שאלה
שישה אנשים שהדליקו נר חנוכה ביום הראשון נר אחד באותה צלחת כזה, האם יצאו ידי חובה?
תשובה
, ומובדלים אחד מהשני עולה לששה אנשים, וכה"ג יש גם היכר לדעת הרמ"א.
מקורות
איתא בגמ' שבת דף כג עמוד ב "אמר רב יצחק בר רדיפה אמר רב הונא: נר שיש לה שני פיות – עולה לשני בני אדם. אמר רבא: מילא קערה שמן והקיפה פתילות, כפה עליה כלי – עולה לכמה בני אדם, לא כפה עליה כלי – עשאה כמין מדורה, ואפילו לאחד נמי אינה עולה".
ופסק השו"ע סי' תרע"א סעי' ג' "נר שיש לו שתי פיות עולה לו בשביל שנים".
וכתב המשנ"ב ס"ק י"ב "עולה לו בשביל שנים – משמע מלשון זה דאפילו למהדרין העושין נר לכל אחד ג"כ יועיל זה לשני בני אדם ועיין במ"א שדעתו דלפי מאי דאיתא לעיל בהג"ה דלדידן דמוסיפין בכל לילה נר אחד לכל אחד מן הבית צריך כ"א להדליק נרותיו במקום מיוחד לא ידליקו שני אנשים בנר אחד ואפילו בלילה הראשונה יש ליזהר בזה. ואפשר דוקא נר אחד שיש לו רק שני פיות אבל במנורות שלנו שיש להן ח' פיות מותר להדליק שני בני אדם זה בקצה זה וזה בקצה זה שהרי רואין שהדליקו שנים דאל"כ היה מדליק כסדר אחד אצל חבירו [ח"א] וכן נוהגין העולם". וכתב בשער הציון ס"ק י"ז "ומכל מקום איתא לדינא דשולחן ערוך דעולה בשביל שנים לאיש אחד מליל ראשון ואילך, כמו שצייר הטור". וראה לקמן. וכן כתב הכה"ח בס"ק כ"ב.
ב
וכתב השו"ע בסעיף ד "מילא קערה שמן והקיפה פתילות, אם כפה עליה כלי כל פתילה עולה בשביל נר אחד; לא כפה עליה כלי, אפי' לנר אחד אינו עולה לפי שהוא כמדורה".
וביאר הטעם משנה ברורה ס"ק יד "לפי שהוא כמדורה – שמתחברות כל הלהב יחד". והוסיף הבה"ל בד"ה "מילא קערה שמן והקיפה פתילות – וה"ה כשהקיף נרות בעיגול עד שעי"ז יוכל להתחבר הלהב ג"כ דינא הכי".
וכתב הכה"ח כ"ה "ודוקא בקערה לפי שאין לה פיות ונראה כמדורה, אבל נר שיש לה שתי פיות או שלש או כמה שיכול לתת פתילה בכל פה ופה אף על פי שאין לו כסוי עולה לכמה בני אדם, וכן כתב הר"ר יהונתן ז"ל. חידושי הר"ן על מסכת שבת שם. מיהו בחידושי המאירי על מסכת שבת שם משמע דרש"י חולק על הר"ן בזה יעו"ש. וכן כתב בספר מלכי בקודש דף ק"ב דלדעת רש"י גם לנר שיש לו שתי פיות צריך כסוי יעו"ש. והביא דבריהם רב פעלים חלק ד' סימן ל', ועיין שם מה שכתב להקשות על דברי המאירי וספר מלכי בקודש הנזכרים, וכתב אך לדעת הרמב"ם ומרן בשלחן ערוך ושאר פוסקים שכתבו בסתמא בנר שיש לו שתי פיות הדבר ברור דסבירא להו כהר"ן ודעימיה דיועיל בכל גוונא כיון שיש לו פיות מובדלים יש היכר ואין זה כמדורה יעו"ש. ועוד יש לומר דשאני נר שיש לו שתי פיות שהם בשוה וגם יש להם פיות, לא כן קערה שהם בעיגול וגם בלא פיות ודוק".
