שאלה
מה אשכנזים והתימנים מבריכים על לחוח?
תשובה
לחוח הנמכר בשוק בדרך כלל אינו עבה אלא שיעורו בין 2 ל3 מ"מ מזונות ואפי' קבע סעודתו.
לחוח שעוביו יותר מכך מזונות ואם קובע סעודתו מברך המוציא וטוב שיאכל בתוך סעודת לחם.
לחוח שהינו עבה ביותר כ-8 מ"מ ברכתו המוציא.
לתימנים
כתב הגר"י קאפח בהלכות ברכות פ"ג ה"ט ס"ק כ"א שכיון שעיסתו דלילה מאוד והוא מתבשל במחבת דינו לעולם מזונות, וגר"ח כסאר בפי' שם טוב הלכות ברכות פ"ג ה"ט כתב שטוב לאוכלה עם פת. אמנם בשולחן ערוך המקוצר סי' ל"ד כתב שאם עוביו משמונה עד עשרה מ"מ מזונות ואם קבע סעודתו המוציא ואם 2 3 מ"מ לעולם מזונות בין שני השיעורים יאכלם בתוך סעודת פת.
מקורות
הלחוח עשוי מבלילה רכה של קמח עם מים דלילה מאוד ששופכים אותם על גבי מחבת רותח שיש בו מעט שמן שלא תידבק העיסה למחבת.
כתב השו"ע סי' קס"ח סעי' ח' "לחמניות, אותן שבלילתן עבה שקורין אובליא"ש, לחם גמור הוא ומברך עליו המוציא ובהמ"ז; ואותן שבלילתן רכה ודקים מאוד שקורין ניבלא"ש, מברך עליהם בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש; ואם קבע סעודתו עליהם, מברך המוציא וברכת המזון; ואי אכיל להו בתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה, טעונים ברכה לפניהם ולא לאחריהם".
וכתב המשנ"ב בס"ק ל"ו "לחם גמור הוא – דנעשים רק מקמח ומים כשאר פת ואף שהם דקים מ"מ לא הוי כמו כעבים יבשים דס"ז דהם יבשים מאד ואינם עשוים לאכילה ורק כוססין אותם לקינוח אבל אלו עשוים לאכילה". וכ"כ הכה"ח בס"ק ס"ה.
וכתב העולת תמיד ס"ק ז "פירוש דתחלתם לאו עיסה הוא אינם בכלל לחם לברך עליו המוציא וסגי בברכת מיני מזונות".
וכתב המשנ"ב בס"ק ל"ז "שקורין ניבלא"ש – וכתבו האחרונים דהיינו מה שקורין בלשון רוסיא נאלסילק"ע שמערבין קמח עם הרבה מים בקדירה כמו דייסא ושופכין על עלי ירקות ונאפים בתנור עם העלים [וה"ה כשנאפים על מחבת בלי שמן] ודוקא באלו שהם דקים ורכים ביותר אבל אם אינם רכים ודקים כ"כ מבואר בסי"ד דדין לחם עליו ומברך המוציא [מ"א]".
וכתב הכה"ח בס"ק ס"ז "כגון אותם שקורין ברוסיא נאליסנק"י, דהיינו שנותנין קמח ומים בקדרה או בקערה ומערבין אותם בכף הקמח והמים יחד, ודרכם לשפוך אותה העיסה בכף עלי ירקות רחבים שלא ישפכו לחוץ, ונאפין בתנור בלי לישה וגלגול כלל לפי שהיא רכה מאד כמו דייסא או יותר. של"ה דף ץ' ע"ב. וכן כתב הב"ח. והביא דבריהם הט"ז ס"ק ט', מגן אברהם ס"ק ך', אליה רבה אות ח"י, רבינו זלמן אות י"ג". וכתב בס"ק ס"ח "אבל אם אינם רכים כל כך מברך המוציא".
