שאלה
אשה שעושה חלות ופיתות האם אפשר לצרף בין שניהם לשיעור חלה?
תשובה
ניתן לברך ולהפריש חלה על עיסה שמחלקים אותה ללחמניות ופיתות וצורות שונות על זה לכתחילה,
אבל כל זה שפיתה וחלה אותו טעם רק צורה שונה אבל אם בפיתה מוסיפה תבלין וכדו' כאן אין לברך כי נחשב לשני מינים שמקפידה עליהם על תערובות ואין מצטרף שמו שכתב יו"ד שו"ע סימן שכו' סעיף א'.
מקורות
איתא במשנה (חלה פרק א' משנה ז'): "נחתום שעשה שאור לחלק חייב בחלה נשים שנתנו לנחתום לעשות להן שאור אם אין בשל אחת מהן כשיעור פטורה מן החלה".
איתא בירושלמי (מעשרות פ"ה ה"ג) "א"ר יוחנן העושה עיסה ע"מ לחלק בצק פטור מן החלה א"ר והא תנינן נחתום שעשה שאור לחלק חייב בחלה א"ל לא תתיבני נחתום נחתום לאו בדעתו הדבר תלוי אלא בדעת לקוחות הדבר תלוי שמא ימצא לקוחות ונטבלו מיד" וביאר הרא"ש במסכת חלה פרק א' וז"ל "כלומר לא יחלק אם ימצא קונים".
כתב הרמב"ם הלכות ביכורים פרק ו' הלכה יט' וז"ל "נחתום שעשה עיסה לעשותה שאור לחלקה חייבת בחלה, שאם לא תמכר יעשנה פת, אבל העושה עיסה לחלקה בצק פטורה". ומכך שלא חילק בין נחתום העושה על מנת לחלק לבין אישה שעושה בביתה על מנת לחלק את הבצק יוצא העושה עיסה לחלקה לחלות ופיתות פטורה מן החלה ולא מצטרף
אולם בהשגת הראב"ד- כתב א"א נראה מן הגמרא שאף האשה שעשתה עיסתה לחלק חייבת בחלה שמא תמלך לעשותה עיסה, {מההיא איתתא דאתת ושאלת לרבי מונא בגין דאנא בעיא מעבד עיסתי אטרינא מהו דנסיבנא ותהא פטורה מן החלה א"ל ולמה לא אתא שאיל לאבוה אמר ליה אסור שמא תמלך לעשות עיסה וממתניתין גופא איכא למשמע נשים שנתנו לנחתום לעשות להן שאור אם אין בכל אחת כשיעור פטורה מן החלה דייקינן הא אשה אחת דומיא דחמש חייבת ואף על גב דרבי יוחנן הוא דאמר פטורה ר"ל פליג עליה דאמר דנחתום לאו דוקא וחמש נשים דוקא לענין חלוק הא אשה אחת חייבת בחלוק ומעשה דההיא אתתא מוכח דבכל אשה נמי חיישינן לאימלוכי.}
נראה לדעת הראב"ד שאישה חייבת כי אולי תימלך לעשות עיסה א"כ העושה חלות ופיתות חייבת בחלה
וכתב בשו"ת בית אפרים יורה דעה סימן סט' ואפשר דגם סה"ת וסמ"ג סוברים דגם באדם א' שדעתו לחלק פטור וכדעת הרמב"ם וכן נראה דעת הטור וכ"כ בהגהות מיימוני השייכים לספר זרעים להדי' בשם רבינו שמחה דלא תימ' לחלקה בין שתי נשים אלא אפי' לחלק לעצמו או אפי' לעשות ממנו בציקות קטנות פטורי' עד אם לא שיצרפם התנור כו' ע"ש וב"ח פי' גם בדברי הטור שדעתה לחלקה לב"ב כו' ואין לשון הטור מורו' כן,
אולם בית הבחירה (מאירי) מסכת חלה פרק ד' כתב וז"ל אבל נשים שנתנו לנחתום לעשות להם שאור הואיל ובדעתן הדבר תלוי ודעתן משעת עיסה לחלק פטורה וי"א אף באשה אחת הואיל וכונתה לחלקה ומכת תלמוד המערב כמו שכתבנו וכן כתבו גדולי המחברים אלא שגדולי המפרשים חולקים בה וכבר כתבנוה בפרק ראשון במשנה החמשית", וכדעה הראשונה כתבו התוס' בברכות.