ב ב
וכתב הרמ"א "ולכן יש ליזהר להעמיד הנרות בשורה בשוה, ולא בעגול דהוי כמדורה (הג"מ בשם סמ"ק)".
וביאר המשנ"ב בס"ק ט"ז "דהוי כמדורה – ואם יש הפסק מחיצה בין נר לנר וכרחב אצבע ביניהן מותר ואפילו לא כפה עליה כלי וכן נוהגין דדוקא בקערה שאין שום הפסק בין נר לנר [ח"א]".
וכתב הכה"ח בס"ק כ"ז "וכתב בעל העיטור מסתברא שלא הרחיקם זה מזה עד כאצבע אבל אם הרחיקם זה מזה עד כאצבע שאינו נעשה כמדורה יצא. והטור כתב דאפילו הרחיקם אין להתיר בלא כפיית כלי דמה גבול יש בהרחקה אם הפתילות גסות והלהב גדול אפילו יותר מכאצבע מתחברות ואם הם דקות אפילו פחות מכאצבע סגי להכי קאמרינן כפיית כלי דהוא מילתא דפסיקא עכ"ל. וכתב עליו בית יוסף דדברי טעם הם ומיהו יש לומר דשיעור הרחקת אצבע שאמרו בפתילות בינוניות ולפי אותו הערך צריך להוסיף ריחוק בגסות ולמעט ריחוק בדקות עכ"ל. ור"ל להשוות דברי הרא"ש ודעמיה שהביא בבית יוסף לדברי הטור, דכולהו סברי דבפתילות בינוניות הריחוק עד כאצבע ואם הם גסות צריך יותר ואם הם דקות יוכל למעט, והוא לפי הראות שאחר ההדלקה לא יהיה הלהב של הפתילות נוגע זה בזה אלא מופרד ונראה כל פתילה לבדה, אך לדעת הטור לא פלוג ובכל ענין צריך כלי, ולדעת שאר פוסקים סגי בהרחקה זו בלא כפיית כלי".
ב ג
וכתב עוד הרמ"א "ומותר להדליק בפמוטות שקורין לאמפ"א, מאחר שכל נר מובדל הרבה מחבירו (ת"ה סימן ק"ה). ויזהרו כשעושים נרות, אפי' בשעוה, שאין לדבקן ביחד ולהדליקן, דהוי כמדורה (פסקי מהר"י ס"ה); אפי' בנרות של שבת וי"ט יזהרו שלא לעשות כן, (א"ז)".
וכתב המשנ"ב בס"ק י"ח "מאחר שכל נר מובדל הרבה וכו' – משמע מלשון זה דתרתי בעינן דהיינו שיהיו ג"כ מובדלים הקנים אחד מחבירו לבד מה שיש לכל קנה מחיצה בפני עצמה ועיין בא"ר שכתב דדי ברחב אצבע. וה"ה כשמדבקין נרות שעוה בכותל יראה שיהיו מרווח אחד מחבירו עכ"פ כשיעור אצבע". וכ"כ הכה"ח בס"ק ל"ג.
וכתב עוד בס"ק ל"ה "ומהר"י ווייל כתב לאסור להדביק ארבעה או חמשה נרות ביחד ולהדליקם דהוי כמדורה, והביא דבריו מגן אברהם ס"ק ד' וכתב דבתשובת רש"ל משמע דאפילו שנים דבוקים ביחד אסור יעו"ש. וכן כתב אליה רבה אות ה', חיי אדם שם, משנה ברורה אות י"ט. וכן לא יעמידם סמוך כל כך שיתחממו זו מזו דאז נכפלות ונופלות ולא קיים המצוה. אור זרוע, דרכי משה אות ב', מגן אברהם שם, חיי אדם שם".
