שאלה
האם בן יכול לתקן את אביו הבעל קורא בעת קריאת התורה?
האם יכול לעמוד לידו כתומך כדי לסייע ולתקנו בקריאה?
תשובה
מותר לתקן את אביו בדרך רמז, ובפרט שזה רצונו של אביו.
וכן נהג הגר' אליהו אבא שאול זצ"ל בשבתות שלא הספיק לעבור מספיק פעמים היה בנו עומד לידו ומסמן לו.
מקורות
איתא בגמ' קידושין דף לא עמוד ב "ת"ר: איזהו מורא, ואיזהו כיבוד? מורא – לא עומד במקומו, ולא יושב במקומו, ולא סותר את דבריו, ולא מכריעו"
כתב הטור ביו"ד סי' ר"מ "ולא סותר את דבריו ולא מכריע את דבריו ופירש"י אם היה חולק עם אחר בדבר הלכה לא יאמר נראין דברי פלוני והרמ"ה כתב זה אין צריך דהיינו סותר את דבריו אלא אפי' נראין לו דברי אביו אין לו לומר נראין דברי אבא שנראה כמכריע דברי אביו אלא אם יש לו תשובה להשיב על החולקין ישיב", וביאר הב"י "ומ"ש רבינו שכתב הרמ"ה על פירוש רש"י דלא מכריע את דבריו זה אין צריך דהיינו סותר את דבריו. י"ל דתרי גווני סותר את דבריו קתני חד שהוא לבדו סותר את דבריו וחד שהוא מכריע כדברי החולק עליו. ועוד יש לומר דמה שכתב רש"י לא יאמר נראים דברי פלוני על איזה מהם שיאמר שנראים דבריו נתכוין שאפילו כשיאמר שנראים דברי אביו נראה כמכריע את דבריו וכדברי הרמ"ה".
ופסקו השו"ע יו"ד סי' ר"מ סעי' ב' "ולא סותר את דבריו ולא מכריע את דבריו בפניו, אפילו לומר נראין דברי אבא".
וכתב הט"ז ס"ק ג "נראין דברי אבא. בטור סיים שנראה כמכריע דברי אביו אלא אם יש לו תשובה להשיב על החולקים ישיב עכ"ל והא דמצינו בטור ח"מ שהטור חולק עם אביו כמה פעמים היינו שלא בפניו כמו שכתב כאן דוקא בפניו אסור ומ"מ נ"ל דאם הוא חולק על אביו ויש עוד אחר שאומר כאביו והוא רוצה להוכיח ולכתוב דעתו כדעת החולק על אביו לא יזכיר שם אביו אלא שם האחר כיון שיוכל לעשות דרך כבוד יעשה וזה למדתי מדברי הטור בח"מ סימן ק"ז במה שכתב כי לא קלקלו בגוף כו' ובזה הוא חולק על אביו ורמז הפלוגתא על בעל התרומות בסימן ק"ד ובזה נשא פנים לאביו וכמו שכתבתי בס"ד".
וכן כתב בביאור הגר"א ס"ק ג' שדין זה דווקא " בפניו. דהא מצינו שחולקין על אביהם ורבם ר' עם רשב"ג והרבה כיוצא וכן מכריעין".
ב
איתא עוד בגמ' שם ל"ב ע"א "א"ל שמואל לרב יהודה: שיננא, לא תימא ליה לאבוך הכי, דתניא: הרי שהיה אביו עובר על דברי תורה, אל יאמר לו: אבא, עברת על דברי תורה, אלא אומר לו: אבא, כך כתוב בתורה. כך כתוב בתורה – צעורי קא מצער ליה! אלא, אומר לו: אבא, מקרא כתוב בתורה כך".
ופסקו השו"ע בסעי' י"א "ראה אביו שעבר על דברי תורה, לא יאמר לו: עברת על דברי תורה, אלא יאמר לו: אבא כתוב בתורה כך וכך, כאילו הוא שואל ממנו ולא כמזהירו, והוא יבין בעצמו ולא יתבייש. ואם היה אומר שמועה בטעות, לא יאמר לו: לא תתני הכי".
וראה עוד בפתחי תשובה ס"ק א' "ולא סותר את דבריו עיין בספר עצמות יוסף קדושין דף ל' שכתב דהבן עם האב יכולים להקשות ולתרץ ולהסיק מסקנת ההלכה ואין בזה משום סותר את דבריו ע"ש".
וכן כתב ערוך השולחן בסעי' י"ב "אלא בפניו אסור לומר בלשון סתירה שאינו מדרך הכבוד אלא ישא ויתן עמו עד שיודה זל"ז וגם אם הבן נשאר בדעתו שאינו כן יחזיק זו בלבו ולא יאמר לו מפורש אין נ"ל כדבריך".
