שאלה
גוי שלקח בקבוק יין לא מבושל, כדי לנקות את השולחן. ומיד אחרי הניח אותו חזרה על השולחן באותו מקום האם היין נאסר?
תשובה
בקבוק של יין שהפקק שלו סגור והיה איתו כל הזמן – מותר בשתיה.
בקבוק שהפקק שלו פתוח – אם לא שכשך (נענע חזק) את היין רק נגע בקבוק מותר גם לשתיה ואם שכשך אסור בשתיה ומותר בהנאה, ואם נגע ביין אסור גם בשתיה.
מקורות
ראה בב"י וכתב השו"ע סעי' ו' "כל עובד כוכבים שאינו עובד עבודת כוכבים, יינו אסור בשתיה ומותר בהנאה; ומגען ביין שלנו, שוה ליינם, שאסור בשתייה". וראה בט"ז ורע"א
וכתב הבא"ח פר' בלק סעי' ט"ו "מומר אוסר היין במגעו, ואם הוא מומר עכו"ם אוסר גם בהנאה כפי האומה שדבק בה, ואם הוא מומר ישמעאלי אוסר בשתיה בלבד, ועבדים ושפחות של ישראל שלא מלו ולא נתגיירו, אוסרין היין במגען" וכן כתב מרן הרב בקיצו"ש הערה א'. "לעומתם מוסלמי או מומר שלא עובד עבודה זרה או מחלל שבת בפהרסיה היין שלהם אסור וכל יין שנגעו בו אסור שתיה ומותר בהנאה".
ה
כתב הטור "אפילו בשכשוך בעלמא ששכשך בו ולא יצק ממנו כלום".
וכתב הב"י "ומשמע לי דשכשוך אינו נענוע כל דהו שהרי כתב הרמב"ם בפי"ב (ה"ב) נטל כלי של יין והגביהו ויצק היין אף על פי שלא שכשך נאסר שהרי בא היין מכחו ואם איתא דנענוע כל שהוא הוי שכשוך כיון שיצק הרי שכשך שעל כרחו הוא מנענע היין בשעה שיוצק והיאך כתב אף על פי שלא שכשך וכן משמע מדאמרינן גבי אתרוגא דנפל לחביתא דחמרא דאמר רב אשי נקטוה לידיה כי היכי דלא לישכשך משמע דאהכנסה לא קפדינן אף על גב שהוא מנענע היין מחמת הכנסת ידו וכן נראה מפירוש רש"י (נט: ד"ה וברצוה) אלא שהר"ן (שם) דקדק עליו ממה שפירש הוא עצמו ז"ל בההוא עובדא דכל זמן שידו תחובה אם יוציאנה אי אפשר לשמרו שלא ישכשך ואף על פי שאנו אוחזין ידו ע"כ. אלמא שכשוך בכל דהו הוי אבל הכא היינו טעמא משום דכשהכניס ידו למינקטיה לאתרוגא הוי ליה מגעו שלא בכוונה דשרי ומשום הכי כל דלינקטוה לידיה כדי שלא יעשה מעשה מוכיח שהוא מתכוין לנסך וכו' ואכתוב לשונו בסימן זה (רד.) אצל נפל לו שום דבר ביין והכניס ידו והוציאו וכו' ונראה לי דיש ליישב דברי רש"י שכתב דאי אפשר לשמרו שלא ישכשך ואף על פי שאנו אוחזים ידו היינו לומר דאי אפשר לשמרו מלשכשך שכשוך גדול יותר ממה שצריך לשכשך להוציא ידו".
וכתב השו"ע בסעי' י"א "כיצד היא הנגיעה שאוסר בה העובד כוכבים היין בהנאה, שיגע בידו או ברגלו (וי"א דאם נגע ברגלו אינו אוסר בהנאה, דאין דרך נסוך בכך) (ב"י) או בדבר אחר (שבידו), וישכשך, אפילו בפיו, כגון ששתה ממנו או שמצץ במניקת בחבית והעלהו לפיו, כל היין אסור בהנאה".
וכתב הש"ך ס"ק כ "אבל נגיעה לחוד בלא שכשוך אינו אוסר בהנאה וכדעת הטור ורש"י והרמב"ם וכן בסי"ג העתיק דברי הרמב"ם שלמד בב"י מדבריו דנגיעה בלא שכשוך אינו אוסר בהנאה וכב"י דבהכנסת ידו לא מקרי שכשוך דלא הוי אלא נענוע כל דהו וכן משמע מדאמרינן (פר"י דף נ"ט ע"ב) גבי אתרוג דנפל לחביתא דחמרא אידרי עובד כוכבים ושקליה אמר רב אשי נקטוה לידיה כי היכי דלא לישכשך משמע דאהכנסה לא קפדינן עכ"ל"
אמנם הט"ז ס"ק כתב "הב"י נסתפק אי בעינן שכשוך גדול או אפילו כל דהו ובתה"ה כתב בספר משמרת הבית דף קל"ג בפשיטות דלא מצינו הפרש בין שכשוך רב לשכשוך מועט אלא הכל אסור עכ"ל".
