שאלה
לקראת הצום של עשרה בטבת שמעתי שיש דעות שאין להיכנס בשבת כאשר צמים ושיש להפסיק את הצום מעט לפני שבת ? האם יש כזה דבר ?
ועוד שאלה אם אין מניין של אנשים שצמים האם יש להזכיר בחזרה ברכת ענינו ?
תשובה
עשרה בטבת שחל להיות בערב שבת מתענה עד צאת הכוכבים.
עננו – בתפילת לחש אומר בחזרה – אם אין עשרה ויש שבעה אומר ולספרדים בדיעבד יש להקל אם יש ששה, ולאשכנזים יאמר בשומע תפילה, וכן אם יש פחות מששה, גם לספרדים.
קריאה בתורה – לכתחילה צריך עשרה בדיעבד מספיק שבעה.
מקורות
כתב הטור סי' תק"נ "פריך בגמרא קרי להו צום וקרי להו ששון ומשני רב פפא בזמן דאיכא שלום וליכא שמד כגון שב"ה קיים ששון בזמן דאיכא שמד וליכא שלום צום והאידנא דליכא שלום וליכא שמד רצו מתענין רצו אין מתענין ופירוש דליכא שלום שהבית חרב וליכא שמד במקום ידוע בישראל רצו רוב ישראל והסכימו עליהם שלא להתענות אין מתענין רצו רוב צבור מתענין והאידנא רצו ונהגו להתענות לפיכך אסור לפרוץ גדר וכ"ש בדורותינו הלכך הכל חייבין להתענות מדברי קבלה ומתקנת נביאים ומיהו כולם מותרים ברחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה ואין צריך להפסיק בהן מבע"י חוץ מתשעה באב ואם חלו בשבת נדחין עד אחר שבת".
בית יוסף סימן תקנ כתב "הרמב"ם (שם) כתב אחד מארבעה צומות שחל להיות בשבת דוחין אותו לאחר השבת חל להיות בערב שבת מתענין בערב שבת וכו' ובחל להיות ערב שבת כתב כך נפסקה הלכה בעירובין (מא:) מתענה ומשלים וכתב הראב"ד (ספר האשכול ח"ב עמ' 18) שלא אמרו משלים אלא שאינו אוכל קודם שקיעת החמה אבל ודאי משתשקע החמה מתוספת שבת הוא וכבר קדש היום אם רצה לאכול אוכל שכיון שנכנס לתחום שבת שוב אינו רשאי להתענות עכ"ד. וזה שכתב בשם הראב"ד נתבאר ממה שכתוב בסימן רמ"ט (ט: ד"ה ולענין) וסימן תקע"ב (רצ: ד"ה וכן יחיד)".
כתב השו"ע סי' רמ"ט סעי' ד' "אם קבל עליו להתענות בע"ש, צריך להתענות עד צאת הכוכבים, אם לא שפירש בשעת קבלת התענית עד שישלים הצבור תפלתן. הגה: וי"א דלא ישלים, אלא מיד שיוצאים מבית הכנסת, יאכל (טור ומרדכי ס"פ בכל מערבין בשם הר"מ והגהות מיימוני פ' א' מהלכות תענית). לכן בתענית יחיד לא ישלים, וטוב לפרש כן בשעת קבלת התענית; ובתענית צבור ישלים, והכי נהוג (מהרי"ל)".
וכתב הכה"ח בס"ק ל"א "ובתענית צבור ישלים. עד צאת הכוכבים, ולא מהני תנאי דלאו בדידיה תליא מלתא. מגן אברהם ס"ק ח', אליה רבה אות יו"ד, תוספת שבת אות ט', רבינו זלמן אות י"ב. אבל תענית צבור מחדש מהני תנאי. אליה רבה שם, אשל אברהם אות ח".
וכתב מרן הרב במאמר מרדכי למועדים וימים פכ"ד סעי' נ"ו "אם חל עשרה בטבת בערב שבת, מתענין בו עד צאת הכוכבים כמו בכל צום רגיל".
ב
כתב השו"ע בסי' תקס"ו סעי' ג' "אין שליח צבור אומר עננו ברכה בפני עצמה, אא"כ יש בבית הכנסת עשרה שמתענין; ואפילו אם יש בעיר עשרה שמתענין, כיון שאין בבית הכנסת עשרה שמתענין, לא".
וכתב המשנ"ב בס"ק י"ג "בפני עצמה – אבל יאמרנה בש"ת כשאר יחיד כיון שהוא ת"צ".
וכתב הכה"ח בס"ק כ"ח "אין שליח צבור אומר ענינו ברכה בפני עצמה וכו'. ומשמע דיאמרנה בשומע תפלה כיון שהוא תענית צבור וכן משמע בתשובות הרשב"א סימן פ"א. אליה רבה אות ד', ערך השלחן אות ה', חיי אדם כלל קל"ב אות ל"ג, משנה ברורה אות י"ג. אמנם הזרע אמת סימן פ"ו כתב דכל כמה דליכא עשרה מתענים אין לשליח צבור לומר ענינו לכתחלה אפילו בשומע תפלה ואפילו במנחה יעו"ש. והביא דבריו המחזיק ברכה סימן תקס"ח אות ג', עיקרי הד"ט סימן כ"ט אות יו"ד, זכור לאברהם אות ת', סידור בית עובד הלכות ראש חודש אות ז'. ומיהו אפשר לומר דברי הזרע אמת הנז' דוקא בתעניות שאינם כתובים בפסוק, אבל בתעניות צבור הכתובים בפסוק שנוהגים בכל העולם גם הזרע אמת יודה להנזכרים לאומרה בשומע תפלה. ועיין לקמן אות ל"ב".