נמצא שיש בזה ב' דעות לדעה א' אישה לבד חייבת בחלה שכן כוונת המשנה רק לכמה נשים ולדעה ב' אף אישה אחת פטורה מן החלה אם עושה לחלקה
והשאלה למעשה מעשים שבכל יום שנשים מפרישות חלה על לחמניות שעושות או צורות שנות כגון לחמניות ופיתות וכדו' ששניהם אותו סוג בצק ולפי הנראה מן הפוסקים והראשונים אינה יכולה לברך שהרי פטורה מן החלה ולכן למעשה נביא דברי האחרונים בעז"ה:
א'- דעת הראב"ד הבוא לעיל שאישה שעושה לחלק חייבת ומה שנאמר במשנה זה חמש נשים אבל אישה לבדה חייבת וכן בשו"ת בית אפרים יורה דעה סימן סט הביא וז"ל ובפסקי חלה להרשב"א נראה שדעתו כהראב"ד ומ"ש נראה דדוקא אם דעתו לחלקה לבציקות קטנות ולא יבואו אח"כ לידי צירוף משא"כ כשדעתו לצרפם בשעת אפי' אח"כ מה בכך שהיה בדעתו לחלקם מ"מ הרי שוב דעתו לצרפם אחר החלוקה ובתר בתרא אזלינן רק היכא שאין בדעתו לצרפם אח"כ כלל,
דעת השו"ע – כתב הב"י ביו"ד סי' שכ"ו "וגרסינן בירושלמי (שם) אמר רבי יוחנן העושה עיסה על מנת לחלקה בצק פטור מן החלה אמר ליה והא תנינן נחתום שעשה שאור לחלק חייב בחלה לא תתיבני נחתום נחתום לאו בדעתו הדבר תלוי שמא ימצא לקוחות ונטבלו מיד כלומר אם ימצא מי שיקנה הכל כאחד לא יחלק וכתבוהו הר"ש (ד"ה ונשים) והרא"ש (הל' חלה סי' ג) וגם הרשב"א בפסקי חלה שלו (שער ב) ונראה שהיה גורס שמא לא ימצא לקוחות וכו' שכתב שאם לא ימצא מי שיקנה ממנו נותן דעתו לאפות כולו לעצמו וכן כתב הרמב"ם בפרק ו' (בכורים הי"ט) אבל הראב"ד כתב בהשגות דנראה לו דלא קיימא לן כרבי יוחנן בהא אלא כריש לקיש דפליג עליה ואמר נחתום לאו דוקא ונסתייע בזה מעובדא דירושלמי (פ"א ה"ד) ואותו ירושלמי שהביא ממנו ראיה הראב"ד כפי מה שפירשו הרא"ש בפרק כל שעה (סי' טז) ובהלכות חלה (סי' ב) אתי שפיר כרבי יוחנן: כתב הרמב"ם בפרק ו' (ה"ו) עיסת השותפין חייבת בחלה והוא פשוט בריש פרק ראשית הגז (חולין קלה:) וזה לשון הרשב"א בפסקי חלה שלו (שם) שותפות ישראל אם עשו עיסה בשותפות ולאפותה בשותפות כל שיש בכל העיסה כשיעור חייבת אף על פי שאין לכל אחד ואחד אלא כזית וכדאיתא בתוספתא (פ"א ה"י) עכ"ל. ונראה מדבריו שכל שאין דעתן לחלקה בצק אף על פי שדעתן לחלקה אחר שתאפה מצטרפין ולישנא דרבי יוחנן דאמר העושה עיסה על מנת לחלקה עיסה פטור הכי דייק דכל שאינו חולקה בצק אף על פי שחולקה אחר אפייה חייב אבל מדברי סמ"ג שכתבתי בסמוך נראה דצריך שלא יהא בדעתן לחלקן כלל אפילו לאחר אפייה ואפשר דאורחא דמילתא נקט". כלומר דלמד כמו התוס' שלחלק זה דווקא לאחרים ולא אם מחלק ללחמניות.
