שאלה
אנחנו אומנם כמעט שבועיים אחרי חנוכה אבל קרוב משפחה שלי שמשרת בצבא הגנה לישראל שלח לי שאלה אם הוא יוכל לברך על הנרות שבמוצב בכניסה לשער שכם בשביל פירסום הנס וכו' האם ידליק ואם כן האם עם ברכה? אני הורתי לו שלא יברך?
תשובה
בבית הכנסת כשיש עשרה – מדליקים ומברכים.
בשעת הדחק (ערב שבת) בבית הכנסת כשיבואו עשרה – למשנ"ב מדליק ומברך לכה"ח סב"ל וידליק ולא יברך וכן ההלכה.
לא בבית הכנסת ויש מניין והתפללו– לספרדים מדליק ומברך לאשכנזים לא מברך.
לא בבית הכנסת אפי' שיש מניין ולא התפללו – לא מברכים.
לכן למעשה בנידון דידן – אם מאוד רוצה יכול להדליק אבל לא מברך.
מקורות
כתב הטור סי' תרע"א "ובבית הכנסת מניחה לדרום זכר למנורה שהיתה בדרום ע"כ", וביאר בב"י הטעם למה מדליקים בבית הכנסת "נראה שתיקנו כן מפני האורחים שאין להם בית להדליק בו וכמו שתיקנו קידוש בבית הכנסת משום אורחים דאכלו ושתו בבי כנישתא (עי' לעיל סי' רסט) וכן כתב הכל בו (סי' מד ד ע"א) וכתב [עוד] טעם אחר שהוא כדי לפרסם הנס בפני כל העם ולסדר הברכות לפניהם שיש בזה פרסום גדול להש"י וקידוש שמו כשמברכין אותו במקהלות וזה לשון הריב"ש בתשובה (סי' קיא) המנהג הזה להדליק בבית הכנסת מנהג ותיקין הוא משום פרסומי ניסא כיון שאין אנו יכולין לקיים המצוה כתיקונה להדליק כל אחד בפתח ביתו מבחוץ מפני שיד האומות תקיפה ומברכין על זה כמו שמברכין על הלל דראש חדש אף על פי שאינו אלא מנהג (עי' לעיל סי' תכב קכב.) ומכל מקום באותה הדלקה של בית הכנסת אין אדם יוצא בה וצריך לחזור ולהדליק כל אחד בביתו עכ"ל".
וכתב השו"ע סי' תרע"א סעי' ז' "ובבה"כ מניחו בכותל דרום (או בדרום המנורה, ומסדרן ממזרח למערב) (ת"ה סי' ק"ד ב"י), ומדליקין ומברכין (בבית הכנסת) משום פרסומי ניסא". כלומר שפוסק טעם השני של הכלבו וטעם הריב"ש.
וכתב הרמ"א "ואין אדם יוצא בנרות של בהכ"נ, וצריך לחזור ולהדליק בביתו (ריב"ש סימן קי"א)… ונוהגין להדליק בבהכ"נ בין מנחה למעריב; ואם רוצים למהר להתפלל לאחר שבירך הש"צ והדליק אחד מהן, יוכל השמש להדליק הנשארים, והש"צ יתפלל".
וכתב המשנ"ב ס"ק מ"ד "ומדליקין ומברכין – אף דבבהכ"נ הוא רק מנהגא מ"מ מברכין עליו כמו שמברכין על הלל דר"ח שאינו אלא מנהג". והוסיף הכה"ח בס"ק ע' " ובביאורי הגר"א כתב ראיה מהלל בלילי פסחים שנתקן על הכוס ואומרים אותו בבית הכנסת גם כן משום פרסומי ניסא יעו"ש", כלומר שהיה קשה לו הרי בהלל בראש חודש דעת השו"ע שלא מברכים ומאי שנא הכא ותי דהיכא דאיכא פרסום הנס כמו בליל הסדר מברכים וה"ה הכא.
וכתב בס"ק מ"ו הטעם שמדליקים לפני צאת הכוכבים: "להדליק בבה"כ בין מנחה למעריב – ר"ל אפילו הנוהגים להדליק בכל יום בצה"כ בבהכ"נ נוהגים אחר מנחה בשעה שהעולם מקובצים וגם דלאחר מעריב אין נכון לעכב העולם לזה דצריך כ"א למהר לילך לביתו ולהדליק נ"ח".
