ראשי מזלף טבילה

שאלה

האם ראשי המזלף לקצפות לעוגות וכו' צריכים טבילה והאם עם ברכה?

תשובה

יש לטבול עם ברכה.

מקורות

כתב הב"י בסי' ק"כ יו"ד "כתב המרדכי בפרק קמא דחולין (סי' תקעז) דסכין של שחיטה אינו צריך טבילה".
וכתב הדרכי משה ס"ק ד' "וכן כתב באיסור והיתר הארוך (כלל נח דין פד – פה) וכתב דהברזלים שקורין בלשון אשכנז שטו"ף אייזי"ן שמתקנין בהם המצות וכדומה לזה אין צריכין טבילה הואיל והדבר שמתקנין בו צריך עדיין אח"כ תיקון אבל סכין המיוחד לקלפים אסור לאכול בו עראי אם לא טבלן עכ"ל. ובהגהות שם דסכין של שחיטה נהג מהר"ש (מנהגי מהר"ש סי' תמז, הוצ' י – ם) לטבול וכן הוא בתשב"ץ (סי' שכו) וטוב לאכול בו מתחילה והוא הדין בסכינים שמפשיטין בהן הבהמות עכ"ל".
כתב השו"ע סי' ק"כ סעי' ה' "סכין של שחיטה (או סכין שמפשיטין בו), (ארוך), יש מי שאומר שאינו צריך טבילה. הגה: ויש חולקין (תשב"ץ). וטוב לטובלו בלא ברכה. הברזלים שמתקנים בהם המצות, אינם צריכים טבילה (ארוך). וכן כיסוי שכופין על הפת לאפותו, אבל כיסוי קדירה צריך טבילה (הגהות אשירי)".
וכתב הט"ז בס"ק ז' "במרדכי כ' הטעם דלא חשיב כלי סעודה דהא אסור לחתוך בו אפילו צונן והא דבהמה חזיא לאכילה מ"מ עדיין צריכה בישול עכ"ל. וכן הסכין שמפשיטין בו אינו משמש לאכול בו כמו שהוא עתה כ"כ באו"ה. ונראה כיון דכ' רמ"א על זה וטוב לטובלו בלא ברכה ה"ה בכלי ברזל שמתקנים המצות שכתב אח"כ דא"צ טבילה ה"נ יטבילנו בלא ברכה דחד טעמא אית בהו אלא דרמ"א כתבו כאן לפי שבאו"ה כתבו לזה בהג"ה על זה וכו' וכתוב באו"ה דה"ה בברזל שמתקנין בו קרעפלי"ך בפורים או שמגרדין בו העיסה שבעריבה [א"צ טבילה] רק אם מסירין בו השרוף מן הלחם כשמוציאין אותו מהתנור צריך טבילה ע"כ ובכולן הטעם דכל שצריך לדבר המשתמש לבישול א"צ טבילה".
וכתב הש"ך ס"ק י"א "קשה דבאו"ה כלל נ"ח דין ב' דימה הברזלים לסכין של שחיטה שמפשיטין בו דא"צ טבילה דכיון דהדבר שמתקנים אותו צריך עדיין תיקון אחר וא"כ כיון דכתב הרב דבסכין של שחיטה יש לטבול בלא ברכה ה"ה הברזלים ונראה דס"ל להרב דהברזלים גרעי טפי שא"א לשמשן למאכל אחר משא"כ סכין של שחיטה שאפשר לשמשו למאכל אחר ולפי זה מ"ש הב"ח ס"ד דמספריים שגוזזין בה ירק הוי ליה צרכי סעודה כי היכי דלגבי חבלה מיקרי דברים שעושין בהם אוכל נפש בח"מ סימן צ"ז עכ"ל לא נהירא דהא א"א לשמשו למאכל אחר אלא נראה כמ"ש בפרישה דמספרים של ירק א"צ טבילה ".
