טיסה בערב שבת

שאלה

פספסתי את הטיסה היום (חמישי) ויש לי רק טיסה מחר (שישי) כך שיוצא שעד שאני יגיע לבית זה שעתיים וחצי לפני שבת? האם יטוס או לחכות עד יום ראשון??

תשובה

כתב מרן הרב בשו"ת מאמר מרדכי כרך ד הלכות שבת סימן א "אם רוצה לנסוע בערב שבת מחוץ לעיר, כגון מירושלים לבני ברק – יחשב את זמן הנסיעה בערב שבת כפול מזמן הנסיעה שבכל יום, ולכן אם זמן הנסיעה הוא שעה – יקדים ויצא שעתיים, וכן על זה הדרך, שלא יבוא לידי חילול שבת כתוצאה מפקקי תנועה או שאר עיכובים בדרך, ובפרט בעונת הגשמים",

וא"כ הדבר תלוי א' במהימנות של חברת הטיסה בדיוק של היציאה של טסותיה, בזמן שלוקח הטיסה ובזמן שלוקח לצאת משדה תעופה, ובנסיעה לבית. ובזה זה תלוי.
הדבר לא פורט בשאלה.

מקורות

איתא בגמ' סוכה דף מד ע"ב "אמר אייבו משום רבי אלעזר בר צדוק: אל יהלך אדם בערבי שבתות יותר משלש פרסאות. אמר רב כהנא: לא אמרן אלא לביתיה, אבל לאושפיזיה – אמאי דנקיט סמיך. ואיכא דאמרי אמר רב כהנא: לא נצרכא אלא אפילו לביתיה. אמר רב כהנא: בדידי הוה עובדא, ואפילו כסא דהרסנא לא אשכחי",
ולמעשה כתב בב"י הרי"ף (ז:) והרא"ש (סי' לח) הכריעו כגמ' זו, "ומשמע דכלישנא בתרא נקטינן וכן פסק הרמב"ם בפ"ל (הי"א) וכך הם דברי רבינו: ונראה לי דהיינו כשהוא במקום יישוב שיוכל להכין צרכי שבת אבל אם הוא במקום שאי אפשר להכין צרכי שבת מוטב שיבוא לביתו אולי יוכל להכין צרכי שבת משישאר שם שודאי לא יוכל להכין צרכי שבת, ואף על פי שהוא הולך להתארח אצל אחרים מותר מטעם זה ואף על פי שכתב הרמב"ם שטעם האיסור כשמתארח אצל אחרים הוא מפני שמביישן מפני שלא הכינו דבר הראוי לאורחים כיון שהוא במקום שלא יוכל להכין צרכי שבת אין לחוש לכך. ואפילו אם יש עמו צידה כדי צרכי שבת אם אינו עומד בשבת במקום יישוב בטוח מותר לילך כמה פרסאות דמקום יישוב בעינן דאילו עומד בדרך אינו מקום בטוח דכל הדרכים בחזקת סכנה (ירושלמי ברכות פ"ד ה"ד): וכתב רבינו ירוחם בח"א (ני"ב סד ע"ד) ונראה כי הכל לפי הענין שאם שלח השליח לפניו או צוה קודם לביתו להכין לו אין זה מן הכלל וכן נראה מדברי הרמב"ם שכתב שהרי אין בני ביתו יודעים שהיום יבוא כדי להכין לו ופשוט הוא".
כתב השו"ע סי' רמ"ט סעי' א' "אין הולכים בערב שבת יותר מג' פרסאות, כדי שיגיע לביתו בעוד היום גדול ויוכל להכין צרכי סעודה לשבת, בין שהולך לבית אחרים בין שהולך לביתו; וה"מ כשהוא ביישוב, במקום שיוכל להכין צרכי שבת, אבל אם במקום שהוא שם א"א לו להכין צרכי שבת, או שאינו מקום יישוב בטוח, מותר לילך אפילו כמה פרסאות; ואם שלח להודיעם שהוא הולך שם לשבת, מותר לילך כמה פרסאות בכל גוונא".
וכתב המשנ"ב ס"ק א' "יותר מג' פרסאות – מתחלת היום והוא קרוב לשליש היום כפי מהלך אדם בינוני י' פרסאות ביום ובנוסע בעגלה או רוכב על סוס דנוסע במהרה יוכל ליסע הרבה יותר מג' פרסאות עד שליש היום ומהב"ח משמע להקל בנוסע בעגלה ליסע אפילו אחר חצות היום ובלבד שיעמוד לשבות בעוד היום גדול בכדי שיוכל להכין צרכי שבת".
ואם מוליך את האוכל אתו, כתב הבה"ל בד"ה "ויוכל להכין וכו' – עיין בעו"ש שמחמיר בענין זה אפילו במוליך מזונותיו עמו דלא פלוג חכמים בזה ללישנא בתרא דגמרא וכן מוכח בב"י שהעתקתי דבריו במ"ב סק"ה אבל בא"ר חולק עליו ומצדד להקל בזה ע"ש".
