנקב והוכיח כן אף מדברי התוספתא פ"ד דטבול יום והביאה הר"ש סוף פ"ב דעוקצים, שעציץ נקוב שנתנו ע,ג יתידות אפי' גבוה מן הארץ אמה אינו מכשיר וכל זה דווקא מלמעלה אבל מן הצד הרי זה מכשיר את הזרעים, עכ"ד. וכן כתב החזון איש (או"ח סי' סב אות כא) שכן דעת רוב הראשונים. וכן דעת מרן הגר"מ אליהו (מאמר מרדכי – ושבתה הארץ פ"ט ס"ג).
עציץ שאינו נקוב בבית
במקור דין זריעה בבית הסתפקו בירושלמי (ערלה פ"א ה"ב) על מה שאמרה תורה 'שדך לא תזרע' אם דיני שמיטה נאמרו דווקא בשדה כלשון הכתוב, אבל בבית שהוא מקום מקורה לא נאמר בו דיני שמיטה, או שנאמר שמצד שני נאמר 'ושבתה הארץ' שכולל בתוכו גם בית, להלכה נשאר הירושלמי בצריך עיון .
נפקא מינות שונות להלכה
הנפקא מינה בכל זה תהיה לגבי טלטול עציץ בבית ממקום למקום, שנחלקו הפוסקים בזה, הפני משה (שם) כתב להחמיר אולם הפאת השולחן (פ"כ סכ"ד) כתב להקל מכיוון ששביעית בזמן הזה מדרבנן, וכן כתב החזון איש (שביעית סי' כ"ו אות ד) וסברתו כיוון שהספק הוא בדין תורה אם יש דין זורע בבית כזורע בארץ לכן כתב שמי שסומך על הפא"ש בזה בעציץ שאינו נקוב יש לו על מה שיסמוך שאינו מפורש בגמ', עכ"ד. וכן נראה דעת רבו של החיד"א הנחפה בכסף (ח"א יו"ד סי' ה') שהחמיר שם אפי' בצנצנת עם מעט מים. (ויש להעיר שהחזו"א עצמו בשביעית סי' כב סו"ס סק"א, כתב שיש להקל בעציץ שאינו נקוב בבית כדעת פא"ש, ויש ליישב) וכן דעת הגרש"ז אויערבך (שו"ת מנחת שלמה, ח"א, סימן נ"א אות ז), שקשה להקל בזה משום שברמב"ם ושאר הראשונים לא לא הובא דברי הירושלמי להלכה, עכ"ד. וכן כתב בספר תורת הארץ (פ"ו אות כה). אולם בספר השמיטה (לרי"מ טיקוניצ'נסקי עמ' טז סעי' ה) וכן דעת מרן הגר"מ אליהו שיש להקל בעציץ שאינו נקוב בתוך הבית ובעציץ נקוב יש לאסור, עכ"ד. וגדר בית הוא כל שיש לו גג ומחיצות כמו שהובא בחזו"א (שביעית סי' כב סק"א) שלענין זה לא צריך שיהיה בית החייב במזוזה אלא סגי בגג עם מחיצות, עכ"ד. וכן דעת מרן הגר"מ אליהו (מאמר מרדכי ושבתה הארץ פ"ד ס"ז).