וכתב הפר"ח ס"ק י"ג "ומה שכתב הב"ח [עמוד סד ד"ה ואין] דמספריים שגוזזין בהם ירק הוי ליה צרכי סעודה כי היכי דלגבי חבלה מיקרו דבר שעושין בהם אוכל נפש, ליתא, דהתם אפילו סכין של שחיטה מקרי דברים שעושים בהם אוכל נפש, וכמו שכתוב בחו"מ סימן צ"ז [סעיף ח] ע"ש, אבל כלי סעודה לא מקרו אלא כלים שמשתמשים בהם אוכל מתוקן לאפוקי סכין של שחיטה ושל קצבים וכיוצא. ומכל מקום אף על פי שעיקר ראייתו אינה כלום, מכל מקום יראה שהדין הוא אמיתי, דאין טעם לחלק בין סכין שמחתכין בו אוכלים דצריך טבילה, למספריים שגוזזין ומחתכין בהם ירק דק דק. אבל הש"ך [ס"ק יא] והט"ז [ס"ק ז] הסכימו עם הפרישה [אות ח] דמספריים של ירק אין צריך טבילה, ונתן טעם לזה הש"ך דמשום דאי אפשר לשמשם למאכל אחר אין צריך טבילה. ואין זה מחוור כלל בטעמו, דמה בכך שאי אפשר להשתמש בו למאכל אחר, סוף סוף הרי משתמש במספריים לענין מאכל, ולפיכך עיקר הדין בזה כדברי הב"ח". וכתב מרן הרב "מספריים: שחותכים בהם ירקות – צריכים טבילה בלי ברכה".
כתב הפת"ש בס"ק ז' "המצות עבה"ט בשם ט"ז וש"ך. ועיין פמ"ג בא"ח סי' תנ"א במשבצות סק"ו שכתב בלעכי"ן שמניחים מצות עליהם אף לש"ך צריך טבילה (בלא ברכה) דחזי לתשמיש מאכל ממש. וכתב עוד ריב אייזין שעשה עובד כוכבים צריך טבילה בברכה שמפררין לחם וקריין. וריב אייזין שקנה ישראל בלע"ך מעובד כוכבים ומנקבו צ"ע ע"ש עוד".
וכתב הפר"ח בס"ק י"ד "ומצאתי להרוקח בסימן תפ"א שכתב דברזל שעושים רקיקים בבצק צריך טבילה. וטוב לחוש לדבריו ולפיכך יטביל הברזילים עם כלי אחר הצריך טבילה להוציא עצמו מידי ספק".
ערוך השולחן סעי' ל"ד כתב "ועוד קשה שכתבו על הברזלים שמתקנין בהן המצות דא"צ טבילה מטעם שאין ראוי לתשמיש אחר זולת זה [ש"ך סקי"א] ולמה להם טעם זה הלא עדיין צריכין אפיה ובאמת יש מי שכתב טעם זה [ט"ז שם] ועיקר טעם זה אינו מובן דמה בכך שאין ראוי לתשמיש אחר אטו כלי סעודה לא מקרי רק כשהכלי ראויה לתשמישים הרבה וכבר יש מגדולי אחרונים שהשיגו על טעם זה [פר"ח סקי"ג] וכן עיקר טעם דמחוסר בישול הוא תמוה שהרי דבר ידוע שבבתי העשירים יש כלי סעודה כלים מכלים שונים ויש שעליהם מעריכים התבשיל קודם הבישול והצליה והאפיה ומהם נותנים לכלי הבישול וכו' האם נאמר דהם לא נקראו כלי סעודה הלא משמשים לסעודה".
ובסעי' ל"ה כתב "ולכן נלע"ד בכוונת רבותינו דוודאי בתשמיש גמור שהכלי משמשת להסעודה אין בה שום הפרש בין שהיא עדיין מחוסרת בישול או אינה מחוסרת ובין שהיא ראויה לתשמיש אחר או אינה ראויה דבכולהו צריך טבילה מדין תורה ובברכה אמנם הכלים שאינם מעיקרי צרכי הסעודה כלומר שאינם מעלים ומורידים בעסק הבישול והאפיה אלא שמצד אחר הוצרכנו למלאכה זו או מפני הדין כמו סכין של שחיטה שא"א לאכול בשר בלי