שאלה
מה היה דעת הרב זצ"ל לגבי יוצאי מרוקו בארץ ישראל, אם אבי הבן מברך להכניסו לפני המילה או בין מילה לפריעה?
תשובה
מנהג ירושלים וכן דעת מרן הרב – לברך ברכת להכניסו לפני המילה לפני ברכת המילה.
מנהג מרוקו וכן דעת השו"ע – לברך ברכת להכניסו בין מילה לפריעה.
דעת מרן הרב שעל כל עדה להמשיך במנהגה.
מקורות
איתא בגמ' שבת דף קלז ע"ב "תנו רבנן: המל אומר: אשר קדשנו במצותיו וצונו על המילה. אבי הבן אומר: אשר קדשנו במצותיו וצונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו. העומדים אומרים: כשם שנכנס לברית כך יכנס לתורה לחופה ולמעשים טובים. והמברך אומר: אשר קידש ידיד מבטן, חוק בשארו שם, וצאצאיו חתם באות ברית קדש. על כן בשכר זאת, אל חי חלקנו, צוה להציל ידידות שארינו משחת, למען בריתו אשר שם בבשרנו ברוך אתה ה' כורת הברית".
וכתב הטור ביו"ד סי' רס"ה "ורשב"ם הנהיגוה שיברך האב קודם המילה דלהכניס משמע להבא וגם צריך לברך קודם לעשייתן ור"ת כתב שאין צריך ורב שר שלום כתב שאין לו לברך אלא עד לאחר המילה כיון שנעשית ע"י אחר וכ"כ בעל העיטור וא"א הרא"ש ז"ל כתב טוב לברך מיד אחר ברכת המילה קודם שיעשה פריעה וחשיב שפיר עובר לעשייתן ולהבא דמל ולא פרע כאילו לא מל".
וכתב הב"י "ואבי הבן מברך להכניסו בבריתו של אברהם. פרק רבי אליעזר דמילה בברייתא (קלז:). כתב ה"ר מנוח יש אומרים כשהאב עצמו מל את בנו אינו מברך להכניסו שלא מצינו שתי ברכות על מצוה אחת ומנהג לברך להכניסו אפילו כשהאב עצמו מלו עכ"ל וכ"כ ה"ר דוד אבודרהם (מילה וברכותיה עמוד שנ) בשם הראב"ד. והגהות מימון (מילה פ"ג אות ג) כתבו בשם רבינו שמחה לא ידעתי מה טיב ברכת להכניסו וכי לא סגי בהאי ששלוחו מברך על המילה ושמא כיון שהמוהל בלא האב שייך במצות המילה כדאמרינן פרק קמא דקידושין (כט.) הילכך תקינו ליה רבנן ברכה אחרת לאב ואם מלו האב ובירך להכניסו סגי ליה בהכי מיהו כיון דכבר תקינו למוהל לברך על המילה לא ישנה המטבע ומברך שתים עד כאן לשונו: כתב ה"ר דוד אבודרהם (שם) ברכה זו נתקנה מפני שהאב מצווה על בנו למולו ולפדותו וללמדו תורה ולהשיאו אשה לרמוז שמהיום ואילך מוטלות עליו מצות אלו:
ורשב"ם הנהיג שיברך האב קודם המילה וכו'. מחלוקת רשב"ם ורבינו תם כתבוה התוספות (קלז: ד"ה אבי) והרא"ש (ס"י) והר"ן (נה: ד"ה אבי) בפרק רבי אליעזר דמילה וז"ל התוספות רבינו שמואל גריס אבי הבן ברישא והדר המל אומר וכבר הנהיג לעשות כן לברך אבי הבן קודם המילה משום דלהכניסו להבא משמע ועוד דכל המצות מברך עליהם עובר לעשייתן (פסחים ז:) ורבינו תם החזיר המנהג לקדמותו וגריס המל ברישא והדר אבי הבן כמו שכתוב בכל הספרים וכן מוכחת כולה סוגיא והא דאמרינן כל המצות מברך עליהם עובר לעשייתן הני מילי כשהמברך עצמו עושה המצוה והר"ן כתב דאין ברכה זו בכלל מה שאמרו מברך עליהם עובר לעשייתן דאינה אלא שבח והודאה בעלמא על שזכהו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו:
ומ"ש רבינו ורבינו תם כתב שאין צריך. פירושו שאין לברך ברכה זו עובר לעשייתה אלא אדרבה יש לו לברכה אחר עשייתה וכמ"ש בתוספות שהחזיר המנהג לקדמותו וכך היא גירסת הרי"ף (שם נה:) והרמב"ם (מילה פ"ג ה"א) והרא"ש (שם) המל אומר וכו' אבי הבן אומר וכו': ומ"ש רבינו בשם רב שר שלום (שו"ת הגאונים שערי צדק ח"ג שער ה סי' ד) ובעל העיטור (הל' מילה ח"ד נב ע"ד) מתוך לשונו משמע שהיא סברא שלישית ודבר תימה הוא שהרי הדבר מבואר שהיא היא סברת רבינו תם כמבואר בדברי התוספות והרא"ש ז"ל שרבינו תם החזיר המנהג לקדמותו שיברך אבי הבן לאחר המילה והא דאמרינן מברך עובר לעשייתן הני מילי כשהמברך עצמו עושה המצוה והן הן הדברים שכתב בשם רב שר שלום ובעל העיטור: וכתב עוד הרא"ש ואומר רבינו תם דברכה זו אינה דוקא על המילה זו שנעשית עכשיו קאי אלא מודה ומשבח להקדוש ברוך הוא שצוה לעשות מצוה זו כשתבוא עוד לידו ותקנו לה מקום זה לגלות ולהודיע דזאת המצוה נעשית לשם הקדוש ברוך הוא ולא לשם הר גריזים והוא מדברי התוספות בפ"ק דפסחים (ז. ד"ה בלבער):
ומ"ש רבינו בשם הרא"ש טוב לברך אחר המילה קודם שיעשו פריעה וכו'. בפרק רבי אליעזר דמילה (שם) כתב ששמע כן [בדק הבית] וכתב בתשובות (שו"ת הרא"ש כלל כו סי' א) שכך נוהגים באשכנז וצרפת וגם שם כתב טעם זה לדברי רבינו תם שכיון שמברך אבי הבן מיד אחר שסיים המוהל ברכתו ודאי יגמור אבי הבן הברכה קודם שיעשה המוהל הפריעה והוי שפיר עובר לעשייתן דמל ולא פרע כאילו לא מל. וכתב עוד אבל ראיתי בארץ הזאת שאבי הבן מברך אחר גמר המילה וקשה עלי המנהג אלא שאיני יכול לשנותו וגם יש להם סמך מדברי רבינו תם עכ"ל. וכתב הרשב"ץ כשהאנוסים מוהלין עצמם מברכין אשר קדשנו במצותיו וצונו להכנס בבריתו של אברהם אבינו [עד כאן]".
וכתב השו"ע בסעי' א' "המל, מברך: אשר קדשנו במצותיו וצונו על המילה; ואבי הבן מברך בין חתיכת הערלה לפריעה: אשר קדשנו במצותיו וצונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו". כלומר כדעת הרא"ש.