(וכן ישנם עוד כמה נפק"מ עיין במשנה למלך (ביכורים פ"ב ה"ט) א. בתרומה אם אדם זורע בתוך בית אין חיוב תרומות ומעשרות מהתורה אלא מדרבנן. ב. מה שמובא ברמב"ם (תרומות פ"א הכ"ה) עפר היוצא לארץ שבא בספינה לארץ בזמן שהספינה גוששת הצומח בו חייב בתרומות ומעשרות ובשביעית כצומח בארץ ישראל עצמה. (ספינה גוששת מח' רש"י ותוס' גיטין ז, ע"ב אם הוא חרס או עץ) עציץ נקוב דינו בשמיטה כאי' זרעתי. ואדם הזורע בעציץ שאינו נקוב חייב בתרו"מ מדרבנן. ג. אילן שנטעו בתוך הבית פטור ממעשרות שנאמר עשר תעשר את כל תבואת זרעך על יוצא השדה וכתב המשנה למלך 'ויראה לי שהוא חייב במעשרות מדבריהם', ע"כ. והנימוק שעציץ נקוב מהתורה ושאינו נקוב מדרבנן וכן לענין ביכורים מובא ברמב"ם (ביכורים פ"ב, ה"ט) שאין להביא ביכורים מאילן שגדל בעציץ נקוב, שנאמר "ביכורי כל אשר בארצכם וכן הגדל בספינה אינו מביא ממנו כל עיקר שנאמר בארצכם וביתו אינו בכלל בארצכם אבל מביא מן הגדל בגג או בחורבה, עכ"ד והראב"ד חולק ואינו מחלק בזה, עיי"ש).
עציץ שעליו יוצאים החוצה- מלבד ההדגש שיהיה עציץ שמנותק מהקרקע יש חשיבות נוספת שהעלים לא יתפשטו מעבר לעציץ שאז דינו כמחובר לקרקע ואסור משום זורע, וכך מובא בדברי המשנה למלך (ביכורים פ"ב ה"ט) בשם הראשונים. וכן דעת הגרש"ז אוירבך (מנחת שלמה ח"א סי' מא אות א) וכן דעת מרן הגר"מ אליהו (מאמר מרדכי ושבתה הארץ פ"ט ס"ד).
סוגי עציצים (חרס, עץ, מתכת, זכוכית, פלסטיק)
נחלקו הראשונים ע"ד המשנה בעוקצין (פ"ב מ"י) ששיעור עציץ נקוב הוא כדי שורש קטן, באיזה סוג מדובר, דעת רש"י (גיטין ז: ובמנחות פד:) שמדובר בעציץ העשוי מעץ שלגביו נחשב הנקב כמחובר לקרקע, אבל עציץ שעשוי מחרס אף באין בו נקב נחשב כמחובר שיונק מהקרקע. שיטה שניה בזה היא שיטת התוס' (גיטין ז: ד"ה עציץ) בשם ר"ת להיפך שדווקא בעציץ העשוי מחרס יש חילוק בין יש בו נקב שאז נחשב כמחובר ובאין בו נקב נחשב למנותק מהקרקע אבל אם העציץ עשוי מעץ בין יש בו ובין אין בו נקב נחשב כמחובר. שיטה שלישית היא שיטת הראב"ד (הל' טומאת אוכלין פ"ב הי"א) שאין הבדל בין עציץ של עץ או חרס ולעולם ביש בו נקב נחשב כמחובר ובאין בו אינו נחשב כמחובר לקרקע. והלכה למעשה נחלקו השו"ע והרמ"א (ביו"ד סי' רצו סעי' יב, יז, ובחו"מ סי' רב סעי' י, יב) שהשו"ע החמיר שבין בעץ ובין בחרס בעינן נקוב, ורמ"א ציין בזה מחלוקת רש"י ותוס'. ודעת מרן הגר"מ אליהו (מאמר מרדכי – ושבתה הארץ פ"ט סעי' ה' ו') שיש להחמיר בין אם הוא עשוי מעץ או מחרס או פלסטיק לא קשיח אף שאינו נקוב דינו כנקוב, עכ"ד. ובמקום אחר (קול צופייך תשס"א, טו בשבט, וירא) הרחיב דבריו שכמו שמצאנו בקידוש בשבת שלכתחילה יש לקדש על זכוכית או פלסטיק קשיח ורק בדיעבד מועיל לקדש על כוס חד פעמית, וכן לענין טבילת כלים שכלי פלסטיק אין לו דין כלי וא"צ טבילה, עכ"ד. אולם עציץ מזכוכית דינו כעציץ שאינו נקוב, וכן עציץ העשוי ממתכת וכן דעת מרן הגר"מ אליהו (מאמר מרדכי – ושבתה הארץ פ"ט ס"ז) שעציץ העשוי מחרס ותחתיו צלחת מזכוכית או מתכת דינו כמו עציץ שאינו נקוב ובתנאי שהעלים אינם נוטים מעבר לצלחת. וכך מובא שם (הע' 9) בשם החזו"א (ערלה סי' ב אות יג ד"ה ועוד י"ל).
