שאלה
האם ניתן לכסות את הדם בעפר רטוב כשאין במה לכסות?
תשובה
אין לכסות בעפר לח – רק בעפר שהוא גרגרים שאפשר למנות.
מקורות
כתב הטור ביו"ד סי' כ"ח "כתב בעל העיטור אין מכסין בכל דבר שיש בו ליחלוחית מים כגון מתונתא".
וכתב הב"י "כתב בעל העיטור אין מכסין בכל דבר שיש בו לחלוחית מים כגון מתונתא. כן כתב בסמ"ק (סי' קנו) ובסמ"ג (עשין סד קמד.) ויליף לה מדפריך בסוף פרק אלו עוברין (פסחים מז:) למאן דאמר אמרינן הואיל מדתנן דחייב על החרישה ביום טוב ואמאי לא אמרינן הואיל וחזי לכיסוי דם צפור ומוקי למתניתין בטינא דלא חזי לכיסוי ופריך וטינא בר זריעה הוא במתונתא ופרש"י ארץ לחה וראויה לזריעה ואינה נעשית עפר אם בא לכתשה היא מדבקת ונגבלת עכ"ל. וכתב סמ"ג דטעמא דטינא לא חזי לכיסוי משום דלא מיקרי עפר אלא עפר דק ונפרד שראוי לימנות כדכתיב (בראשית יג טז) אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ".
ופסק השו"ע יו"ד סי' כ"ח סעי' כ"ד "אין מכסין בעפר המדבר, מפני שהיא ארץ מליחה ואינה מצמחת. הגה: ולכן אין מכסים בעפר לחה ממים, כגון מתונתא; (טור וסמ"ג וסמ"ק) ואין לכסות בשלג (ב"י וא"ז בשם גאון דלא כמרדכי בשם גאון)".
ובטעם הדבר כתב הש"ך בס"ק ל"ו "לו ולכן אין מכסין כו'. כן הוא בכל הספרים וכן העתיק בס' אפי רברבי ומשמע דהיינו מפני שעפר לחה אינה מצמחת וליתא דבש"ס פרק אלו עוברין (דף מ"ז) איתא בהדיא דראויה לזריעה ומצמחת וכן הוא ברש"י שם אעפ"י שהב"י העתיק לשון רש"י ואינה ראוי' לזריעה פשוט הוא דט"ס הוא והעט"ז העתיק לשון הב"י ולא הרגיש בטעות אלא הטעם כתב הסמ"ג דבעינן עפר דק ונפרך שראוי למנות כדכתיב אם יוכל איש למנות את עפר הארץ ומביאו ב"י ודרכי משה ונ"ל דהאי ולכן ט"ס הוא וצריך להיות וכן וקל להבין".
וכ"כ הפר"ח בס"ק מ"ג "אלא היינו טעמא שאין מכסין בעפר לחה או בטיט כדאיתא בפ' אלו עוברין כדכתב הסמ"ג [עשין סד קמד, א] דבענין עפר דק ונפרד שראוי למנות כדכתיב [בראשית יג, טז] אם יוכל איש למנות את עפר הארץ".
וכתב הפמ"ג בשפתי דעת ס"ק ל"ו "ברגבי אדמה אין מכסין כמ"ש התבואות שור מהאי טעמא גופא", וכתב הכה"ח בס"ק קמ"ד "והוא הדין כל דבר שמכסין בו ונפל מים עליו שהרי על ידי לחות אי אפשר להפרידן שיהיה עפר הראוי למנות".
