שאלה
עד מתי אפשר להגיד ברכות השחר?
תשובה
הטוב ביותר לברכם בבוקר עד שלוש שעות לא בירך יכול לברך עד חצות.
שכח ולא בירך עד חצות לספרדים יכול לברך עד השיקעה לנוהגים כגאון יכולים לברך עד שהולך לישון, ולאשכנזים יברך ויהרהר שם ומלכות בליבו.
מקורות
כתב בעל הנתיבות בסידורו דרך החיים, שעיקר זמן ברכות השחר נמשך רק עד אחר ארבע שעות כברכות קריאת שמע והר"ש קלוגר בספר החיים (סימן מ"ו) כתב שאין לברך ברכות השחר אלא עד חצות היום. וכן כתב עוד בספרו שו"ת שנות חיים (סימן פ'). ע"ש.
והנה מצינו שכתב הכה"ח בסי' ע"א ס"ק ד' לגבי אונן שסיימו לקבור את מתור באמצע היום האם חייב להנשלים ברכות השחר או כיון שבתחילת היום היה פטור ה"ה עתה וז"ל "וכתב שם המגן אברהם אבל ברכות השחר לא יאמר כיון שבשעת חובתו היה פטור כמ"ש ביורה דעה סימן שמ"א סעיף ב' לענין הבדלה עכ"ד, והביאו אליה רבה שם, סולת בלולה שם. וכן כתב רבינו זלמן שם דלא יאמר כל ברכות השחר אפילו נקבר קודם שעבר זמן קריאת שמע ותפלה כיון שבשעה שחל חיוב הברכות דהיינו כשקם ממטתו היה פטור מהן אין צריך להשלימן אחר כך ואם מברך ברכה לבטלה היא עכ"ד. וכן העלה הדבר משה בתשובה חלק ג' סימן י"ג כדעת המגן אברהם הנזכר אלא לחלק יצא דבשלש ברכות שלא עשני גוי ושלא עשני עבד ושלא עשני אשה וברכות התורה דמוטל על האדם לאומרם כל היום גם האבל אחר קבורת מתו בכל עת שיהיה חייב לאומרם יעו"ש, והביאו שלמי צבור שם. ועיין לבושי שרד ומחצית השקל מה שכתבו על דברי המגן אברהם הנז', ומשמע מדבריהם דדברי המגן אברהם הללו אתיא דוקא למאן דאמר דברכות האלו אם לא נתחייב בהם אין מברך אותם אבל למאן דאמר דעל מנהגו של עולם נתקנו ואפילו לא נתחייב בהם מברך אותם כמ"ש בסימן מ"ו סעיף ח' יכול לברך אותם גם אחר חצות יעו"ש, וכן כתב הפרי מגדים באשל אברהם אות א', וכן כתב הנהר שלום אות א', וכן כתב המאמר מרדכי אות ג' אלא שכתב שהדבר צריך תלמוד יעו"ש, וכן כתב הרב מים החיים ז"ל דף ל"א ע"ב וע"ג דיכול לברכם האבל כל היום כולו וכתב שבימיו עשו מעשה כן בהסכמת הגאון מה"ר יצחק טייב המחבר ערך השלחן יעו"ש. ועיין בסידור נהורא השלם בדרך החיים בדיני פסוקי דזמרה וברכות השחר שכתב בשם ספר מעשה רב מהגאון מהר"א ווילנא זצ"ל דמי ששכח ולא אמר ברכות השחר קודם תפלה דיכול לאומרם אחר כך כל היום וגם בלילה עד השינה חוץ מברכת התורה שכבר נפטר באהבה רבה וברכת אלהי נשמה שנפטר בברכת מחיה המתים יעו"ש. וכן משמע מדברי המאמר מרדכי סימן מ"ו אות יו"ד אלא שמסתפק בזה רק כתב שנראה פשוט דעד סוף שלש שעות ביום יכול לברך בפשיטות שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות ועדיין שעת קימה הוא וכמה בני אדם שאין קמים עד אותה שעה ואם כן לית דינא ולית דיינא דמצי לברוכי אבל בשאר היום יש לפקפק יעו"ש. וכן כתב בסידור נהורא השלם בדרך החיים בדיני אונן אות ד' דאם נמשך האנינות עד לאחר ארבע שעות ברכות השחר דהיינו מה שקודם ברוך שאמר לא יאמרם אף שיש לו פנאי שכיון