ב
וכתב עוד בס"ק ג' "שהולך לביתו – ואף שהוא מכוין שבביתו יהיה לו יותר עונג שבת מ"מ אסור שמא לא ידעו כלל מביאתו ולא הכינו בשבילו. ובמדינות אלו רוב בני אדם מכינים צרכי שבת בריוח ולכן אין נזהרין בזה כלל בין כשהולך לביתו או להתארח בבית אחרים [ממ"א בשם אגודה]".
וכתב בשער הציון ס"ק ה' "ועיין באליה רבה שמפקפק על דברי אגודה. ואף דאין אנו יכולין למחות, שכבר נהגו להקל כמותו שלא להקפיד על שיעור ג' פרסאות, מכל מקום יראה לבא למקום שביתתו בעוד יום גדול".
וכתב הכה"ח בס"רק ג' "מיהו האליה רבה אות ג' כתב שלא ראה שום אחד מגדולי הפוסקים ראשונים שהזכירו זה עכ"ד. ונראה שר"ל שדעתו להחמיר כדעת השלחן ערוך ואין לסמוך על מה שמכינים יותר".
ומכל מקום כיום שמודיע להם בטלפון בכל אופן יהיה מותר, אמנם יש כאן בעיה אחרת מחמת שלפעמים יכול להגיע אחרי כניסת שבת וכדו' וכדברי המשנ"ב שם "ובהרבה אחרונים [ב"ח ופרישה ואליה זוטא וחיי אדם ושולחן עצי שטים] ראיתי שכתבו דמ"מ צריך ליזהר לכתחלה שלא ילך או יסע עד סמוך לערב מפני שכמה פעמים נכשלים עי"ז ובאים לידי חילול שבת כי בעל אושפיזא או אפילו בביתו כשבא סמוך לשבת מוסיפין לבשל בשבילו ומחללין שבת וגם כמה פעמים יארע דלא יגיע למלון ולביתו מבעוד יום עד שחשכה ממש וכמה חילול שבת יש בהוצאה והכנסה ויציאה מחוץ לתחום ושביתת בהמתו ולכן כל זה ישים האדם ללבו וימהר לשבות אפילו בכפר ולא יסיתנו היצר לומר עוד היום גדול והדרך טוב".
וכ"כ הכה"ח בס"ק ד' "בכדי שיגיע לביתו וכו'. כי כמה מכשולים בא על ידי זה שבעל אושפיזא או אפילו בביתו כשבא סמוך לשבת מוסיפין לבשל בשבילו ומחללין שבת, ומכל שכן שכמה פעמים יכשל להתאחר בדרך עד שחשיכה ממש, וכמה חילול שבת יש בהוצאה והכנסה ויציאה מחוץ לתחום ושביתת בהמתו, ולכן כל זה ישים האדם ללבו ולא יסיתנו היצר לאמר עוד היום גדול והדרך טוב. חיי אדם כלל א' אות ז'".
וכתב ערוך השולחן בסעי' ג' "וכתבו הגדולים דכל זה הוא בהולך ברגליו אבל כשיושב בעגלה או רוכב על סוס וחמור יכול ליסע יותר מג' פרסאות [ב"ח ומג"א ועט"ז] דבהם הנסיעה במהירות יותר מבהולך רגלי ולכן לא נהגו עתה להזהר בזה ומ"מ יזהר לבא בעוד היום גדול שלא לבא לידי חילול שבת וכ"ש בנסיעה במסילת הברזל צריך לחשוב החשבון היטב שהרי גם כאשר תעמוד ויבא על מקומו נצרך לו לנסוע בעגלה לבא לביתו לכן אם יראה לו שביאת המסילה הוא קרוב לשקיעת החמה יזהר לשבות במקום הקודם וע"פ רוב השטן מקטרג בע"ש ולכן יראה להזהר מאד בזה ושכרו כפול מן השמים ויהיה ממקדישי שבת קדש ולא ממחלליה ח"ו".
וכתב מרן הרב בשו"ת מאמר מרדכי כרך ד הלכות שבת סימן א "אם רוצה לנסוע בערב שבת מחוץ לעיר, כגון מירושלים לבני ברק – יחשב את זמן הנסיעה בערב שבת כפול מזמן הנסיעה שבכל יום, ולכן אם זמן הנסיעה הוא שעה – יקדים ויצא שעתיים, וכן על זה הדרך, שלא יבוא לידי חילול שבת כתוצאה מפקקי תנועה או שאר עיכובים בדרך, ובפרט בעונת הגשמים", וכ"כ בקצות השולחן סי' ס"ט הערה ה'.
וממילא כגון הכא זה תלוי א' במהימנות של חברת הטיסה בדיוק של היציאה של טסותיה, בזמן שלוקח הטיסה ובזמן שלוקח לצאת משדה תעופה, ובנסיעה לבית. ובזה זה תלוי.
הדבר לא פורט בשאלה.