מוהל שמל בבוקר אם במנחה אומרים תחנון

שאלה

מוהל שעושה ברית בבית בבוקר ,ובצהריים הולך לבית הכנסת ועולה ש"ץ האם הוא פוטר את המניין מתחנון?

תשובה

לאשכנזים אע"פ שמתפללים שם המוהל סנדק ואבי הבן אומרים תחנון (ויש מאשכנזים כחזו"א שנהגו אע"פ שהיו סנדקים היו אומרים תחנון).
לספרדים אם אבי הבן או סנדק מתפללים שם לא אומרים תחנון.

מקורות

כתב השו"ע סי' קל"א סעי' ד' "נהגו שלא ליפול על פניהם לא בבית האבל, ולא בבית החתן, ולא בבהכ"נ ביום מילה, ולא כשיש שם חתן" וכתב הרמ"א שם "וביום המילה שאין אומרים תחנון, דוקא שחרית שמלין אז התינוק, אבל מנחה אף על פי שמתפללין אצל התינוק הנימול, אומרים תחנון",
וכתב המשנ"ב בס"ק כ"ה "אף על פי שמתפללין וכו' – ודעת רש"ל וב"ח וט"ז דאין אומרים כשמתפללים אצל התינוק ובא"ר הכריע דאם מתפללין מנחה בבית התינוק קודם הסעודה או באמצע סעודה א"א תחנון אבל לאחר בהמ"ז אומרים תחנון וכ"כ בדה"ח וכתב הח"א דכל זה כשמתפללין אצל התינוק אבל כשמתפללין בבית אחר אף על פי שהבעל ברית שם אומרים תחנון אפי' קודם הסעודה. וכתב עוד דבעל ברית וסנדק ומוהל א"א לעולם במנחה אפילו לאחר בהמ"ז דיו"ט שלהם הוא".
וכתב הכה"ח בס"ק פ"ג "אבל במנחה אף על פי שמתפללין אצל התינוק וכו'. כתב הב"ח זה שכתב מור"ם ז"ל לפי שראה בהגהות מיימוניות שאין נפילת אפים בתפילת יוצר שביום המילה ומשמע דוקא ביוצר ולא במנחה, אבל אין זה ראיה דלא אתא אלא למעוטי במנחה שלא אצל התינוק אבל אצל התינוק אין נופלין אף במנחה וכן הורה מהרש"ל ונוהגין כך בבריסק דליטא, וכן נראה להקל כיון דנפילת אפים רשות הוא כמו שכתב רב נטורנאי עכ"ל. והביאו הט"ז ס"ק י"א וכתב וכן ראיתי נוהגין בקראקא, שיירי כנסת הגדולה בהגהות בית יוסף אות י"ז, עולת תמיד אות ח"י, אליה רבה אות י"א, שלמי צבור דף קנ"ג ע"א, קשר גודל שם אות כ"ה, בית עובד אות י"ג, חסד לאלפים שם. וכתב בספר התקנות שם דכן המנהג פה עיר הקודש ירושלים ת"ו. ומה שכתב שם האליה רבה דאם מתפללין מנחה אצל התינוק אחר שבירכו ברכת המזון על סעודת מילה אפשר דאומרים אותו דיש לסמוך בזה על רמ"א עכ"ל, והביאו דרך החיים וקיצור שלחן ערוך שם, מסתמיות דברי הפוסקים משמע דלא יש לחלק בזה אם עשו סעודה או לא אלא בכל גוונא אם מתפללין אצל התינוק אין אומרים אותו משום דאצלו הוא כמו יום טוב, ואחר כך ראיתי להמשבצות זהב אות י"א שגם הוא כתב על דברי האליה רבה הנז' שאינו יודע לחלק בכך יעו"ש. ועיין באות שאחר זה".
ובס"ק פ"ד כתב "וכתב הזכור לאברהם חלק א' אות ו' דהוא דוקא כשהם אצל התינוק אבל כשאינם אצל התינוק לכולי עלמא אומרים, ובחלק ג' כתב דאף על גב דכשאינו אצל התינוק לכולי עלמא אומרים וידוי מכל מקום אבי הבן אין לומר כיון דיום טוב שלו הוא עכ"ד. אבל הרוח חיים אות ב' כתב דגם בתפלת המנחה אם בא הבעל ברית לבית הכנסת אין לומר נפילת אפים דלדידן כשמתפללין אצל בעל ברית הוי כמו שמתפללין אצל התינוק יעו"ש, וכן כתב היפה ללב אות י"א וכתב דהכי נהוג יעו"ש. ועיין לקמן אות צ"א".