וכתב הט"ז בס"ק א' "בין חתיכת הערלה כו'. ובטור כתוב שרשב"ם חידש להנהיג לברך להכניסו קודם המילה דוקא כי להכניסו משמע להבא ועוד דצריך לברך בכל המצות עובר לעשייתן ור"ת כתב שא"צ לשנות המנהג וטעמו כתב הרא"ש דדוקא אם העושה המצוה הוא מברך אז צריך להיות עובר לעשייתן משא"כ כאן שנעשית על ידי אחר ורב שר שלום ס"ל ג"כ כר"ת אלא שהחמיר ואמר שיש איסור לברך עד לאחר המילה כיון שנעשית על ידי אחר והב"י כתב דגם ר"ת ס"ל כחומרא דרב שר שלום שהרי כתבו התוס' והרא"ש בפרק ר"א דמילה שר"ת החזיר המנהג לקדמותו לברך אחר המילה כו' ול"נ דאדרבה משם ראיה שהרי כתבו שמתחילה היו נוהגים לברך אחר המילה אלא שבא רשב"ם ושינה המנהג וע"ז הקפיד ר"ת ואמר שאין לשנות המנהג וע"ז הולכים לשם כל ראיותיו ליישב המנהג משמע דאי לאו שינוי מנהג לא היה מקפיד ומסקנת הרא"ש כמ"ש כאן דכיון שעושה הברכה קודם הפריעה הוה ג"כ עובר לעשייתה דמל ולא פרע כאילו לא מל ונראה שבזה יצא ידי שניהם כיון שאפשר בכך אבל במקום שלא אפשר בזה ודאי יעשה עובר לעשייתו וכפי מה שכתבתי בסימן א' סעיף ז' וכן משמע לשונו שכתב שזה מיקרי עובר לעשייתו משמע דגם בנעשה על ידי אחר ראוי לעשות עובר לעשייתו כל מה שאפשר ונ"ל דאב המל את בנו יעשה כדעת רשב"ם שיברך תחילה שתי הברכות דהיינו על המילה ולהכניסו ואחר כך יחתוך דאילו בין החיתוך לפריעה א"א לו כיון שהוא טרוד באמצע עשיית המצוה היאך יפסיק אז בברכה להכניס ותו דיש צער לתינוק שיפסיקו בין חיתוך ופריעה ויתמלא החיתוך דם ובדוחק ימצא הפריעה אח"כ ע"כ נראה דבזה ודאי אין לעשות בין חיתוך לפריעה מאי אית לך לומר שיאמר להכניסו אחר הפריעה הרי אף לר"ת ולרב שר שלום יש איסור בזה כיון שהוא עצמו עושה המצוה ודאי צריך להיות עובר לעשייתו ע"כ יאמר שניהם קודם החיתוך וכן נהגתי בעצמי בעת שמלתי בני יצ"ו והוא אליבא דכ"ע ואח"כ מצאתי שגם מהרי"ל פסק כן".
כתב הש"ך בס"ק א' "בין חתיכת הערלה כו'. משום דיש פוסקים לברך קודם המילה משום דכל מצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן ויש פוסקים לברך אחר המילה דשמא ימלך המוהל ולא ימול והוי ברכה לבטלה הלכך מברכים אחר המילה קודם הפריעה וחשיב שפיר עובר לעשייתן דמל ולא פרע כאילו לא מל ולשמא ימלך לא חיישי' כיון דכבר מל מיהו אם בירך קודם חתיכת הערלה או אחר הפריעה יצא בדיעבד וא"צ לחזור ולברך".
וכתב בביאור הגר"א בס"ק א' "בין חתיכת כו'. כגי' שלנו שם המל כו' ואח"כ אבי הבן כו' ועתוס' שם ד"ה אבי כו' והר"נ כתב דכל ברכת שבח והודאה א"צ עובר לעשייתן וזהו הטעם לברכות השחר והרא"ש כתב שיש לברך קודם פריעה שעדיין עובר לעשייתן כמש"ש מל ולא כו' ועתוס' דפסחים ז' ב' ד"ה על. מיהו כו'".
והנה דעת מרן הרב בסדר ברית עולם שיצא לאור סעי' ק' "ק. וז"ל: "מנהג ירושלים הוא, שאבי הבן מברך תחילה ברכת "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו", ואחר כך לפני המילה מברך המוהל ברכת "על המילה". גם כאשר אבי הבן הוא המוהל יברך "על המילה" ולא "למול את הבן"
יש נוהגים שקודם המילה מברך המוהל "על המילה", ובין מילה לפריעה מברך אבי הבן שתי ברכות, "להכניסו" ו"שהחיינו"". וכתב בסדר הברית שדעתו כמנהג ירושלים.
והנה מנהג מרוקו שמובא נחלת אבות עניני המילה נתיבי עם סי' רס"א נהגו העם עמ' קע"ב שו"ת שמש ומגן אה"ע סי' כ"א דברות אליהו סי' י"א. שמנהג כדעת השו"ע לברך בין מילה לפריעה.
העולה
מנהג ירושלים וכן דעת מרן הרב – לברך ברכת להכניסו לפני המילה לפני ברכת המילה.
מנהג מרוקו וכן דעת השו"ע – לברך ברכת להכניסו בין מילה לפריעה.
דעת מרן הרב שעל כל עדה להמשיך במנהגה.