שאלה
האם מותר לשתף ברשתות החברתיות תמונה שצולמה ע"י יהודי במהלך השבת והחג?
תשובה
אין לשתף באתרי חדשות או בקבוצות וואצפ וכדו', תמונה שצולמה בשבת, אפי' כשאין ידוע על ידי מי, כל שברור שצולם לצורך או בשביל ישראל, וכ"ש אם ישראל צילם, אולם בתמונה שצולמה ע"י גוי, לצורך עצמו, או לצורך גויים, מותר לישראל להנות ממנה.
מקורות
א.
בגמ' (חולין ט"ו. כתובות ל"ד. ועוד) והובא ברי"ף (שבת דף י"ז.): "תניא: המבשל בשבת: בשוגג – יאכל, במזיד – לא יאכל דברי רבי מאיר", ומפרש תוספות (חולין שם): "המבשל בשבת בשוגג יאכל – אפילו בו ביום, דר"מ לא קניס כלל אטו מזיד… במזיד – לא יאכל לא הוא ולא אחרים בו ביום, אבל במוצ"ש – שרי אפי' לדידיה.
היינו שלר"מ בשוגג – מותר לו בשבת וכ"ש לאחרים, ובמזיד בשבת – אסור לו ולאחרים, ובמוצ"ש – מותר לו ולאחרים.
ממשיכה הגמרא: "רבי יהודה אומר: בשוגג – יאכל במוצ"ש, במזיד – לא יאכל עולמית". וביארו התוס' בשוגג, בין הוא ובין אחרים – יאכלו במוצ"ש ולא בו ביום דגזרינן שוגג אטו מזיד. במזיד – הוא לא יאכל עולמית, אבל אחרים יאכלו במוצ"ש".
דעה שלישית בגמרא: "רבי יוחנן הסנדלר אומר: בשוגג – יאכל למוצ"ש לאחרים ולא לו, במזיד – לא יאכל עולמית לא לו ולא לאחרים". כלומר בשוגג – אסור לו לעולם, ולאחרים – מותר במוצ"ש, ובמזיד – אסור לעולם אף לאחרים.
וכתבו התוספות (שם ד"ה "במזיד"): "כללא דמילתא: מזיד דר"מ – שוגג דרבי יהודה. מזיד דרבי יהודה – שוגג דרבי יוחנן הסנדלר".
וכתב הבית יוסף (או"ח סימן שי"ח): "ואמרינן בפרק קמא דחולין (שם) דכי מורי להו רב לתלמידיה מורי כרבי מאיר וכי דריש בפירקא דריש כרבי יהודה משום דנפישי עמי הארצות. ופסק הרי"ף כרבי יהודה, וכן פסק הרמב"ם בפרק ו' (הכ"ג). וכתב הר"ן (שם ד"ה גרסינן) דטעמא משום דעד כאן לא מורי להו רב לתלמידיו כרבי מאיר אלא משום דסבירא ליה (עירובין מ"ז.) דלא איתמר בדרבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה אלא מטין איתמר, אבל אנן דקיימא לן דהלכה איתמר נקטינן כרבי יהודה, ועוד דרב גופיה כי דריש בפירקא דריש כרבי יהודה משום עמי הארץ [ואנן] הא שכיחי עמי הארץ גבן. וכתב הרב המגיד בפרק ו' שכן כתבו הגאונים (בה"ג הלכות שבת כב:, שאילתות דרב אחאי גאון פרשת שלח שאילתא קכח) ושכן הכריע הרמב"ן ז"ל (חולין מהדורת רייכמן טו. ד"ה ר' יהודה, מלחמות שבת יז.). ולזה נוטין דברי הרא"ש בפרק קמא דחולין (סי' י"ח).
אבל התוספות כתבו בפרק קמא דחולין מורי להו כרבי מאיר, "משמע שכן הלכה וכן דרש רבא בפרק כירה (ל"ח.) כרבי מאיר". וכן פסק סמ"ג (לאוין סה יד. יט ע"ד) וספר התרומה (סי' רמח), אלא שסמ"ג כתב (שם י"ד.) דכיון דכי דריש בפירקיה דריש כרבי יהודה משום עמי הארץ הילכך כרבי יהודה נדרוש אנן. ולענין הלכה כיון שהרי"ף והרמב"ם והרא"ש מסכימים לדעת אחת וגם הגאונים והרמב"ן סוברים כן, הכי נקטינן".
וכן פסק בשו"ע (סי' שי"ח סעי' א'): "המבשל בשבת במזיד אסור לו לעולם ולאחרים מותר למוצ"ש מיד, ובשוגג אסור בו ביום גם לאחרים ובערב מותר גם לו מיד", היינו כרבי יהודה.
שמעינן מיניה דאסור להנות ממלאכה הנעשית בשבת על ידי הישראל, לו לעצמו לעולם, ולאחרים רק בשבת, והוא קנס מדרבנן משום דקתני בקרא "קודש היא לכם", ודרשינן "היא קודש ואין מלאכתה קודש" (כתובות ל"ד.) ואה במשנ"ב ס"ק ה' בשם המג"א דאחרים היינו גם מי שנתבשל בשבילו, אמנם הכה"ח בס"ק י"ב, כתב דהיינו דווקא במבשל בדרך מקרה, אבל אם עושה כן באופן קבוע כגון פונדק וכדו' אסור אף למי שנתבשל בשבילו, וכן יש בזה משום לפני עוור והן משום מסייע ביד עוברי עבירה.
