שאלה:
מצאנו בבן איש חי (פר' ויחי ש"ש הלכה י"ט), שכתב: "המכבס את בגדו בשבת במזיד, אסור לו לעולם וכו', כיצד יעשה? יחזור ויטנפם בחול, ויחזור ויכבסם, ואז מותר לו להשתמש בו, וכן כתבתי ברב פעלים ח"ג סי' ט"ז", ע"כ. בדקנו ברב פעלים שם, ואדרבה, נראה שם שדעתו לאסור אפילו אם יחזור וילכלך את הבגד ואח"כ יכבסו בחול, וזה סותר את דבריו בזה.
תשובה:ה(מאת מרן הרב מרדכי אליהו זצ"ל)
עיין בשו"ת רב פעלים (ח"א סי' י"ג[1] וח"ג סי' ט"ז[2]), משמע משם שדין מבשל ובורר שווה לדין מכבס, מכאן, שאין מועיל טינוף בחול (אם כבס את הבגדים בשבת), כיון שאין זה עוקר את מעשהו הראשון.
ועיין בשו"ת רב פעלים(ח"א) הנ"ל שמשמע, שבנטיעה בשבת, אם עקר בחול, לא יטע שוב, ולכאורה לא מובנת ראייתו מהתוי"ט (תרומות פ"ב מ"ג).
אולם, כיון שמקובל אצלנו, שדברי הבא"ח נכתבו אחר דבריו ברב פעלים, על כן יש לפסוק כמו דבריו בבא"ח. וביאור – כיון שהכל הוא מדין קנס ולא מצד הדין, יש לחלק בין בישול בשבת, שאין כל דרך לעקור את הבישול שנעשה בשבת, לבין לכלוך המטפחת בחול, שזה כעין עקירת המעשה הראשון וכעין פנים חדשות באו לכאן, ולכן יש להקל בזה. וה"ה לנטיעה שיכול לחזור ולנוטעו, דכיון שזהו מדין קנס אפשר להקל ולומר פנים חדשות באו לכאן [וראה בהערה[3]].
מקורות:
[1] וז"ל שם: "וראיתי להרב ערך השלחן סי' שי"ט סק"ג, שכתב אם עבר וסינן מים או יין, נ"ל לכאורה דמותר לשתותו, ולא דמי למבשל בשבת כמ"ש הרשב"א והריטב"א, דלא קנסו אלא בבישול ודכוותיה דנעשה בגוף הדבר מעשה חדש, אבל אם לא נעשה בגוף הדבר מעשה, כגון הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים מותר. אבל הרב חק יעקב בסי' תנ"ד כתב, דאם הוציא מרה"י לרה"ר הו"ל כדין מבשל, וכן משמע בב"י סי' רנ"ט בשם המרדכי, דבמלאכה דאורייתא אף על גב דלא נעשה מעשה בגוף התבשיל – אסור וכו', יע"ש. והנה מה דמדמי הרב ז"ל סינון המים והיין למוציא מרה"י לרה"ר, יש לחלק דהתם בהוצאה לא ניכר שום יתרון בזה שהוציא, אבל הכא בסינון ניכר יתרון, דתיקנו מן הפסולת שהיה נראה בו בעין מקודם הסינון, וכן הוא בבורר ג"כ נראה יתרון בזה בעין, אך בלא"ה הרב תבריה לגזיזיה ממ"ש מרן בב"י, ועמ"ש בחק יעקב, ולפ"ז יפה כתוב בשאלה דידן בדין הבורר, דדמי לדין המבשל בשבת, דאסור לו לעולם מדין קנס. ועל כן צריכין אנו לפשוט הספק הנזכר בשאלה אשר הגאון אשל אברהם ז"ל הניחו בצ"ע. ונ"ל בס"ד להביא ראיה לזה מדין מטיל מום בבכור, דאיתא ביו"ד סי' שי"ג דאסור להטיל מום בבכור, ואם עשה מום בידים או בגרמתו – אין שוחטין אותו על ידו עד שיפול בו מום אחר מעצמו, ואם מת – אין קונסין בנו אחריו, ע"ש. נמצא, אם נפל מום אחר – שוחטין אותו ואין אוסרין אותו לעולם מטעם קנס, וה"ה הכא בנ"ד, כל דלא אהנו מעשיו שעשה באיסור – אין קונסין אותו לעולם. ואין לומר דאין לדמות גזירות חכמים זו לזו, דהא חזינן בבכורות דף ל"ז דמדמין גזרות חכמים זו לזו בענין קנסות, ועיין במג"א סי' תקל"ח ס"ק ב', וכן ראיתי להרב מהריט"א ז"ל בהליכות יום טוב דף קמ"ב ע"ד, שכתב: אין לומר אין לדמות תקנות חז"ל וגזרותיהם זו לזו, לומר בצורם – לא קנסו, ובחמץ – קנסו יותר, דהא ליתא, דא"כ מאי מייתי הש"ס למפשט בעייא מההיא דשדה שנטייבה וכו', כיון די"ל דאין לדמות קנסות חז"ל זל"ז, וא"כ ה"ה די"ל דחמץ נמי אנו למידין מדין צורם אוזן בבכור, עכ"ל, ולכן השתא ה"ה הכא בנ"ד, נראה דשפיר נוכל לפשוט הספק דידן מדין צורם אוזן הבכור, דכל דלא אהנו מעשיו חוזר להיתרו".
