שאלה
האם אפשר להכין מנה חמה בשבת?
תשובה
אסור הן משום בישול והן משום מכה בפטיש (ראה מש"כ על מרק אינסטנט).
מקורות
לענין בישול
כתב מרן הרב במאמר מרדכי ח"ג פנ"ג הערה י"א "המשנה (שבת ל"ח ע"ב) אומרת: "אין נותנין ביצה בצד המיחם בשביל שתתגלגל". והגמרא שם שואלת: מה הדין אם גלגל? אמר רב יוסף: חייב חטאת. ומבאר רש"י (שם ד"ה "בשביל שתתגלגל"): "שתצלה קצת עד שתהא מגלגלת". ולכאורה בפירוש "בשביל שתתגלגל" ישנם שני פירושים: האחד – אותו הביא ר"ע מברטנורא על המשנה דלעיל, וז"ל: "שתצלה קצת עד שתהא מגולגלת, כלומר מעורבת". ובמשנה במסכת עוקצין (פ"ב מ"ו) מבאר הרע"ב: "עד שתהא מעורבת וראויה לגמעה". הפירוש השני – פירושו של בעל מלאכת שלמה שכתב: "שתצלה קצת עד שתהא מגולגלת, כלומר שתצלה מסביבותיה אע"פ שאין תוכה צלוי" (ויתכן שהוא חולק על פירוש הרע"ב).
מ"מ לפי הפירושים הנ"ל יוצא שהמשמעות של מגולגלת היא – לא מבושלת כל צורכה. ולפיכך שואלת הגמ': "גלגל מאי"? – היינו, אם מדובר בנתבשלה כל צורכה, פשיטא שחייב חטאת! אלא כאן באה הגמרא להשמיענו חידוש שאף על פי שהיא מגולגלת, שלא נתבשלה כל צורכה – חייב חטאת.
והגמ' מביאה הוכחה לכך מהמשנה לקמן (קמ"ה ע"ב): "כל שבא בחמין לפני השבת – שורין אותו בחמין בשבת, וכל שלא בא בחמין לפני השבת – מדיחין אותו בחמין בשבת, חוץ מן המליח הישן וקולייס האיספנין שהדחתן זו היא גמר מלאכתן, ש"מ", עכ"ל. ופרש"י (שבת ל"ט ע"א ד"ה "שהדחתו זהו גמר מלאכתו") – "מדקרי ליה גמר מלאכתו ש"מ זהו בישולו וחייב".
ולכאורה לא ברור מהי ההוכחה, שהרי שם מדובר שהמליח חסר רק את הפעולה האחרונה שהיא גמר מלאכה ולכן בהדחה חייב, כי הדג עתה אחרי ההדחה לכאורה מבושל כל צורכו, ואילו בביצה מגולגלת, היא מבושלת רק קצת! אלא מכאן משמע שכל בישול מועט בין אם הוא בתחילת בישולו ובין אם בסוף בישולו – חייב חטאת.
בגמ' שבת (קמ"ה ע"ב): "כל שבא בחמין מלפני השבת – שורין אותו בחמין בשבת, וכל שלא בא בחמין מלפני השבת – מדיחין אותו בחמין בשבת, חוץ מן המליח הישן וקולייס האיספנין שהדחתן היא גמר מלאכתן". ונחלקו הראשונים בפירוש מהו: "כל שבא בחמין". רש"י פירש: "כל שבא בחמין, כלומר שנתבשל". והתוספות כתבו בפרק כירה (ל"ט ע"א ד"ה "כל"): כל שבא בחמין, פירוש: שנתבשל לגמרי, כדמפרש בפרק חבית (קמ"ה ע"ב) כגון תרנגולת דרבי אבא". וכן כתב רבינו ירוחם בחלק ג' (נתיב יב סוף סט ע"ב) וזה לשונו: "כל שבא בחמין מערב שבת, כלומר שנתבשל כל צרכו. וכן כתוב בהגהות חדשות פרק ט' (אות א) אבל הרמב"ם כתב (פרק כ"ב ה"ח): "דבר שנתבשל קודם השבת או נשרה בחמין מלפני השבת, אף על פי שהוא עכשיו צונן – מותר לשרותו בחמין בשבת". ונראה מדבריו דאפילו לא נתבשל כמאכל בן דרוסאי נמי כיון שנשרה במים רותחים חשיב מבושל לענין שלא יחשב כמבשל בשבת כששורה אותו בשבת בחמין.
והשו"ע (או"ח סימן שי"ח סעיף ד'): "אבל דבר שנתבשל כבר, והוא יבש – מותר לשרותו בחמין בשבת". וביאר המשנ"ב (שם ס"ק ל'-ל"א): "אבל דבר וכו' – היינו בנתבשל כל צרכו: שנתבשל כבר דוקא שנתבשל, אבל אם לא נתבשל אלא נשרה מע"ש בכלי ראשון שהיס"ב אסור לשרותו בחמין שהיס"ב בשבת דאע"ג דאין כאן תוספת בישול מ"מ כ"ז שלא נתבשל ממש אלא היה בכלי ראשון ניתוסף בו קצת בישול כשמניחו פעם שני בחמין". כלומר שבשו"ע פוסק כרש"י, וממילא כל תוספת בישול ואפילו קטנה – אסורה אף שהתוספת לא סיימה את הבישול.
