שאלה
חולה שזקוק ללכת לישון שואל:
האם הוא יכול לספור עומר אחרי ערבית מוקדמת וללכת לישון או כאשר יקום ?
תשובה
אדם חולה המוכרח לישון מוקדם לצורך בריאותו שיתפלל מעריב עם הציבור מבעו"י היינו מפלג המנחה ואילך יספור העומר בלי ברכה בתנאי שאם אספור העומר בזמנה {היינו מעיקר הדין בבין השמשות והמדקדקים מצאת הכוכבים} אז הספירה הזו בטלה למפרע ויספור אז בברכה ואם לא אספור את העומר אז הפירה הזו תעלה למצווה ואז לכו"ע יוכל בשאר הימים לספור ספירת העומר עם ברכה כתיקונה ומ"מ יש לעשות כל שביכולתו כדי שיספור העומר בזמנו לכו"ע כגון שימנה שליח שיעירו משנתו ושאר פתרונות למיניהם.
מקורות
הבית יוסף אורח חיים סימן תפט הביא דברי ה"ר דוד אבודרהם בשם המחזור ויטרי "המתפלל עם הציבור מבעוד יום מונה עמהם בלא ברכה מימר אמר אם אזכור בלילה בביתי אחזור ואברך כדין ונמצא שלא בירכתי לבטלה ואם אשכח הרי מניתי ימים ושבועות למצוה", וכ"כ בשו"ת הרשב"א (סימן רלה) בשם רש"י.
והעתיקו הלכה למעשה השו"ע בסעיף ג' "המתפלל עם הצבור מבעוד יום מונה עמהם בלא ברכה. ואם יזכור בלילה יברך ויספור".
ומבואר מהאמור שאפשר לעשות ספירת העומר מבעוד יום על תנאי שיספור בלא ברכה ויתנה שאם אזכור לספור את העומר הספירה מבעו"י בטלה למפרע ויספור אז עם ברכה ואם אשכח לספור תעלה הספירה שספרתי מבעוד יום לספירה אמיתית ובכך יצא ידי חובת ספירה.
ב.
אמנם עדיין יש לבאר האם מותר לספור העומר מפלג המנחה ואילך או שמא זמנה הוא מהשקיעה דאז חשיב לילה ולא קודם לכן
הנה הט"ז והגר"א וכ"כ הפרי מגדים להוכיח מהמג"א והעתיקם המשנ"ב (ס"ק טז) שפירשו "מבעוד יום" שכתבו הפוסקים היינו בין השמשות דהוא ספק לילה ויוצאין אז ידי ספירה לפוסקים דספירה בזמן הזה דרבנן אכן הוא רוצה לדקדק ולספור מצאת הכוכבים ואמר המחבר דהוא ימנה עמהם פן ישכח אח"כ ויחשוב בדעתו אם אזכור אח"כ בלילה למנות אין אני רוצה לצאת בספירה זו וע"כ שיגיע הזמן יברך ויספור", ומבואר מאותם פוסקים דקודם השקיעה לא חשוב כלילה ואפילו שהציבור מתפללים ערבית קודם לכן דין אחר הוא ולא שייך כלל לעניין ספירת העומר שזמנה הוא בלילה ולא ביום כמבואר במסכת מגילה כא' עב דילפינן מקצירת העומר ומדברי המשנ"ב נראה שסתם כמותם להלכה דמעיקרא דדינא אין יוצאין ידי חובת ספירה קודם בין השמשות.
אמנם המעיין בביאור הלכה ד"ה מבעוד יום הביא להקת אחרונים [הלבוש והא"ר והח"י ומאמ"ר ונה"ש] וז"ל: "דמפרשי מבע"י היינו מפלג המנחה ולמעלה ומאי דקאמר מונה עמהם היינו משום דאע"ג דמעיקר הדין כ"ז שאינו לילה אינו זמן ספירה וכדלעיל בסעיף הקודם מ"מ יש מקומות שנהגו להקל בזה משום שהיו רגילין להתפלל מעריב קודם חשיכה וחששו שאם לא יספרו אז בצבור וילכו כ"א לביתו ישכחו מחמת טרדא ולא יספרו ותתבטל עיקר תורת ספירה וע"כ סמכו במקום הדחק איש מי שאומר דבספירה בזה"ז שהוא רק זכר למקדש לרוב הפוסקים אין להחמיר בה יותר מבק"ש ותפלה וכיון דחשבי זו להתחלת לילה וקורין שמע ומתפללין מעריב כמו כן יש לנו לחשוב ללילה לענין ספירה וקאמר דאף מי שהוא ת"ח אם לבו נוקפו שמא יטרד וישכח לספור ביחידות יכול לספור עם הצבור אך לא יברך אז עכ"פ דמעיקר הדין אין זמן ספירה אז אלא שלא מחינן במנהג אותן המקומות וכדי שלא יתבטלו לגמרי ממצוה זו וכשיגיע הזמן בלילה יברך ויספור ואינו ברכה לבטלה דספירה קמייתא לאו כלום הוא מעיקר דינא, וכנ"ל", וכ"כ בכה"ח ס"ק מ"ה.
והנראה מדבריהם דאפילו שמעיקר הדין ס"ל כאותם שיטות שקודם בין השמשות לאו זמנה הוא מ"מ בשעת הדחק כגון שיש חשש שלא יספרו את העומר בכה"ג סמכו על אותם יש אומרים דספירה בזמן הזה דרבנן זכר למקדש ואין להחמיר בה יותר מבקריאת שמע ותפילה.
ג.
והיה לי לעזר ואחיסמך מש"כ הרב כף החיים (סימן תפט ס"ק מז ) לבאר ע"פ מש"כ בספר תרומת הדשן סימן לז דבמצות ספירת העומר כיון שיש מחלוקת בראשונים אם היא מדאוריתא או מדרבנן כל ספק שיצטרף עמו יחשב לספק ספיקא במצווה דאוריתא ויהיה הדין שיוכל להמשיך לספור העומר בברכה ובשר לכך ה"ה בנידון דידן שסופר העומר בפלג המנחה ולא ספר אח"כ באנו לבית בספק ספיקא אולי כאותם ראשונים דמצות ספירת העומר כל יום מצוה היא ואולי כאותם יש אומרים שאפשר לספור העומר מפלג המנחה ולא גרע מתפילת ערבית מבעוד יום עכ"ד.
ואם שכח לעשות תנאי, ראה בכה"ח ס"ק ט"ל שמספק לא יברך.
המורם מהאמור
ע"כ נראה הלכה למעשה באדם חולה המוכרח לישון מוקדם לצורך בריאותו שיתפלל מעריב עם הציבור מבעו"י היינו מפלג המנחה ואילך יספור העומר בלי ברכה בתנאי שאם אספור העומר בזמנה {היינו מעיקר הדין בבין השמשות והמדקדקים מצאת הכוכבים} אז הספירה הזו בטלה למפרע ויספור אז בברכה ואם לא אספור את העומר אז הפירה הזו תעלה למצווה ואז לכו"ע יוכל בשאר הימים לספור ספירת העומר עם ברכה כתיקונה ומ"מ יש לעשות כל שביכולתו כדי שיספור העומר בזמנו לכו"ע כגון שימנה שליח שיעירו משנתו ושאר פתרונות למיניהם.