וכתב בכה"ח ס"ק ע"א "אין לחוש למה שכתוב בספר תניא שיש שנמנע מלהדליק בבית הכנסת כדי שלא לברך עליה, וכמה רבנים שליחי ציבור היו מדליקין ומברכין בבית הכנסת ואחר כך מברכין כל הברכות ומדליקין בביתם. הרב מהר"ר יצחק לוי ואלי בתשובה כ"י, ברכי יוסף אות ו'".
ב
וכתב עוד הרמ"א שם " ויש נוהגין להדליק בערב שבת קודם מנחה (כל בו ואבודרהם)".
וכתב המשנ"ב בס"ק מ"ז "קודם מנחה – וכ"כ רש"ל אבל בד"מ כתב שאין אנו נוהגין כן אלא אף בערב שבת מדליקין בבהכ"נ בין מנחה למעריב בשעה שהעולם מתחילין להתקבץ ואיכא פרסומי ניסא אכן אם העולם מתאחרין לבוא וטרם שיבוא מנין לביהכ"נ יתקדש היום לא ימתין כלל אלא יברך וידליק מיד אפילו קודם מנחה דמ"מ איכא פרסומי ניסא כשבאים אח"כ לביהכ"נ ורואים הנרות ולענין יחיד עיין לקמן בסוף סימן תרע"ט במ"ב".
כתב הבה"ל בד"ה "ויש נוהגין להדליק בע"ש קודם מנחה – עיין מ"ב במה שכתבנו בשם הד"מ דהמנהג וכו' אכן אם העולם וכו' דמ"מ איכא פרסומי ניסא כשבאין אח"כ לביהכ"נ כ"ז כתב המ"א והנה במור וקציעה והובא בשע"ת חולק ע"ז ודעתו דכיון שמה שמדליקין בבהכ"נ הוא כדי לפרסם הנס במקהלות בעינן דוקא שיהיו עשרה בשעת הדלקה דכוותה אשכחן נמי בכל פרסומי מילתא בעלמא דלא סגי בלאו עשרה כדאשכחן בפ"ק דכתובות וכדאשכחן דא"ל שמואל לר"י זיל אייתי לי בי עשרה ואימא באנפייהו המזכה לעובר וכו' וע"כ דעתו דצריך קהל ממש ואין עדה פחותה מעשרה והנה היחידים יוצאין לעצמן כ"א בביתו ולא נתקנו הנרות לשנותן בבהכ"נ אלא בצבור בלבד.
אמנם אם השעה דחוקה אין לבטל ההדלקה אלא ידליק בלא ברכה ונראה שגם מה שהביא המ"א בשם מהרי"ל הכי הוה עובדא ולא נזכר שם שבירך ג"כ עכ"ל ולענ"ד פרסומי ניסא דחנוכה אינו תלוי כ"כ בזה דעצם הדלקה הוא בכלל פרסום הנס ודומיא דמאי דאמרינן בגמרא נר חנוכה וקידוש היום נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא ולא אשכחן חד דאמר דוקא כשיש בי עשרה בשעת הדלקה א"ו דעצם הדלקה שציוו חכמים על כלל ישראל הוא נקרא פרסום הנס ונהי דהדלקה זו של ביהכ"נ הוא אינו מצד תקנת חכמים רק ההנהגה שהנהיגו כל ישראל כדי לפרסם הנס ברבים כמו שכתבו הפוסקים הרי עי"ז ג"כ יתפרסם הנס כשיבואו אח"כ כל הקהל בביהכ"נ ויראו נרות המנורה דלוקין כמו שכתב המ"א וכעין ראיה לסברא זו ממאי דאיתא באבודרהם טעם על מה שאמרו בגמרא הרואה נר חנוכה צריך לברך ולא תקנו בשאר מצות ברכה על הראיה ותירץ שם בראשונה משום פרסומי ניסא וכעין זה כתבו ג"כ התוספות בסוכה דף מ"ו ד"ה הרואה משום שיש כמה בני אדם שאין להם בית ואין בידם לקיים המצות הרי דאף שלא היה האיש הזה בשעת הדלקה רק ראה אותה אח"כ מקרי פרסום הנס וה"נ בענינינו כשבאין אח"כ כל הקהל ורואין הנרות דלוקין במנורה אין לך פרסום הנס גדול מזה. וגם במהרי"ל איתא בהדיא שהדליק שמש העיר בע"ש טרם בוא הקהל לביהכ"נ וכן מאבודרהם ומכל בו ומהרש"ל שכולם דעתם שידליקו קודם מנחה ולא אישתמיט אחד מהם לומר דוקא כשנתקבץ שם עדה ומה שכתב המו"ק דאפשר שהדליק השמש בלא ברכה זהו דוחק דא"כ הי"ל לפרש דבאופן זה דוקא בלי ברכה וע"כ נלענ"ד דהמדליק בברכה יש לו על מי לסמוך וכן העתיק הח"א דצריך להדליק בברכה. ואם בנקל לו להשיג מנין בשעת ברכה מה טוב".