עוד הסביר רש"י (שם ד"ה "וקולייס האיספנין") שיש גמר מלאכה בהדחת קולייס האיספנין, וגמר מלאכה הוי בישול. ועיין בביאור הלכה (שם ד"ה "והדחתן") שדן אם החיוב מדין מכה בפטיש או מדין בישול. ועיין לשו"ע (שם סעי' ג'), וז"ל: "ואם לא נתבשל כל צורכו, אפילו נתבשל כמאכל בן דרוסאי – שייך בו בישול". ומקורו מדברי הרמב"ם בהלכות שבת (פ"ט ה"ג).
עוד שואלת הגמרא (שם): "כגון מאי? – אמר רב ספרא: כגון תרנגולתא דר' אבא". ופרש"י שם: "כגון מאי – הוי בא בחמין שחוזרין ושורין אותו בחמין". ולכאורה יכלה הגמ' לומר: כגון ביצה שמבושלת כל צורכה ולא מקצתה. ומדוע צריכה הגמ' להביא את תרנגולתא דר' אבא? אך לפי דברי רש"י יש כאן חידוש גדול, שאף על פי שנתבשלה כל צורכה – עדיין היא אינה ראויה לאכילה אלא עד ששורין אותה, כלשון רש"י (שם ד"ה "תרנגולתיה"): "מבשלה ושורה אותה ימים רבים בחמין למחות מאליה ואוכלה לרפואה". הוה אמינא ששרייתה במים חמים מכשירתה לאכילה, קמ"ל מכיון שבישלה כל צורכה – מותר לשרותה בחמין בשבת.
ועיין לרש"י בסוגיין (שם ל"ט ע"א) ששם פירש פירוש אחר: "כל שבא בחמין" – "כל מלוח שבא בחמין מע"ש – חוזרין ושורין אותו בחמין בשבת, ואין בו משום תיקון שהרי נתקן כבר". וכתב ע"ז הב"י (סי' שי"ח): שנראה מדברי רש"י (שבת קמ"ה ע"ב) "דבנתבשל לפני שבת הוא דוקא הוא דשרי לשרותו בחמין בשבת, ולא נתבאר בדבריו אי בעינן שיהיה מבושל כל צורכו או מבושל כמאכל בן דרוסאי סגי". ועוד הביא מדברי התוס' (שבת ל"ט ד"ה "כל שבא") – "פירוש: שנתבשל לגמרי, כדמפרש לקמן בפרק חבית כגון תרנגולתא דר' אבא", עכ"ל, והביא בשם רבינו ירוחם שכך סובר.
הרמב"ם כתב (פיהמ"ש שבת פכ"ב מ"ב), וז"ל: "אמר כי כל מה שנתבשל קודם השבת ואח"כ הוציאו מן המרק והצניעו שמותר להשרותו במים חמין בשבת", עכ"ל. דהיינו, "כל שבא בחמין" פירושו – שנתבשל.
ולכאורה פירוש הרמב"ם הוא כדברי רש"י, ולאפוקי ממה שכתב הרי"ף (שבת ס"א ע"א-ע"ב בדפי הרי"ף), וז"ל: "כל שבא בחמין וכו' מאי היא? כגון תרנגולתיה דר' אבא, פירוש – שהיתה מלוחה ביותר וכשמבקשין לאוכלה שורין אותה במים חמין, ואם הובא בחמין מע"ש – שורין אותה במים חמין בשבת, ואם לאו – אסור לשרותה בחמין בשבת".
אמנם לכאורה דברי הגמ' מתאימים לדברי הרי"ף, ולא תתעורר הקושיא שהקשנו לעיל: מדוע לא הביאה הגמ' את הדוגמא של ביצה המבושלת כל צורכה? כיון שלדעת הרי"ף, מדובר שמעולם לא התבשלה, אלא שנעשתה מלוחה ואם הובא בחמין מע"ש, אף על פי שלא נתבשלה – מותר לשרותה בחמין בשבת. וכן פירש ר"ח, וז"ל: "ומבעיא לן: כגון מאי? ואמר רב ספרא: כגון תרנגולתיה דר' אבא שהיתה מלוחה ביותר וכשמבקשים לאוכלה שורין אותה במים חמים. אמר רב ספרא: כגון זו התרנגולת, אם הובאה בחמין מלפני השבת – מותר לשרותה בחמין בשבת ולאוכלה, ואם לאו – אסור לשרותה ומותר להדיחה", עכ"ל. דהיינו כפירוש הרי"ף. ואילו רב נסים גאון כתב כך: "כך פירשה אדוננו האי גאון ז"ל: תרנגולת שמבשלין אותה ומוציאים אותה מהמרק וממלאים אותה בתבלין וכשרוצה לאכול ממנה – שורים אותה במים חמים ואוכלים אותה כאילו היא חמה", עכ"ל. דהיינו, אופן השימוש בתרנגולת אינו כדברי רש"י, אך הפירוש של "בא בחמין" כדברי רש"י, דהיינו מבושלת.