כתב השו"ע בסעי' י"ז "יש מי שאומר שאם אחז עובד כוכבים בכלי פתוח של יין ושכשכו, אף על פי שלא הגביהו ולא נגע ביין, נאסר. הגה: ורבים חולקים לומר דאם שכשך בגופו של הכלי בלא הגבהה לא מקרי שכשוך (רשב"א וראב"ד והרא"ש ור' ירוחם בשם רוב הפוסקים), ולכן אין להחמיר במקום פסידא".
וכתב הש"ך ס"ק מא על דברי הרמ"א "לא מיקרי שכשוך. ומותר אפילו בשתייה כן משמע מדברי הפוסקים המקילים (וכ"פ הב"ח סוף סעיף י"ב) וע"ל סעיף כ"ה" [וכתב הט"ז ס"ק טו "משמע מדבריו שאין להקל אלא בלא הגבהה אבל במגביה מיקרי שכשוך אף על פי שאינו נוגע רק בכלי"]
וכתב השו"ע בסעי' י"ח "נטל עובד כוכבים כלי של יין והגביהו ויצק היין, אף על פי שלא שכשך, נאסר, שהרי בא היין מכחו. הגביה ולא שכשך ולא נגע, מותר. הגה: וכ"ש שאינו אוסר בנגיעת הכלי לחוד".
וכתב בסעי' כ"ה "נוד שיש בו יין ונגע עובד כוכבים בנוד מבחוץ, אפילו הוא חסר והגיעו דפנות זו עם זו, מותר אפילו בשתייה, שאין דרך נסוך בכך" וכתב הש"ך ס"ק עד "פי' הבית יוסף דהיינו בנוד סתום דאילו בפתוח ס"ל להרמב"ם והמחבר לעיל סי"ז דיש בו משום ניסוך וכן העט"ז כתב נוד סתום ולפי מה שכתב הרב שם דבמקום הפסד אפי' פתוח מותר ה"ה הכא ועיין לקמן סימן קכ"ה סעיף ח' ט' י'". וכתב הט"ז בס"ק ל"ד "ונגע גוי בנוד מבחוץ כו'. אפי' נדנדו הרבה שרי".
וכתב השו"ע בסי' קכ"ה סעי' ח' "עובד כוכבים שמערה מכלי שבידו לכלי שביד ישראל, היוצא אסור בשתייה. וישראל שמערה מכלי שבידו לכלי שביד עובד כוכבים, מותר אפילו בשתייה. ואם נדנד העובד כוכבים הכלי, נאסר היין" וכתב הש"ך ש"ך ס"ק טז " נאסר היין. לדעת הרב לעיל סימן קכ"ד סי"ח צ"ל דמיירי כאן שהגביה הכלי ונדנדו דאם לא כן אין שכשוך בכלי".
וכתב השו"ע בסעי' ט' "העביר העובד כוכבים נוד של יין ממקום למקום והוא אוחז פי הנוד בידו, בין שהיה הנוד מלא או חסר, מותר ואף על פי שהיין מתנדנד, שאין דרך ניסוך בכך". וביאר הט"ז בס"ק י"ג "זה דעת הרמב"ם דאוחז בכלי פתוח ומשכשך אוסר ע"כ צריך כאן שיאחז פי הנוד בידו דלא ליהוי כלי פתוח כ"כ ב"י. אבל קשה לי דהא נתבאר דגם הרא"ש ס"ל דאוסר בשכשוך ע"י הגבהה וכאן מיירי בהגבהה דהא נושא הנוד. ונראה דכיון דנושא דרך הילוכו לא מקרי דרך ניסוך בכך וכן ראיתי בדרישה בשם רש"ל דכתב דגם הרמב"ם מודה כאן דמותר מטעם זה".
וכתב הש"ך בס"ק י"ז "והוא אוחז פי הנאד. כב"י והיינו שהוא סתום דאל"כ אסור משום שכשוך כדלעיל סי' קכ"ד סי"א ואף הרב מודה בכאן כיון שהעביר הנאד דהיינו הגבהה".
