שאלה
בן פרזים ששהה בערב שבת עד מוצ"ש בעיר ירושלים – במה הוא חייב ובמה הוא פטור?
תשובה
ישלח משלוחי מנות לפרוז וכן רצוי שיעשה עם מתנות לאביונים דלכתחילה בעינן לצרכי סעודה.
ביום שבת הוא חייב לשמוע קריאת התורה. יאמר "על הנסים" במקומו הן בתפילה וכן בברכת המזון כדלעיל. ספרדים בסוף ברכת המזון. וטוב להחמיר ולהוסיף בסעודת יום שבת ולשלוח מנות לאיש אחד. ביום ראשון הוא חייב בסעודה ובמשלוח מנות, ולמחמירים עכ"פ יאמר על הניסים באלה נצור והרחמן בברכה"ז.
מקורות
כתב הב"י "בפרק שני דמגילה (יט.) תנן בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר אם עתיד לחזור למקומו קורא כמקומו ואם לאו קורא עמהם ובגמרא (שם) אמר רבא לא שנו אלא שעתיד לחזור בלילי י"ד אבל אין עתיד לחזור בלילי י"ד קורא עמהם דכתיב (אסתר ט יט) על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות מכדי כתיב היהודים הפרזים למה לי למיכתב היושבים בערי הפרזות הא קמשמע לן דפרוז בן יומו נקרא פרוז ומדפרוז בן יומו נקרא פרוז מוקף בן יומו נקרא מוקף
וכתב הרא"ש (סי' ג) פירש רש"י דרבא קאי אבן כרך שהלך לעיר דאם אין עתיד לחזור בליל י"ד אלא ישאר בעיר עד אור היום חל עליו חובת קריאת היום והרי הוא כבן עיר והוא פרוז יום והוא הדין בן עיר שהלך לכרך ואינו עתיד לצאת משם בליל ט"ו שהוא ככרך כשהאיר היום ה"ל מוקף יום וקורא בליל ט"ו וביום ט"ו ואפילו יחזור לעירו יקרא ביום ט"ו בעירו אבל אם הוא יודע שעתיד לצאת בליל ט"ו קורא בי"ד כדין בני עירו ולא רצה לפרש מילתיה דרבא גם בבן עיר שהלך לכרך דלא מסתברא למימר שאם ישנו בכרך ביום י"ד שחלה עליו חובת קריאת מוקפין וישאר שם יום ט"ו ויקרא עמהם או אף אם יחזור לעירו יקרא בט"ו כיון דעדיין לא הגיע זמן קריאת מוקפין למה תחול עליו חובת קריאתן זהו סברת רש"י מיהו לישנא דתלמודא משמע דרבא קאי אכולה מתניתין וכמו שמועיל לבן כרך להיות כבן עיר כשעמד שם ליל י"ד ומקצת היום שהוא זמן קריאתם של בני העיר וחלה עליו חובת קריאתן כמו כן מועיל לבן עיר שהלך לכרך ועמד שם מקצת יום י"ד כיון שבזמן חיוב קריאת בני מקומו אינו עמהם נסתלקה מעליו חובת קריאת אנשי מקומו ונכלל עם בני הכרך להתחייב בזמן קריאתם וקרינן ביה מוקף בן יומו כיון שהוא בכרך בזמן קריאת בני עירו ונסתלקה מעליו חובת מקומו הקוראים ביום י"ד וקרינן ביה מוקף בן יומו ואף אם יחזור לעירו יקרא ביום ט"ו. והרי"ף (ו.) כתב לא שנו אלא שעתיד לחזור בליל י"ד ונתעכב ולא חזר ואשמועינן שהדבר תלוי בכוונתו בשעה שיצא מביתו אם היה בדעתו להיות לילי י"ד בביתו הרי הוא כמקומו אף אם נתעכב שמה אבל אם אינו עתיד לחזור בליל י"ד קורא עמהם עכ"ל הרא"ש ז"ל: ורבינו סתם דבריו כדעת הרא"ש ותחלה אמר הדין דרך כלל שאם דעתו לחזור בי"ד קאי אכולה מתניתין ואחר כך בא לפרש היכי קאי לכל חלוקה וחלוקה וזהו שכתב כיצד בן כרך שהלך לעיר וכו' ולכאורה הוה משמע לפרושי דרבא קאי ארישא לומר דבן עיר שהלך לכרך אזלינן בתר יום י"ד שהוא יום קריאת אנשי מקומו ומינה נשמע לבן כרך שהלך לעיר דאזלינן בתר יום ט"ו שהוא יום