המתארח בבית מלון של גויים אם צריך עירוב

שאלה

יהודי הנמצא בבית מלון עם גויים – כיצד יעשה עירובי חצירות?

תשובה

הטוב ביותר זה להוסיף כסף אפי' פחות משווה פרוטה וכדו' ולשכור רשות מהגוי ויאמר לו שזה בשביל השימוש במקום ולא צריך לפרט לו יותר.
אם לא הוסיף אך אמר לו גם טוב ואם לא אמר לו מועיל בדיעבד.
ויכול לטלטל בכל מקום המגודר שהינו מוקף.

מקורות

א
הנה מצינו שכתב הרמב"ם הלכות עירובין פ"ד ה"א "אנשי חצר שהיו כולם אוכלין על שולחן אחד תמיד אף על פי שכל אחד ואחד יש לו בית בפני עצמו אין צריכין עירוב מפני שהן כאנשי בית אחד, וכשם שאין אשתו של אדם ובניו ובני ביתו ועבדיו אוסרין עליו ואינו צריך לערב עמהן כך אלו כולן כאנשי בית אחד הן מפני שהן כולן סומכין על שולחן אחד", כלומר שמה שקובע לענין עירוב הוא מקום שאוכלים ולא מקום השינה ואם אוכלים כולם במקום אחד נחשבים כבני בית אחד, ואינם צריכים לערב.
וכן פסק השולחן ערוך בסימן ש"ע סעי' ד' "אנשי חצר שהיו כולם אוכלים על שלחן אחד, אף על פי שכל א' יש לו בית בפני עצמו, אינם צריכים עירוב, מפני שהם כאנשי בית א'" וביאר המשנ"ב בס"ק לו "אוכלים על שלחן אחד – אף על פי שכל אחד אוכל משלו", ובס"ק לז "יש לו בית בפני עצמו – ללינה ולשאר תשמישין וכדלקמיה", כלומר דלא מביעי שיש לו בית משלו ולשאר תשמישין אלא אפי' אם אוכלים באותו מקום וכל אחד ואחד אוכל משלו רק מקום אכילה הוא אחד נחשבים כבני בית אחד.
ב
וכתב עוד השו"ע סימן שע סעי' ב' "בעל הבית שיש לו הרבה בתים בחצר והשאילן, או השכירן, לאחרים ויש לו בכל אחד מהם דברים שאינם ניטלים בשבת מחמת כבדן, או מחמת איסור, שהם דברים שאסור לטלטלם אפילו לצורך מקומן, אין הדרים בהם אוסרים עליו, לפי שנעשו כולם כאורחים אצלו ולפיכך גם הם מותרים להוציא מבתיהם לחצר אף על פי שלא נתנו עירוב". וכתב המשנה ברורה ס"ק ח' "אף שאין נעשה מוקצה ע"י הכובד מ"מ כיון שיש טורח לפנותן אין דרך ליטלן בשבת" וראה בשער הציון ס"ק ו'. וכתב עוד המשנ"ב ס"ק י "שנעשו כולם כאורחים אצלו – כיון שלא סילק עצמו מבתים אלו מכל וכל ודוקא כשמונח שם חפציו אבל כ"ז שאין מונח שם אף שיש לו רשות להניח שם לא מהני" כלמר אדם שיש לו בית מלון ומתארחים בחדריו אנשים אם יש לו שם כלים כגון ארון וכדו' בטלים הם אצלו ולא צריך עירוב אך אם אין לו שם כלום נחשב  כל אחד בפני עצמו וצריכים לערב.
וכתב היד אפרים שגם אם בעל הפונדק הוא עכו"ם מותר לטלטל אצלו כיון שכולם טפלים לו וכן פסק הקצו"ש סי' צ"ד סעי' י"ד וכן כתב החיד"א בחיים שאל ח"ב אות כ"ב וראה במנח"י סי' נ"ה
וראה בבה"ל (שם ד"ה "קבוע") בהרחבה, וראה בשעה"צ (שם ס"ק ל"ו), ז"ל: "ולא אמרינן בזה דיהיו נטפלין לעכו"ם הדר באותו חצר ויחשבו כאורחין, כמו דאמרינן דנטפלין לבעה"ב ישראל הקבוע. אך אם הם מתאכסנים בפונדק של עכו"ם [אף שיש לכל אחד חדר בפני עצמו], כתב היד אפרים דבזה בוודאי נטפלים להעכו"ם ואין צריכין לשכור ממנו רשות וגם אין אוסרין זה על זה. ובפמ"ג כתב דגם בפונדק של עכו"ם אוסרים זה ע"ז וגם צריכים לשכור הרשות, וטעמו דלענין עכו"ם לא אמרינן דאורחים בטילין לגביה, וכן מוכח בתשובת רמ"א סימן ק"כ, עי"ש. וראית היד אפרים מסימן שפ"ב יש לדחות, דשכירו ולקיטו שאני, וכן ממה שהביא המ"א מסוף סימן שפ"ב בדין הספינה מוכח דס"ל כפמ"ג", וע"כ כתב בצל החכמה ח"ה סי' קמ"א שהטוב ביותר לשכור רשות מהגוי.
וכאן יש צד יותר להקל כיון שבעצם השכירות של החדר כלול השכירות של המקום לתשמישו.
ג
כתב השו"ע סימן שפב סעי' ה' "שוכרין מעכו"ם אפילו בפחות משוה פרוטה. ומותר לשכור ממנו בשבת" וכתב המשנה ברורה ס"ק כב "שאינו שכירות ודאית אלא כביטול רשות והיכר בעלמא ומבואר בפוסקים דנותן לו דבר מאכל או כל דבר המותר לטלטל ואומר זה עבור שכר חצרך אבל מעות אסור לטלטל ועיין סימן שפ"ג דהעירוב נתבטל וצריכין לבטל רשותם לגבי אחד עי"ש".
העולה
הטוב ביותר זה להוסיף כסף אפי' פחות משווה פרוטה וכדו' ולשכור רשות מהגוי ויאמר לו שזה בשביל השימוש במקום ולא צריך לפרט לו יותר.
אם לא הוסיף אך אמר לו גם טוב ואם לא אמר לו מועיל בדיעבד.
ויכול לטלטל בכל מקום המגודר שהינו מוקף.