נתינת שם לפג לפני הברית

שאלה

האם אפשר לתת שם לתינוק שנולד פג לפני הברית?

תשובה

כעיקרון יש לקרוא לתינוק שם רק לאחר הברית שאז מתנוצץ בו קדושה.
כמו כן תינוק פג אין לקרוא לו שם לפני הברית רק לאחר שעברו שלושים יום מעת הלידה שנכנס לחזקת בריא.
אמנם אם התינוק חולה רשאים ההורים לקרוא לו שם לפני הברית, וטוב לקרוא לו.
ובמקרה שקראו שם לפני הברית מכל מקום לא ישנו בסדר הברית ויאמרו ויקרא שמו בישראל.

מקורות

בספר חסד לאברהם להגאון מהר"א אזולאי זצ"ל (מעין שני סוף נהר נ"ב) כתב דלהכי נוהגין שלא לקרא שם לתינוק הנולד עד אחר המילה, כי כל עוד יש לו אחיזה בערלה וטומאה באדם, אי אפשר שתחול עליו הנשמה, רק אחר המילה שכבר נסתלקה הערלה והטומאה אז תחול עליו סוד הנשמה, ר"ל נשמה של הנפש ובזה יקרא בשם אדם ישראלי שמעון וראובן וכיוצא ע"כ ע"ש. ובס' זוכר הברית (סי' כ"ד אות י"ח) מעתיק דבריו בקצרה.
והוסיף בשו"ת בצל החכמה חלק ו סימן י עוד טעם למה נהגו שלא לקרות "עפ"י מש"כ בדעת זקנים מבעלי התוס' (בראשית ה' כ"ח) דלהכי כתי' ויחי למך וגו' ויולד בן ויקרא את שמו נח ולא כתיב ויחי למך וגו' ויולד את נח כעין דכתי' בפרשה שם בלידת בנים באחרים, כי מתושלח הצדיק נתן לו עצה שלא ימהר לקרוא לו שם, לפי שאנשי הדור מכשפים היו, ויהיו מכשפים אותו אם ידעו שמו עכ"ל. שוב מצאתי כעין זה בספר טעמי המנהגים (סי' תתקכ"ט) בשם האריז"ל, דאביו של נח לא קרא שמו עד שנתגדל, כי מה שהוא באיתגליא שלטא בי עינא ע"ש. – והנה כידוע התינוק צריך שמירה מן המזיקין עד שיהי' נימול, ומשם והלאה א"צ שמירה כי המצוה משמרתו. לפי"ז אפשר דלכן אין קורין שם לבן זכר קודם המילה, כי השם גורם שיוכלו לשלוט בו כשפים ויכול להיות ניזוק כי אין דבר שיגן עליו לשומרו, אבל אחר המילה המצוה משמרתו ושפיר קורין לו שם אחר המילה".
אבל בספר "כורת הברית" (סימן כ"ד אות כ') כתב שאם נדחה יפרסמו השם כשהאב עולה לתורה מיד לאחר שמונה ימים, וכתב עליו בתשובות והנהגות ח"א סי' תר"ד ולא נהגו כאן כן.
כתב בשו"ת אז נדברו חי"ג סי' ע"ג שתינוק שסובל ממחלה רשאין ההורים לקרוא לו שם לפני הברית כדי שיהיה אפשר להתפלל עליו והביא שכן היה מעשה באברך שנכנס להרב יחזקאל לוונישטיין ואמר לו המשגיח שיקרא שם לבנו ועשה כן וחזר למשגיח ואמר לו "עכשיו יש על מי להתפלל ולבקש". וכן אמרו הגר"ש פישר והרב נוירביט זצ"ל הובאו בספר קוראי שמו עמ' 68.
והיינו דווקא אם הילד חולה שאז כדי שיתחזק נותנים לו שם.
וכתב בתשובות והנהגות שם "אמנם נראה שזכות לנשמת הילד כשקוראים לו שם ואין לאחר קריאת השם, וכל מה שיקרא לו האדם הוא שמו, ומבואר בכתבי הקדוש האריז"ל שהקב"ה מסובב ההורים שיקראו לילד שמו האמיתי, ואין לדחות הדבר, והיום מצוי שדוחין מילה מפני צהבת שבוע או שבועיים, וצ"ב אם בשבת אחרי יום השמיני יכריזו בעלייה של האב שם לילד שלא לאחר עוד שזהו לטובת הילד.
ומיהו שמעתי שהשם שייך לנשמה שמתקדש במילה, ולכן נהגו לדחות קריאת שם ששייך לשורש הנשמה עד אחר המילה, ושו"מ שבשו"ת בצל החכמה ח"ו סימן י', שהביא כן מספר חסד לאברהם להגאון מהר"א אזולאי, ע"ש. ונתן עוד טעם לזה שע"י שקורין שם עלול לשלוט בו כישוף [כמש"כ דעת זקנים בעל התוס' שלכן איחר למך לקרוא שם לנח] ולכן נותנים השם אחרי ברית מילה שהמצוה משמרתן. ע"ש. ורק אם כנראה יידחה לזמן רב קורין השם לפני המילה.
ואין בידי לקבוע בזה, אבל זה ברור אצלי שאם נתאחר עד שלשים יום שיצא מכלל נפל, אין להניחו בלי שם לכ"ע, ואף שלא נימול עדיין, אין להניחו בלי שם".
וכ"כ מרן הרב הובא שם בע' 70 כתב שכל שלושים יום לא יקראו לו שם לאחר שלושים יום שיצא מכלל נפל יקראו לו שם.
וראה באוצר הברית ח"א עמ' שכ"ט בשם הגרש"ז שאף אם קראו שם לרך הנולד לפני הברית לא ישנו בסדר הברית ומויקרא שמו בישראל
העולה
כעיקרון יש לקרוא לתינוק שם רק לאחר הברית שאז מתנוצץ בו קדושה.
כמו כן תינוק פג אין לקרוא לו שם לפני הברית רק לאחר שעברו שלושים יום מעת הלידה שנכנס לחזקת בריא.
אמנם אם התינוק חולה רשאים ההורים לקרוא לו שם לפני הברית, וטוב לקרוא לו.
ובמקרה שקראו שם לפני הברית מכל מקום לא ישנו בסדר הברית ויאמרו ויקרא שמו בישראל.