ב.
כמו כן יש לאסור מלאכת הגוי שנעשתה בעבור הישראל בשבת, כמבואר במשנה (שבת דף קכב.) "נכרי שהדליק את הנר – משתמש לאורו ישראל, ואם בשביל ישראל אסור". וכן פסק הרמב"ם הלכות שבת (פרק ו' הלכה ב') "גוי שעשה מלאכה מעצמו בשבת אם בשביל ישראל עשה אותה אסור ליהנות באותה מלאכה עד מוצאי שבת וימתין בכדי שתעשה, והוא שלא יהא הדבר בפרהסיא עד שידעו בו רבים שדבר זה בשביל פלוני הוא נעשה בשבת, ואם בשביל עצמו בלבד עשה מותר ליהנות בה בשבת".
גם בש"ע (או"ח סימ' רע"ו סעי' א') פסק כך "אינו יהודי שהדליק את הנר בשביל ישראל, אסור לכל, אפי' למי שלא הודלק בשבילו. הגה: ואין חילוק בזה בין קצב לו שכר או לא קצב, או שעשאו בקבלנות או בשכירות, דהואיל והישראל נהנה ממלאכה עצמה בשבת, אסור בכל ענין (הג"א פ"ק דשבת וב"י בשם סמ"ג וסה"ת) אבל אם הדליקו לצרכו או לצורך חולה ישראל, אפי' אין בו סכנה"
ברם, מלאכת הגוי שנעשתה לצורך הישראל בשבת באיסור, אינה נאסרת אלא למוצאי שבת בכדי שיעשו, ולא יותר, בכדי שלא יהנה מזמן עשיית המלאכה. אך כ"ז בעשה מלאכה דאורייתא, אולם במלאכה דרבנן, נתבאר בש"ע, שיש חילוק בין הישראל שנעשה בשבילו, שאז אסור לו להנות ממנו עד למוצא"ש בכדי שיעשו, לבין אחרים שלא נעשית המלאכה בשבילם, שמותר להם להנות מיד מן המלאכה, אם לא שנעשית בפרהסיא לצורך הישראל, שאז אסור להינות מאותה מלאכה לעולם, עיין באריכות בש"ע, ובמשנ"ב (סימן שכ"ה, סעי' ח'-י'-יד')
ג.
לכאורה לפי"ז היה לנו לחלק בנידון דילן כשצילמו את התמונה בשבת דאי נעשה על ידי ישראל יש לאסור לו לעולם כשנעשה במזיד, ולאחרים יהא מותר במוצא"ש מיד, אך כשצולם על ידי הגוי בשביל ישראל יהא שרי במוצא"ש בזמן בכדי שיעשו, ולאחרים יהא שרי אפילו בשבת.
אמנם הוסיף מרן הרב זצ"ל "במאמר מרדכי" (שבת ח"ה פרק קכ"ב סעי' כ'- כ"ד) שכאן שונה שהמלאכה שנעשתה בשבת אין אפשרות לעשותה במוצאי שבת, ולכן אסור ליהנות ממנה גם במוצאי שבת אפילו לאחרים. ועל כן, תמונות או סרט שצולמו באירוע שהתקיים בשבת (כגון הפגנה וכדו') – אסור ליהנות מהם לעולם בין לצלָם ובין לאחרים, שהרי אין אפשרות לצלם את האירוע שוב במוצאי שבת, ואף שמותר במוצ"ש לאחרים להנות ממעשה שבת, היינו דוקא בדבר שיכול במוצאי שבת לעשות, אך אותו צילום של אותו אירוע, לא יכול לעשותו במוצ"ש, וע"כ כשרואים את הצילום במוצ"ש הרי שנהנים מאיסור שבת ואסור.
כמו כן אסור להדפיס בעיתון תמונה שצולמה בשבת, בין אם זה עיתון המכונה "דתי" וכדו' ובין אם לא. ואסור ליהנות מתמונה שצולמה בשבת ומתפרסמת בעיתון כנ"ל, גם משום איסור "לפני עיור לא תתן מכשול" ומשום "מסייע בידי עוברי עבירה", חזינן דלא חילק כלל באיסור זה בין לעצמו ובין לאחרים מהטעמים הנ"ל.
וכן פסק מרן הרב זצ"ל (שם, פרק ק"כ סעי' כ"ט) בגוי שצילם תמונה בשבת לישראל, שאין להנות ממנה לעולם מפני שלא שייך בזה בכדי שיעשו כיון שאת התמונה הזאת אי אפשר לצלם במוצא"ש.
ונראה להוסיף טעם נוסף דכיון שצילום התמונה, נעשה על מנת שיפורסם ברבים, על כן הוי כמלאכה הנעשית בפהרסיא, הנאסרת בהנאה לעולם, אפילו שנעשתה המלאכה ע"י גוי, ולצורך ישראל מסוים יאסר לכל, כמבואר לעיל אות ב'.
העולה מן האמור למעשה
אין לשתף באתרי חדשות או בקבוצות וואצפ וכדו', תמונה שצולמה בשבת, אפי' כשאין ידוע על ידי מי, כל שברור שצולם לצורך או בשביל ישראל, וכ"ש אם ישראל צילם, אולם בתמונה שצולמה ע"י גוי, לצורך עצמו, או לצורך גויים, מותר לישראל להנות ממנה.