שאמרו בגמרא לכל אלו הברכות זמן כמו שאמרו כשלובש מנעליו מברך וכו' ואף שקיימא לן בסימן מ"ו שעל צורך העולם הוא מברך ואף אם ניעור כל הלילה מברכים כל צרכי העולם היינו עד זמן קימה שהוא שליש היום כמו בקריאת שמע עיין סימן נ"ח זולת ברכת התורה וברכת שלא עשני גוי ושלא עשני עבד ושלא עשני אשה אותם הברכות יברך כל היום ואפילו אחר חצות אם נקבר יאמרם עכ"ד. ועיין להגאון מהרש"ק ז"ל בספר שנות חיים סימן ף' דף כ"ב ע"ד שכתב דמי שלא בירך ברכות השחר עד חצות אין לברך אחר כך יעו"ש. וטעמו נראה לי שתקנו אותם לאומרם עד חצות שעדיין עולה כח היום ולא אחר חצות שהתחילו לנטות צללי ערב. והזרע אמת שם כתב דאפילו אחר התפלה כוליה יומא יכול לאומרם וכמ"ש בסוף סימן נ"ב יעו"ש. נמצא לדברי הפשטנים שלש מחלוקות בדבר, יש אומרים דזמן ברכות השחר עד שליש היום כמו זמן קריאת שמע, ויש אומרים עד חצות כמו זמן תפלת שחרית, ויש אומרים בכל היום כולו זמנה הוא. מיהו מה שכתב המגן אברהם ודעמיה גבי אונן דלא יאמר אותם אחר כך אפילו נקבר קודם שעבר זמן קריאת שמע ותפלה, זה לא קיימא לן כוותיה כיון שפסקנו לעיל בסימן מ"ו אות מ"ט כדעת האר"י ז"ל והאחרונים שעל מנהגו של עולם הם נאמרים, ואם כן אין הדבר תלוי בו אלא בכל זמן שיכולים לאומרם העולם גם הוא יוכל לאמר אותם אם נקבר מתו קודם הזמן ההוא. אמנם נשאר לנו דברי האר"י ז"ל בשער הכוונות דף ב' ע"ב שכתב ברכת הנותן ליעף כח היא אחת מן י"ח ברכות האלו שתקנו קודם התפלה וכו', ובדף א' ע"ג כתב די"ח ברכות אלו הם בז"א דעשיה וכן כתב בפרי עץ חיים שער הברכות פרק ג' יעו"ש, ועוד עיין בנהר שלום דף י"א ע"ג הנדפס מחדש ד"ה בכללות ג' ברכות ראשונות וכו' ובדברינו לסימן מ"ו אות ח"י ד"ה וזה יעו"ש, דמשמע דאין להם מקום אחר התפלה דכיון דנתקנו כל בחי' ג' עולמות בי"ע ועלו עד האצילות ונמשכו המוחין על ידי התפלה איך יבא התיקון אחר כך כדקשישנא לדרדקי. ועל כן הנראה לענין דינא דאם הוא נשתהא ולא התפלל עדיין כיון דיכול להתפלל עד חצות היום גם כן יכול לברך ברכות השחר, שכיון שעדיין לא נעשה תיקון התפלה על ידו גם כן יוכל לברך ברכות השחר קודם תפלה. והוא הדין לאונן אם נקבר מתו קודם חצות שיכול להתפלל אחר כך, רק לפי סברת הזרע אמת ודעמיה שכתבו דלא יוכל להתפלל אלא עד שליש היום גם כן לא יברך ברכות השחר אלא עד שליש היום. ושאר כל אדם אם שכח לברך אותם קודם תפלה ורוצה לברך אותם אחר כך, אם הוא קודם שליש היום אין מזניחין אותו, אבל לא אחר כך משום דיש פלוגתא בזה כנזכר לעיל דקיימא לן ספק ברכות להקל. והגם דכתב האר"י ז"ל דעל מנהגו של עולם נתקנו וצריך האדם לברך אותם בכל יום וקיימא לן דאין אומרים ספק ברכות להקל כנגד דברי האר"י ז"ל, היינו דוקא לעניין אם היה נעור כל הלילה או לא הסיר מצנפתו וכו' אבל לא לענין שיברך אותם בכל זמן כי זמנם קודם תפלה כנזכר לעיל". כלומר שכתב שכיון שהוא מחלוקת הפוסקים עד שלוש שעות יברך לאחר מכן שוב לא יברך אלא יהרהר שם ומלכות בליבו.