אולם הכה"ח בס"ק ע"ח כתב "ומיהו מה שכתבו יברך וידליק, בדרשות מהרי"ל שם לא כתב שמברך. וכן כתבנו לעיל אות ע"ב דאם אין עשרה אין לברך בבית הכנסת. וכן כתב השערי תשובה אות י"ב. ומה שכתב משנה ברורה בביאור הלכה דהמדליק בברכה יש לו על מה לסמוך יעו"ש, אין לסמוך על זה משום דקיימא לן ספק ברכות להקל אפילו כנגד הרוב וכמו שכתבנו לעיל סימן י"ח אות ז' יעו"ש:
וכתב בס"ק ע"ב "ומדליקין ומברכין בבית הכנסת וכו'. ואין מדליקין בברכה אם אין שם עשרה בבית הכנסת. הרב מור וקציעה בסימן זה, מחזיק ברכה אות ז', שערי תשובה, מועד לכל חי סימן כ"ז אות ל"ג. ועיין לקמן אות ע"ח".
כלומר שלדעת המשנ"ב בבית הכנסת מדליקים ומברכים אם יבואו עשרה אחרי כן, ולדעת הכה"ח לא מברכים משום סב"ל וכן דעת מרן הרב, אלא רק בבית הכנסת וכשיש עשרה.
ג
והנה יש לדון אם תקנה זו נתקנה דווקא בבית הכנסת, או בכל מקום שיש בו עשרה או שיבואו עשרה.
כתב בשו"ת מנח"י ח"ו סי' ס"ה "הנה כמה דחקו רבותינו למצוא טעם על ברכה זו בביהכ"נ כמבואר בתשו' הריב"ש (סי' קי"א) ובתשו' חכם צבי (סי' פ"ח), ואיך יעלה על הדעת לחדש מעצמנו מה שלא שערו אבותינו".
והוסיף בשו"ת דברי יציב או"ח סי' רפ"ו "ובאו"ח סימן רס"ח ס"י גבי ברכת מעין שבע שאין אומרים בבית חתנים וכו' רק במקום קבוע לרבים, ובפמ"ג שם במ"ז ס"ק ח', ובא"א ס"ק י"ד שיש חשש ברכה לבטלה עיין שם, אי לא שע"פ סוד יש מקור לברכה זו, עיין בפוסקים [עיין שם במנורה הטהורה בקני המנורה ס"ק י"א, ארחות חיים אות י"ג, כף החיים אות נ'], אבל בפשטות ההלכה היכא דלא נקבע מעיקרא הרי זה חשש ברכה לבטלה דאין לך אלא מה שאמרו חכמים, וה"ה לגבי הדלקה דמחוייב להיות בכל לילה. ומסופקני טובא בביהכ"נ שאין מנין בכל יום אלא לפרקים אם יש מקום להדליק בלילה מן הלילות, שהמנהג היה להדליק בכל לילה ומוסיף והולך ודו"ק.