ב
וכתב השו"ע בסעי' כ"ג "כל הדברים שהזרעים הנזרעים בהם מצמיחים, הם בכלל עפר ומכסין בהם; ואם אינם מצמיחים, אם נקראו עפר מכסין בהם. לפיכך מכסין בזבל, ובחול הדק מאד עד שאין היוצר צריך לכתשו כלל, ובסיד, ובחרסית ולבינה. ומגופה של חרס שכתשן, ובשחיקת אבנים, ובשחיקת חרסים, ובנעורת של פשתן דקה, ובנסורת חרשים, ובאוכלים או בגדים שרופים עד שנעשו עפר, ובשיחור, ובכחול, ובנקרת הפסולים; אבל אין מכסין בזבל גס, ולא בחול שהיוצר צריך לכתשו, ולא בקמח וסובין ומורסן, ולא בשחיקת מתכת אם אינם שרופין, חוץ מבזהב שחוק שנקרא עפר דכתיב: ועפרות זהב לו (איוב כח, ו) ואפר נקרא עפר, דכתיב: ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת (במדבר יט, יז) (רמב"ם סוף ה"ש מפכ"ה דף פ"ח ע"ב)".
וכתב הפר"ח בס"ק מ"ב "אם אינם שרופים. אבל אם הם שרופים מכסים, והוא הדין לכל דבר שבעולם שנשרף שמכסין בעפרו וכן כתבו ז"ל ופשוט הוא".
ג
וכתב השו"ע בסעי' כ"א "מי שאין לו עפר לכסות, לא ישחוט. הגה: אלא ימתין עד שיהיה לו עפר (טור); ואם הוא הולך במדבר או בספינה, ולא שוה העוף כהפסד הבגד שישרוף לאפר או הזהב שישחוק, תקינו ליה רבנן לשחוט ולמצה הדם בבגד או בסנדל, ומברך, וכשיגיע למקום עפר יכבס הבגד או הסנדל שיצא הדם, ומכסהו בלא ברכה (מרדכי בשם הגאונים) והכי נהוג (א"ז והראב"ן)".
כתב הפמ"ג בשפתי דעת ס"ק כ"ט "תקינו. עש"ך דמסיק להלכה כן דבגמרא איירי דהעוף שוה לו יותר דליכא בל תשחית וכיון דאפשר למיעבד הכי לא התירו לו שיתמצה בבגדו מה שאין כן כשהבגד שוה יותר כיון דאי אפשר בענין אחר התירו שיתמצה בבגדו ועל קושיא שניה כתב דלא יאמר בעפר רק על כיסוי הדם. ומ"מ לא הבינותי כיון דהמצוה אינו אלא בעפר איך יברך עכשיו ולא דמי לביעור חמץ דאי אפשר בלא בדיקה מה שאין כן כאן ודברי הלבוש גם כן קשין אמאי לא כשמתמצה מבגדו אחר כך ויש מראית דם אמאי לא יברך אז ואפשר שכבר נדחה. וראיתי לתבואות שור שמסיק גם כן דמברך אחר כך. שוב עיינתי בלבוש כתב דהיכא שמכבס אחר כך ויש מראה דם דמברך אלא היכא שאין מראה דם אין מברך אחר כך ואם כן קשיא קצת על הש"ך מ"ש סתמא בשם הלבוש דאין מברך אחר כך. ולענין דינא וודאי מי שאין לו עפר יוכל לשחוט לתוך סנדל של עור ואין בזה ביזוי מצוה כמ"ש התבואות שור ומכסה כשמגיע לביתו דודאי מצות כיסוי לאו מיד הוא כמו שהוכחתי לעיל וכן הוכיח התבואות שור דכוי אין שוחטין ביום טוב דהקשה הרא"ש יקבל הדם בכלי וכן כתב הב"ח לדידן דאין עובדין עבודת כוכבים בכך שרי על ידי מעט עפר אלמא דראוי לאכול והכיסוי הוא ביומא אוחרא והכי נמי כן ויפה כתב בזה התבואות שור וכן ראוי לעשות", וכ"כ הכה" בס"ק קכ"א. וראה בס"ק קכ"ג שעדיף להבליע בבגד ושיהיה הדם מגולה שלא יספג ישר.
העולה
אין לכסות בעפר לח – רק בעפר שהוא גרגרים שאפשר למנות.