ב
וכתב הכה"ח בס"ק ס"ט "זהו לפי פירוש התוספות ברכות מ"ב ע"א והרא"ש שם. אבל בשם ה"ר שמשון כתבו שם התוספות דאפילו קבע אין לברך עליהם המוציא דהוי כמו דייסא. וכן כתבו שם התוספות בדף ל"ח ע"א ד"ה מר זוטרא שהר"מ היה נוהג לברך המוציא על הפת תחלה כדי לפוטרם משום שהיה מסופק אי הוה קביעותייהו קביעות או לא. וכן כתב שם המרדכי. והביא דבריהם בית יוסף יעו"ש. והב"ח לחלק יצא דאותם נובליא"ש שעושין בשני ברזלים דקים טובא אין קביעות בזה לעולם, אבל שאר נובליא"ש שאינן כל כך דקים מהני בהו קביעות ומברכין עליהן המוציא ושלש ברכות יעו"ש. וכן כתב שם השל"ה דעל אותם שקורין ברוסיא נאליסנק"י שאופין על העלין אי קבע עליהן מברך המוציא ושלש ברכות, אבל על אותה עיסה שעושין בפראג בלילתה רכה מאד ושופך אותה בדפוס של ברזלים ויעלו על אותן הרקיקין צורות ותמונות ונקראין אותן הרקיקין בלשונם וואפלטקו"ס, אפילו קבע סעודתו עליהם אינו מברך אלא בורא מיני מזונות יעו"ש. והביאו מגן אברהם ס"ק מ' ואליה רבה שם. וכן כתב הט"ז סוף ס"ק ט' לענין הלכה דאין לקבוע סעודה ולברך המוציא בכל מינים שבלילתן רכה והם דקים, אבל המין שקורין נאליסנק"י מהני להם קביעות לברך המוציא יעו"ש. וכבר כתבנו לעיל סוף אות מ"ט דכל דבר שיש בו פלוגתא אי מהני ביה קביעות או יאכל פחות מג' ביצים ויברך בורא מיני מזונות או לפוטרו בתוך הסעודה כיון דאפשר לתקן ולצאת אליבא דכולי עלמא יעו"ש".
ג
כתב בשו"ת ישכיל עבדי חלק א – אורח חיים סימן י "ואחרי החיפוש מצאתי תשו' שלימה לעט"ר מו"ר הגאון הראש"ל יש"א ברכה זצוק"ל בסה"ב יש"א אי"ש בחאו"ח סי' ב' שנשאל בכעין זה דהקטאיי"פ שהוא הנק' לחוח בלשון התמנים י"ץ ויש מהשואלים שרצו לדמות אותו לדין הטרית"א הנ"ל, והגאון ז"ל הביא להם דברי הגו"ר ז"ל שהביא הי"א הנ"ל ביתר ביאור וז"ל ואמנם הקטאיי"ף אעפ"י שעיסתה רכה אינה רכה כ"כ כעיסת הכנאפיה וגם כששופכים העיסה מעט מעט על הכירה כשהיא ניסקת אין העיסה מתפשטת ונעשית דקה אלא מתפשטת מעט וכשנאפית יש בה עובי וממשות כשלועסין אותה ולכן יש לדונה כדין פת גמור לגמרי עכ"ל, וכמעט הם הם הדברים שכ' בעניו' אך תמהני איך ל"ז שרים להסתייע מתשו' הרמז"ל בס' פאר הדור הנ"ל".
אמנם כתב הגר"י קאפח בהלכות ברכות פ"ג ה"ט ס"ק כ"א שכיון שעיסתו דלילה מאוד והוא מתבשל במחבת (וצ"ע דהרי נראה שאם אין משקה לא משנה ברכתו ראה שו"ע בסעי' י"ז) דינו לעולם מזונות, וגר"ח כסאר בפי' שם טוב הלכות ברכות פ"ג ה"ט כתב שטוב לאוכלה עם פת. אמנם בשולחן ערוך המקוצר סי' ל"ד כתב שאם עוביו משמונה עד עשרה מ"מ מזונות ואם קבע סעודתו המוציא ואם 2 3 מ"מ לעולם מזונות בין שני השיעורים יאכלם בתוך סעודת פת. בוזאת הברכה הביא שמנהג התימנים לברך מזונות ונשאר בצ"ע
העולה
לחוח הנמכר בשוק בדרך כלל אינו עבה אלא שיעורו בין 2 ל3 מ"מ מזונות ואפי' קבע סעודתו.
לחוח שעוביו יותר מכך מזונות ואם קובע סעודתו מברך המוציא וטוב שיאכל בתוך סעודת לחם.
לחוח שהינו עבה ביותר כ-8 מ"מ ברכתו המוציא.
לתימנים
כתב הגר"י קאפח בהלכות ברכות פ"ג ה"ט ס"ק כ"א שכיון שעיסתו דלילה מאוד והוא מתבשל במחבת דינו לעולם מזונות, וגר"ח כסאר בפי' שם טוב הלכות ברכות פ"ג ה"ט כתב שטוב לאוכלה עם פת. אמנם בשולחן ערוך המקוצר סי' ל"ד כתב שאם עוביו משמונה עד עשרה מ"מ מזונות ואם קבע סעודתו המוציא ואם 2 3 מ"מ לעולם מזונות בין שני השיעורים יאכלם בתוך סעודת פת.