הזזת והגבהת עציץ בשמיטה
בגמרא שבת (פא:) הובא: גופא, אמר ריש לקיש צרור שעלו בו עשבים מותר לקנח בה, והתולש ממנה בשבת חייב חטאת. אמר רב פפי שמע מינה מדריש לקיש, האי פרפיסא שרי לטלטולי. מתקיף לה רב כהנא אם אמרו לצורך, יאמרו שלא לצורך אמר אביי פרפיסא, הואיל ואתא לידן לימא ביה מילתא היה מונח על גבי קרקע והניחו על גבי יתדות מיחייב משום תולש, היה מונח על גבי יתידות והניחו על גבי קרקע חייב משום נוטע, ע"כ. (ובביאור 'פרפיסא' מבואר ברש"י שם, שבערב ראש השנה או בערב יום כיפור היו מכניסים פול המצרי בתוך קטניות ואותן היו מכניסים בתוך עציץ והיה צומח ובערב יום כיפור נוטל כל אחד ואחר את שלו ואומר זה חליפתי זה כפרתי ולאחר מכן זורקה לנהר, עכ"ד) ונחלקו הראשונים בביאור דברי הגמ' דעת רש"י שפרפיסא שווה לדין מקנח בצרור בשבת ואין איסורו אלא מדרבנן, וכן פסק השו"ע (או"ח סי' שיב ס"ג) וכן פירש המג"א שם בפשיטות. אבל דעת הרמב"ם (שבת פ"ח ה"ד) וכן דעת הרב המגיד שם חיובם מדאורייתא. וזה לשון הרמב"ם: כל זרע שקצירתו מצמחת אותו ומגדלתו כגון אספסתא וסלקא הקוצרו בשגגה חייב שתי חטאות אחת מפני שהוא קוצר ואחת מפני שהוא נוטע וכן הזומר והוא צריך לעצים חייב משום קוצר ומשום נוטע. גבשושית של עפר שעלו בה עשבים הגביהה מעל הארץ והניחה על גבי יתדות חייב משום תולש היתה על גבי יתדות והניחה על הארץ חייב משום זורע. תאנים שיבשו באיביהן וכן אילן שיבשו פירותיו בו התולש מהן בשבת חייב אף על פי שהן כעקורין לענין טומאה, עכ"ל. ובסברת הרמב"ם נראה שכאשר מגביהו מהקרקע מתמעט היניקה וכאשר מורידו מהגובה לקרקע מתרבה היניקה, ולכן חייב מדאורייתא משום נוטע ומשום תולש. אולם רש"י סבר שחייב רק מדרבנן מפני שתמיד היניקה נשארת אותו דבר. בשונה משבת לענין שמיטה ישנה בעיה רק בזריעה ולא בקצירה וכן דעת מרן הגר"מ אליהו (קול צופייך שם) שעציץ נקוב ממתכת שמונח על צלחת מתכת או זכוכית אם מזיזו ושומט את הצלחת מלמטה עובר על קוצר בשבת או תולש, בשמיטה יש בעיה רק על זריעה ולא על קצירה כלומר שאם היה מונח על מתכת והגביהו אז אינו עובר אלא אם הניחו על הקרקע, עכ"ד. וכן דעת מרן הגרש"ז אוירבך (מנחת שלמה ח"א סי' מא אות א) שעציץ הנמצא על האדמה בין אם הוא תחת כיפת השמים ובין תחת גג, אין להופכו מאינו נקוב לנקוב, בין על ידי ניקובו ובין על ידי הסרת החציצה בינו לקרקע, עכ"ד.
