השוכר בית לנופש אם חייב במזוזה

שאלה

האם שכירת בית לנופש למשך 12 חודשים (שנה) מחייב במזוזה?

תשובה

השוכר בית בחו"ל לאחר ל' נחלקו הפוסקים האם חיובה מהתורה או מדרבנן למעשה נפסק שחיובה מדרבנן משום הרואים, ולכן לא יברך עליה.
אם עשה חוזה לבית יותר מל' יום – לספרדים חייב במזוזה מיד וכן לאשכנזים ויש מאשכנזים שקובעים רק לאחר ל'.
במקרה הנ"ל אם שוכר לשנה שלמה מראש ונמצא שם רק שבתות – לספרדים יניח מזוזה מיד בלי ברכה לאשכנזים רק לאחר ל' בלי ברכה, אם שוכר למשך שנה רק לשבתות ובשאר ימות השבוע נותנים את הדירה לאדם אחר פטור ממזוזה.

מקורות

כתב בשיטה מקובצת מסכת בבא מציעא דף קא עמוד ב "חובת הדר היא. אין לפרש דמדאורייתא הדר בו חייב במזוזה אפילו אין הבית שלו דהא תניא בפרק התכלת השוכר בית בחוץ לארץ כל שלשים יום פטור מן המזוזה מכאן ואילך חייב והיינו מדרבנן משום דנראה כאלו הוא שלו כטלית שאולה דכל שלשים יום פטורה מן הציצית מכאן ואילך חייבת והיינו מדרבנן דמן התורה טלית שאולה פטורה דכסותך כתיב והכא נמי ביתך כתיב ולא בית אחרים. ואף על גב דאמרו בפרק ראשית הגז אלא ביתך למה לי כדרבא ביתך דרך ביאתך וכי עקר איניש וכו' תרי ביתך כתיבי והכי פירושו חובת הדר היא כלומר אדם שיש לו בתים ואינו דר בהם אינו חייב לקבוע בהן מזוזה הילכך זה השוכר אם ירצה יעשה מזוזה. הרא"ש ז"ל. ועיין בתוספות פרק קמא דעבודה זרה (דף כ"א ע"א):
וזה לשון הריטב"א ז"ל: חובת הדר היא. פירש ר"י דמדאורייתא תרתי בעינן שיהא הבית שלו ושידור בו ומדרבנן חובה לכל הדר בו ואף על פי שאינו ביתו והביאו ראיה מפרק רבי אליעזר דמילה שאמרו שם שאני טלית ומזוזה הואיל ובידו להפקירן וכבר כתבתיה שם. עד כאן"
כתב השו"ע יו"ד סימן רפו סעי' כ"ב "השוכר בית בחוצה לארץ והדר בפונדק בארץ ישראל, פטור ממזוזה שלשים יום. והשוכר בית בארץ ישראל, חייב במזוזה מיד, משום ישוב ארץ ישראל". וכתב הרמ"א "והוא הדין לשואל בית דינו כשוכר".
