שאלה
סופר שהיה מתקן מזוזה באות ״ה״ ונפל דיו על הרגל שמאלי ונתחבר לגג. ואז נקה מתי שעדיין לח. האם יש בעיה של חק תוכות?
תשובה
אם בעודו לח תיקן שהמשיך הדיו על ידי קולמוס כשר, כיון שהאות נעשית על ידי הקולמוס.
אך אם ספג את הדיו על ידי נייר וכדו' פסול משום חק תוכות.
אמנם בשם השם יש להקל אם סילק ע"י נפיחה וכדו'.
מקורות
כתב הלבוש אה"ע סי' קכ"ה סעי' ט' "אבל אם הגט כבר נתייבש ונחתם כראוי ואח"כ זמן נפל עליו טפת דיו או נתלכלך הגט בדיו ורושם האותיות ניכרים, כ"ע מודו שיכול לגרוד הטפה או הליכלוך דיו שנפל עליו מלמעלה וישאר הכתב הראשון מלמטה כמו שהיה כבר, דמאי דנפל הוא דשקליה מלמעלה וכתב הסופר שכתבו מתחלה בכתיבה כשרה נשאר למטה אלא שהיה מכוסה ונתגלה, ואין זה חק תוכות כלל. מיהו יש להחמיר לכתחלה אלא ע"י קצת דחק מותר".
ובט"ז שם ס"ק ט' כתב "כתב בלבוש דאין לפסול אלא בנפלה טיפת דיו על האות בעוד שהיא לחה דנתערבה הדיו יחד אבל אם לאחר שנתייבש היטב נפלה טיפת דיו ונפל הדיו מעל האות כשר דלא עשה שום דבר אלא גילוי הכסוי ולא נראה לענ"ד דמשמעות הלשון של ואינה ניכרת שכתב בטור ובשו"ע משמע דשוב אין תקנה לפסול ההוא שהיה בזמן שאינה ניכרת וההיכר שבא אחר הגלוי הוא כחק תוכות ודמות ראיה נראה להביא מבור דחייבה רחמנא ואם כסהו פטור כיון דכיסה נתבטל הבור כאלו לא היתה ה"נ נתבטל הכתב אות שהיה קודם הכסוי ותו אמרינן שם שגילה אותו המגלה הוא חייב והכורה הבור הוא פטור א"כ ה"נ עכשיו בגלוי הכסוי נעשה האות וכתב (הראשון) הלך לו ותו נראה דודאי יש לדמותו למי שסתם בעפר בור שכרה חברו דאמרינן (נסתלק) מעשה ראשון לגמרי כדאיתא בחו"מ סי' ת"י ה"נ (אם) נסתמה האות ראשון (ע"י הדיו נסתלק האות) משם ומו"ח ז"ל חולק ג"כ על הלבוש ומביא ראיה מטיפה שנפלה לתוך חלל אות ב' ונעשה פ"א דאפילו בדיו לח אינו מתערב ואפי"ה פסול לגרור הטיפה שבחלל האות כמ"ש בהגהות סמ"ק". וכ"כ בפת"ש ס"ק י"ג וכ"כ בשו"ת סת"ם תפילין סי' ס"א.
כתב בגט פשוט סי' קכ"ה ס"ק ל"ז "ואם היה מתייבש שם הדיו היה משחית צורת האות אלא שקדם הסופר וקנחה בלשונו נראה לי דפסול דהוי חק תוכות דמה לי הסיר הטיפה של דיו משם על ידי סכין אחר שנתיבשה מה לי הסיר אותה בעודה לחה כיון שנשחתה האות מחמת הטיפה ולא היה שמה עליה ועכשו ע"י קינוח זה דמצץ טיפת הדיו מעל הנייר האות ניכרת דלאו כתיבה מיקרי". וכ"כ בשו"ת סת"ם והוסיף שכיון שעומד להייבש בלי שום מעשה הוי כאלו נתייבש ונפסל צורת האות ופסול וכ"כ במלאכת שמים כלל ו' סעי א' [ולגבי שם השם ראה בכלל ט' ובקסת סופר כלל ו' סעי' י"ח ובשו"ת סת"ם שם].