אמנם מצינו לרבינו הרב פעלים ח"ב סי' ח' שכתב וז"ל "על כן בנידון האונן הוריתי הלכה למעשה שיאמר ברכות השחר אחר קבורה, ודלא כהמג"א ז"ל, משום כי המג"א כל טעמא דידיה הוא תלוי בזו הסברה, דנתקנו הברכות האלה על הנאת האדם עצמו המברך, ולהכי פסיק כיון שבעת חובתו שהוא שעת הנאתו היה פטור, אז נפטר לגמרי, אבל לדידן דלא קי"ל כהאי סברה, אלא קי"ל על מנהגו של עולם נתקנו, ואפילו זה המברך עדיין לא נהנה בהנאות אלו, ה"ז מברך אותם הברכות כולם, דהכי אמר מר רבינו האר"י ז"ל וכן המנהג פשוט. וא"כ ממילא נסתר הדין של המג"א, וכבר כתבנו דלא שייך בזה האי כללא דסב"ל, ולפ"ז אזלא לה הדחיה של חביריך שרצו לדחות דברי הגאון מהר"א ווילנא ז"ל, כי הן אמת שיש לדחות דבריו מסברת המג"א ז"ל הנז', אך כבר כתבנו דלא קי"ל כסברת המג"א, ועל כן אזלא לה דחיה דידהו הנז'". כלומר דפליג עליה בדעת האר"י שס"ל דתליא אחד בשני.
ב
ולגבי לומר לאחר השקיעה כתב שם "והנה כאשר נתבוננתי בזה הדין לאומרם אחר חשיכה, כמ"ש הגאון ז"ל ומאמר מרדכי ז"ל, ראיתי דאיכא טעם נכון שלא לברך, והוא כי מצאתי בהרד"א ז"ל שכתב על ברכת שעשה לכ"צ וז"ל, הטעם לברכה זו שכל זמן שהוא יחף אינו יכול לצאת ולעשות צרכיו וצרכי ביתו, וכיון שלבש מנעליו כאלו נעשה לו כל צרכיו עכ"ל, וכ"כ הרב הלבוש ז"ל ע"ש, נמצא לפ"ז לא תקנו חז"ל ברכה זו וכיוצא בה אלא בעבור הנאות שהם ביום, שהאדם דרכו לצאת בשוק ביום, ללכת אנה ואנה לעשות צרכיו, ולכן צריך הוא למנעלים, אבל בלילה כיון דחשכה אין דרך לצאת לשוק, ולילך אנה ואנה לעשות צרכיהם, אלא הכל נסגרים בתוך ביתם ולא קפדי כ"כ אמנעלים, וכן ה"ה והוא הענין בשאר ברכות כיוצא בזה שכולם נתקנו על הנאות השייכים ביום, שהם הנאות לבוש ואזור ומצנפת ומנעל וכיוצא, ומאחר דחז"ל תקנו ברכות אלו על מנהגו של עולם בהנאות אלו, שהם על הרוב שגורים ומצויים ביום, לכך ראוי שלא לברך אותם אחר שעבר היום שנתקנו בעבורו, ורק אם השכים לקום אחר חצות לילה יברכם בשביל יום הבא כנגדו, וכמ"ש הפוסקים דלהכי מברך לכתחילה כל הברכות כולם אחר חצות לילה.
