שאלה:
האם מותר בשבת לשים כמה שקיות תה בכלי עם מים רותחים כדי לעשות תמצית תה?
תשובה: (מאת מרן הרב מרדכי אליהו זצ"ל)
מותר להניח שקית תה בכלי עם מים רותחים מערב שבת, אבל בשבת אסור[1]. וגם כשמניח בערב שבת ומוציא את התמצית בשבת, יש להיזהר לא להוציא את התמצית עד הסוף משום בורר כמו במרק. ועי' שו"ע (סי' שי"ט סעי' י"ד)[2] ובא"ח (ש"ש פרשת בשלח אות י"ח)וחזון איש (הלכות שבת)[3].
מקורות:
[1] ראה בהרחבה בשו"ת הרב הראשי ח"ב בפרק כ"ג.
[2] בגמרא שבת (קל"ט ע"ב) נאמר: "דבי רב פפא שאפו שיכרא ממנא למנא. אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא: האיכא ניצוצות! – ניצוצות לבי רב פפא לא חשיבי" (פירוש: אנשי ביתו של ר' פפא היו מערים שיכר מכלי לכלי בנחת, והפסולת ששקעה מהשיכר הייתה נשארת בתחתית הכלי, ומקשה הגמ' והרי יש טיפות שיכר שיוצאות מתוך הפסולת שבתחתית הכלי והוי בורר, ומשיבה הגמ', שר' פפא היה סוחר בשיכר ולפיכך לא היה מקפיד על הטיפות האחרונות של השיכר שנשארו בפסולת, והיה משליך אותם עם השמרים). וכך נפסקה הלכה בשו"ע (סי' שי"ט סעיף י"ד): "מותר לערות בנחת מכלי לחבירו, ובלבד שיזהר שכשיפסוק הקילוח ומתחילים לירד נצוצות קטנות הנישופות באחרונה מתוך הפסולת, יפסיק ויניחם עם השמרים, שאם לא יעשה כן, הני ניצוצות מוכחי שהוא בורר", עכ"ל. ולכאורה כל מה שאמרנו שאסור לו לשפוך ברגע שיגיע לשמרים, זה מדובר במי שרוצה לאכול או לשתות לאחר זמן, אבל אם זה נעשה לאלתר, מכיון שזה אוכל מתוך פסולת, הרי מוציא את היין מתוך השמרים, ומותר. וכך גם פסק רבנו זלמן בשו"ע שלו (סעי' י"ח), שכל מה שנא' בשו"ע ובגמ' על בני רב פפא זה מדובר לא לאלתר אלא לאחר זמן, וכך משמע באחרונים, והמשנה ברורה (ס"ק נ"ה) הסכים לכך, ואולם הבן איש חי כתב (ש"ש פרשת בשלח סעי' י"ח) שיש להחמיר, וז"ל: "אם מערה יין או שאר משקין שיש בהם שמרים מכלי אל כלי לא ימתין עד שירד כל הצלול כולו מן השמרים, משום דניצוצות שיורדות באחרונה מוכחים שהוא בורר. והגם דהרב תוספת שבת והגאון ר"ז מתירים בה אם רוצה לשתותה לאלתר, מכל מקום יש שהחמירו בזה אפילו אם שותה לאלתר או לסעודה הסמוכה", וכך פסק בחיי אדם (כלל ט"ז סעי' ט'), ז"ל: "כששותין קאווע צריכין ליזהר שלא ישפוך כל הצלול מן הקאווע השחוק, דהוי כבורר ומכל שכן כשאינו שותה עכשיו, רק שמסנן לבו ביום, ומכל שכן כשמסנן על ידי כלי שיש בו נקבים קטנים דאסור אפילו כוונתו לשתותו תיכף, ואפשר דחייב". טעם החומרא של הפוסקים שאף אם בורר לאלתר– אסור, מפני שאפשר לדון את המעשה הזה כברירת פסולת מאוכל, דמה שנשאר בידו הוא בעצם הפסולת שאינו חפץ בה.
[3] ראה בשו"ת הרב הראשי ח"ב פרק כט בהערה ב'.