שאלה
בספרד נהוג שיש להם בבתים חדר מיוחד ללינת העוזרת בית הגויה. יש שמייחדים לה את החדר ואיש אינו נכנס שם, ויש שמאחסנים דברים של עצמם חוץ מלינת העוזרת. האם אותו חדר חייב במזוזה?
תשובה
יש להניח שם בלי ברכה כדי לצאת ידי חובת השיטה שחובת הבית היא והכא לא שייך שיבוא לידי בזיון, וכ"ש אם יש לו שם חפצים.
מקורות
כתב הב"י בבדק הבית סי' רפ"ו "בפרק ראשית הגז (שם) אהא דאמרינן אלא ביתך למה לי כתב הרשב"א (שם ד"ה ליפרוק) ואם תאמר אמאי לא אמרינן ביתך למעוטי שותפות דגוי דאמרינן בכל הני דלעיל נראה לי משום דמזוזה חובת הדר היא (פסחים ד.) ולשמירה עשויה ואפילו בשותפות דע"א ישראל הדר בה צריך שמירה עכ"ל. והכי נקטינן ולא כדברי המרדכי שכתב שם (סי' תשמ – תשמא) שהוא פטור".
כתב השו"ע סי' רפ"ו סעי' א' "אלו המקומות שחייבים במזוזה וכו' ובית השותפים, כולם חייבים. הגה: ודוקא כשבית השותפים ישראלים, אבל בית של ישראל ועובד כוכבים פטור ממזוזה (מרדכי ספ"ק דעבודת כוכבים) וכן חצירות או עיירות שמקצת עובדי כוכבים דרים שם, פטורין ממזוזה (חידושי אגודה פ"ק דיומא)".
וביאר הש"ך דברי הרמ"א בס"ק ו' "אבל בית כו' פטור. כיון שהמקצת הוא של עובד כוכבים וגם משום סכנה כדי שלא יאמר העובד כוכבים שהישראל עושה מעשה כשפים וכן שערי חצירות ושערי עיירות פטורים מהאי טעמא משום סכנה כדאיתא בש"ס ודלא כהעט"ז שכ' הטעם משום דכתיב למען ירבו ימיכם וגו' והעובדי כוכבים אינם חפצים בזה שהרי אינן מקיימין התורה כו'", וראה בס"ק ז' שבמקום ציבורי לא ישימו כיון שיכול לבוא לידי בזיון.
וכתב הגר"א בס"ק ב' "ודוקא כו'. אבל הרשב"א פסק דחייב ממ"ש בחולין קל"ו א' אלא ביתך כו' ולא קאמר למעוטי כה"ג כמו בכל הנך דשם וע' במרדכי".
כתב השו"ע בסי' רצ"א סעי' ב' "ואם שכר הבית מעובד כוכבים, או ששכרו לעובד כוכבים, נוטלה ויוצא".
והנה מצינו שכתב בשו"ת רבי עקיבא איגר מהדורא קמא סימן סו "ונ"ל דשותפות נכרי וישראל י"ל דתלי בשתי סברות הנ"ל, דאם אמרינן דלא בעי ביתך דידך ממש ותליא רק בדירה וחובת הדר היא לשמרו, ה"ה שותפות נכרי חייב במזוזה דסוף סוף שמירה בעי כיון דדר בה, אבל אי אמרינן ביתך דידך בעי י"ל דשותפות נכרי פטור דלאו ביתך מיוחד הוא כמו כל הני דריש פרק ראשית הגז עי"ש.