[2] וז"ל שם: "…ודע, דחקרתי בס"ד בהיכא דנשרו כליו במים, דאסור לשטחן בשבת מפני מראית העין, אם עבר ושטחם במזיד אי שרי ללבשם באותו שבת אחר שנתייבשו, כיון דאין האיסור בזה אלא משום מראית העין, אפשר דלא קנסינן ליה בכך, או כיון דעבר על דברי חכמים שאסרו מפני מראית העין נאסרו אותה שבת אליו, ומסתברא נראה דלא שנא…".
[3] כתב הבא"ח (ש"ש פרשת ויחי סעי' י"ט): "אם נתלכלך בגדו או מטפחתו, וכבס בשבת במזיד – אסור לו לעולם, אפילו לא כבסו כולו אלא מקצת ממנו במקום לכלוך דוקא, כדין המבשל בשבת, דכולהו מלאכות שוין בדין זה וכמ"ש בתרומות פרק ב' משנה ג', יע"ש, כיצד יעשה? יחזור ויטנפם בחול ויכבסם ואז מותר להשתמש בהם, אבל לרחוץ אותם בחול בלתי לכלוך – לא שרי בהכי, כן העליתי בסה"ק רב פעלים בס"ד".
אלא שהמעיין ברב פעלים (ח"ג או"ח סי' ט"ז) יראה דכתב שם שאפילו אם יחזור ויטנף את הבגד ויכבסו, נשאר הבגד באיסורו, וז"ל: "שאלה: מי שנתלכלכה מטפחתו בשבת באיזה לכלוך וכבסה בשבת במזיד, אם נאסרה לו המטפחת לעולם כדין המבשל בשבת דאסור לו לעולם, ואם תמצי לומר דנאסרה לו אם יש לה תיקון להשתמש בה או לאו, יורינו ושכמ"ה. תשובה: …ומה ששאלתם אם יש לזה תיקון. נראה אף על גב דאפשר שיחזור וילכלך אותה ויכבסנה בחול דנמצא לא נהנה ממעשה שבת, הנה בסה"ק בן יהוידע (ח"א סי' י"ג), נשאלתי שאלה כזאת בדין הבורר והעלתי דאפילו אם חזר וערב הפסולת – לא יכול לברור כדרכו דאסרינן ליה הכל מדין קנס, וכמ"ש הרשב"א ז"ל, ע"ש, וכן הענין כאן, דאסרינן לה לעולם מדין קנס בשביל שעשה במטפחת זו מלאכה בשבת. ואף על גב דבנוטע בשבת תנן – יעקר, ומשמע דאח"כ יחזור לנטעה מחדש ולא אסרינן עליה גוף הנטיעה, התם שאני, דאם נטע אותה אחר שעקרה פנים חדשות באו לכאן, יען כי קודם שנטעה באיסור היה החלק הזה תלוש וגלוי, ומעשה האיסור שלו היה שהטמינו ותחבו בארץ וכסהו בעפר ואחר שעקרו חזר להיות תלוש וזה החלק שנעשה בו האיסור נשתנה, שבעת האסור היה טמון בקרקע שזו היא מעשה האיסור שלו, ואח"כ כשעקרו נעשה תלוש וגלוי, נמצא דעתה אחר שעקרו פנים חדשות באו לכאן. אך המטפחת בעת שכבסה היתה גלויה ועומדת, ואחר שנתלכלכה ג"כ היא גלויה ועומדת, ואין כאן שינוי גמור בגופה שנאמר עליו פנים חדשות באו לכאן, ולכן כיון שקנסו אותו שלא ישתמש נשאר קנס זה לעולם, כן נ"ל לחלק בס"ד".