עכ"פ ברור שרק בביהמ"ד ומקום קבוע לתפלה היה המנהג ולא בשאר מקומות, ובפרט בזמה"ז שרבו המתפרצים ולעשות איש ככל הישר בעיניו ולעשות עוד בשרירות לבו לדמות מילתא למילתא לאיזה נטפל למצוה רח"ל, מחויבין להזהר מאד שלא לנטות ח"ו כקוצו של יוד ממה שמבואר ומפורש בדברי רבה"ק, ואין להוסיף ואין לגרוע, ועיין בדברי חיים ריש פרשת ואתחנן דבה"ק והנפלאים בזה ודו"ק".
וכן כתב בתשובות והנהגות ח"א סימן שצח והוסיף "ולפי זה נראה שחובת הדלקה בבית הכנסת בברכה אינו אלא במקום קבוע לתפלה ולא כשנאספו באקראי, אבל בביאור הגר"א שם בהלכות חנוכה מדמה להלל בליל פסח בבית הכנסת שמברכין והתם המנהג פשוט אף במנין שאינו קבוע, אמנם בהלל דליל פסח יש סוד גדול ואין להקיש ממנהג למנהג, וכוונת הגר"א היא רק דחזינן שמברכין על מנהג ומשו"ה כאן דעיקרה מנהג בעלמא די לנו במה שנהגו וספק לקולא. לכן נראה שכל ספק בהדלקה בבית הכנסת ראוי להקל ולא לברך, ודי לנו במה שנהגו, אבל אין לנו לשנות ממנהג אבותינו".
וכעין זה נשאל בשו"ת שבט הלוי חלק ד סימן סה לגבי אם ניתן להדליק במסיבה וכתב "הנה כבר נשאלתי ע"ז כ"פ, ודעתי העני' דאין לברך, וטעמי ונמוקי דהפוסקים נתקשו בעצם המנהג של הדלקה גם בבית הכנסת, (הוביא דברי הראשונים בטעם ההדלקה בבית הכנסת), וא"כ עיקר הטעם במש"כ הכל בו משום הידור מצוה פרסום הנס וזכר למקדש, וא"כ אולי לא נתיסד המנהג רק בבית הכנסת דיש בזה דמיון להדלקת מנורה במקדש ואיכא בזה זכר למקדש, והא ראי' דפליגי בזה הפוסקים אם להדליק בבית הכנסת מזרח מערב או צפון דרום, כמבואר בטור סו"ס תרע"א ובשאר פוסקים בזה, ואם אמרו בבית הכנסת דנעשה כאחד ממנהגי בית הכנסת הקדושים מנ"ל להוסיף במה שאינו דומה, וכל מנהגי ישראל נתיסדו בטעמים שנגלו לפני מיסדי התקנה, וכיון שאין נ"ד דומה לגמרי אין בכחנו להוסיף, וידעתי גם ידעתי שהיו מדינות שהיו מברכים במסיבות כאלה אבל מי יודע אם רוח חכמים נוחה מהם", וכן כתב בשו"ת אז נדברו ח"ו סי' ע"ה במכתב השואל בשם הגרש"ז אויערבך זצ"ל.
אמנם כתב שם ובח"ה סי' ל"ז ובחי"א סי' ל"ב שהיכא שיש אנשים שלא ידליקו בביתם יש להקל ולהדליק ולברך.
והנה דעת מרן הרב שהרי הדלקה בבית הכנסת היא מכח מנהג ולדעת השו"ע לא מברכים הרי על מנהג כמו שראינו בהלל דראש חודש, אלא שהגר"א תי' שהיכא דאיכא פרסומי ניסא מברכים כמו הלל בפסח, וא"כ נלמד משם שה"ה היכא שיש מניין שהתפללו אע"פ שאינו קבוע שיברך, וכן נהג למעשה.
העולה
בבית הכנסת כשיש עשרה – מדליקים ומברכים.
בשעת הדחק (ערב שבת) בבית הכנסת כשיבואו עשרה – למשנ"ב מדליק ומברך לכה"ח סב"ל וידליק ולא יברך וכן ההלכה.
לא בבית הכנסת ויש מניין והתפללו– לספרדים מדליק ומברך לאשכנזים לא מברך.
לא בבית הכנסת אפי' שיש מניין ולא התפללו – לא מברכים.
לכן למעשה בנידון דידן – אם מאוד רוצה יכול להדליק אבל לא מברך.