שאלה:
האם הנשים מברכות על הלולב או לישב בסוכה?
תשובה: (מאת מרן הרב מרדכי אליהו )
על לולב נהגו הנשים לברך, אך לא על "לישב בסוכה". וכיון שנהגו לא אומרים ספק ברכות להקל במקום מנהג, עיין ברכ"י (סימן תרנ"ד) שיש לבטל המנהג, וב"יוסף אומץ" כתב שחזר בו: "ונהגתי לומר לנשים שיברכו על הלולב, דכמנהג קדום שהיו נוהגות הנשים בעיה"ק ירושלים ת"ו, ובמקום מנהג לא אמרינן סב"ל"[1].
מקורות:
[1]נחלקו הראשונים אם נשים יכולות לברך על ד' מינים. דעת ר"ת (תוס' קידושין ל"א ע"א ד"ה "דלא") ודעמיה, שכל מצות עשה שהזמן גרמא, אף על פי שנשים פטורות מהם, יכולות לברך אם ירצו. גם על מצות לולב, ותקיעת שופר, שהם מצוות עשה שהזמן גרמא, יוכלו לברך אם ירצו. והטעם הוא שסוף סוף מקיימות מצוה, וז"ל הרא"ש (ראש השנה פ"ד סי' ז'): "והיה אומר ר"ת אף על פי שסתם תנא דמתני' כרבי יהודה, הלכה כר' יוסי דנימוקו עמו, ואמרי' נמי בפרק המוצא תפילין (דף צ"ו ע"א) דמיכל בת שאול היתה מנחת תפילין. ואשתו של יונה היתה עולה לרגל. ומעשה רב. וכן ההוא עובדא דפרק אין דורשין (דף ט"ז ע"ב) הביאוהו לעזרת נשים וסמכו עליו נשים כדי לעשות נחת רוח לנשים. וגם היה אומר ר"ת דנשים יכולות לברך על מצות עשה שהזמן גרמא אף על פי שהן פטורות, ואין כאן משום ברכה לבטלה. וכתבתי ראייתו בפרק קמא דקידושין (סי' מ"ט) אמתני' דכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות. וכן כתב הרי"ץ גיאות ז"ל דהלכה כרבי יוסי דאמר רשות. וברשות יכולין לברך על כל המצות". אבל עיין במגיד משנה הלכות שופר (פרק ב' ה"ב) שכתב:"כתב הרשב"א (חי' ר"ה ל"ג ע"א שו"ת ח"א סי' קכ"ג) שהעלו הראשונים שאף על פי שנשים פטורות רשאות לתקוע ולברך, וכן נהגו, ואין נראה כן מדברי רבינו בפרק ו' (הל' סוכה הי"ג), עכ"ל, כלומר שכתב בפרק ו' טומטום ואנדרוגינוס לעולם אין מברכין לישב בסוכה מפני שהן חייבין מספק, ואין מברכין מספק, וכתב הרב המגיד לדעת רבינו ודאי שאין נשים מברכות והיאך יאמרו וצונו והן פטורות. ובסוף הלכות ציצית (פ"ג ה"ט) כתב גם כן הרמב"ם שנשים ועבדים וטומטום ואנדרוגינוס אין מברכין אם מתעטפין בציצית. וההגהות כתבו שם (אות מ) שכן דעת רש"י שאסור לנשים לברך על מצות עשה שהזמן גרמא.
והשו"ע (סי' תקפ"ט סעי' ו') פסק שלא לברך משום ספק ברכות להקל, וז"ל: "אף על פי שנשים פטורות, יכולות לתקוע; וכן אחר שיצא כבר –יכול לתקוע להוציאן, אבל אין מברכות ולא יברכו להן. הגה: והמנהג שהנשים מברכות על מצות עשה שהזמן גרמא,על כן גם כאן תברכנה לעצמן".
ועיין בשו"ת רב פעלים(ח"א – סוד ישרים סימן י"ב). ועיין כף החיים (סי' תקפ"ט ס"ק כ"ג) שהביא את דעת החיד"א וז"ל: "אמנם הברכי יוסף בסימן תרנ"ד אות ב' כתב דבתחלה ערער על מה שנהגו הנשים בארץ צב"י לברך על הלולב כיון דקיימא לן כהוראת הרמב"ם ומרן ז"ל והם פסקו שלא לברך, ואחר זמן בא לידו קונטריס מרבינו יעקב ממרוי"ש שהיה שואל מן השמים ומשיבין לו ושאל על זה והשיבו: שאם באו לברך על לולב ושופר – הרשות בידן, יעו"ש הטעם. וכן כתב בספרו יוסף אומץ סימן פ"ב, וז"ל: ולענין הלכה אני הדל מעת שראיתי מה שהשיבו מן השמים לרבינו יעקב ממרוי"ש כמו שהבאתי בס' הקטן ברכי יוסף סימן תרנ"ד אות ב' נהגתי לומר לנשים שיברכו על הלולב, וכמנהג קדום שהיו נוהגות הנשים בעה"ק ירושלם ת"ו, והגם דמרן ז"ל פסק שלא יברכו, נראה ודאי דאלו מרן ז"ל שלטו מאור עיניו הקדושים בתשובות רבינו יעקב ממרוי"ש דמשמיא מיהב יהבי כח לברך לנשים ודאי כך היה פוסק ומנהיג, ובכי הא לא שייך לא בשמים היא, דכיון דיש הרבה גדולים בפוסקים דסבירא להו דיברכו אהניא לן לפסוק כמותן כיון דאית לן סייעתא דשמיא, עכ"ל. והבאנו דבריו לעיל סימן י"ז אות ד' יעו"ש. ועוד עיין ברכי יוסף אורח חיים סימן ל"ב אות ד' ובספרו שם הגדולים מערכת גדולים אות יו"ד מה שהאריך בענין זה אי אמרינן לא בשמים היא, יעו"ש".
וכיון שכן, גם אם נשים ספרדיות נהגו לברך – לא צריכות לבטל את מנהגם ויכולות להמשיך בכך, ואין להקשות דנימא ספק ברכות להקל, כיון שאין אומרים סב"ל במקום מנהג. ומוכח בדברי החיד"א שהמנהג היה שהנשים מברכות על ארבעת המינים. ואשכנזיות – יכולות לברך בלאו הכי כמו בכל מצוות הזה שהזמן גרמא. רק שצריך לתת לה לברך על ד' מינים כשרים ולא פסולים.
ועיין במאמר מרדכי (למועדים ולימים פרק נ"א סעי' ל"ה): "אין הנשים יכולות לברך על מצוות שאינם חייבות בהן ולא נהגו לברך עליהן. ולכן נשים לא תברכנה על סוכה, שופר וכדו', אך על לולב נהגו הנשים לברך (וראה שו"ע סי' תר"מ סע' א' ונו"כ. כה"ח סי' תקפ"ט ס"ק כ"ג). ולדעת הרמ"א נשים נהגו לברך ומברכות על אכילה בסוכה בשיעור שגברים מברכים עליו (רמ"א סי' תקפ"ט, משנ"ב סי' תר"מ ס"ק א', בא"ח ש"ר פרשת האזינו סעי' י"א)". [הערת העורך: וכן הנהיג מרן הרב בביתו שבנות הבית יטלו לולב עם ברכה].