אשל אברהם (בוטשאטש) סימן קלא כתב "שמעתי שהרב החסיד המפורסם בשם טוב מוהר"ר משה יודא ליב ז"ל מנוחתו כבוד בק"ק סאסוב יצ"ו היה נוהג שלא לומר תחנון גם במנחה ביום שהיה בו מוהל. ואולי הנהיג כן גם בבית המדרש הק' שלו, כי בבית המדרש של יחיד יש סברא שכל הבאים נגררים אחריו ולא שייך בזה רוב כנ"ל".
וע"כ כתב מרן הרב מאמ"ר ימות החול "אם התקיימה ברית בבית הכנסת ומתפללים שם לאחר הברית – אומרים תחנון. אולם אם אבי הבן או בעלי הברית האחרים נמצאים במקום – אין אומרים תחנון". ונראה שה"ה אם התינוק שם.
אולם באורחות רבנו ח"ג עמ' ר"י כתב שנהג החזו"א זצ"ל כשהיה סנדק בשחרית והתפלל מנחה שאמר תחנון עם הציבור.
וכתב בשו"ת שבט הלוי חלק ח סימן כד "בענין פטור נפ"א להסנדק עצמו גם במנחה, אני בעניי נוהג בעצמי לומר נפ"א במנחה כשהיתי סנדק בבקר ויש בזה נתינת טעם למש"כ האשל אברהם סי' קל"א – ד' שהעתיק כב' דהפטור בעיקר אם לא הי' היסח הדעת וטרדה בינתים".
ב
ובסברה ניתן לומר ע"פ מה שכתב הכה"ח בס"ק ס' לגבי אבל "נשאלתי כיון דחתן ואבל מחד טעמא אין נופלין על פניהם בבתיהם למה בבא החתן לבית הכנסת אין נופלין על פניהם ובבא האבל לבית הכנסת נופלין על פניהם, והשבתי דאיברא דאיתקש אבל לחג מכל מקום יש שינוי ביניהם בטעם הדבר, כי הטעם בחתן מפני שהוא שרוי בשמחה וכיון שהוא מלך אזלינן בתריה כל הקהל, אבל טעם האבל שלא להגביר מדת הדין כמו שכתבתי למעלה בשם הלבוש ולכן כשהאבל בבית הכנסת עבדינן עיקר שאר העם דכיון ששאר הקהל אינם אבלים אין כאן בית מיחוש. שיירי כנסת הגדולה בהגהות בית יוסף אות ט"ו, אליה רבה אות ט', שלמי צבור שם, מאמר מרדכי אות י"א, וכתב דאנו אין נוהגין כן אלא גם כשהאבל בא לבית הכנסת בשני ובחמישי כמבואר ביורה דעה סימן שצ"ג סעיף ג' אין הקהל נופלין על פניהם, וכתב דמנהג נכון הוא דמאחר דאיתקש אבל לחתן אין לחלק ביניהם, וכתב שכן כתב בארחות חיים דף ס"ט אות ל"ג דכשבא חתן או אבל לבית הכנסת אין נופלין על פניהם יעו"ש. וכבר כתבנו דבכל זה נהרא נהרא ופשטיה. ומיהו אפילו לדברי השיירי כנסת הגדולה האבל עצמו אינו אומר, וכן כתב קיצור שלחן ערוך סימן כ"ב אות ה'. ועיין לקמן אות פ"ד". וכ"כ המשנ"ב בס"ק כ'. וא"כ ה"ה הכא שאין בעל הברית כמלך לא נגרר הציבור אחריו, אף שהוא יו"ט שלו.
וא"כ ה"ה כשיעלה לש"ץ אין הציבור נגרר אחריו ולכן לאשכנזים אע"פ שהוא לא אומר הם יאמרו.
העולה
לאשכנזים אע"פ שמתפללים שם המוהל סנדק ואבי הבן אומרים תחנון (ויש מאשכנזים כחזו"א שנהגו אע"פ שהיו סנדקים היו אומרים תחנון).
לספרדים אם אבי הבן או סנדק מתפללים שם לא אומרים תחנון.