וכתב בס"ק כ"ט "ולא בעיגול דהוי כמדורה. והפרי חדש כתב שאין צריך ליזהר בכך כיון שכל אחת מובדלת מחבירתה דומיא דקערה שכפה עליה כלי עכ"ל".
ג
כתב השו"ע בסעי' ב' "כמה נרות מדליק; בלילה הראשון מדליק אחד, מכאן ואילך מוסיף והולך אחד בכל לילה עד שבליל האחרון יהיו שמונה, ואפילו אם רבים בני הבית לא ידליקו יותר".
וביאר הביה"ל בד"ה "לא ידליקו יותר – עיין מ"ב והטעם דלפ"ז כשרואין בבית בליל שני שדולקין שתי נרות ירגישו בתוספות הנר אבל לדעה השניה שמדליקין בלילה הראשונה נר לכל אחד מבני הבית אז אם ידליקו בלילה השניה שנים לכל אחד אין כאן הכרה לתוספות הנס כי יאמרו שיש הרבה בני בית ולכל אחד אין שם רק נר אחת והיינו כשכל הנרות דולקים במקום אחד זה אצל זה".
ובכה"ח כתב ס"ק ו' "דבגמרא (שבת כ"א ע"ב) איתא, תנו רבנן מצות חנוכה נר איש וביתו והמהדרין נר לכל אחד ואחד והמהדרין מן המהדרין בית הלל אומרים יום ראשון מדליק אחד מכאן ואילך מוסיף והולך, ופירשו התוספות דזה קאי אנר איש וביתו דהיינו שכל בני הבית אין להם אלא נר אחד בליל הראשון ממילא כשרואין בבית שני נרות בליל שני ירגישו בתוספת הנס אבל לאותן שמדליקין בלילה הראשונה נר לכל אחד מבני הבית אז אם ידליקו בליל שני שנים לכל אחד אין כאן היכר לתוספת הנס כי יאמרו שיש הרבה בני בית ולכל אחד אין שם רק נר אחד, וזהו דעת הטור והשלחן ערוך, אבל הרמב"ם פירש שאף לאותן שמדליקין נר לכל אחד יעשו לכל אחד שני נרות בליל שני וכן עד שמונה, וזהו היש אומרים שכתב רמ"א בהגה, ובכאן יש חידוש במנהג שהספרדים נוהגין כתוספות והאשכנזים כהרמב"ם וזה לא מצינו בשאר מקומות. ט"ז ס"ק א'. ואין זה חידוש שהרמב"ם עצמו (פרק ד' דחנוכה) כתב שכן נוהגין ודלא כמו שכתב אליבא דדינא יעו"ש, ואם כן מנהג מוקדם הוא זה. חמד משה אות ד'. ור"ל קודם הרמב"ם והתוספות".
וכתב הרמ"א "וי"א דכל אחד מבני הבית ידליק (הרמב"ם), וכן המנהג פשוט; ויזהרו ליתן כל אחד ואחד נרותיו במקום מיוחד, כדי שיהא היכר כמה נרות מדליקין (מהר"א מפראג)".
וכתב הבה"ל בד"ה "ויזהרו ליתן וכו' – דבאופן זה גם התוספות מודו שיכולין להדליק יותר [הגר"א בשם ד"מ]".
וכתב הכה"ח בס"ק י"ט "ובליל ראשון אין צריך היכר. אליה רבה אות ד'. אבל דעת האשל אברהם אות ב' גם בליל ראשון צריך היכר משום דלא פלוג. ובשעת הדחק יש להקל כיון שאינו אלא זהירות בעלמא. ועיין לקמן אות כ"ב".
העולה
כיון שיש בניהם שיעור אצבע, ומובדלים אחד מהשני עולה לששה אנשים, וכה"ג יש גם היכר לדעת הרמ"א.