לכאורה א"כ יש סתירה בדברי הבא"ח, שברב פעלים כתב הרב שהמטפחת נאסרת לעולם גם אם חזר ולכלכה, ואילו בספרו בן איש חי הוא מתיר להנות מהמטפחת ע"י שיחזור וילכלך אותה ויכבסה.
אולם, כיון שמקובל אצלנו, שדברי הבא"ח נכתבו אחר דבריו ברב פעלים, על כן העיקר להלכה כדבריו בבא"ח (שלא כדברי כה"ח סי' ש"ב ס"ק צ"ז). ויש לדעת, שהרב היה זהיר מאוד בלשונו, וע"כ עלינו ליישב את דבריו.
על מנת לתרץ את דברי הרב יש צורך לחלק בין שלוש דרגות של עשייה במלאכות שבת:
- הדרגה הראשונה היא – מוציא חפץ מרשות היחיד לרשות הרבים וכיו"ב. במעשה ההוצאה, אמנם האדם עבר איסור דאוריתא אך בחפץ לא נעשה שום שינוי. בדרגת עשייה מסוג זה, ראה בהערה ל"ז שביארנושמדברי רבנו יונה נראה שסובר שהחפץ מותר בהנאה, הואיל ולא נעשה שום שינוי בגוף החפץ, ובכהאי גונא לא גזרו חכמים איסור הנאה, וכתב ערך השולחן שכתב שמוכח מהב"י והחק יעקב שגם בכהאי גונא יש איסור הנאה, וכ"כ הרב פעלים (ח"א סי' י"ג) שתבשיל שחומם בשבת באיסור במזיד אפילו אם נצטנן – אסור לו התבשיל לעולם.
- הדרגה השנייה היא – פעולת סינון וברירה. מצד אחד, הגברא בלבד עבר איסור ובחפץ לא נעשה דבר; אך מאידך למרות שלא נגרמה יצירה חדשה ע"י המעשה – עכ"פ נעשה שינוי בחפץ כתוצאה מההפרדה בין האוכל והפסולת, וע"כ נראה כי פעולת סינון היא דרגת ביניים, משום שנעשה על-ידה שינוי בחפץ, אך לא נוצרה יצירה חדשה (ודלא כערך השולחן שדימה בין סינון ובין הוצאה). וע"כ נקטינן להלכה שאפילו אם חזר ועירב את הפסולת, נשארה התערובת באיסורה כיון שלא באו לכאן פנים חדשות.
- הדרגה השלישית היא – פעולת בישול. מעשה הבישול יוצר באוכל שינוי בעצם, כעין בריאה חדשה בחפץ, שבזה ודאי שאסור ליהנות ממעשה הבישול. בכהאי גונא לא ניתן להחזיר את האוכל למצב שהיה לפני שבישלו. ונטיעה דומה לבישול בכך שיש שינוי בגוף הדבר, וכיון שכך אם עקר את הנטיעה באו פנים חדשות ולכן אם חזר ונטעה – מותר ליהנות ממנה [לגבי בישול אומנם הבישול הוא שינוי בגוף הדבר, אך מ"מ כיון שלא יכול להחזירו למצב שקודם עשיית האיסור, שהרי אינו יכול להפוך בשר מבושל לחי, לכן אין לו תקנה].
והנה אחר שהבחנו בג' דרגות במעשה שבת, עלינו לדון בדין מטפחת שכובסה בשבת. כיון שמצד אחד ניתן לומר שלא נוצר שום דבר חדש בעקבות הכיבוס, והשינוי במטפחת שנפעל ע"י הכיבוס אינו אלא כמעשה הפרדה בין הלכלוך למטפחת בלבד והוי כמעשה ברירה, ולא יועיל לטנף את המטפחת ולכבסה שוב ביום חול. אך מאידך יש לחלק בין מעשה כיבוס המטפחת המלוכלכת לבין ברירה, משום שאילו המטפחת הייתה מלוכלכת בלכלוך חיצוני בלבד הרי שלצורך ניקיונה היה דרוש מעשה הפרדה בלבד, אך מכיון שהלכלוך בלוע בתוך המטפחת ולצורך הניקיון נדרשת פעולה חדשה של כיבוס, ליבון או סחיטה, הרי שאין בכיבוס זה הפרדה בלבד בין הלכלוך לבין המטפחת. זאת אומרת, שע"י הכיבוס נעשתה פעולה חדשה בגוף המטפחת, ולפעולה מסוג זה יש מעמד חדש ביחס לדרגות העשייה שמנינו לעיל; דרגת עשייה כעין זו היא דרגת ביניים בין פעולת ברירה (דרגה ב') ובין פעולת בישול (דרגה ג').