קריאת בני מקומו ופרוז בן יומו פירוש בן כרך שביום קריאת בני מקומו דעתו להתעכב בעיר מיקרי פרוז וקורא בי"ד וכן פירוש מוקף בן יומו אלא דמשום דבגמרא אמרינן דמדפרוז בן יומו מיקרי פרוז ילפינן דמוקף בן יומו מיקרי מוקף אלמא מבן כרך שהלך לעיר ילפינן לבן עיר שהלך לכרך ואם כן היכי אפשר דרבא אמר מילתיה על בן עיר שהלך לכרך ומיניה יליף לבן כרך שהלך לעיר שמע מינה דליתיה להאי פירושא ואפשר דמשום הכי כתב רבינו בתחלה בן עיר שהלך לכרך (וכו') ובן כרך שהלך לעיר וכי אתי לפרושינהו נקטינהו איפכא שכתב כיצד בן כרך שהלך לעיר [וכו'] וכן בן עיר שהלך לכרך כלומר עיקר מילתא בבן כרך שהלך לעיר כתיב ומיניה ילפינן לבן עיר שהלך לכרך ומשום הכי א"א לפרושי דבן עיר שהלך לכרך אזלינן בתר יום י"ד ובבן כרך שהלך לעיר אזלינן בתר יום ט"ו דאם כן רבא כי אמרה למילתיה על בן כרך שהלך לעיר ה"ל למימרא ומיהו מתניתין דאקדמה בן עיר שהלך לכרך לבן כרך שהלך לעיר לא קשיא מידי דאיכא למימר אורחא דמילתא נקט שדרך בני עיירות ללכת לכרכים יותר מבני כרכים לעיירות אבל מרבא דמייתי דרשה דקרא קשה ואפשר לומר עוד דבן כרך שהלך לעיר כל הפוסקים שוים בו דאזלינן בתר יום י"ד ומשום הכי נקטה רבינו ברישא ובתר הכי כתב (בן כרך שהלך לעיר) [בן עיר שהלך לכרך] דלדעת הרא"ש אזלינן ביה נמי בתר יום י"ד: ולפי פירוש הרא"ש פירוש דמוקף בן יומו הוי מוקף לא דמי לפירוש דפרוז בן יומו הוי פרוז דמוקף בן יומו פירושו שאיבד יום עירו שהוא יום י"ד דהיינו שהיתה דעתו להתעכב שם ביום י"ד מיקרי מוקף ונסתלקה מעליו חובת אנשי מקומו ופרוז בן יומו פירושו שנתעכב בעיר יום י"ד שהוא יום קריאת המקום שהלך שם חלה עליו חובת יום קריאת מקום זה: ודברי הרמב"ם (פ"א ה"י) סתומים ופירשם הרב המגיד כדברי רש"י וכן פירש הר"ן (ו. ד"ה גמ' אמר רבא) ג"כ דברי הרי"ף שכתב וזה לשונו לא שנו אלא שעתיד לחזור בליל י"ד אבן כרך שהלך לעיר בלחוד קאי והכי קאמר שאם עתיד לחזור למקומו בליל י"ד קודם זמן השחרית אינו צריך לקרות עמהם כיון שלא יתעכב כאן ביום י"ד אי נמי אפילו נתעכב כיון שנתעכב שלא מדעתו וכן דעת הרי"ף שכתב ונתעכב ולא חזר אבל אם אין דעתו לחזור בליל י"ד כלומר שלא היה בדעתו לחזור למקומו באותו לילה אלא להתעכב כאן ביום י"ד ונתעכב קורא עמהם ביום י"ד שנעשה פרוז בן יומו ומיהו אם חזר למקומו בליל ט"ו קורא עמהם וגדולה מזו אמרו בירושלמי (מגילה פ"ב ה"ג) בן עיר שעקר דירתו ליל ט"ו נתחייב כאן וכאן ומדפרוז בן יומו נקרא פרוז מוקף בן יומו נקרא מוקף כלומר דבבן עיר שהלך לכרך נמי אמרינן שאם היה דעתו בליל י"ד לחזור למקומו בליל ט"ו לא יהא נעשה מוקף בן יומו וקורא באותה העיר עצמה בי"ד בלילה וביום י"ד כמקומו אבל אם דעתו בליל י"ד להתעכב שם ליל ט"ו וקצת מן היום אינו צריך לקרות בליל י"ד וביום י"ד כמקומו אלא ממתין עד ט"ו וקורא עמהם דכי היכי דפרוז בן יומו נקרא פרוז הכי נמי מוקף בן יומו נקרא מוקף ובן יומו היינו בליל ט"ו וקצת מן היום עכ"ל", כלומר שלדעת הרא"ש הקובע הוא ליל י"ד, ולדעת הרמב"ם הקובע הוא ליל י"ד וליל ט"ו.