ובעיקר מה שכתב הרמב"ם בפיהמ"ש לכאורה הוא סותר את מה שכתב בהלכות שבת (פכ"ב ה"ח), וז"ל: "דבר שנתבשל קודם השבת או נשרה בחמין לפני השבת, אף על פי שעכשיו צונן – מותר לשרותו בחמין בשבת", דהיינו, בין נתבשל בין נשרה, ומפיהמ"ש משמע כדברי רש"י שרק נתבשל. ולכאורה מדברי ה"ה (שם בפכ"ב) משמע מדבריו שרש"י כדעת הרמב"ם, ולדברינו אינו כן, וצ"ע.
ונראה הוכחת הרמב"ם מדברי המשנה: "כל שבא בחמין בע"ש" – משמע שאין צורך שיתבשל כל צורכו, כי הפשט "שבא בחמין" היינו נשרה בחמין וכדברינו לעיל, ולכן כתב רש"י: "כלומר" – לאפוקי מפירוש זה. ואף שהלשון: "כל שבא בחמין" נראה כדברי הרמב"ם, אפשר לומר שלמד רש"י ממה שהגמ' אמרה: "כגון מאי"? ותירצה: "תרנגולתא דר' אבא", משמע שלא ניחא ליה לגמ' להבין "בא בחמין" שלא נתבשל כל צורכו.
והוקשה לב"י (סי' שי"ח) דברי רש"י (שבת ל"ט), וז"ל: "כלומר, ד'בא בחמין' דקתני קאי בין לדבר מליח בין לשאינו מליח, דבדבר מליח הוא ביאה לבד ודבר שאינו מליח הוא בשול, ואטו דבר מליח נקט שבא בחמין ולא נקט שנתבשל. והרמב"ם לא נראה לו לידחק בכך ומש"ה סתם וכתב: 'דבר שנתבשל או נשרה', ולא חילק בין מליח לשאינו מליח", עכ"ל. פירוש לדבריו – מליח הוא "מבושל קצת" וכשבא בחמין בע"ש נגמר בישולו ולכן אפשר להניחו בחמין בשבת. אך דבר שאינו מבושל כל צורכו והוא לא מליח, אף על פי שבא בחמין בע"ש עדיין אינו מבושל לגמרי, ולכן לא בא בחמין בשבת, עיי"ש. ולכאורה היה מרן הב"י יכול להביא הוכחה לזה שמליח ואח"כ הושרה בחמין אין צורך בבישול מפירוש הרי"ף על "תרנגולתא דר' אבא", אע"פ שרש"י לא מפרש כן לענין תרנגולתא כי לדעתו היא מבושלת, אבל הוא יסכים עם העובדה שהיא מלוחה ונשרתה בחמין מע"ש, ולכן מותר לשרותה בחמין בשבת.
נמצינו למדים: בין לדעת הרמב"ם בין לדעת השו"ע, דבר שנתבשל קצת – אסור לבשלו בשבת להמשיך בישולו. ועיין בביאור הלכה (סימן שי"ח ד"ה "אפילו בעודו רותח"), שהביא חולקים על דעתו של הרמב"ם, שפסק שאפילו אם התבשל כמאכל בן דרוסאי בע"ש – אסור לבשלו בשבת. ותמה על השו"ע שפסק כהרמב"ם. ואח"כ הביא פוסקים רבים שסוברים כדעת הרמב"ם וסיים, וז"ל: "ועל כן אין לזוז למעשה מפסק השו"ע", עכ"ל.
אולם, דבר שלא התבשל, אלא בא בחמין מע"ש בזה חולקים רש"י ורמב"ם, אם מותר לחזור ושרותו במים חמים (בכלי ראשון), לדעת רש"י – אסור, ולדעת הרמב"ם – מותר לחזור ולשרותו בשבת, ושו"ע פוסק כדעת רש"י (וראה עוד משנ"ב שם ס"ק ל"א ובשעה"צ שם ס"ק מ"ב). וע"ע שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' ע"ד).".
וע"כ כתב שם בסעי' ח' תבשיל שהתבשל בערב שבת בתשעים ותשעה אחוזי בישולו וחסר בו רק אחוז אחד של בישולשייך בו בישול ואסור לבשלו בשבת
ובסעי' כ"ג אסור לערות מים רותחים על מנה חמה בשבת [מכיון שמכשירה לאכילה בכך, שהרי קודם שעירה עליה מים רותחים לא הייתה ראויה לאכילה]
העולה
אסור הן משום בישול והן משום מכה בפטיש.