שאלה
מה הדין באות אל"ף שהרגל הימנית נתמלאת בדיו מטושט, אך ניכר מעט צורת האות. מה הדין?
תשובה
כיון שלא נשתנית צורת האות יכול לתקנה.
מקורות
כתב השו"ע סי' ל"ב סעי' י"ז ", אין תקנה לגרור הדיו וע"י כך יהיה ניכר האות, דהוי חק תוכות ופסול משום דבעינן וכתב ולא וחקק ".
כתב הבה"ל בד"ה "ועי"כ יהיה ניכר האות – עיין במ"ב במש"כ ומדינא אפילו תיקון לא בעי וכו'. ואם נפלה הטפה מבחוץ להאות סמוך להאות בעת הכתיבה אפילו אם האות ניכרת עדיין ולא נגע עי"ז לאות אחרת מדינא צריך לגרור את הטיפה במקום הנגיעה באות דאל"ה לא מיתחשיב האות מוקף גויל כן משמע מנ"ב בסימן ע"ה עי"ש".
וכתב הכה"ח בס"ק ע"ו "אם נפלה טפת דיו ונראית כאלו היא גופה של אות, אף על פי שהאות ניכרת להדיא, פסול. מגן אברהם (שם) משם הרד"ך [שם]. אבל הפרי חדש (באבן העזר סימן קכ"ה אות ט"ו) הביא לשון הרד"ך, וכתב עליו וז"ל: ואיני רואה טעם להוראה זו, דאי כשנתעבה הגג או הירך על ידי טפת דיו שנפל בגוף האות מה בכך, ויכול לתקנו ולחזור ולעשותו דק בקולמוס, ואין כאן חק תוכות, שהרי אם מניחו כך בלי שום גרירה כשר. וכן כשקוץ קטן כל דהוא יוצא חוץ לאות, באופן שאינו משנה בצורת האות כלל, וגם האות ניכרת ללא חכים ולא טפש, גם בזה נראה לי להכשיר, ודברי הרב ז"ל בדין זה הם רחוקים מן הדעת, עכ"ל. וכן כתב הישועות יעקב (אות ט"ז), גט פשוט (סימן קכ"ה אות ל"ב), יד אהרן (הגהות בית יוסף <ד"ה אם נדבק>), מחצית השקל (אות כ"ג). [ומה שכתב מחצית השקל שם: אלא שלא הבנתי וכו', עיין ישועות יעקב (באות הנזכר), גט פשוט (שם אות ל"ז)]. וכן הוא משמעות לשון השלחן ערוך דכתב: ואינה ניכרת האות, משמע דאם ניכרת אחר נפילת טפת הדיו כשר. וכן כתב עולת תמיד (אות כ"ד). וכן כתב בית יוסף בהדיא (באבן העזר סימן קכ"ה <עמוד סא ד"ה אבל>) וז"ל: משמע מדבריהם דלא מפסיל כשמתקן על ידי מחיקה אלא כשנשתנית צורת האות על ידי הדיו שנפל בה, אבל כשלא נשתנית צורת האות יכול למחוק טפת הדיו ולא מקרי חק תוכות מאחר שהאות היתה ניכרת, והכי דייק לישנא דהרא"ש [גיטין פ"ב סימן יט] וסמ"ג [עשין נ], ובספר התרומה [סימן קטו] מבואר יותר, עכ"ל. ועיין גט פשוט (שם אות ל"ז). וכן נוהגים פה בגדאד יע"א להכשיר. וכתב מלאכת שמים (כלל ז' אות ח' בבינה) דלא פליג פרי חדש אלא בדין זה, אבל בדין הראשון [אות ע"ה] גם הפרי חדש מודה הואיל ונחסר קוץ המעכב".