ובזה מיושב מה דפסק בפשיטות הרמ"א (סי' רפ"ו ס"א) דשותפות עכו"ם פטור ממזוזה והוא מהמרדכי פ"ק דע"ז והרי הב"י שם הביא דברי הרשב"א בחי' לחולין דשותפות נכרי חייב במזוזה והיאך לא חשש הרמ"א להחמיר ולפמ"ש ניחא, דטעמא דהרשב"א דמחייב כסברא א' הנ"ל דלא בעי ביתך ממש, וא"כ למסקנת תוס' והרא"ש דשוכר אף לאחר ל' פטור מה"ת דבעי ביתך דידך, ממילא שותפות נכרי פטור וכנ"ל, מש"ה הכריע כן הרמ"א כיון דדעת תוס' והרא"ש גם כן כהמרדכי בזה. וכו'
גם נ"ל באמת הא דפסק בבד"ה כהרשב"א היינו משום דלא ס"ל כסברתינו לתלות דין שותף נכרי בדין שוכר אם חייב מדאורייתא דא"כ לא היה לו להכריע כהרשב"א נגד המרדכי כיון דמסתייע להמרדכי דעת תוס' ורא"ש הנ"ל, וא"כ קיימינן דדעת המחבר ג"כ דס"ל לעיקר כמסקנת תוס' והרא"ש דשוכר פטור לעולם מה"ת דבעינן ביתך דידך, ורק מדרבנן חייב אחר ל' דמחזי כשלו, וא"כ תוך ל' אוקמוה אדינא, ודברי הש"כ אינם עולים יפה לענ"ד. וכו'
והנה בנ"ד בפשטא דמלתא הוי שותפות נכרי, דמ"ש מעכ"ת נ"י דהוי רק כשאול לעכו"ם, לו יהיה כן אף שאול בקנין להשתמש בו מקרי שותף דשואל כשוכר לכל דבר.
אמנם מה דיש לדון דכ"ז אם היינו דנין דשכירות קניא ומדאורייתא חייב לאחר ל', א"כ הי' בנ"ד מקרי שותפות נכרי, אבל למה דקיי"ל דשכירות ל"ק ורק אחר ל' חייב משום מראית עין דמחזי כשלו, א"כ ברור בבית שכולו לישראל והשכיר או השאיל לנכרי לדור עמו בשותפות דחייב במזוזה לא מקרי שותף נכרי דהא שכירות לא קניא ומקרי כולי' דישראל, א"כ י"ל בנ"ד דשימושו דישראל מחזי כאלו הבית שלו ממש, אבל השימוש דנכרי לא מחזי כשלו כיון דהמפתח ביד הישראל וא"א לו לילך לשם בלי דעת ישראל, א"כ י"ל דמחזי כאלו כולו דישראל והשאיל או השכיר לנכרי להשתמש בו ג"כ חייב במזוזה, [ויש תבלין לזה מלישנא דרש"י ביומא הנ"ל דקשה לכאורה מה בכך דהוי רוב ישראל, הא מ"מ הוי שותפות נכרי מכח מיעוט נכרים שיש להם חלק בדירה זו לצאת ולבא דרך שערי העיר, וצ"ל כיון דמסתמא נקרא על שם הרוב מחזי כאלו כל העיר דישראל וניתן סתם רשות לנכרי לדור בה ולצאת ולבא, והוי כשוכרים או כשואלים מישראל, ועדיין צ"ע], אך מ"מ מה"ת לנו לבדות סברא מדעתינו דמכח המפתח לא מחזי שימוש עכו"ם כשלו רק כשוכר, דמאי ראיה זו דאולי כשקנו הבית בשותפות התנו כן ביניהם שיהי' הנאמנות לישראל, וכיון דד"ת שוכר פטור ממזוזה א"כ אין אנו אחראין להחמיר בדרבנן בלי ראיה מפורשת.
ועדיין יש לדון בנ"ד אם המרתף אין בה דין חלוקה ופעמים זה משמש בכולה ופעמים זה, א"כ בנדון כזה אם הי' באמת של ישראל ונכרי בשותפות הי' מקום לדון דחייב במזוזה, למ"ש הר"ן נדרים רפ"ה דכה"ג קיי"ל יש ברירה וזה משתמש בשלו וזה בשלו כיון דרובו מתברר מעיקרו ומיעוטו בסופו עיין שם, א"כ מה"ט י"ל דחייב במזוזה דבשעה שהישראל משתמש כולו שלו לגמרי ואם הי' הדין כן ממילא ה"ה בישראל ונכרי ששכרו בית בשותפות ואין בו דין חלוקה ומשתמשים לזמנים חלוקים דחייב במזוזה דמחזי כשלהם ממש דחייב מדין ברירה.
