שאלה
האם מותר להשתמש בקמח מצה בערב פסח?
( לצפות שניצלים, או קניידעלך לדוגמא)
תשובה
קמח של מצה שנטחנה מותר לצפות בו שניצל או דג וכדו' – ואין בזה איסור לאוכלו בערב פסח, כיון שזה תערובת מועטת, וכ"ש אם בישל או טיגן.
מקורות
כתב הרמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ו הי"ב "אסרו חכמים לאכול מצה בערב הפסח כדי שיהיה הכר לאכילתה בערב, ומי שאכל מצה בערב הפסח מכין אותו מכת מרדות עד שתצא נפשו", וכתב המגיד משנה "בהלכות פ' אלו עוברין ירושלמי א"ר לוי האוכל מצה בערב פסח כבא על ארוסתו בבית חמיו והבא על ארוסתו בבית חמיו לוקה. ופי' מכת מרדות מדרבנן. ויש מי שכתב דדוקא לאחר איסור חמץ דהיינו אירוסין דמצה, ומדברי רבינו נראה כל היום". ובכה"ח סי' תע"א ס"ק י"ט הביא עוד פירוש לדברי הירושלמי "וה"ר דוד אבודרהם בסדר הגדה ד"ה הא לחמא וכו' פירש מה כלה אינה מותרת לבעלה אלא בשבע ברכות כדאמרינן כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה אף מצה אינה מותרת לאכול אלא בשבע ברכות, ואלו הן ברכת היין וקידוש היום ושהחיינו ובורא פרי האדמה וברכת היין שאומר כשמסיים הגדה והמוציא ולאכול מצה הרי שבע עכ"ל. ועיין מטה משה סימן תר"א שכתב בענין אחר. וכן כתב כנסת הגדולה בהגהות הטור בשם מהר"י ווייל סימן קצ"ג. וכן כתב חק יעקב אות ו' יעו"ש".
וכתב השו"ע סי' תע"א סעי' ב' "וקודם שעה עשירית מותר לאכול מצה עשירה. הגה: אבל מצה שיוצאין בה בלילה, אסורים לאכול כל יום ארבעה עשר".
וכתב המג"א בס"ק ו' "מצה שיוצאין בה. נ"ל דמצה כפולה ונפוחה אין לאכלה בע"פ כל היום דשמא מצה היא עססי' תס"א ומשמע דביום י"ג מותרין לאכול מצה", וכתב המשנ"ב ס"ק י"א שאיסורו מדרבנן כדי שיהיה היכר לאכילתה בערב.
ב
וכתב השו"ע סי' תס"א סעי' ד' "יוצא אדם במצה שרויה והוא שלא נימוחה; אבל אם בשלה, אינו יוצא בה", וראה בבה"ל ד"ה יוצא שלזקן עדיף שיפוררו, וכן כתב המשנ"ב סי' תע"א ס"ק י"ח, וכתב המשנ"ב בסי' תס"א ס"ק כ' "בישלה וכו' – אפילו אם יש בכל פתיתה כזית וגם יש עדיין תואר לחם עליה לפי שאחר הבישול נתבטל ממנה טעם מצה. וכתבו האחרונים דלאו דוקא בישלה דה"ה בשרוי לתוך רותחין. ואפילו בכלי שני יש להחמיר דלא לשרותה אם לא לצורך וכ"ז בשהיד סולדת בו. ודוקא במים אבל במרק יש להחמיר בכל גווני".
וכתב הכה"ח בסי' תע"א ס"ק כ"א "אסורים לאכול וכו'. ונראה דוקא מצה בעין אסורה לאכול אף פירורין כמ"ש סוף הסעיף אבל טעמו ותערובת קצת מותר, וכן ראיתי נוהגין כשחל ערב פסח בשבת שמבשלין הדגים בפירורי מצה. אליה רבה שם".
והנה כתב הרמ"א בהמשך "מצה שנאפה כתקנה ואח"כ נתפררה ונילושה ביין ושמן, אינה נקראת מצה עשירה ואסורה לאכלה בערב פסח", וכתב המשנ"ב ס"ק כ' "אינה נקראת וכו' – דלא נתבטלה ממנה שם מצה ע"י זה ומ"מ לצאת בה ידי מצה בלילה אין כדאי לפי מה שנתבאר לעיל בסימן קס"ח במ"ב ס"ק נ"ט עיין שם וגם לחוש ליש מי שאומר דגם זה בכלל מצה עשירה וכ"ז בשלא בשלה אבל אם בשלה וכמו שנוהגין במדינותינו לעשות כדורים ממצה שקורין (קניידלעך) או מצה מבושלת בכלי ראשון מותר לאוכלה קודם שעה עשירית דזה בודאי לא מיקרי מצה וכדמבואר בסימן תס"א". והוסיף בשער הציון ס"ק י"ט "ואפילו אינן פרורין רק יש בהם כזית שמברכין עליו המוציא, מכל מקום לענין מצה אינו יוצא בה משום דבעינן טעם מצה, וכן כתב הגר"ז ובחידושי רבי עקיבא איגר".