כתב השו"ע בסי' תרפ"ח סעי' ה' "בן עיר שהלך לכרך, או בן כרך שהלך לעיר, אם היה דעתו לחזור למקומו בזמן קריאה ונתעכב ולא חזר, קורא כמקומו; ואם לא היה בדעתו לחזור אלא לאחר זמן הקריאה, קורא עם אנשי המקום שהוא שם"
וכתב המשנ"ב בס"ק י"ב "זמן קריאה הוא העיקר ביום וכיון שהיה בערי הפרזות בהתחלת היום י"ד קורא בי"ד וכן כה"ג לענין מוקפין ביום ט"ו זמן קריאה שכותב המחבר היינו זמן קריאת המקום שהוא בו עתה לא זמן שיצא משם ועתה נבאר את הסעיף כסדר בכל פרט בפני עצמו. בן עיר שהלך לכרך אם היה דעתו בעת נסיעתו לחזור למקומו בזמן קריאה ר"ל בזמן קריאה של ט"ו דהיינו משהאיר היום לא יהיה שם כי יחזור משם קודם אור היום אף שלבסוף רואה שהוא מוכרח להתעכב שם גם על יום ט"ו מ"מ אינו נקרא בשם מוקף וקורא ביום י"ד בהיותו בכרך".
וכתב הכה"ח בס"ק כ"ט "זהו לשון הרמב"ם פרק א' דמגילה הלכה יו"ד. ועוד יש כמה פירושים כמו שכתב בבית יוסף וט"ז ס"ק ו' יעו"ש. וכתב הרמ"ע מפאנו בספר אלפסי זוטא כ"י וז"ל מסקנא דשמעתא בן כרך שהלך לעיר ועתיד לחזור בליל י"ד אפילו אחר חצות ונתעכב ולא חזר קורא בט"ו כאנשי מקומו, דכיון שלא נתחייב בקריאתה בעיר בלילה אף ביומו אינו פרוז, אבל אם אינו עתיד לחזור בליל י"ד אף על פי שעתיד לחזור ביום הנה משיאיר מזרח ביום י"ד יהיה פרוז בן יומו ולילו עמו למפרע לפיכך קורא עמהם לילה ויום, ואם הלך אחר כך לכרך חוזר וקורא כמותם ומברך עליה כאן וכאן, והוא הדין לבן עיר שהלך לכרך אם עתיד לחזור למקומו בליל ט"ו אפילו אחר חצות קורא לבדו בכרך בי"ד לילה ויום, אבל אם עתיד להאיר לו מזרח בט"ו והוא בכרך נעשה מוקף בן יומו ואינו קורא אלא בט"ו, ואפילו חזר לעירו בליל ט"ו הואיל וחשכה לו בכרך נתחייב לברך ולקרות בט"ו לילה ויום כיון שנעשה מוקף".