שחיטה או מפני הדרך ארץ כמו סכין של הפשט שאין מדרך ארץ לאכול קודם הפשט וניתוח [ביצה כ"ה א] וכן הברזלים שמתקנין בהם המצות שקורין שטופ"ל אייזי"ן שאין זה ג"כ לעיקר צורך הסעודה אלא כדי שלא יעלה בניפוח ובספר איסור והיתר שם חשיב עוד כגון כלי מתכות שמתקנין בהן הקרעפלא"ך והברזל שחותכין בו את המצות וכלי ברזל שמנקרין בו העיסה מן העריבה שכל אלו אינם עיקרים לסעודה ואין צריכים להם כלל וגם בלעדם יתאפה ויתבשל כתקונה לכן א"צ טבילה כיון שעדיין אין ראוי לאכילה ולשתיה כלומר דבשעת הגמר שהמאכל ראוי לאכילה והמשקה לשתיה צריך טבילה כל כלי שמשמשין בה אפילו אם השימוש אינו מהעיקרים של הסעודה אלא להעדפה בעלמא כמו מ"ש האיסור והיתר שם וז"ל אמנם במקומות שרגילין להסיר השרוף מן הלחם כשמוציאין אותן מן התנור באותן הברזל שמתקנין בהן העריבה צריך טבילה וברכה עכ"ל והטעם משום דהוא ראוי לאכילה ולכן אף על גב דאין זה מעיקרי התשמישי סעודה מ"מ צריך טבילה וזה שכתבו בסכין של שחיטה מפני שאין משתמשין בו תשמיש אחר ה"פ דאלו היו משתמשין בו תשמיש אחר היה חייב טבילה מפני התשמיש האחר אבל כיון שאין משתמשין בו תשמיש אחר ותשמיש זה אינו מעיקר צרכי הסעודה אלא מפני הדין לכן א"צ טבילה ולכן כתבו ג"כ על המחט שתופרין בו המולייתא שא"צ טבילה שאין זה מעיקר הסעודה מפני שאפשר גם בקשירת החוט כמובן ולכן כיון שאין המאכל מוכן לאכילה עד שיבשלנו א"צ טבילה לתשמיש גרוע כזה ולכן רבינו הרמ"א בסכין של שחיטה ושל הפשט חשש להיש חולקים ולטבול בלא ברכה משום שעכ"פ זהו תשמיש גמור דלא סגי בלא"ה אבל בברזלים לא חשש כלל משום שאין זה בגדר תשמיש כלל ודברי האחרונים בענין זה לא נתבררו אצלי כלל לענ"ד [ולפ"ז דברי האו"ה מובנים וסכין של הפשט קאי על טעם סכין של שחיטה שאין משמשין בו תשמיש אחר ואין ראוי עדיין לאכילה ע"ש היטב ולא הוצרך לכתוב טעם ראשון בפירוש דמובן הוא לכל מפני המיאוס ולפ"ז גם הסכין שבבית המטבחיים א"צ טבילה ודו"ק]".
וכתב בסעי' ל"ו "מספריים שגוזזין בו ירק י"א דצריך טבילה [ב"ח ופר"ח סקי"ג] וי"א שא"צ טבילה [ט"ז סק"ז וש"ך סקי"א] דאע"ג דבח"מ סי' צ"ז מקרי כלי סעודה לענין שאסור לתופסן במשכון מ"מ לענין טבילה כיון שאינם לתשמיש אחר לא מקרי כלי סעודה לטבילה [שם] ולפי מה שבארנו בסעיף הקודם שני הדיעות הם להלכה דאם הירק נאכל חי העיקר כדיעה ראשונה ואם צריך בישול העיקר כדיעה אחרונה וכן נלע"ד עיקר לדינא".
ולפ"ז הצנטר כיון שהוא משמש להנחת האוכל על העוגה בצורה יפה, והמאכל ראוי כבר לאכילה ואינו צריך עוד תיקון יטבול עם ברכה
העולה
יש לטבול עם ברכה.