אמנם הכה"ח בס"ק ל"ה כתב "והא דמותר לאכול מצה מבושלת בערב פסח משמע לכאורה דהיינו דוקא אם אין בכל פירור כזית אבל אם יש בו כזית אסור כיון דדינו כמו פת כמ"ש לעיל סימן קס"ח סעיף יו"ד יעו"ש. אמנם ה"ר זלמן אות ח' כתב דאף על פי שהפרוסות קיימות בענין שמברכין עליהם המוציא וברכת המזון אף על פי כן מותר לאכלה בערב פסח קודם שעה עשירית שהרי אין אדם יכול לצאת בה ידי חובתו בלילה כמ"ש סימן תס"א סעיף ד', ואם אין בהם כזית שמברכין עליהם בורא מיני מזונות ומעין שלש מותר לאכלן אף משעה עשירית ולמעלה יעו"ש. ומיהו מה שכתב דמותר לאוכלה אף משעה עשירית ולמעלה, היינו לפי סברתו דמתיר לאכול תבשיל מה' המינים משעה עשירית ולמעלה כמו שכתבנו לעיל אות ח', אלא שכתבנו שם דרוב הפוסקים אוסרים ואם כן הוא הדין לכאן. וכן כתב אשל אברהם אות ב' ואות ח' דמצה מבושלת אסור לאכול משעה עשירית ולמעלה דה' מינים משביע יעו"ש. ומכל מקום גם מה שכתב ה"ר זלמן להתיר קודם שעה עשירית לאכול מצה מבושלת שמברכין עליה המוציא משום דאינו יוצא בה ידי חובתו, נראה דיש להחמיר לכתחלה כיון דעל כל פנים יש לה דין פת לענין ברכה כנזכר, ועל כן יש לפוררם פחות מכזית לכל אחד".
ולעניין טיגון כתב הכה"ח בס"ק ל"ו "ולענין טיגון דעת חיי אדם כלל קכ"ט אות י"ג הוי כבישול. וכן נראה דעת ה"ר זלמן אות ט'. אבל אשל אברהם אות ח' כתב צריך עיון דיש לומר דיוצא בה ידי חובתו ואסור לאכול כל היום דלאו בישול הוא עכ"ל", וכן משמע משער הציון סי' תמ"ד ס"ק א' וסי' תע"א ס"ק כ'.
ב
וכתב המשנ"ב בס"ק י"ב "כל יום י"ד – היינו מעמוד השחר ויש נוהגים שלא לאכול מצה מראש חודש. וכתבו האחרונים דמצה נפוחה או כפולה אף שמחמירין בה לחשבה כחמץ כמבואר בסימן תס"א מכל מקום אסור לאכילה מעמוד השחר ואילך דבכלל מצה היא מעיקר הדין".
וכתב הכה"ח בס"ק כ"ב "והרא"ש פרק אלו עוברין כתב דדוקא מזמן איסור חמץ ואילך, וכתב שם הר"ן שכן כתב הרז"ה ושהרמב"ן השיג עליו והוא דחה ראייתו יעו"ש. וכתב המגיד משנה פרק ו' דין י"ב שמדברי הרמב"ם נראה שכל היום אסור, והביא דבריו בית יוסף. וזהו שפסק מור"ם ז"ל כאן בהגה דאסורים לאכול כל יום י"ד כדברי הרמב"ן והמגיד משנה. וכתב המגן אברהם ס"ק ו' ומשמע דביום י"ג מותרין לאכול מצה עכ"ל, ומשמע הא ליל י"ד אסור. וכן כתב ארחות חיים אות קי"ד דאסור כל יום י"ד והלילה עמו יעו"ש. אבל חק יעקב אות ז' כתב דבליל י"ד מותר. וכן כתב אליה רבה אות ו', חק יוסף אות ט', רבינו זלמן אות ד', חיי אדם כלל קכ"ט אות י"ג. ויש נוהגין שלא לאכול מצה מראש חודש וכן הוא מנהג רבים מקושטא. שיירי כנסת הגדולה בהגהות בית יוסף אות ג'. והביאו חק יעקב שם ושאר האחרונים".
העולה
קמח של מצה שנטחנה מותר לצפות בו שניצל או דג וכדו' – ואין בזה איסור לאוכלו בערב פסח, כיון שזה תערובת מועטת, וכ"ש אם בישל או טיגן.