שאלה
מה הדין לגבי אכילת בשר, דגים וירקות בארוחת צהריים וכדומה, בארוחה הקבועה שלו, ללא פת. האם חייב סוכה?
תשובה
דעת מרן הרב
כתב מרן הרב במאמר מרדכי למועדים וימים "מהי אכילת קבע? א לחם "כביצה" 56 גרם. בתבשיל העשוי מחמשת מיני דגן שקבע עליו סעודה – חייב לאוכלו בסוכה. ומחלוקת אם מברכים על זה לישב בסוכה. ג. האוכל עוגות שלא בדרך אקראי, אלא קבע עליהן סעודה – חייב לאוכלן בסוכה.
מותר לאכול פירות חוץ לסוכה. וכן יין, שאר משקים, בשר, גבינה – מותר לאכול ולשתות חוץ לסוכה. וכל זאת מעיקר הדין. אבל מי שמחמיר על עצמו ואפילו מים אינו שותה חוץ לסוכה – הרי זה משובח".
מקורות
כתב השו"ע סי' תרל"ט סעי' ב' "אוכלים ושותים וישנים בסוכה כל שבעה, בין ביום בין בלילה, ואין ישנים חוץ לסוכה אפי' שינת עראי; אבל מותר לאכול אכילת עראי חוץ לסוכה. וכמה אכילת עראי, כביצה מפת; ומותר לשתות מים ויין ולאכול פירות (ואפי' קבע עלייהו) (ד"ע) חוץ לסוכה; ומי שיחמיר על עצמו ולא ישתה חוץ לסוכה אפי' מים, הרי זה משובח; ותבשיל העשוי מחמשת מינים, אם קובע עליו חשיב קבע וצריך סוכה".
כתב המשנ"ב ס"ק י"ג "והנה מה שהגיה רמ"א ואפילו קבע עלייהו קאי גם על יין כמו שמוכח בדרכי משה וטעמו דיין אין נחשב רק כאכילת פירי וכ"ש שאר משקין וע"כ לא חשיב קביעות דידהו. ודע דכמה אחרונים מפקפקין בדין זה ודעתם דאם שותה יין בקביעות חייב בסוכה ובפרט בני חבורה שקבעו לשתות יין בודאי הוי קבע גמור. ומ"מ לענין ברכה הסכימו כמה אחרונים דאין לברך לישב בסוכה כ"א על פת העשוי מחמשת מיני דגן או תבשיל העשוי מה' מינים אם קובע סעודה עליו וכדלקמן בסוף הסעיף. ולענין פת הבאה בכיסנין יבואר שם ומיהו ראוי ונכון לכתחלה שלא לשתות בקבע אפילו שאר משקין כמו מי דבש ושכר אלא תוך הסעודה או עכ"פ יאכל מתחלה לפת יותר מכביצה [או שאר תבשיל העשוי מה' מינים אם קובע סעודתו ע"ז] ויברך לישב בסוכה ויוצא לכל הדיעות".
וביאר בשער הציון סימן תרלט ס"ק לג למה לא לשתות בקביעות מחוץ לסוכה "וטעמו לפי מה דכתבו אחרונים בסימן רי"ג דבמדינות שדרך לקבוע השתיה בשאר משקין חשיבי כמו יין, עיין שם. וכתב המחצית השקל דלפי זה הוא הדין קאפי"א במדינתנו, ובתשובת עולת שמואל סימן צ"ז, דשתית קאפי"א ושקאלא"ד פטור אפילו להפוסקים דשתית קבע חייב, היינו, באותן שקובעין לשתיה אחר האכילה דרך שמחה ורעות, אבל לא בשתית קאפי"א ושקאלאד"י [פתחי תשובה]".
כתב הכה"ח בס"ק ל"ו " אבל לענין הלכה כתב המאמר מרדכי אות ב' דאין לנו אלא דברי מרן ומור"ם ז"ל דיין ופירות לא בעו סוכה אפילו קבע עלייהו וממילא אי אכיל ושתי בסוכה אין לו לברך יעו"ש".
כתב המשנ"ב ס"ק ט"ו "אכן לענין לברך לישב בסוכה דעת האחרונים דאין לברך רק כשיקבע עליו סעודה כמו שכתוב בשו"ע. ודע עוד דהסכימו כמה אחרונים דנכון להחמיר מלאכול בשר ודגים וגבינה חוץ לסוכה ודוקא בקביעות אבל שלא בקביעות אין להחמיר כלל".
כתב בשער הציון סימן תרלט ס"ק לח "והנה החיי אדם העתיק חומרא זו גם לענין פירות בקביעות, ואנכי לא העתקתי מפני שבדרך החיים ובשערי תשובה בשם הגינת ורדים מקילין בזה, עיין שם".