לענין שבת בעציץ נקוב הבאנו מחלוקת רמב"ם ורש"י ולענין שבת ושמיטה דעת מרן הגר"מ אליהו (קול צופייך שם) להחמיר כדעת הרמב"ם ולכן אם הזיז עציץ משולחן שיש עליו מפה לרצפה אסור וכן אם הנוף נוטה מעבר לעציץ יש לו דין עציץ נקוב אסור ולענין שבת אף בשינוי אסור שרק מדין מוקצה זה מועיל אבל בנוטע וקוצר אין נפקא מינה ולעולם אסור, עכ"ד.
כשאינו מגביה את העציץ
ממקום פתוח למקום מקורה
במאירי (שבת פא, ע"ב) הובא שאף בהזזת העציץ הנקוב בלא להרימו עובר משום תולש ונוטע בשבת, עכ"ד. וכן לענין שביעית אסור להזיזו אף שאינו מגביהו. ואף לענין שביעית כתב בחזון איש (שביעית סי' כב אות א) כתב שאין להעביר עציץ ממקום שיש בו תקרה למקום שאין בו תקרה משום תולדת זורע. אולם דעת הגרש"ז אויערבך (משפטי ארץ, פ"ז ס"י ובהערות 33-34 וכן במנחת שלמה ח"א סי' מא אות ג) שאין להעביר עציץ ממקום למקום ואף אם גורר מבלי להרים את העציץ הדבר אסור, ושם הביא את דברי החזו"א שאוסר וכתב שאולי כוונתו לאסור כאשר כוונת המעביר להועיל לזרעים, אך אם אין כוונתו אלא לתועלת צדדית מותר, כמו שמצאנו בשבת שהתירו לפתוח חלון שיש שם צמחים אף שקרני השמש מועילים לצמח, משום שאינו מתכוון לצורך הצמח, ועיקר טעמו שמותר לעקור צמח בשמיטה כאשר אינו מכין את הקרקע לזריעה, והתיר שם גם כאשר כוונתו אינו לתועלת הצמח אלא לצורך מקום העציץ מותר כגון לבניית סוכה וכדו' מותר כמו שמצאנו לענין שבת שהתירו טלטול לצורך מקומו, ובאופן זה מותר גם לגרור ואף להרים, עכ"ד. וכן כתבו בספר השמיטה (פרק ג, אות ו, ואות ח) להתיר להוציא את העציץ מבית לגינה. וכן בהר צבי (זרעים חלק ב סימן לד עמוד פד – פה) הוכיח מדברי ירושלמי (שם) שאין זה זורע שכל ספיקו היה בבית משמע שמבית לגינה ולהיפך שאינו ניכר שעושה מעשה זריעה הדבר מותר, עכ"ד. אולם פשטות דברי החזון איש לעיל וכן דעת מרן הגר"מ אליהו (מאמר מרדכי – ושבתה הארץ פ"ט ס"ח) שאין להעביר עציץ ממקום למקום כגון מביתו למרפסת פתוחה ולהיפך, וטעמו שכמו שמצאנו לענין שבת שיש הסוברים שיש איסור דאורייתא בהגבהת או עקירת עציץ נקוב, (כמו שהבאנו לעיל מדברי הרמב"ם בהל' שבת דלא כרש"י שהוא איסור דרבנן) אף בשביעית (למרות ששביעית בזה"ז דרבנן) אסור, ולכן כתב עיצה שאם מוכרח להעביר עציצים ממקום למקום כגון לצורך העברת דירה יעטוף העציץ מכל צדדיו בנילון או בנייר כסף ולכן מכן יכול להעבירו, וכן התיר להסיר את הנילון במרפסת פתוחה דהוי גרמא, עכ"ד. ואף אם אינו מרים את העציץ דעת מרן הגר"מ אליהו לאסור (קול צופייך שם).