וכתב בבית שלמה יו"ד ח"ב סי' קל"ז "דיו שנפל על הצד"י לא נתפשט במקום קלף החלק רק שנגדש מלמעלה על שני קווי האות רק שכיסה למעלה מקום החלק שבין הקווין וכאשר משך הדיו על ידי שפופרת נשאר הצד"י כתיקונו ברור שבכה"ג אין מקום לחשש חק תוכות כיון שלא נגע הדיו בקלף החלק כלל והוא עדיף מניטפת שעוה שעכ"פ נדבקו בגוף האות וכסהו משא"כ בנ"ד והרי בס"ת ותפילין נתכסין האותיות ע"י שנכרך דף אחבריה ולית לן בה ואף אם אין הדבר בבירור גמור מכל מקום כיון שנראה דכן הוא שלא נגע הדיו במקום הקלף החלק מדלא נשאר שום רושם בקלף אחר שהסיר הדיו שנפשל יש להכשיר והרי דעת הסמ"ק הובא בטור או"ח דאם נפל הדיו על האות לאחר שנגמר האות כתיקונו יכול ליטלה משם ולא הוי חק תוכות אף דאנן לא קיי"ל הכי כי אם כדעת הספר תרומה והרא"ש הובא בא"ח שם בכ ענין הוי חק תוכות מכל מקום כתב בספר גט פשוט סי' קכ"ה ס"ק ל"ב דמיידי ספיקא לא נפקא ואי איכא עוד איזה ספק מצרפינן דם דעת הסמ"ק שיהיה ספק ספיקא וע"ש מכ"ש בנ"ד דקרוב לודאי שלא נגע הדיו בקלף החלק דיש להכשיר".
והנה מתקן על ידי קולמוס וכדו' יש מקום להתיר ע"פ מה שכתב המשנ"ב סימן לב ס"ק ס"ז לאחר שהביא מחלוקת הב"י והרד"ך וכתב "אך האחרונים מצדדין להחמיר בזה הדין האחרון אם לא שמושך הטפת דיו הלחה ומזיזה ממקום למקום עד שעושה ממנה אות שלם דזה הוי כתיבה". וא"כ ה"ה הכא שמושך ע"י קולמוס שלא יחשב כחק תוכות.
ובשם השם אם מסלק את הדיו על ידי נפיחה יש לצרף את מה שכתב בשו"ת שואל ומשיב מהדורה תניינא חלק ד סימן קעה " והיה כך שנפל טיפת דיו על אות אלף ולקח בפיו קנה השבולת ומצץ הדיו בפיו ע"י השבולת עד שלא נשאר שום רושם כלל ונשארה אח"כ האלף כתקנה וב"כ נגלל הס"ת עד אשר לא יוכל לידע באיזה מקום היה ולא באיזה חומש ואם נימא דהוה חק תוכות נפסל כל הס"ת והאריך בזה. והנה לפענ"ד דבכה"ג ליכא משום חק תוכות והטעם דהנה כל הפסול דחק תוכות הוא דבעינן שיהיה האות ע"י כתיבה ולא ע"י חקיקה ולפ"ז לכאורה באם גוף האות כתקונה רק שנפל דיו עליו א"כ כל שמסיר הדיו והרי הדיו נשאר מאליה וכשר וכעין שכתב הג"א פ"ק דסוכה אות כ"ד ברא"ש שם דלא שייך לומר תעשה ולא מן העשוי בפסול רק היכא שגוף הסוכה היה בפסול כמו דלעת וקיסם מחוברים אבל כל שגוף הסוכה והסכך כשר רק שהתקרה גורמת לו הפסול כל שהסיר התקרה נשאר הסוכה בכשרות וכן קי"ל בש"ע או"ח סי' תרכ"ו וא"כ ה"ה כאן כל שנפל טפת דיו אחר שנגמר האות הרי הוא בכשרותו לאחר שנגמר האות וזה לפענ"ד טעמו של הסמ"ק ודעימיה דמכשירין חק תוכות כל שכבר נגמר האות כתקנה אמנם באמת הפוסקים חלקו על הסמ"ק כמ"ש הב"י בסי' ל"ב והטעם לפענ"ד דלא דמי דשם גוף הסוכה היא נשארת כשירה רק שהתקרה פוסל וכל שמסיר המונע ממילא נשארה הסוכה בכשרותה ועיין בברטנורא פ"ק דסוכה משנה ח' אבל כאן כל שנפל טיפת דיו ונשחת האות ולא נשאר הצורה של האות כתקונה א"כ נפסל גוף האות ואח"כ כשמסיר הטיפת דיו א"כ נתחדש גוף האות ע"י המחיקה והרי בעינן כתיבה ופסול. וכו' ובזה נראה לפענ"ד לישב דברי הלבוש