שאלה
האם מותר לפתוח או לסגור דלת ביום טוב ושבת שיש עליו כיתוב שמחבר האותיות זה לזו בפתיחה והסגירה או שאסור מדין כתיבה?
תשובה
כיון שאין נחלק האות אלא המילה מותר, והיכא שנחלקת האות יש להחמיר במקום דאפשר.
מקורות
בענין ספר שיש כתב על חודי דפיו אותיות או תיבות, כתב הרמ"א בתשובותיו (סימן קי"ט) להקל מכמה טעמים: א. כיון שעשוי לכך. ב. כיון שהאותיות כבר כתובות והוא רק מקרב או מרחיק – מוכח במשנה שמותר. ג. דומיא דבניין שמותר כשהחיבור רפוי.
וכתב בלבוש "ונ"ל דה"ה אותן ספרים שכותבין עליהם בראשי חודי הדפים למעלה או מצדיהן אותיות או תיבות כמו שנהגו קצת שאותן הספרים אסור לפותחן בשבת משום מוחק שהרי שובר ומוחק האותיות וכן לחזור ולסגרו אסור משום כותב ולפיכך נראה דחמיר טפי משבירת העוגות דאין שם אלא מוחק וכאן יש מוחק ע"מ לכתוב שהרי דעתו לחזור ולסוגרו אחר הלימוד וקרוב אני לומר שחייב עליו חטאת" דהיינו כשהאות נחלק לשנים ולא המילה.
וכתב המג"א בס"ק ו' "וכתב בתשו' רמ"א סי' קי"ט דספר שכ' על הדפין אותיות מותר לפתחו ולנעלו דכיון דעשוי לנעול ולפתוח ליכא משום מוחק ע"ש שהאריך ולבוש כ' שהוא קרוב לחיוב חטאת וכנ"ל להחמיר דראיות רמ"א אינן מוכרחות ובכ"ה כתב שנוהגין להתיר וכ"כ הר"ש לוי סי' נ"ז".
וכתב הט"ז בס"ק ב' על דברי הלבוש "וכמה וכמה הפריז הרב על מידותיו לענוש בזה חטאת מטעם כותב דאפי' לפי סברתו פטור דהא אין מתכוין בסגירת הספר כדי שיהיו האותיות מסודרים אלא על סגירת הספר מכוין ותו נ"ל דאין כאן לא מוחק ולא כותב וראי' ממ"ש פ' הבונה א"ר אמי כ' אות א' בטבריא ואות א' בצפורי כתובה היא אלא שמחוסר קריבה והתנן כתב על שני כותלי הבית ועל ב' דפי הפנקס ואין נהגין זה עם זה פטור. התם מחוסר מעשה דקריבה פי' אינו מקרבן אלא ע"י קציצה המפסיק ביניהם וכי קאמר כגון כתב א' על שפת לוח זו בטבריא ואתה יכול לקרב שלא במעשה אלא קריבה בעלמא והנה מחיוב דהתם נלמד פטור לנדון דידן דכי היכי דהתם חייב משום כתיבה אף על פי שאין סמוכים אלא הוויין כאלו הם זה אצל זה וחייב חטאת ממילא כאן דנתרחקה הכתיבה חשבי' לה כאלו עדיין סמוכים ואיהו לא עביד מידי הן לענין שלא עשה מחק הן כשחוזר וסוגרם דלא עביד מעשה חדש כי הכתיבה כבר היא קיימת וא"ל דהתם אמרי' כן לחומרא דוקא משא"כ כאן דלקולא דלגבי חיוב חטאת אין שייך חומרא דהא יש חשש שמביא חולין לעזרה אלא דע"כ ברור הוא כן. ותו דגם לקולא נלמוד בהדיא מהתם דהתם משמע דאלו היו כתובים קודם שבת אות אחד רחוק מחבירו וקורבם להדדי בשבת דודאי אין חיוב בזה דאל"כ אמאי אמרינן שם דחייב בכותב ב' אותיות הל"ל דאפי' כתובים כבר אלא שהיו מרוחקי' וקירבן בשבת דחייב אלא ודאי שפטור בזה דהקירוב אינו מועיל ולא מבטל כלל. הכא נמי כאן דמה שקירב האותיות שנתרחקו לא עביד מידי ופשוט שבזה לא שייך לומר דמדרבנן מיהו אסור לדעת מהר"ם כעוגות שזכרנו דהתם הוה עכ"פ מקלקל כיון דאחר שנשתברו לא מועיל שם קירוב דא"א לעשות מהם חיבור א' אחר ששיברם אבל כאן אין קלקול במה שמרחיקם ע"י הפתיחה וכ"ש שלא נתכוין אפי' לזה שיהיו האותיות נשברים וכ"מ עוד ממ"ש בפ' הבונה כת' אות א' והשלימו לספר חייב משמע דאלו נטל אות א' שהוא נכתב כבר וקירבו להספר דאין בו חיוב ואין לחלק דדוקא בין אות שלם לאות שלם לא מהני הקירוב אבל באות א' שנתפרק מחמת פתיחת הספר מהני מה שנתרחק ונתקרב זה אינו דכך לי אות א' שאין בו חיוב שבת כמו חצי אות והקירוב הצריך לענין חיוב שבת בב' אותיות הוה כמו חצי אות דאין בו חיוב כנלע"ד ושמעתי שרמ"א בתשו' מתיר ג"כ פתיחת ספרים שכתובים עליהם אך ראייתו לא ידענא".