עציץ הנמצא בגובה
בריטב"א (גיטין ז, ע"ב) ביאר את דברי הגמ' שם במחלוקת רבי יהודה ורבנן שנחלקו בדין ספינה שאינה גוששת אם נחשבת כמחובר לעניין שביעית ומעשר, שלרבנן דינה כמחובר ולר"י דינה כתלוש, ודעת רבא בדיחוי בתרא שכל מחלוקתם היא לגבי ספינה שלא מפסיק אוירא ודמיא כארעא סמיכתא אבל בעציץ שמפסיק אוירא מודים לרבי יהודה שהוי כתלוש, וביאר הריטב"א שעציץ נקוב הוי כתלוש רק מי' טפחים ומעלה, עכ"ד. והנה מקורו של הריטב"א לא נמצא על אתר וכן בשום מקום אחר למרות שהביאו האחרונים דבריו עיין בחזו"א (עוקצין פ"ד סק"ד) שכתב שמא כל המח' היא בפחות מי' טפחים אבל בלמעלה מעשרה מודים רבנן דדינו כתלוש. וכן הביאו מן הריטב"א בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סי' מ"א סק"א) עציצים ובאור לציון (שביעית פ"א ס"ו) ובמנחת אשר (שביעית סי' ז') והם כתבו להקל עפי"ז ביותר מי' טפחים, וכך משמע בפשיטות מדברי רש"י ותוס' בסוגיא שם וכן מהרמב"ם וכן הובא בספר השמיטה (ח"ב פ"ח אות א') שג"כ דן בזה וכתב שתלוי במחלוקת רש"י ותוס' עם הרמב"ם, וכתב שאף לשיטת רש"י ותוס' יש מקום לומר שהיניקה מפסקת מעל י"ט, ולא הזכיר מהריטב"א בגיטין, אלא כתב שיש סמך לזה מן הירושלמי בכלאים (פ"ז ה"ב) רבי בון וכו' לאויר עשרה היא מתניתא (וכוונתו ע"פ הפנ"מ והגר"א שם), וכן בירושלמי שם (סוף פ"ז) אמר רבי יוחנן דלאויר עשרה היא מתניתא, ע"כ. משמע שתוך עשרה יש יניקה ומעל עשרה אין יניקה כלל. אך יש לתמוה על דבריהם שלא נמצא בשום מקום דברי הריטב"א. ואכן לאחר החיפוש מצאתי לדברי הגר"ח קניבסקי שליט"א בדרך אמונה (בציה"ל הלכות תרומות פרק א ס"ק תפה) שהביא דברי הריטב"א וכתב שבריטב"א לפנינו משובש ומרן בחזו"א ערלה סי' א' סקט"ז אות ד' פי' דהריטב"א מספקא לי' אם גם למעלה מי' דינו כמחובר ועפ"ז כתב שם דגם בגג להריטב"א לא מהני למעלה מי' אבל בריטב"א החדשות שנדפס כעת מכת"י הלשון מבורר דפשיטא לי' דלמטה מי' כמחובר ורק למעלה ס"ל דפליגי בה אמוראי בגמ' ולפ"ז למאי דקי"ל דג"ז כמחובר אין נ"מ בזה, עכ"ד. משמע מדבריו להחמיר אף ביותר מי' טפחים וכן דעת מרן הגר"מ אליהו (קול צופייך שם) את דברי הריטב"א לפי דברי האחרונים לעיל שהיקל ביותר מי' טפחים אך דעתו היתה להחמיר באף ביותר מי' טפחים שלעולם יונק מהקרקע והוכיח מרן הגר"מ אליהו שם להיפך מתשובת הרא"ש (כלל ב ס"ד) גג של בית היה בנוי מעץ והיו הנסרים מדובקים אחד עם השני, ועל העצים האלו הניחו רצפה של אבן ועל האבן הזה מילאו