שאלה
האם מותר לגדל חזיר בגן חיות בארץ ישראל?
תשובה
אסור לגדל חזיר בכל מקום בין לצורכי סחורה ובין לשאר צרכים.
ואם נפלו לו בירושה או בחוב או צייד מוכרן בדמיהן ולא מרוויח עליהם.
חזיר שלו – שנפלו לו בירושה וכדו' יכול להאכילו בשבת.
המבקר בגן חיות שיש שם חזיר מותר להאכילו אבל לא בשבת.
מקורות
איתא במשנה בבא קמא ע"ט ע"ב "אין מגדלין חזירין בכל מקום", וביארה הגמ' דף פב ע"ב "אין מגדלין חזירים בכל מקום. תנו רבנן: כשצרו בית חשמונאי זה על זה, היה הורקנוס מבפנים ואריסטובלוס מבחוץ. ובכל יום היו משלשים להם בקופה דינרין, והיו מעלים להם תמידין. היה שם זקן אחד שהיה מכיר בחכמת יוונית, אמר להם: כל זמן שעוסקין בעבודה אין נמסרים בידכם. למחר שילשלו דינרין בקופה, והעלו להם חזיר. כיון שהגיע לחצי החומה נעץ צפרניו בחומה, ונזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה. באותה שעה אמרו: ארור האיש שיגדל חזירים, וארור האדם שילמד את בנו חכמת יוונית".
וכתב הרא"ש בפרק ז' סי' י"ג "ולא יגדל ישראל חזירים בכל מקום ואפילו כדי למשוח מהן עורות. דאילו למכרו לנכרים אף מדאורייתא אסור. כדתנן פרק ז' דשביעית אין עושין סחורה בנבילות וטריפות שקצים ורמשים. ובפרק כל שעה (דף כג א) דריש מקרא דכתיב טמאים יהיו בהוייתן יהו", כלומר שישנה גזירה מיוחדת על אדם שלא לגדל חזירים בארץ ישראל אף שאין כוונתו לסחורה, והביאו הב"י.
כתב השו"ע בסי' ת"ט סעי' ב' "לא יגדל ישראל חזירים בכל מקום, אפילו למשוח בהם עורות; ואין צריך לומר לסחורה". וביאר בסמ"ע ס"ק ד' שמקור הדברים הם הרא"ש.
וכתב ערוך השולחן בסעי' ג' "עוד גזרו חכמים שלא יגדל ישראל חזירים בכל מקום ולא מיבעיא לנוחרם ולמכור בשרן דזהו לרוב הפוסקים מן התורה אסור לעשות סחורה בדברים האסורים לאכילה כמ"ש ביו"ד סי' קי"ז אלא אפילו רצונו למשוח בהם עורות תקנו חכמים דאסור לגדלן וגזרו בארור מי שיגדלם מפני מעשה שהיה".
ב
והנה במקום שמגדלים את החזירים למאכל יש עוד בעיה כמו שכתב השו"ע בסי' קי"ז סעי' א' "כל דבר שאסור מן התורה, אף על פי שמותר בהנאה, אם הוא דבר המיוחד למאכל אסור לעשות בו סחורה (או להלוות עליו ואפילו לקנותו להאכילו לפועליו עובדי כוכבים אסור) חוץ מן החלב, שהרי נאמר בו: יעשה לכל מלאכה ואם נזדמנו לצייד חיה ועוף ודגים טמאים, ( וכן מי שנזדמנה לו נבלה וטריפה בביתו), (טור), מותר למכרם ובלבד שלא יתכוין לכך. וכו' וכל דבר שאין איסורו אלא מדבריהם, מותר לעשות בו סחורה". וראה בכה"ח בס"ק א' שנחלקו הראשונים אם איסור סחורה הוא מהתורה או מדרבנן.
וכתב הש"ך בס"ק ב' "הטעם שמא יבוא לאכול מהן אבל אם אינו מוכר לצורך אכילה ליכא למיגזר דדוקא כשמוכר לצורך אכילה איכא למיגזר שמא יבא לאכול מהן כיון שהוא מוכר לאכיל' או שמא יבא לטעום כדרך המוכרים לאכילה אבל כשאינו מתעסק בו לצורך אכילה ליכא למיגזר א"נ לשמא יבא לאכול לא חיישינן דאטו ברשיעי עסקינן דלא מזדהרי למיכל איסורא אלא הטעם הוא משום דהרואה שסוחר בדבר האסור לצורך אכילה יחשוב שכשם שסוחרן לצורך אכילה כך הוא אוכל מהן ולכך מותר היכא דאינו מוכר לאכילה אף על פי שהוא דבר שדרך בני אדם לגדלן לאכלן וכמ"ש בס"ק א'". וראה בט"ז ס"ק א'
כתב המרח"ש ח"ג סי' ט"ז שאף למ"ד שאיסור מכירת דברים האסורים הוא מהתורה, טעם האיסור הוא מחמת גזירה שמא יאכל, בשפתי דעת סי' פ"ד ס"ק י"ח. חקרי לב ח"א סי' קמ"ג, וראה בשדי חמד מערכת א' כלל קכ"א שהביא שכן ס"ל להרב שמן המשחה ולחוות יאיר סי' קמ"ב והרב שי למורא סי' י"ז חסד לאברהם סי' ט'. אמנם החתם סופר סי' ק"ה כתב שלא שייך לומר בדאורייתא גזירה שמא וכן כתב בשו"ת שם אריה סי' כ"ו.