כתב המשנ"ב ס"ק ט"ז " וצריך סוכה – פי' מדינא וע"כ צריך לברך לישב בסוכה וכתב המאמר מרדכי שמי שאכל פת הבאה בכיסנין בשחרית בתוך הקאפי"א וכיוצא כמו שאנו נוהגים בכל ימות השנה אף על פי שאינו מברך המוציא כיון שאינו אוכל שיעור שדרך בני אדם לקבוע עליו מ"מ בעי סוכה שהרי הוא קובע סעודתו עליו וכו' וכך נהגנו לברך עליה לישב בסוכה ע"ש. ונקט מילתא דשכיחא דה"ה אפילו בלא שתית קאפי"א כיון דקבע סעודה על הפת כיסנין ואם לא קבע סעודתיה עליו רק שאכל יותר מכביצה יש דיעות בין האחרונים אם צריך לברך לישב בסוכה ועיין בשע"ת שכתב דלענין שבת ויו"ט בבקר כשמקדש ואוכל פת כיסנין במקום סעודה [אף שאח"כ הולך לחוץ לקבל פני רבו וכדומה ונמשך כמה שעות עד זמן סעודה] לכו"ע יכול לברך לישב בסוכה דכיון שאוכל אותה בתורת סעודה הצריכה לקידוש שפיר דמי שיברך ברכת סוכה דמחשבתו משוי ליה קבע ובחול אין כדאי לברך דספק ברכות להקל אכן מנהג העולם לברך אף בחול. וכדי להנצל מחשש ברכה לבטלה יראה שלא לצאת מיד אחר אכילתו רק לשבת שם זמן מה ויכוין בשעת ברכתו לישב בסוכה על האכילה ועל הישיבה שאחר זה".
כתב בביאור הלכה ד"ה "אם קובע עליו חשיב קבע – עיין במאמר מרדכי שמסיק דבדידיה תליא מילתא דכל שהוא קבע עליו אף על פי שלא היה שיעור שדרך בני אדם לקבוע עליו חשיב קבע אף דלענין פת הבאה בכיסנין מבואר לעיל בסימן קס"ח דבעינן דוקא שיעור שדרך בני אדם לקבוע עליו הכא דבעינן תשבו כעין תדורו כל שקובע עליו הויא קביעות להצריכו סוכה ובדידיה תליא מלתא ע"ש".
כתב הכה"ח בס"ק מ' "ואי בדעתיה תליא מילתא אי קבע סעודתיה עליה, או בשיעורא תליא מילתא דבעינן שיאכל שיעור שדרך בני אדם לקבוע עליו, עיין מאמר מרדכי אות ג' מה שמצדד בזה יעו"ש. ומיהו עיין לעיל אות ל"ג ובחיים שאל שם שכתב בהדיא באוכל פת כסנין דאינו מברך על הסוכה כי אם באוכל שיעור שדרך בני אדם לקבוע עליו דהיינו שיעור שלשה ביצים יעו"ש. וכן כתוב לקמן אות נ"ב. ואם כן לא עדיף תבשיל מחמשת מינים מפת כסנין. ועל כן אין לברך על הסוכה על תבשיל מחמשת מינים כי אם באוכל שיעור שדרך בני אדם לקבוע עליו, ואם אוכל פחות יש לברך ברכת הסוכה בלבו לאפוקי נפשיה מפלוגתא או ישמע ברכה מאחרים אם אפשר ויתכוין לצאת. ומה שכתב שם המאמר מרדכי דמי שאוכל פת כסנין בשחרית בתוך הקאו"י וכיוצא אף על פי שאינו מברך המוציא מברך לישב בסוכה כיון שקובע עליו סעודתו יעו"ש, עיין עולת שמואל סימן צ"ז שכתב דאפילו בכהאי גוונא אין לברך אסוכה אלא אם כן אכל שיעור שחייב לברך ברכת המזון יעו"ש. וכבר כתבנו גם כן לעיל אות ל"ג דכן משמע מדברי החיד"א דלא יש חילוק ואין לברך אסוכה אפת כסנין אלא אם כן אוכל שיעור קביעות סעודה יעו"ש".
דעת מרן הרב
כתב מרן הרב במאמר מרדכי למועדים וימים "מהי אכילת קבע? א לחם "כביצה" 56 גרם. בתבשיל העשוי מחמשת מיני דגן שקבע עליו סעודה – חייב לאוכלו בסוכה. ומחלוקת אם מברכים על זה לישב בסוכה. ג. האוכל עוגות שלא בדרך אקראי, אלא קבע עליהן סעודה – חייב לאוכלן בסוכה.
מותר לאכול פירות חוץ לסוכה. וכן יין, שאר משקים, בשר, גבינה – מותר לאכול ולשתות חוץ לסוכה. וכל זאת מעיקר הדין. אבל מי שמחמיר על עצמו ואפילו מים אינו שותה חוץ לסוכה – הרי זה משובח".
כתב הכה"ח בס"ק ל"ד "כתוב בשבלי הלקט ובספר תניא סימן פ"ד בשם הר"ר אביגדור דאכילת עראי דשבת ויום טוב חשיבא כקבע. והביא דבריהם אליה רבה אות י"א וכתב וצ"ע. והברכי יוסף אות ה' תריץ יתיב יעו"ש. ועל כן אפילו מי שאינו נזהר בחול באכילת עראי ואוכל חוץ לסוכה, בשבת ויום טוב יש ליזהר, אך לא יברך אסוכה משום ספק ברכות", וכתב מרן הרב "יש אומרים שבשבת גם סעודת עראי נחשבת "סעודת קבע" וחייבים לאוכלה בסוכה, ויש חולקים. לכן טוב להקפיד בשבת במיוחד לאכול כל אכילותיו בסוכה, אך לא יברך לפניהן "לישב בסוכה", אלא אם כן אוכל לחם או 230 גרם עוגות".