וכן כתב החזו"א סי' קנ"ב, וראה בשו"ת הר צבי אורח חיים ב סימן קיח "ולפו"ר רציתי לומר ע"פ דברי הפמ"ג (סי' תרפ"ח משבצות זהב אות ו') שהעלה שם דבר חדש להפוסקים דיום י"ד קובע גם לעשותו למוקף בן יומו היינו דוקא יום י"ד אבל בט"ו לא יחשב למוקף בין יומו וטעמא יהיב משום דכל עיקר ריבויא דקרא דישיבת יום אחד משוי ליה כאחד מבני העיר על יום י"ד נאמר דפרוז בן יומו נקרא פרוז ובבן כרך שהלך לעיר הכתוב מדבר, אבל לדין מוקף בן יומו לא כתיב קרא כלל ורק מסברא ילפינן ומבנין אב דמוקף בן יומו קרוי מוקף כשם שפרזי בן יומו קרוי פרוז ולכן די לבא מן הדין להיות כנדון דרק יום י"ד הוא ניהו הקובע, ורוצה לומר דאם בן עיר מתעכב בכרך רק ביום ט"ו לחוד ולא ביום י"ד, אין לו דין מוקף בן יומו, והפמ"ג מביא סמוכין לזה ואומר תדע דאל"כ אמאי לא כתבו הרא"ש והטור דין שבן עיר שהלך לכרך בליל ט"ו, ומסיק דיש חילוק בדין בין רש"י דס"ל דבשביל יום י"ד לא קרוי מוקף בן יומו ובין הרא"ש דלדידיה פטור בט"ו, ולפ"ד הפמ"ג הללו היה אפשר לומר דהיינו הוכחת הביאור הגר"א דמדקאמר הירושלמי דליל ט"ו מחייבו בדין מוקף שקורא בט"ו א"כ זה מוכיח כרש"י דמוקף אינו נעשה אלא בט"ו, דאי כהרא"ש דיום י"ד משוי ליה למוקף א"כ הו"ל למימר דביום ט"ו לא נעשה מוקף, ואמאי אומר הירושלמי דבליל ט"ו נעשה מוקף דהא לשיטת הרא"ש אמרינן דאין לך בו אלא חידושו דדין בן יומו לא נוהג אלא ביום י"ד בין לפרזים ובין למוקפים",, ועיי"ש שהעלה ע"פ הירושלמי שהדבר תלוי עם עובר דירה בליל ט"ו מתחייב בשניהם ואם לאו לא וכן נטה בשו"ת אור לציון ח"א סי' מ"ו.
מאידך דעת מנחת שלמה סי' כ"ג סעי' ד' כתב " אולם מרן הגאון מוהרצ"פ פראנק זצ"ל כתב בקונט' ימי הפורים דלא מרבינן לחייב מוקף בן יומו לקרוא בט"ו אלא בכה"ג שלא קרא בי"ד אבל אם קרא כדינו בי"ד אינו חוזר שוב ומתחייב בט"ו אא"כ הוא בן כרך שחזר לקביעותו או עקר ממש דירתו דאז מחייבינן ליה מדינא מפני שנעשה ממש כאנשי אותו המקום שהלך לשם בין לקולא ובין לחומרא, ומשמע דאפילו אם באותו לילה של ט"ו נמלך והלך שוב פעם להעיר להיות שם יום או יומים אפ"ה כיון שחזר בלילה הראשון שפיר סובר דקורא בט"ו בעיר אף על פי שכבר קרא אתמול באותה העיר ביום י"ד, ולעומת זה בן עיר שהלך לכרך בליל ט"ו אף אם דעתו להשאר בכרך כמה שנים מ"מ אם בא רק לגור ולא להשתקע אינו נעשה כבן כרך אלא בשנה שניה (ומשום פרוז בן יומו) ולא בשנה ראשונה, ונראה דאף שמדברי התוס' בדף י"ט ע"א תוד"ה בן כפר משמע לכאורה כוותיה ממה שהקשו בתחלת דבריהם דלמה יחזור ויקרא ב' פעמים, אולם כך דייקינן נראה דמהתם משמע קצת איפכא דהרי עיקר חידושו של רבא הוא רק דהבן כפר חייב כבני העיר אף אם עתיד לחזור לכפר לפני תחלת היום ואם כדעת הגרצ"פ הי' צריך גם רבא להדגיש חדוש גדול זה, דאעפ"י שכבר קרא אפ"ה חוזר וקורא שנית עם בני העיר אף על פי שאין דעתו להיות שם אלא באותו היום בלבד כיון דבכה"ג בבן עיר שהלך לכרך הרי אינו חוזר וקורא פעם שנית ועיי"ש בתוס' דמ"ש רבא בן כפר שהלך לעיר עיקר דבריו הוא שאם הלך לשם לאחר שקרא ביום הכניסה דאף אם דעתו להשאר שם רק בליל י"ד, אפ"ה חייב לקרוא כבני העיר, אבל אין שום רמז בדבריו שדינו חלוק מבן עיר שהלך לכרך בזה שבן כפר חוזר וקורא פעם שניה משא"כ בבן עיר שהלך לכרך, אך אי אמרינן כהפרמ"ג הנ"ל אתי שפיר דמה שחוזר וקורא פעם שניה אין זה כ"כ רבותא דגם בבן עיר שהלך לכרך אמרינן הכי וההבדל הוא רק במה שאמר בין כך ובין כך כלומר דבן כפר חייב אף אם דעתו לחזור לפני עלות השחר, וגם מה שהקשו בתחלת הדיבור למה יקרא ב' פעמים אינו אלא משום דמיירי בדעתו לחזור לפני תחלת היום אבל במי שדעתו לחזור רק ביום י"ד לא הקשו כלל בתוס' ושפיר מתחייב כמו כל בן עיר שחוזר ומתחייב אם הלך לכרך גם ליום ט"ו בלבד", וכן דעת מרן הרב שאין הדבר תלוי אם עבר דירה אלא אם היה בליל ט"ו גם בעיר מספק מתחייב וכן מתבאר בדברי הכה"ח שהובא לעיל.