ובלא"ה יש לדון אף אם גם בכה"ג אמרינן אין ברירה מ"מ כיון דקיי"ל בדרבנן יש ברירה והיינו ע"כ דמספקא לן הדין אם יש ברירה או אין ברירה וכמ"ש הר"ן רפ"ג דגיטין, א"כ ממילא הכא לענין מזוזה חייב דשמא יש ברירה.
אמנם מ"מ נ"ל כיון דקיי"ל דשוכר פטור מה"ת, א"כ בדרבנן יש לסמוך על הרמב"ן בנדרים דהתם לאו מדין ברירה אתינן עלה, (וכדבריו דעת הש"ך סי' רכ"ו סק"ה) א"כ לא מצינו כלל דיהא שייך בו דין ברירה לומר דבשעה זו מקרי שלו לגמרי, דכ"ז שלא חלקו לעולם הוא בשותפות, ורק דשם לענין נדרים דיש ברירה לענין זה לאסרו על של חבירו דרואים כאלו מקום הדריסה קנוי לו עיין שם. ובאמת אם עכו"ם וישראל קנו בשותפות בית שאין בו דין חלוקה ומשתמשים בזמנים חלוקים יש לדון לחייב במזוזה לדעת הר"ן הנ"ל, אך בשכרו יחד דבלא"ה מה"ת פטור ממזוזה נ"ל לסמוך להקל על הרמב"ן, ובפרט דיש לנו לצרף דעת הגמיי' פ"ה ממזוזה, דשוכר בית מנכרי פטור אף אחר ל' יום, וגם לצרף דעת הרמב"ם דס"ל דבית תבן ועצים פטור אא"כ נשים מתקשטים שם, ובאמת לפום רהיטא הי' נראה דשוכר בית תבן ועצים דפטור ממזוזה, כיון דשוכר פטור מה"ת, הוי ספיקא דרבנן דלמא הלכה כהרמב"ם דבית תבן ועצים פטור.
אמנם נראה דאין להקל בזה, כיון דבש"ע ואחרונים לא הביאו דעת הרמב"ם לחוש לה שלא לברך על קביעת מזוזה, ולא חשו לברכה לבטלה, כמו דקיי"ל בכל ספק מצוה דאורייתא אין לברך (עי' יו"ד סי' כ"ח ובמג"א רס"י ס"ז ובפר"ח שם) אע"כ דס"ל דדברי הרמב"ם אלו דחויים מהלכה, א"כ י"ל דלא משוינן לה לספיקא דרבנן [ועדיין יש לדחות] עכ"פ בנ"ד בשותפות נכרי דפשטא דמלתא פטור כפשטא דפסקא הרמ"א דישראל ונכרי שותפים פטור, ולצאת ידי החששות שעוררנו, כדאי לסמוך על דעת הרמב"ם והגמיי' הנזכר לעיל במלתא דרבנן.
עוד יש טעם לפטור בנ"ד דיש חשש שיאמר הנכרי כשפים עושה לו וכמ"ש מעכ"ת נ"י, אבל לא היה צריך להביא ממרחק לחמו לדמות לבדיקת חמץ דלהדיא מבואר כן במקומו לענין מזוזה, (בש"כ סי' רפ"ו סק"ו) ואף בשוכר בית מעכו"ם בלא שותפות העכו"ם משמע דיש לפטור היכי דשייך חשש זה. כנראה מדברי הש"כ ססי' הנ"ל, ע"כ נראה לענ"ד לדינא בנידון דידן דפטור ממזוזה". וא"כ יוצא שלמ"ד חובת הבית יהיה חייב ולמ"ד חובת הדר יהיה פטור, אמנם להלכה גם לדעת השו"ע פטור מטעם של בזיון אבל אם החדר הוא בתוך הבית והיא עוזרת אין חשש בזיון וא"כ יהיה חייב הכא עכ"פ בלי ברכה, ובפרט אם משתמש בחדר לצורך הנחת חפציו אף שאינו נכנס לשם.
העולה
יש להניח שם בלי ברכה כדי לצאת ידי חובת מ"ד שחובת הבית היא והכא לא שייך שיבוא לידי בזיון, וכ"ש אם יש לו שם חפצים.