וכתב השו"ע בסעי' י' "היה נושא כלי פתוח ובו יין, וישראל הולך אחריו, אם הוא חסר ולא שכשכו, מותר בשתייה. (וי"א דאפילו שכשכו בכלי, שרי כאן) (רשב"א והראב"ד והרא"ש) (וכן עיקר). ואם הוא מלא, אסור בהנאה שמא נגע בו. ואם הישראל הולך בצדו ונטר ליה, אפילו מלא מותר שא"א לו ליגע שלא יראנו. ואם היה נושא הכלי במוט בשנים, אפילו מלא והישראל הולך אחריו, מותר. וה"ה לנושא דלי דרך טבעתו (תוספות וסה"ת וסמ"ק) הגה: ובלבד שהישראל סייעו כשהכניס המוט בטבעת הכלי (מרדכי בשם ראבי"ה), או שראה כשהכניסו העובד כוכבים שלא נגע".
וכתב הש"ך בס"ק י"ט "כלומר כאן כיון דהכלי הוא רחב דמה"ט חיישינן במלא שמא נגע בו והלכך בחסר שרי וכמ"ש הר"ן דכיון שהוא רחב לא ניחא ליה בשכשוך דלמא תשתפך והלכך אפי' הגביה שרי כאן ולעיל סי' קכ"ד סי"ז דלא מתיר אלא אם כן שכשך בלא הגבהה מיירי בכלי צר (ומה שנרשם כאן בש"ע רשב"א וראב"ד ורא"ש הוא טעות ודוק)".
חכמת אדם שער איסור והיתר כלל עו סעי' י "במה דברים אמורים כשהיה הכלי פתוח אבל אם היה הכלי סתום בין שהיה מלא או חסר אף על פי שהגביה ושכשך מותר בשתיה לכולי עלמא דאין דרך ניסוך בכך (שם סעיף כ"ה בש"ך ובסימן קכ"ה סעיף ח' וט')". ובסעי' י"א "היה הכלי פתוח והגביהו אבל לא נגע ביין אם היה הכלי צר אסור כיון שהגביה ושכשך וזה דרך ניסוך אבל אם היה הכלי רחב כדלי וכיוצא בו אף על פי שהעכו"ם נושא הכלי ובודאי משכשך בדרך הילוכו כיון דלא ניחא ליה בשכשוך זה דמתירא שמא ישפוך מותר אפילו בשתיה ובלבד שיהיה הישראל הולך אחריו שיראה שלא יהיה חשש שמא נגע ביין אבל אם מכוין לשכשך או כלי שפיו צר ופתוח אף על פי שהוא בדרך הילוכו כיון שמגביה ומשכשך הכלי אסור (סימן קכ"ה סעיף י' ובש"ך ס"ק י"ט) ויש אומרים דאפילו הגביה ושכשך כיון שלא נגע ביין לא בגופו ולא בדבר אחר מותר בהנאה מדינא (ט"ז סימן קכ"ד ס"ק ט"ו) ואם ניתז על עכו"ם וחזר ליין אף על פי שניתז על בשרו מותר דאין דרך ניסוך בכך (ש"ך ס"ק כ"א בסימן קכ"ה)|".
וכתב הבא"ח בלק בסעי' י"א "אחז הגוי בכלי פתוח ושכשך אפילו לא הגביה הכלי ולא נגע ביין, ה"ז אסור בהנאה, בד"א כשהיה הכלי פתוח אבל אם היה הכלי סתום בין היה מלא בין היה חסר ה"ז מותר לכ"ע, דאין דרך נסוך בכך, ואפילו דהכלי זכוכית שהיין נראה מבחוץ שרי מפני שהוא סתום, ועיין תפארת אדם סי' ל"ג אות ב', ואפילו אם הכלי פתוח אם הגביהו הגוי ולא שכשך ולא נגע ביין, ה"ז מותר בשתיה, וכ"ש דאינו אוסר בנגיעת הכלי בלבד שלא נגע ביין ולא הגביה ולא שכשך דודאי שרי, ואם היה הגוי נושא כלי שבו היין פתוח וישראל הולך אחריו אם הוא חסר ולא שכשכו, מותר בשתיה, ואף על גב דא"א לילך אפילו לאט בלי קצת נענוע, מ"מ נענוע כל דהו לא מקרי שכשוך כנז' בבית יוסף, וכן נטל כלי שאין בו אלא שיריים יין אף על פי שמהלך כדרכו, שרי, דדבר מועט כזה אינו מקרקש בהילוכו ועיין תפארת אדם".
העולה
בקבוק של יין שהפקק שלו סגור והיה איתו כל הזמן – מותר בשתיה.
בקבוק שהפקק שלו פתוח – אם לא שכשך (נענע חזק) את היין רק נגע בקבוק מותר גם לשתיה ואם שכשך אסור בשתיה ומותר בהנאה, ואם נגע ביין אסור גם בשתיה.