עוד נתבוננתי בדבר זה בעזה"י ועלה בידי טעם ברור ונכון יותר ע"פ הסוד, דאין לברך ברכה זו אחר חשיכה קודם חצות לילה, והוא כי מבואר בספר דברי שלום להרב החסיד מהר"א שרעבי ז"ל דף ס"ג ע"ד, כפי מה שהעלה מדברי רבינו האר"י זצ"ל, שכאשר באים מוחין דגדלות דנ"ר בז"א, אז יש בחינת מנעל, משא"כ אם מסתלקי' מוחין דגדלות דנ"ר אז אין שם בחינת מנעל, וזהו הטעם דאסור האבל בנעילת הסנדל, משום דאין לאבל מוחין דנ"ר, וכמ"ש רבינו ז"ל בשער טעמי המצות בפרשת ויחי ע"ש, ומצאתי לאהובינו הרב החסיד מהר"א מני בהגהותיו על שער הכונות, שחקר והלא בכל לילה דשאר ימות השנה אין בז"א מוחין דנ"ר, ועיין נה"ש דף ע"ט ע"כ /ע"ב/ בד"ה והנה וכו' וא"כ למה לא יאסר נעילת הסנדל בכל לילה, ותירץ לפי שביום יש בז"א מוחין דנ"ר, הנה בלילה מוכרח שיש בחינת רשימו דמוחין הנז', ומכח הארת הרשימו דמוחין הנז' אנחנו מותרים בנעילת הסנדל בלילה עכ"ל, והנה הרב דברי שלום ז"ל כתב שם בדף ס"ג ע"ד, דאפילו ביום ט"ב יש בז"א מוחין דנ"ר, ובודאי שיש בחינת מנעל מאימא, אלא דאסור לתחתונים לנעול משום עונש, כמ"ש מהרי"ץ כיון דהחטא גרם כתונת עור משכא דחויא, ונמשך ממנו המיתה והחרבן, ולכן נוהג דין זה ביום ט"ב ע"ש, ולפי"ז כיון שבכל לילה אין בז"א מוחין דנ"ר קודם חצות, איך אפשר שיברכו ברכה זו בלילה קודם חצות לילה אחר חשיכה, דא"כ נמצא בברכה זו ממשיכים המוחין דגדלות דנ"ר, ובאמת אותו העת עדיין לא הגיע זמן המוחין דגדלות, ואין בז"א אלא רק המוחין דקטנות, ולכך א"א לברך ברכה זו אחר חשיכה קודם חצות לילה, אבל אחר חצות לילה שהוא עת רצון, והוא עת חזרת המוחין דגדלות למעלה בז"א, שפיר מצי לברך ברכה זו עם שאר סדר הברכות, ולא עוד אלא לפ"ד רבינו הרש"ש ז"ל, חיובא איכא לברך כל ברכות אלו אחר חצות לילה תיכף ומיד, ועיין להרב הוראת שעה ז"ל דף ה' סוף עמוד ד' מ"ש בענין המלבושים ע"ש.
על כן נמצא טעמא רבא איכא ע"פ הסוד, דאין לברך ברכה זו של שעשה לכ"ץ אחר חשיכה קודם חצות לילה, ולא זו בלבד אלא גם שאר ברכות השחר הם כיוצא בזה, דאין לברך אותם אחר חשיכה קודם חצות לילה, כיון דהז"א הוא בסוד המוחין דקטנות, ואין עתה זמן ראוי להחזיר המוחין הנמשכים על ידי הברכות בפי /כפי/ הסוד והרמז שיש בכל ברכה וברכה, ורק אחר חצות לילה הוא זמן הראוי לזה, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר".