וכתב עוד בס"ק ע"ז "וכן אם נתעבה איזה אות מחמת הכתיבה מרבוי דיו, מותר לחזור ולעשותו דק על ידי גרירה, ואין בזה משום חק תוכות, רק בשם הקדוש צ"ע אי מותר לעשותו דק מאחר שגם אות עב כשר, ואף שהוא עב יותר מכל אותיות השם, כי אין שיעור לעובי האותיות. אמרי שפר (כלל י"א אות ב'). ועיין אמת ליעקב (בנגיעת אות באות אות כ"ג), לדוד אמת (סימן י"ב אות כ"ג), דכתבו: אם נתעבה גג או ירך אות על ידי רבוי דיו, אם נמצא כן בשני וחמישי יתקנוהו לחזור לעשותו דק בקולמוס, ואין כאן חק תוכות, ואם נמצא כן בשבת גומרים הפרשה בברכות ואין מוציאין ספר תורה אחר, עי"ש. אבל בעירנו פה בגדאד יע"א לא ראיתי שנזהרין בזה, דאם נתעבה גג או ירך של אות על ידי רבוי דיו אפילו לכתחלה מניחים אותו כך. ושמעתי הטעם שאומרים כיון שהאות כשר למה נעשה בו גרירה וילך נוי האות".
ב
ולעניין מוקף גוויל כתב הבה"ל ד"ה אם נפלה "דע דבכל דבר שכתוב בשו"ע דלא מהני גרירה בלבד מחמת פסול דחק תוכות מוכח מסתימת הפוסקים דאין נ"מ בין אם נעשה בעת הכתיבה או לאחר הכתיבה משא"כ פסול מחמת שאינו מוקף גויל תליא בשני התירוצים שבב"י ד"ה וא"ת היכי מכשרינן וכמו שפסק השו"ע בסט"ז וכן איתא בפמ"ג הועתק לקמן בסעיף כ"ה ועיין בס' גט פשוט בסי' קכ"ה בא"ע".
כתב השו"ע בסעי' ט"ו "אם לאחר שנכתב ניקב בתוך הה"א או המ"ם, כשר אפילו ניקב כל תוכו שהנקב ממלא כל החלל, אבל בירושלמי משמע שגם בפנים צריך שיהא מוקף קלף. ניקב רגל פנימי של ה"א, אפילו לא נשאר ממנו אלא כל שהוא, כשר להרא"ש. הגה: אבל שאר פוסקים מצריכין כמלא אות קטנה, והכי הלכתא (ב"י). ניקב רגל הימיני אם נשתייר ממנו מלא אות קטנה, כשר. ואם לאו, פסול".
וכתב המשנ"ב בס"ק ל"ד "לאחר שנכתב וכו' – נקדים ב' הקדמות ואח"כ נבאר בעזה"י. א' כל אות צריך שיהא עליו צורתו הראוי לאותו אות וא"ל פסול ובזה אין חילוק אם לא נכתב כהלכתו או אם אח"כ נתקלקל. ב' כל אות שאין גויל מוקף לה מארבע רוחותיה פסולה ובדין זה יש שני פרטים. א' דוקא אם לא היה מוקף גויל קודם כתיבה אבל אם לאחר כתיבה נעשה נקב או קרע סמוך לאות מבחוץ ועי"ז אינו מוקף גויל כשר וכמו שיתבאר בסעיף ט"ז בשו"ע. ב' דעת רוב הפוסקים דאין צריך להיות מוקף גויל רק מבחוץ להאותיות ולא בתוכן חוץ מהירושלמי שמחמיר בזה. ועתה נבוא לבאר השו"ע אם לאחר שנכתב ניקב וכו' הטעם דבפנים אין צריך להקפת גויל ולפ"ז אפילו אם הנקב קודם כתיבה כשר והאי דנקט אם לאחר שנכתב ניקב משום דלכתחלה אין לכתוב אפילו אם הנקב באמצע חללו ואין ממלא את תוכו אבל באמת אם עבר וכתב אפילו אם היה הנקב קודם שנכתב כשר וא"צ שום תקון".
העולה
כיון שלא נשתנית צורת האות יכול לתקנה.