ועי' במאמר מרדכי (כרמי, שם ס"ק ה') שכתב לדחות את ראית מהמשנה, וחילק בין דבר שהאות עצמה קיימת והאדם רק מקרב אות אחת לשניה, לבין כתיבה ומחיקה של האות עצמה.
ועי' אליה רבה (שם ס"ק ח'), וז"ל: "ורמ"א שם מתיר הואיל דעומד לפתוח ולנעול אין דרך מחיקה בכך, וכ"כ (שיירי) כנסת הגדולה [הגהות ב"י] בשם הרבה גדולים ושכן נוהגין, וכ"כ הפרישה [סק"א] דהוי כמו דלת הנפתח ונסגר, וכן הט"ז [סק"ב] האריך להתיר". ואעפי"כ הוסיף וכתב (שם ס"ק י"א), וז"ל: "כתב בשמאלו או לאחר יד, ברגלו, בפיו ובמרפקו – פטור ע"כ [רמב"ם שם הי"ד], ואפשר דהוא הדין למוחק, לכן נ"ל דטוב לשבר העוגות הנ"ל בשמאלו וכן הספרים הנ"ל".
וכתב המשנ"ב בס"ק י"ז "וספר שכתוב עליו בראשי חודי דפיו אותיות או תיבות יש אוסרין לפתחו ולנעלו בשבת דע"י הפתיחה שובר האותיות והוי כמוחק וכן כשנועלו הוי ככותב אבל דעת הרמ"א בתשובה להקל בזה וכן דעת הרבה אחרונים וטעמם דכיון דעשוי לנעול ולפתוח תמיד ליכא ביה משום מחיקה וכתיבה והוי כדלת הנסגר ונפתח תמיד דאין בו משום בנין וסתירה וכן המנהג. ומ"מ נכון להחמיר כשיש לו ספר אחר", והנה בשער הציון ציין בדעת האוסרים הלבוש מג"א ומאמר מרדכי, והנה בנידון דידן המאמר מרדכי לא יאסור, ואפש"ל שגם הלבוש והמג"א יודו כה"ג.
וכן כה"ח (שם ס"ק ל') כתב "אבל הט"ז ס"ק ב' הרבה להשיב על דברי הלבוש הנז' וכתב דאין בזה לא משום מוחק ולא משום כותב ואפילו איסורא דרבנן ליכא יעו"ש, וכן כתב בשו"ת הרמ"א סימן קי"ט והר"ש הלוי חלק אורח חיים סימן כ"ז, והביא דבריהם כנסת הגדולה בהגהות בית יוסף ומגן אברהם שם. וכתב שם הכנסת הגדולה דכן המנהג פשוט בכל ישראל לפתוח ולסגור בשבת ספר שכתוב על דפיו מבחוץ ואילו ראה הלבוש תשובת רמ"א רבו אין ספק שהיה חוזר מסברתו יעו"ש. וכן הוא דעת חות יאיר סימן ט"ז להתיר. וכן כתב התוספת שבת אות ט', חמד משה אות ג', ברכי יוסף אות ה' ובשיורי ברכה אות א' ובספרו מחזיק ברכה אות ז', רבינו זלמן אות ד', חיי אדם כלל ל"ח אות ה'. אלא שכתב שם חיי אדם דהיינו אם צריך לו הספר בשבת ואין לו אחר. ועל כן לכתחלה יש ליזהר מלכתוב על חודי הספרים מבחוץ תיבות או אותיות כדי שלא יכנס בפלוגתא כשפותחו בשבת או ביום טוב. ועוד עיין לקמן אות מ"ד".
וע"ע כה"ח (שם ס"ק מ"ד), וכתב בסופו, וז"ל: "לפיכך לכתחילה יש להיזהר מלכתוב על חודי הספרים מבחוץ תיבות או אותיות, כדי שלא יכנס בפלוגתא כשפותחו בשבת או ביו"ט", עכ"ל.
ולמבואר היינו דווקא היכא שהאות עצמה מתחלקת אבל אם לא שרי אף שהמילה נחלקת לשנים.
העולה
כיון שאין נחלק האות אלא המילה מותר, והיכא שנחלקת האות יש להחמיר במקום דאפשר.