וכתב הברכי יוסף בס"ק י"א "הא דחייב השוכר אחר שלשים יום במזוזה היינו מדרבנן דוקא, דמדאוריתא פטור. כ"כ ר"י והרא"ש והריטב"א, הובאו בשיטה מקובצת מציעא דף ק"א. ועמ"ש התוספות פרק התכלת (מנחות מד. ד"ה טלית) (בתחילה צידדו שאולי מהתורה והעלו דמדרבנן חייב) ובמרדכי ובהגהמי"י". וכן כתב בישועות מלכו הלכות מזוזה פ"ה ה"י וכן מצדד במעשה רוקח שם
וכתב במנחת חינוך פרשת ואתחנן מצוה תכג ס"ק א' "ומבואר בר"מ פ"ה השוכר בית בחוץ לארץ והדר בפונדק בארץ ישראל כל שלשים יום פטור מן המזוזה וכו' מבואר דלאחר שלשים יום חייב במזוזה ואינו מבואר בר"מ אם מן התורה חייב במזוז' לאחר שלשים יום דשכירות לא איתמעט מביתך כמו שותפים או אפשר מן התורה פטור תמיד דאיתמעט מביתך רק מדרבנן חייב דנראה כשלו לאחר שלשים יום כמו טלית שאולה דחייב לאחר שלשים יום מדרבנן וטלית השותפים חייבת מ"מ שאולה פטור ה"ה כאן דשוכר פטור מה"ת לעולם אף על פי דשותפים חייבים והרהמ"ח כתב כאן דאם שכר בית בא"י ועברו שלשים יום ביטל עשה אם לא קבע מזוזה מבואר להדי' דמה"ת חייב בשכירות דלא איתמעט מביתך רק תוך שלשים יום פטור דאינו דירה וע' בתוס' מנחות דף מ"ד בד"ה טלית וכו' מסופקים שם בדבר אם בית שכור או שאול חייב במזוזה מה"ת או רק מדרבנן כמו ציצית. וע' בתוס' בע"ז דף כ' ע"א בד"ה הא וכו' דעתם נוטה דבית שכור פטור ממזוזה לעולם מה"ת רק מדרבנן כמו טלית ע"ש. ודעת הרהמ"ח בפשיטות דחייב מה"ת ודעת הרב לא ברירא כמ"ש".
ב
וראה מה שהאריך בשו"ת יוסף אומץ סימן ל והעלה "ברם לפום מאי דאמרינן דסוגיין דעלמא בערים האלה ערי אירופה דהשוכר בית רובא דרובא לכמה שנים והלא מראש הא דסקא נאמרה ליכתב וקורין לה איסקריט"א ושם מפורש זמן השכירות ותנאיהם לכל חפציהם ודנא כתבא די רשים דלא להשנאה והשוכר מוליך שם כליו ומטלטליו כלם איש לפי מעללו והשוכר מתקן הבתים על יד חרשי עץ וברזל. נראה דבמציאות זה חשיב מיד אפילו לדבר דבעי י"ב חדש כמו שנראה ומוכח מדברי הפוסקים שהבאתי ויותר מהמה הרואה יראה להרב כנסת הגדולה קבצם כעמיר גורנה איש איש ממקומו. ואין צורך להאריך ללשונותם במקומותם.
והדברים קל וחומר בדבר דסגי בשלשים יום דבנדון זה כשעשו הכתב של שכירות לכמה שנים או לשנה והוליך שם כל מטלטליו הקטנים עם הגדולים ומה גם אם תקן על ידי אומנים מינים ממינים נראה דבזה חייב במזוזה מיד ויקבענה ויברך תכף בפרק הכונס לדור שם. וגם הרב תורת חסד מודה בזה כמדובר". וראה בפת"ש ס"ק י"ז ובסוף ס"ק י"ח כתב בערוך השולחן סעי' מ"ט "עוד איתא שם השוכר בית אפילו מישראל פטור מן המזוזה כל ל' יום שאינו נקרא עדיין דירה במה דברים אמורים בח"ל אבל בא"י חייב השוכר מיד במזוזה ותקנה היתה משום ישוב א"י כדי שיתעצל לצאת ממנה מפני המזוזה שאסור ליטלה כמ"ש בסי' רצ"א ואין חילוק בין שוכר מישראל לשוכר מעכו"ם דאם שכרו על יותר מל' יום הרי היא כביתו וחייב במזוזה וה"ה לשואל בית דינו כשוכר בכל מה שנתבאר ונראה ברור דזה שנתבאר דל' יום פטור זהו כששכר לפחות מל' יום או שכר סתם אבל שכרו לל' יום חייב מיד דשכירות ליומא ממכר הוא לכמה דברים אלא דפחות מל' מקרי עראי אבל כששכרו לל' יום ויותר פשיטא דמיד חייב [וכ"נ מש"ך סקכ"ח וכ"כ הח"ד בדה"ח וראיתי מי שהשיג על זה מתירוץ השני של תוס' מנחות שם דזהו מדרבנן ע"ש תמיהני דמה בכך דעכ"פ חייב מיד מדרבנן וכן המנהג פשוט ואין לשנות ופשוט הוא דהל' יום צריך רצופין ודלא כיש שמסתפק בזה]". וכ"כ הבא"ח כי תבוא סעי' כ"ג ומרן הרב בהערות לקיצו"ש סי' י"א ס"ק יט. וכ"כ בנהר מצרים הלכות מזוזה וכ"כ מהרש"ם ח"ו סי' קט"ז אמנם בהליכות שלמה תפילה עמ' רל"ד סעי' ו' כתב שנהגו כפת"ש וראה מנח"י ח"ו סי' קי"ג.