ומעתה אין ללמוד דין כיבוס מברירה, שבברירה כאשר אדם בירר פסולת מאוכל ורוצה להחזירו למצבו הראשון, אינו עושה בתיקון זה כלום בגוף האוכל אלא שמוסיף לו כמה גרגירים שבתחילה לא רצה אותם, כמו כן בסינון, כשסינן מים או יין ואח"כ חוזר ומערב את הפסולת הוא אינו יוצר שינוי בגוף היין או המים אלא רק מערבבם בלבד – אבל בכיבוס מטפחת שאדם לוקח מטפחת מלוכלכת ומכבסה, הוא יוצר כביכול כלי חדש. ולכן, מטפחת שכובסה בשבת באיסור ומטנפה וחוזר ומכבסה ביום חול, הרי הוא כיוצר דבר חדש, ואמרינן פנים חדשות באו לכאן ומותר ליהנות ממנה אפי' למכבס עצמו.
ולפ"ז יש לבאר את דברי מרן הבן איש חי שכתב לגבי מטפחת שכובסה בשבת באיסור שמותר ליהנות ממנה ע"י שילכלך את המטפחת ויכבסנה שוב ביום חול, והיינו משום דס"ל את החילוק שאמרנו לעיל שפנים חדשות באו לכאן משא"כ בברירה שאין שינוי בגוף האוכל כלל, ס"ל שלא מועיל לחזור ולערב. ואף שגם לגבי כיבוס כתב הרב פעלים, שקנסוהו לעולם ואין מועיל לטנפה ולכבסה ביום חול, מ"מ המעיין בדבריו הקדושים יראה שהרב פעלים לא חתך את דבריו בסכינא חריפא אלא שרצה לומר שאין להוכיח מנטיעה שנטע בשבת ואח"כ עקרה שיכול לזורעה שוב כיון שאפשר לחלק בסברה בין שני הדינים, וז"ל: "ואף על גב דבנוטע בשבת תנן – יעקר, ומשמע דאח"כ יחזור לנטעה מחדש ולא אסרינן עליה גוף הנטיעה, התם שאני, דאם נטע אותה אחר שעקרה פנים חדשות באו לכאן, יען כי קודם שנטעה באיסור היה החלק הזה תלוש וגלוי, ומעשה האיסור שלו היה שהטמינו ותחבו בארץ וכסהו בעפר ואחר שעקרו חזר להיות תלוש וזה החלק שנעשה בו האיסור נשתנה, שבעת האסור היה טמון בקרקע שזו היא מעשה האיסור שלו, ואח"כ כשעקרו נעשה תלוש וגלוי, נמצא דעתה אחר שעקרו פנים חדשות באו לכאן, אך המטפחת בעת שכבסה היתה גלויה ועומדת, ואחר שנתלכלכה ג"כ היא גלויה ועומדת, ואין כאן שינוי גמור בגופה שנאמר עליו פנים חדשות באו לכאן, ולכן כיון שקנסו אותו שלא ישתמש נשאר קנס זה לעולם, כן נ"ל לחלק בס"ד".
והנה יש לדייק מדבריו שאינו בא להסיק למעשה שבכיבוס לא מועיל תיקון ביום חול אלא שרק רצה לומר שאין להוכיח מנוטע בשבת, שכן מועיל תיקון, ולכן כתב: "כן נראה לי לחלק בס"ד" ולא הסיק לדינא שבכיבוס לא מועיל תיקון בחול. וע"כ להלכה נקטינן כדבריו בספרו בן איש חי. וע"ע בענין זה בהרחבה שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' ע"ח). מאמר מרדכי (שבת ח"ה פרק קכ"ב סעי' כ"ט–ל"א).