עפר, השאלה אם מה שיש למעלה מחשיבו כעציץ נקוב או לא, לענין תרומות ומעשרות, ומסקנתו שבין לענין תרו"מ ובין לענין ביכורים נחשב כמחובר לקרקע עכ"ד. ולכאורה קשה מאי נפקא מינה אם יש עפר למטה הרי למעלה הוא מאבן, אלא מוכח שאין נפקא מינה כמה קומות ישנם ואף שהוא מאבן לעולם יונק מהקרקע, וכן מוכח לענין שבת (גמ' שבת צ"ה) התולש מעציץ נקוב חייב, ושאינו נקוב פטור. וכן נפסק בשו"ע (שלו, ז) שאין לתלוש מעציץ שאינו נקוב ושם בס"ח כתב השו"ע ז"ל, עציץ (פי' חצי כד שזורעים שם עשבים) אפילו אינו נקוב, יש ליזהר מליטלו מעל גבי קרקע ולהניחו על גבי יתדות, או איפכא, בין שהוא של עץ בין של חרס, עכ"ל, ובוודאי שאין חילוק לענין זה בין שבת לשביעית, עכ"ד.
עציץ הנמצא בקומה שניה
דעת הגרש"ז אוירבך (מנחת שלמה שם אות ב) שעציץ הנמצא בבית מרוצף בקומה שניה או בריצפה שעומדת על עמודים, דינו כעציץ שאינו נקוב אף אם יש בו נקב, וסברתו שהאבן של הרצפה חוצצת בין העציץ לקרקע של קומת הקרקע של המבנה אך בקומת קרקע כתב לאסור אלא באופן שמדובר בעציץ שאינו נקוב באופנים שהזכרנו לעיל כגון ממתכת או זכוכית או פלסטיק וכדו', אבל דעת מרן הגר"מ אליהו (מאמר מרדכי – ושבתה הארץ פ"ט ס"ט) ז"ל, עציץ שתלוי על אדן החלון או מתחתיו ואפילו גבוה כמה קומות מהקרקע בין שהוא נקוב ובין שאינו נקוב אין לזרוע בו, עכ"ל. ואף בעציץ המצוי בקומה שניה דעת מרן הגר"מ אליהו (קול צופייך שם) שאסור להזיזו בשביעית ממקום למקום או להשקותו, והוכיח כן מתשובת הרא"ש (כלל ב ס"ד) הנ"ל, עכ"ד. ודעת החזו"א (שביעית סי' כב אות א) שברצפת אבן הוי כעציץ שאינו נקוב ואינו יונק מהקרקע, עכ"ד. אך בשו"ת שבט הלוי ח"ו סי' קסז) כתב שהתווכח עם החזו"א בענין זה וכתב שברור הדבר בבלטות שלנו שאינם הפסק וכנראה כוונת החזו"א לרצפת אבן אחרת שמפסיקה בין העציץ לקרקע ואינה יונקת, וכתב שעשה מעשה והוכיח בבירור שברצפות שלנו העציץ יונק אף מקרקע של אבן ולכן כתב לאסור, עכ"ל. ויש להעיר שאין התייחסות בדברי השבה"ל לעציץ המצוי בקומה שניה ונראה שיודה לדברי מרן הגר"מ שהוכיח כן במישור מדברי הרשב"א הנ"ל ויודה לאסור.
אדניות כבדות משקל
בתשובת הרא"ש לעיל הובא שאדניות הבנויות בקרקע או בקירות בנין ואי אפשר לטלטלן, הרי הם כמחוברים לקרקע וכל הצומח בהן כצומח בקרקע למרות שאינן נקובים, עכ"ד. וכן מצאנו באגלי טל (קוצר סעי' ג ס"ק י) לענין עציץ גודלו גדול מ-56 ליטר שנחשב כקרקע ואפילו אינו נקוב ואין לזרוע בו בשביעית, עכ"ד.