ג
רק מה שיש לדון כאן ששהשכירות מצד עצמה היא רציפה כלומר כל השנה היהודי יכול לדירה רק שהוא בוחר להגיע רק בסופי שבוע, האם נגיד שהוי כשוכר לשלושים יום ויברך או לא:
כתב השו"ע סי' י"ד סעי' ג' "השואל מחבירו טלית שאינה מצוייצת, פטור מלהטיל בה ציצית כל ל' יום, דכתיב: כסותך (דברים כב, יב) ולא של אחרים. אבל אחר ל' יום, חייב מדרבנן, מפני שנראית כשלו. הגה: ואם החזירו תוך ל' וחזר ולקחו, אינו מצטרף, רק בעינן ל' יום רצופים".
וכתב המשנ"ב בס"ק ט' "פטור – והמטיל בה ציצית ומברך לא הפסיד כמו נשים שיכולות לברך על מ"ע שהזמ"ג אף שפטורות וממילא יכול לצאת בו בשבת לר"ה דנוי הוא לבגד".
וכתב בס"ק י"א "מברך עליה – ויש מחמירין וסוברין שלא לברך אא"כ נתן לו בפירוש במתנה ע"מ להחזיר אך רוב האחרונים מסכימים לפסק השו"ע והטעם הוא דהא אדעתא דהכי השאילה לו שיברך עליה וכיון שא"א לו לברך אא"כ תהיה שלו הוי כאילו נתנה לו במתנה ע"מ להחזיר. ולכתחלה בודאי יותר טוב לבקש מהמשאיל שיתן לו במתנ' ע"מ להחזיר ולא לעיכובא. ודוקא אם שאל ממנו טלית המיוחד למצוה אבל אם הוא בגד העומד ללבישה ורק כיון שפתוח רובו עושין בו ציצית ולא נעשה בשביל מצות ציצית וכו' אין מברכין עליו דאולי היה רצונו להשאילו רק למלבוש לחוד ולא להקנות לו ויש חולקין בזה וס"ל דבכל גווני מברכין ע"כ כתב בדרך החיים דיותר טוב שיכוין בכל אלו שלא לקנות כדי שלא יצטרך לברך לכו"ע לבד מהטלית ששאל בעת התפלה לצאת בו".
כתב הכה"ח בס"ק י"ד "השואל מחבירו טלית שאינה מצוייצת פטור וכו'. וז"ל התוספות פרק כל הבשר דף ק"י ע"ב והרא"ש שם סימן כ"ו הביאם בית יוסף, לברך על טלית שאולה נראה דטוב שלא לברך ואף על פי שהיה אומר רבינו תם דנשים מברכות על סוכה ולולב אף על גב דפטורות והביא ראיה מדרב יוסף וכו' מכל מקום לא דמי לטלית שאולה וכו' ואף על פי כן המברך לא הפסיד עכ"ל, וכן כתבו הסמ"ג והסמ"ק הביאם בית יוסף [וכתב המאמר מרדכי אות ד' מה שכתבו התוספות והרא"ש דהמברך לא הפסיד דבר פשוט הוא דהיינו דוקא להתוספות והרא"ש ודעמייהו, אבל להרמב"ם ורש"י ודעמייהו דסבירא להו דאין הנשים יכולות לברך על מצות עשה שהזמן גרמא הכי נמי הכא לא יברך, וכבר פסק מרן ז"ל כהרמב"ם ז"ל לקמן סימן י"ז ובסימן תקפ"ט עי"ש עכ"ל]. וכתב הרא"ש שם על זה ולי נראה דהא דטלית שאולה מיירי ששאל טלית שאינה מצוייצת אבל השואל טלית מצוייצת אדעתא דהכי השאילה לו שיברך עליה ואם אי אפשר לו לברך אלא אם כן תהיה שלו הוי כאלו נותנה לו