כתב הש"ך בס"ק י"ד "כתב הב"ח ועכשיו נמצאו מקצת אנשים חוכרים מהשרים עיירות וכפרים לזמן וכל זמן החכירות מגדלים חזירים ומאכילים פועלים עובדי כוכבים ואין לזה היתר כלל כו' ע"כ וכ"כ בתשובת רמ"ע סימן ל' וע"ש שהאריך".
ג
ולעניין להאכילו בשבת או בחול מצינו שכתב השו"ע סי' שכ"ד סעי' י"א "אין נותנין מים ולא מזונות לפני דבורים, ולא לפני יוני שובך ויוני עליה, ולא לפני חזיר; אבל נותנין לפני אווזין ותרנגולים ויוני בייתות וכן לפני כלב שמזונותיו עליך", והטעם איתא בגמ' משום שאין מזונתיו עליך כיון שאסור לגדלו.
וכתב העולת שבת ס"ק יח "ולא לפני חזיר. כבר כתבתי משום דאין מזונותיו עליו לפי שאסור לגדלו וכאשר כתב המחבר בטור חושן משפט סימן ת"ט. וכן פירש רש"י בגמרא. ולפי זה אם נפלו לו בירושה יוסף: [(יב)מותר וכו'. כן מצא ב"י בתשובה, וכ"כ ה"ר צמח ב"ר שלמה בשו"ת יכין ובועז סימן יח: (יד)ויש מחמירין. ומ"ו ז"ל ב"ח ס"ז כתב שאין למחות ביד מי שנוהג היתר בדבר עי"ש]".
וכתב הברכ"י ס"ק ה' "ולא לפני חזיר וכו'. דאסור לגדלם, ואין מזונותיהם עליך קרינן בהו. ולפי זה אם נפלו לו בפרעון חובו שהותר לו להשהותן עד שימצא למוכרן בשיוויין, שפיר מיקרי מזונתן עליך. מהרי"ל וואלי. ומ"ש דמותר להשהותן עד שימצא למוכרן בשיוויין, כ"כ הרמ"ע (בשו"ת סי' ל) והש"ך י"ד סי' קי"ז (ס"ק יד)".
והביאו המשנ"ב בס"ק ל' "ולא לפני חזיר – דאין מזונותיו עליו לפי שאסור לגדלו וכדאיתא בח"מ סימן ת"ט. ואם נפלו לו בפרעון חובו שמותר להשהותן עד שימצא למכרן בשויין מקרי מזונותן עליך ומותר ליתן להם מזונות".
וכתב הכה"ח בס"ק מ"ד "ולא לפני חזיר. משום שאין מזונותיו עליו לפי שאסור לגדלו כמ"ש בחושן משפט סימן ת"ט, ולפי זה אם נפלו לו בירושה דאין מחייבין אותו למכור בפעם אחת אלא מעט מעט כמ"ש בשלחן ערוך שם הרי באותו זמן שמוכר אותם מותר ליתן לפניהם מזונות שהרי מזונותיו עליו דלא עביד איסורא במה שמגדלו דברשות חכמים עושה. עולת שבת אות ח"י. וכן צייד שנזדמן לו בצידתו חזיר או שאר דברים טמאים או נפלו לו בירושה או גבאן בחובו שמותר להשהותן ולמוכרן כדי דמיהן ולא להרויח בהן כמ"ש ביורה דעה סימן קי"ז מותר ליתן לפניהם מזונות. מחצית השקל ס"ק ו', ברכי יוסף בשיורי ברכה אות ה'".
העולה
אסור לגדל חזיר בכל מקום בין לצורכי סחורה ובין לשאר צרכים.
ואם נפלו לו בירושה או בחוב או צייד מוכרן בדמיהן ולא מרוויח עליהם.
חזיר שלו – שנפלו לו בירושה וכדו' יכול להאכילו בשבת.
המבקר בגן חיות שיש שם חזיר מותר להאכילו אבל לא בשבת.