ב ב
וכתב המשנ"ב בס"ק י"ד "אא"כ יש בבהכ"נ וכו' – ולענין קריאת ויחל כשחל התענית צבור בב' וה' אף על פי שדוחין פרשת השבוע לית כאן ברכה לבטלה (דתקנת עזרא לקרות בשני וחמישי) א"כ די כשיש ששה בבהכ"נ קורין ויחל משא"כ במנחה צריך עשרה בבהכ"נ וה"ה שחרית כשחל באגד"ו צריך עשרה בביהכ"נ דוקא [א"ר ופמ"ג] וי"א שבתענית צבור של ד' צומות כיון דמדברי קבלה הם אפילו אין שם מתענים רק שבעה והשאר אינם מתענים דאניסי שהם חולים יכולים לקבוע ברכת ענינו ולקרות ויחל [שע"ת ע"ש]".
וכתב הכה"ח בס"ק כ"ט "והוא הדין דאין לקרות ויחל כשאין עשרה מתענין בבית הכנסת. זרע אמת שם. וכתב ודלא כהגנת ורדים חלק אורח חיים כלל א' סימן מ"ט יעו"ש. והביא דבריו מחזיק ברכה שם, עיקרי הד"ט שם, זכור לאברהם שם, בית עובד שם. וכן בתשובת מים רבים חלק אורח חיים סימן מ"ח קרא תגר על תשובת גנת ורדים הנזכרת שהתיר להוציא ספר תורה אף על פי דאין נמצאים בבית הכנסת עשרה שמתענין יעו"ש. וכן הסכים בתשובת עבודת הגרשוני סימן נ"ז שאם אין עשרה מתענין בבית הכנסת אין לומר ענינו בין גואל לרופא ולא להוציא ספר תורה לא בשחרית ולא במנחה רק שיכולין לומר סליחות תוך שמונה עשרה יעו"ש. והביא דבריהם אמת ליעקב סימן א' אות א' יעו"ש. וכן פסק לדוד אמת סימן א' אות א', משבצות זהב אות ז'. ודלא כתשובת בית דוד סימן שמ"ב. ומה שכתב שיכולין לומר סליחות וכו' עיין לקמן סעיף ד'".
ולענין תענית ציבור כתב בס"ק ל' "ומיהו ולענין ויחל אם הוא ביום שני או חמישי בשחרית די אם יש בבית הכנסת ששה שמתענים, מפני דאין שום הוספת ברכה (דתקנת עזרא לקרות שני וחמישי) רק שדוחין פרשת השבוע, אבל במנחה או בשאר ימי השבוע צריך שיהיו דוקא עשרה. אליה רבה אות ד', משבצות זהב שם, שערי אפרים שער ח' אות ק"ח, משנה ברורה אות י"ד. אמנם הזרע אמת שם השיג על דברי האליה רבה הנז' וכתב דאפילו בשחרית שני וחמישי אין לקרות ויחל אם אין עשרה מתענין בבית הכנסת לכולי עלמא ודלא כהאליה רבה יעו"ש. ומכל מקום נראה דכל זה דוקא אם יש עוד בתי כנסיות שמתענין וקורין ויחל, אבל אם לא יש שמתענין רק בזו בית הכנסת ובשאר קורין פרשת השבוע גם בזו לא יקראו ויחל משום דיש אומרים דיש בזה לא תתגודדו כמו שכתבנו לעיל אות כ"ה יעו"ש".
וכתב הכה"ח בס"ק ל"ב "אלא אם כן יש בבית הכנסת עשרה שמתענין וכו'. אין זה אלא בתענית צבור שהקהל קבלו עליהם על כל צרה שלא תבא, אבל הארבעה צומות דמדברי קבלה נינהו אפילו אין שם מתענין אלא ששה או שבעה והשאר אינם מתענים דאניסי שהם חולים יכולין לקבוע ברכת ענינו ולקרות ויחל אף שאין שם עשרה מתענין בבית הכנסת. הרב מהר"ם ן' חביב בתשובותיו כ"י סימן ט"ו, ברכי יוסף אות ב', שערי תשובה אות ד'. ומיהו עיין משנה ברורה בשער הציון אות ט"ו שכתב דמהאליה רבה ומשבצות זהב וחיי אדם משמע דלא סבירא להו כמהר"ם ן' חביב הנזכר יעו"ש. וכן משמע מדברי קיצור שלחן ערוך סימן ך' אות ח'. אמנם עיין לעיל סימן קי"ט אות כ"ט שכתבנו בשם כמה אחרונים דהסכימו לדברי מהר"ם הנז' יעו"ש. ומכל מקום היכא דאפשר יש לחזר אחר עשרה שמתענים גם בארבעה צומות".
וכתב מרן הרב "כתב השו"ע שאין שליח ציבור אומר "עננו" בחזרה אלא אם כן ישנם בביהכ"נ עשרה שמתענים ונוהגים שבתענית ציבור די בששה ולדעת המשנה ברורה צריך לכתחילה שבעה".
העולה
עשרה בטבת שחל להיות בערב שבת מתענה עד צאת הכוכבים.
עננו – בתפילת לחש אומר בחזרה – אם אין עשרה ויש שבעה אומר ולספרדים בדיעבד יש להקל אם יש ששה, ולאשכנזים יאמר בשומע תפילה, וכן אם יש פחות מששה, גם לספרדים.
קריאה בתורה – לכתחילה צריך עשרה בדיעבד מספיק שבעה.