ובשולחן ערוך סעי' ב' כתב "נחתום שעשה עיסה לעשותה שאור לחלקה, חייבת בחלה, שאם לא תמכר יעשנה פת. אבל (שאר אדם) העושה עיסה לחלקה בבצק, פטורה", כלומר שנקט לשון הרמב"ם, אמנם מהמתבאר בלשונו בב"י נראה דלא פסק כן.
ב'- כתב הש"ך יורה דעה סימן שכו' וז"ל אבל שאר אדם העושה עיסה לחלקה בבצק. לאנשים הרבה שלא יהא באחת מהן שיעור חלה פטורה אבל אין דעתו לחלק בצק אף על פי שדעתו לחלקה אחר אפייה חייבת נמצא שדעתו שלחלק הכוונה לאנשים אחרים אבל לעצמו ורק מחלק הבצק ללחמים קטנים ואוכל כולם ומסתבר שגם לבני ביתו חשיב לעצמו שאינו מחלק לאנשים הרבה חייב בחלה ומסתבר שיוכל לברך ג"כ שאם חייב יוכל גם לברך ,
ובפת"ש סק"ב הביא גם בשם הלבוש והב"ח והדרישה שאינו נקרא לחלק שמחלק לעצמו על פי זה ישבו המנהג שנהגו הנשים להפריש חלה בערב שבת ולברך ,
ועיי' בצל"ח ברכות דף ל"ז ע"ב על תוד"ה לחם, שכתב וז"ל, ההפרש בין מחלק לאנשים הרבה למחלק לעצמו, כי החילוק לאנשים הרבה הוא כריתות ששוב לא יבואו לצרף, משא"כ המחלק עיסתו לעצמו כיון שיבוא גם אח"כ להצטרף יחד, אפילו הוא מחלקם לאפות בתנורים הרבה הלא אפשר להם גם לאחר האפיה לבא לידי צירוף סל, ולכן גם עתה אין החילוק מוציאם מידי חיוב חלה עיין שם, ובזה ניתן ליישב גם דברי הרמב"ם וכן מבואר ממה שכתב הרמב"ם בהט"ז.
ג'- . ועיין במעדני מלך (הלכות חלה) שכתב דדוקא אם מחלקה שלא לאפות עכשיו הכל אלא מסעודה לסעודה אחרת, כמו משחרית לערבית, אבל המחלק עיסת בצק לאפות מיד הכל לא נפטר. ע"ש ,
ד'- ובתשובת בית אפרים חלק יו"ד סימן סט' כתב ליישב המנהג, שדוקא אם דעתו לחלקו באופן שלא יבואו אחר כך לידי צירוף לעולם, שאז היא חלוקה המתקיימת פטורה, ואין חילוק בין איש אחד לאנשים הרבה, אבל אם דעתו לצרפה בעת אפייה, ורודים ונותנים לסל אחד, ואין חלוקת הבצק הזה סופה להתקיים, לא מיקרי עושה לחלק ולפי דבריו ניתן להפריש שהרי לבסוף נותנים לסל אחד ,
אולם בשו"ת שבט הלוי חלק ד סימן קמה ס"ב – כתב וז"ל אבל העושה עיסה לחלקה בבצק פטורה, ועיין בפת"ש סוס"ק ב' מש"כ בשם שו"ת בית אפרים לישב המנהג דדוקא אם דעתו לחלק באופן שלא יבואו אח"כ לידי צירוף לעולם וכו' – לדעת הבית אפרים דווקא בכה"ג דיבא עכ"פ אח"כ לידי צירוף סל דאין החלוקה עומדת להתקיים אבל כשעושין עיסה ע"מ לחלק לעצמן עיסות קטנות ונאפות אחת אחת באופן שאפילו בתנור אין צירוף לשיעור וגם אין מקפידין לצרפן אח"כ בסל א"כ א"א להפריש חלה בברכה דנקרא ע"מ לחלוק. וכמדומני שאין נזהרין בזה ומפרישים בברכה גם בכה"ג א"כ מנהגינו כדעת הגר"א כאן ס"ק ז' דפסק שדווקא ע"מ לחלק לאחרים פטור ואיתו מירושלמי ריש פ"ד דחלה וכמשמעות לשון הש"ס שם.