באהע"ז סי' קכ"ה שכתב עמ"ש שם המחבר בנפל טיפת דיו בתוך האות ואינה ניכרת דפסול משום חק תוכות דדוקא כשנפל טיפת דיו על האות בעוד שהיא לחה ונתערב הדיו יחד אבל כשנפל טיפת דיו לחה לאחר שנתייבש האות וניטל הדיו מעל האות כשר שהרי לא עשה שום דבר אלא גלה הכיסוי והט"ז שם השיג עליו והביא בשם הב"ח דהשיג עליו ממ"ש הפוסקי' בטיפה שנפל לתוך חלל הב' ונעשה פ"א דפסול והרי שם אף בדיו לח אינו מתערב ואפ"ה פסול לגרור הטפה שבתוך חלל האות ע"ש ולפענ"ד נראה דדברי הלבוש נכונים דהלבוש מיירי היכא שלא נשתנה צורת האות כלל ע"י הטפה רק שע"י שנפל טפה נפסל האות וא"כ ז"ש דדוקא בנתערב עם הדיו דאז נפסל האות שכבר נכתב וא"כ מה מועיל מה שמסיר הרי נתחדש גוף האות ע"י המחיקה ופסול משום חק תוכות אבל כל שנפלה טפת דיו לאחר שנתייבש א"כ האות נשאר כתיקונו ולא נתערב כלל עם האות א"כ ניהו שנפל טפת דיו לחה כל שמסירו נשאר גוף האות כתיקונו וכשר כמו בסוכה שתחת התקרה ולפ"ז זהו כשלא נשתנה צורת האות ע"י זה רק שנסתם ולא ניכר האות אז יש חילוק בין נתערב עם הדיו או שעומד בפני עצמו אבל בנפל טפת דיו בב' ונעשה פ"א דאף שלא נתערב מכל מקום הרי נשתנה צורת האות מבי"ת לפ"א וא"כ גוף האות נפסל ובכה"ג ודאי אף שלא נתערב פסול וז"ב כשמש ולבושיה כתלג חוור אמנם בנדון דידן נראה לפענ"ד דכשר כיון שע"י מציצת השבולת מציץ הדיו ממנו ונשאר צורת האל"ף במקומו לפענ"ד בכה"ג כיון שע"י נפיחה אזל לה הפסול לא מקרי חק תוכות וראיה ברורה לפענ"ד ממ"ש בשו"ת תורת השלמים סוף ספר מנחת יעקב דנפיחה לא מקרי נוגע כלל וא"כ כל שלא עשה מעשה בידיו או בפיו וכדומה רק שהסיר המונע ע"י כחו שמציץ בכה"ג לא מקרי חק תוכות ועיין בע"ז דף ע"ב בגישתא ובת גישתא ובטוש"ע יו"ד סי' קכ"ד סכ"ג אבל לא דמי לשם דשם אנח העכו"ם ידו ומנע היין מלירד ואף אם העכו"ם היה מוצץ ע"י קנה לא היה נאסר רק משום ניצוק ועיין בט"ז סי' קכ"ד ס"ק ל"ב ובנקודת הכסף שם אבל נגיעה בגופו לא הוה וגם כאן כל שלא נגע בפיו ולא בידו והוסר מאליו אפשר דלא מקרי חק תוכות כנלפענ"ד". כלומר שאם נופח וזז הדיו אין בזה משום חק תוכות, וכתב בשו"ת הר צבי יורה דעה סימן רכח "ויש לנו עמוד גדול לסמוך עליו בשעת הדחק שלא לקדור את השם הקדש".
למעשה כתב מרן הרב בכת"י (עתיד לראות אור בקרוב במסגרת של סט ספרים מאמר מרדכי על הלכות סת"ם) וז"ל "התמלאה האות בדיו במהלך הכתיבה, ואיבדה צורתה. ונגע הסופר באות בקולמוסו, בנייר או בידו והדיו נשאב מן האות ונתקנה צורתה. יש לתקן את האות בכתיבה כיון ששאיבת הדיו נחשבת "חק תוכות", ובהלכה נוספת כתב "קפץ גודש דיו במהלך הכתיבה וכיסה חלק מן האות, אם כאשר יעביר הסופר את קולמוסו על הגודש ויסיטו לכיוון האות לא יישאר רושם הדיו על הקלף – כשר. ובלבד שיעבירו מן האות על ידי קולמוס".
העולה
אם בעודו לח תיקן שהמשיך הדיו על ידי קולמוס כשר, כיון שהאות נעשית על ידי הקולמוס.
אך אם ספג את הדיו על ידי נייר וכדו' פסול משום חק תוכות.
אמנם בשם השם יש להקל אם סילק ע"י נפיחה וכדו'.