השקאת עציצים
נראה מדעת מרן הגר"מ אליהו (מאמר מרדכי – ושבתה הארץ פ"ט סי"א) שאין להשקות עציץ מחרס או עץ או פלסטיק שאינו נוקשה, וכן אם עליו נוטים מחוץ לעציץ בין נקוב ובין שאינו נקוב. ורק אם יש צלחת מזכוכית או ממתכת מתחת לעציץ מותר להשקותו, אבל אם אין צלחת אסור אלא כדי חיותו כדי שלא יבול 'לאוקמי' – לקיום העציץ מותר, אך 'לאברויי' – להשבחת העציץ אסור להשקותו, עכ"ד. וכן כתב (שם סי"ב) לענין עציץ הנתלה על אדן החלון או מתחתיו אפילו גבוה כמה קומות שאין להשקותו אלא כדי חיותו בלבד, עכ"ד.
העולה לדינא
א. אין לזרוע בעציץ בין נקוב ובין שאינו נקוב בשביעית הנמצא בגינה או במרפסת שאינה מקורה.
ב. גודל הנקב להחשיבו לעציץ נקוב הוא אפי' כל שהוא.
ג. אין להעביר עציץ ממקום למקום כגון מביתו למרפסת פתוחה או להיפך, ואם יש צורך להעבירו ממקום למקום (כגון בהעברת דירה וכדו') יש לעוטפו מכל צדדיו בנילון או בנייר כסף. ובמרפסת פתוחה ניתן להסיר את הנייר העוטף את העלים.
ד. אף אם אינו מרים את העציץ אלא רק מזיזו אסור ואף אם צריך למקום העציץ ובצורך גדול אין להתיר אלא באופן של סעי' קודם, (ויש מקילין בצריך למקום העציץ, ואין הלכה כן).
ה. אם יש צלחת מזכוכית תחת העציץ אין להוציאה וכן אין לשים לכתחילה צלחת תחת עציץ בשביעית בין נקוב ובין שאינו נקוב.
ו. אין הבדל בין סוגי העציצים שאף אם הוא מעץ או מחרס או מפלסטיק שאינו קשיח, תמיד אסור בין נקוב ובין שאינו נקוב.
ז. עציץ מזכוכית או מתכת או עציץ מחרס שיש תחתיו צלחת זכוכית נחשב לחציצה בפני יניקה ומותר לזרוע בו.
ח. מקום הנקב – אף בנקוב מן הצד נחשב לעציץ נקוב ואסור לזרוע בו.
ט. ואם עשוי חרס ותחתיו צלחת מזכוכית או מתכת דינו כמו עציץ שאינו נקוב. ובתנאי שאין העלים נוטים מעבר לצלחת שאם העלים נוטים החוצה דינו כעציץ שאינו נקוב.
י. בבית או מרפסת מקורה (כל שיש גג ומחיצות ואף אם אינם קבועים) אסור בעציץ נקוב ובשאינו נקוב מותר.
יא. אפילו עציץ נקוב הנמצא בגובה רב (ואף יותר מי' טפחים) בקומה שניה אסור לזרוע בו או להשקותו בשביעית.
יב. אפילו להזיז את העציץ מהשולחן לרצפה אסור, ובוודאי שאף להזיזו על הרצפה עצמה ללא הרמה אסור.
יג. השקאה: מותר להשקות עציץ בתנאי שאינו נקוב, ובתנאי שאין עליו נוטים מעבר לצלחת. וכן מותר להשקותו (ואף בנקוב) בכדי שלא יבול או כדי חיותו.
יד. אף אם העציץ תלוי על אדן המרפסת או החלון אין להשקותו רק כדי חיותו ולא לשם השבחתו.
טו. עציץ שהוא כבד או מחובר לבנין באופן שאי אפשר להזיזו אין להשקותו בשום אופן.