דעת המשנה ברורה
כתב המשנ"ב סי' נ"ב ס"ק י' "כל הברכות – ועיין בספר מאמר מרדכי ובספר נהר שלום דזמן כל הברכות הוא כל היום בדיעבד וכן כתב בספר מעשה רב להגר"א ז"ל והוסיף שם עוד יותר דאפילו בלילה עד שעת השינה הוא חיובן אם שכח לאומרן קודם ונ"ל דאם חוטפתו שינה לכו"ע לא יכול תו לברך ברכת המעביר שינה [דוגמת בהמ"ז בסימן קפ"ד ס"ה עי"ש] ומ"מ לכתחלה צריך ליזהר שלא לאחר הברכות יותר מד' שעות על היום אך בדיעבד עכ"פ יכול לברך אותם עד חצות כי כן מוכח מהרבה אחרונים שלא הפסיד הברכות אחר ד' שעות והמקיל לסמוך בדיעבד על הגדולים הנ"ל ולברך אותם אחר חצות אין למחות בידו ועיין בבה"ל".
וכתב בבה"ל ד"ה "כל הברכות – עיין במ"ב במה שכתבנו בשם פוסקים לענין זמן הברכות. והנה בדה"ח הלכות אונן דין ה' משמע מיניה דלהמ"א בסימן ע' סק"א ברכת השחר לכל אדם אינו רק עד ד' שעות על היום דומיא דזמן ברכת ק"ש לבד בה"ת [אם לא נפטרה ע"י אהבה רבה] והשלשה ברכות שלא עשני גוי ועבד ואשה דאלו זמנן כל היום וזה אינו דהמ"א לא קאמר רק במי שהיה אונן בעיקר זמן חיובו בבוקר שהיה אז פטור לכך פטור אחר ד' שעות אבל במי שבתחלת זמן חיובא היה חייב בוודאי חייב אפילו אחר ד' שעות כן משמע מלשונו בהדיא וכן משמע בלבושי שרד ובספר חכמת אדם ובספר שולחן שלמה וכן כתב בהדיא בספר מחצית השקל ויוכל להיות שבכל אדם דעת המ"א כהגר"א ונהר שלום ומאמ"ר שזמנו בדיעבד כל היום אבל עד חצות עכ"פ מוכח בהדיא מלשונו דלא הפסיד הברכות ויוכל להיות שגם הדה"ח לא קאי שם רק במי שבתחלת חיובא היה פטור ואף דגם בזה פליגי הנה"ש והמאמר מרדכי על המ"א מ"מ בשע"ת ובדגמ"ר החזיקו דבריו להלכה אבל א"כ קיצר הדה"ח מאוד בלשונו היוצא מכל זה דעד חצות בודאי אין לחוש להפסידו הברכות עבור זה ואפילו לאחר חצות יש לסמוך בדיעבד להקל כי לא מצאתי לאחד מן הפוסקים שיתן זמן לברכות לפי מה דנהיגין היום כהפוסקים דעל מנהג העולם הוא מברך. אחר כותבי כל אלה מצאתי לתשובת הרשב"א [והובאה בסימן ד' בב"י ד"ה ומשמע מדברי הרא"ש וכו'] ומשמע שם לכאורה מלשונו דעיקר ברכות השחר ניתקנו בבוקר ובשביל זה תקנו ג"כ לנטילת ידים בבוקר דוקא עיין שם ע"כ נראה דלכתחלה בודאי יש להחמיר לברך אותם בבקר בזמן תפילה ובדיעבד יש לסמוך על הגדולים הנ"ל עכ"פ עד חצות כי תפלה גופה חיובה בעצם עד חצות כדלקמן בסימן פ"ט ס"א ע"ש ומי שמברך אותם אח"כ בדיעבד אין למחות בידו וכנ"ל".
כתב מרן הרב במאמר מרדכי לימות החול פ"ו סעי' ח' " לא ברך ברכות השחר יכול לברכם עד סוף היום, אך לא לאחר השקיעה".
העולה
הטוב ביותר לברכם בבוקר עד שלוש שעות לא בירך יכול לברך עד חצות.
שכח ולא בירך עד חצות לספרדים יכול לברך עד השיקעה לנוהגים כגאון יכולים לברך עד שהולך לישון, ולאשכנזים יברך ויהרהר שם ומלכות בליבו.