ב
עכ"פ נמצא שמה שקובע זה זמן הקריאה וא"כ י"ל שכיון שזמן הקריאה הוא באותו יום והגיע לאחר זמן הקריאה שוב אינו מתחייב כבן מוקפין.
אמנם נראה שאינו נכון כין שהתקנה שלא לקרוא בשבת היא מאוחרת יותר, שהנה איתא במשנה מגילה ב' ע"א "חל להיות בשבת – כפרים ועיירות גדולות מקדימין וקורין ליום הכניסה, ומוקפות חומה למחר".
והגמ' ד ע"ב איתא שני טעמים וז"ל "דכולי עלמא מיהא מגילה בשבת לא קרינן, מאי טעמא? אמר רבה: הכל חייבין בקריאת מגילה (ובתקיעת שופר), ואין הכל בקיאין במקרא מגילה, גזירה שמא יטלנה בידו וילך אצל בקי ללמוד, ויעבירנה ארבע אמות ברשות הרבים. והיינו טעמא דשופר, והיינו טעמא דלולב. רב יוסף אמר: מפני שעיניהן של עניים נשואות במקרא מגילה".
כלומר שחכמים עקרו את התקנה לקרות בשבת מהטעם הנ"ל, וכדברי התשב"ץ, וא"כ הדרן לדינא שהקובע לדעת הרמב"ם הוא גם ליל ט"ו ולא מחמת קריאת המגילה שבה, אלא מחמת שאז עיקר מצוות פורים, וא"כ יתחייב בזה.
וע"כ כתב מרן הרב "פרזי שנוסע לכרך – בא לכרך ביום ו': ביום שישי דינו דינו כפרזי ולכן חייב לסעוד סעודת פורים, לשלוח מנות וכמובן גם ליתן מתנות לאביונים. לגבי משלוח מנות יש ספק בפוסקים. יש אומרים שאינו יכול לתת לבן כרך, שהרי אינו חייב ביום ו' בסעודה, ויש אומרים שיכול לתת משום שבן הכרך יתחייב בסעודה ביום א'. ולכן ראוי שיתן משלוח מנות לפרזים ואם אי אפשר – יתן לבן כרך. כמו כן אומר "על הנסים" בתפילה וברכת המזון במקומה. ביום שבת הוא חייב לשמוע קריאת התורה. יאמר "על הנסים" במקומו הן בתפילה וכן בברכת המזון כדלעיל. ספרדים בסוף ברכת המזון. וטוב להחמיר ולהוסיף בסעודת יום שבת ולשלוח מנות לאיש אחד. ביום ראשון הוא חייב בסעודה ובמשלוח מנות.
בא לכרך ביום ו' ונסע במוצש"ק: דינו כנ"ל.
בא לכרך במוצש"ק: אין לו שום חיובים של בן כרך".
העולה
ישלח משלוחי מנות לפרוז וכן רצוי שיעשה עם מתנות לאביונים דלכתחילה בעינן לצרכי סעודה.
ביום שבת הוא חייב לשמוע קריאת התורה. יאמר "על הנסים" במקומו הן בתפילה וכן בברכת המזון כדלעיל. ספרדים בסוף ברכת המזון. וטוב להחמיר ולהוסיף בסעודת יום שבת ולשלוח מנות לאיש אחד. ביום ראשון הוא חייב בסעודה ובמשלוח מנות, ולמחמירים עכ"פ יאמר על הניסים באלה נצור והרחמן בברכה"ז.