וכן בתשובות והנהגות כרך ג' סימן שלד' וז"ל ובעשה עיסה לחלק ונצטרף אח"כ בסל יש לחשוש שמתחייב בחלה, עיין רמב"ם וראב"ד פ"ז דבכורים ה"ט, ומצוי שבסל יש מהם כשיעור וההפרשה קודם לא מועיל שלא נתחייב כלל אז, ועיין היטב בדברינו מועדים וזמנים ח"ח (רס"ח) מחלוקת גדולי האחרונים במצרף עיסה בסל ע"מ לחלק והחיוב חל רק בסל, די"א שפטור לגמרי מחלה יעוש"ה. והאמת שקשה לנו הדבר מאד להפריש רק אח"כ בלחם לדידן ע"י צירוף סל, שתנור קיימא לן לעיקר שאין דינו ככלי ולא מצטרף, וצריך לצרפם אח"כ בכלי שיש לו תוך, וחוששני שלא יצטרפו כדין והמכשול רב מאד, והוריתי להפריש פעמיים, חדא בתחילה בכלי גדול (עי' בסמוך הטעם), ושוב מחמירין אח"כ ומפרישין שנית אחר שנאפה ועל ידי צירוף, ובכה"ג בדיעבד עכ"פ נראה שאין לחשוש, וכה"ג עדיף בעזהשי"ת
כלומר יש עצה להפריש אחר האפיה אולם אין הדבר מוסכם מכמה טעמים שמה ישכח ועוד
בילקוט יוסף הלכות דינים לאישה ולבת סימן שכו' סעיף א' כתב שיש לו על מה לסמוך המברך והבין זאת שזה רק בדיעבד והטעם בזה מפני שמרן השו"ע סבר כהרמב"ם או שהבין שהרמב"ם סובר במחלק לעצמו אבל לאחר העיון נראה לא כן מטעם שהרי הש"ך שם ביאר שכוונת השו"ע במחלק לאחרים ובב"י נראה ג"כ שכתב שמחלק לבני ביתו ונמצא לפי דבריו שמנהגנו כיום שמפרישים הוא רק בגדר קולא נגד שו"ע שכתב בעצמו שם המברך יש לו על מה לסמוך כלומר שלפי שו"ע אינו יוכל לברך וזה קשה מאוד מסברה שהרי הש"ך מבאר את השו"ע ולא כתב שזהו דעתו אלא שו"ע כן שלחלק הכוונה לאחרים והביא לי הגאון הרב יוסף אליהו שליט"א ראיה לזה משו"ע בהלכות פסח שסובר ודאי שלחלק אינו לעצמו אלא לאחרים , שכתוב בשו"ע לגבי הפרשת חלה בסימן תנז' שהרי אסור להרבות יותר משיעור חלה מחשש חימוץ ולכן אם עשו חלה ואם אי אפשר להפריש בעדו עיסה מפני המהירות יפריש מהמצות שיתן אותם לסל והסל יצרפם ולכאורה אם עיסה העשויה לחלק אינה חייבת בחלה לדעת השו"ע למה צריך להגיע לטעם של המהירות כדי להפריש מהמצות הרי זה לחלק ולא חייב ובנוסף לזה הרי כתב מפורש שאם יש לו אם אי אפשר משמע שאם אפשר יפריש עיסה הרי לכאורה זה עיסה עשיוה לחלק אלא ודאי גם שו"ע למד שזה לחלק לאחרים.
העולה
ניתן לברך ולהפריש חלה על עיסה שמחלקים אותה ללחמניות ופיתות וצורות שונות על זה לכתחילה,
אבל כל זה שפיתה וחלה אותו טעם רק צורה שונה אבל אם בפיתה מוסיפה תבלין וכדו' כאן אין לברך כי נחשב לשני מינים שמקפידה עליהם על תערובות ואין מצטרף שמו שכתב יו"ד שו"ע סימן שכו' סעיף א'.