במתנה על מנת להחזירה וכו' עכ"ל, וכו' משמע שהוא מפרש מה שכתבו התוספות דטוב שלא לברך על טלית שאולה הוא דוקא בשואל טלית שאינה מצוייצת והניח לה ציצית בתוך שלשים [ודברי מגן אברהם ס"ק ה' הביאו באר היטב הוא בקיצור עיין מחצית השקל], אבל השואל טלית מצוייצת פשיטא דמברך וכמו שפסק מרן בסעיף זה. וכו' והרש"ל פרק כל הבשר סימן נ"ג חלק על דברי הרא"ש הנ"ל יעו"ש שהאריך ומסיק דמכל מקום ראוי לכל ירא שמים שלא ילבש טלית שאינו שלו ואם אין לו טלית אחר ילבשנו בלא ברכה כי הברכות אינם מעכבות, וכן כתב החסד לאלפים אות ג', עוד כתב שם הרש"ל דאפילו לדעת המברכים על טלית שאולה היינו הטלית שלובש בעת התפילה עם הנחת תפילין שהוא לזכרון כמו תפילין וכו' אבל מי שלובש כדי לעלות לתורה או לירד לפני התיבה בודאי יראה שאין לברך כלום עכ"ל, והביאו שיירי כנסת הגדולה בהגהות בית יוסף אות ד', ט"ז שם, חיי אדם שם. אבל האליה רבה ס"ק ו' הביא כמה פוסקים לדחות דברי רש"ל ומסיק לברך על טלית שאולה אפילו לעלות לספר תורה או לירד לפני התיבה יעו"ש, והביאו פרי מגדים אשל אברהם ס"ק ו' והזכור לאברהם במערכת ברכות חלק א' אות ט' יעו"ש. נמצינו למידים מכל הנ"ל דהשואל טלית שאינה מצוייצת והטיל בה ציצית בתוך שלשים, לדעת התוספות והרא"ש המברך לא הפסיד כמו שהנשים מברכות על מצות עשה שהזמן גרמא, ולדעת מרן ז"ל ודעמיה אינו יכול לברך, והשואל טלית מצוייצת לדעת התוספות והרא"ש ומרן ז"ל מברך עליה מיד, ולדעת הט"ז וחיי אדם הוא דוקא בטלית המיוחד למצות ציצית אבל לא בבגד של ד' כנפות, ולדעת רש"ל והחסד לאלפים אין לברך על טלית שאולה כלל". כלומר שלספרדים לא מברכים בטלית שלא היו לה ציציות ואם היו לה מחלוקת ולא יברך אל"כ נהג אחרת. וא"כ גם במזוזה יניח בלי ברכה.
ועכשיו נחזור לענייננו שהנה מה שהקל הרמ"א זה דווקא בהחזיר באמצע התקופה אבל א לא לבש לא כתב משמע שעדיין צריך להטיל בזה ציציות וא"כ ה"ה במזוזה שיש להניח בבית הזה רק בלי ברכה.
העולה
השוכר בית בחו"ל לאחר ל' נחלקו הפוסקים האם חיובה מהתורה או מדרבנן למעשה נפסק שחיובה מדרבנן משום הרואים, ולכן לא יברך עליה.
אם עשה חוזה לבית יותר מל' יום – לספרדים חייב במזוזה מיד וכן לאשכנזים ויש מאשכנזים שקובעים רק לאחר ל'.
במקרה הנ"ל אם שוכר לשנה שלמה מראש ונמצא שם רק שבתות – לספרדים יניח מזוזה מיד בלי ברכה לאשכנזים רק לאחר ל' בלי ברכה, אם שוכר למשך שנה רק לשבתות ובשאר ימות השבוע נותנים את הדירה לאדם אחר פטור ממזוזה.