על איזה טעות מחזירין
ובשו"ע (סי' קמ"ב סעי' א') כתב, וז"ל: "קרא וטעה, אפילו בדקדוק אות אחת – מחזירין אותו. הגה: וכן דין החזן הקורא; ודוקא בשינוי שמשתנה ע"י זה הענין, אבל אם טעה בנגינת הטעם או בניקוד – אין מחזירין אותו, אבל גוערין בו, עכ"ל.
כתב הכה"ח בס"ק א' "קרא וטעה אפילו בדקדוק וכו'. כן כתב הרמב"ם בפרק י"ב מהלכות תפלה, וכתבו הגהות מיימוניות שנראה להביא ראיה מדגרסינן בירושלמי מנין לתרגום דכתיב ויקראו בספר וכו' ויקראו בספר זה מקרא, מפורש זה תרגום, ושום שכל הם הטעמים, ויבינו זה המסורת, ואמר רבי יונה אף על גב דאיתמר אין התרגום מעכב טעה מחזירין אותו וכל שכן לדקדוק דילפינן נמי מהאי קרא, וה"ר מנוח הביא ראיה מדאמרינן בפרק חלק דף צ"ט ע"א כל האומר כל התורה מן השמים חוץ מדקדוק אחד הרי זה בכלל דבר ה' בזה וכיון שדקדוק אחד יש לו שורש גדול צריך שלא יניח הנד, ולא יניד הנח, ולא ירפה החזק, ולא יחזיק הרפה עכ"ל, והביאו בית יוסף ועולת תמיד אות א'. וכן כתב בזוהר הקדוש פרשת ויקהל דף ר"ה ע"ב וז"ל תנינן כתיב ויקראו בספר בתורת האלהים מפורש ושום שכל ויבינו במקרא והא אקמוה רזא דאינון פסוקי טעמי ומסורת וכל אינון דיוקין ורזין עילאין כלא אתמסר למשה מסיני עכ"ל. וכן כתב בספר מבוא שערים שער ב' חלק ב' פרק ז' ובהנדפס מחדש דף ט' ע"ג וז"ל והיות הספר תורה בלי נקודות וטעמים מורה על המלכים דמיתו שהם האותיות והתגין שעליהם, ונתקנין על ידי יסוד דאבא דבמחשבה אתבריר כולא, ועל ידי הקריאה שאדם קורא ממשיך בו בז"א שהוא תורה שבכתב את הטעמים והנקודות על ידי קריאתו, ולכן תראה כי הטעמים והנקודות יש להם הרגשה ונדנוד בקריאתם יען הם מורים בתחיית המלכים שחזרו לחיות על ידי הטעמים החדשים שבאו וגם על ידי הנקודות שחזרו לתוכם, אך התגין אין בהם נדנוד כלל כי הם בחינת האורות בהיותם פורחים על הגופות וכו' עכ"ל. ועוד עיין בעץ חיים שער ח' פרק ו'. ועתה הראת לדעת כי הנקודות והטעמים יש בהם רזין עילאין ואם כן כמה צריך להשתדל הש"ץ ללמוד הפרשה בטוב כדי לקרות הנקודות והטעמים כהוגן, וכן העולה שקורא עם הש"ץ בלחש צריך ליזהר גם כן לקרות כהוגן. ועיין בדברינו לעיל סימן לק"ט אות א' ולקמן אות ד'".
וכתב עוד בס"ק ב' "וזה שלא כדברי מור"ם ז"ל שכתב דדוקא בשינוי שמשתנה על ידי זה הענין דליתא, וכן כתב הרב ז"ל בבית יוסף בפשיטות שאפילו בטעות שאין המשמעות משתנה מחזירין לקורא ושכן נראה מדברי ארחות חיים, ומיהו בדקדוק טעמים או נקודות בדבר שאינו משנה שום משמעות אין מחזירין אותו אבל גוערין בו. פרי חדש אות א', אמת ליעקב בדין קריאת ספר תורה לש"ץ אות א', לדוד אמת סימן ז' אות א', חיי אדם כלל ל"א אות ל'. וכן יש להחמיר כדברי הפוסקים הנזכרים משום דעל פי הסוד הוא חמור כמו שכתבנו באות הקודם, ודלא כהמטה יהודה סימן קמ"א אות ח' שכתב דלא כהפרי חדש יעו"ש. ועיין לקמן אות ה'".
כלומר לאשכנזים היכא שלא משתנה משמעות המילה אין מחזירים אותו ולדעת הספרדים מחזירים אותו.
העולה
מותר לתקן את אביו בדרך רמז, ובפרט שזה רצונו של אביו.
וכן נהג הגר' אליהו אבא שאול זצ"ל בשבתות שלא הספיק לעבור מספיק פעמים היה בנו עומד לידו ומסמן לו.