שאלה
מכשיר CPAP – שימושו בשבת
מכשיר המיועד להקלה בשינה לסובלים מקוצר נשימה במהלך השינה. ניתן רק לאלו שמוכח שהקושי בנשימה גורם להפסקות נשימתיות מרובות, ועקב כך איכות השינה יורדת וחוץ מזה יכול לגרום לחנק, התקפי לב ושבץ ל"ע.
המכשיר בעיקרון עובד כקומפרסור שמרחיב את דרכי הנשימה וביחד עם חיישן שמווסת את עוצמת הדחיפה של האוויר.
למכשירים אלו יש הרבה יצרנים עם דגמים וסוגים.
ישנם כאלו שנשארים דלוקים כל הזמן, עובדים, אבל הצג הדיגיטלי נכבה. ישנם כאלו שנכבים לגמרי.
מה הם הפרמטרים להיתר שימוש בשבת, אם תוכלו לכתוב ומקורות .
יישר כח!
תשובה
ע"פ הוראת מורינו הגאון הרב יוסף אליהו
לכתחילה יש להשתמש במכשיר שיש עליו אישור כגון לעמי 2000.
אמנם אדם שאין לו יתייעץ עם הרופא, ואם אומר שהוא מוכרח לכך אפי' מחמת חשש פיקוח נפש עתידי, יכול להשתמש גם ברגיל, כמובן שלכתחילה יש למעט במלאכות ולכן ידאג שיפעל ע"י שעון שבת וכאשר יניחו יניח בשינוי.
כמו כן אדם שלא הספיק להתייעץ עם רופא מדין ספק פיקוח נפש אף אם נגיד שהוא ספק עתידי יכול להשים את המסיכה הנ"ל רק שיניחה בשינוי.
מקורות
*דום נשימה* בשינה זו הפסקה זמנית של הנשימה במהלך השינה. יש כמה גורמים אפשריים לתופעה. בחלק קטן מהמקרים מדובר על בעיה בגירויים ששולח מרכז השינה במוח – מקרים יחסית נדירים אלו נקראים 'דום נשימה מרכזי'.
אבל הסיבה השכיחה ביותר לתופעה נקראת 'דום נשימה חסימתי' – הרקמות הרכות במערכת הנשימה – בית הבליעה, החיך הרך, הענבל והשקדים – לרוב נוטות להתקרב אחת לשנייה כשאנו נרדמים, מאחר והן מוחזקות במשך היום על ידי שרירי הצוואר, ובעת השינה שרירים אלה רפויים.
לעתים הרקמות הרכות נסגרות אחת על השנייה בעת השינה, ונוצרת הפסקת נשימה. כשהגוף אינו מקבל חמצן, הוא נכנס למצב של 'לחץ' (סטרס) ומגיב בהוצאתו של האדם ממצב השינה בו הוא שרוי – כדי שישוב לנשום, כשלעתים יקיצות אלה יכולות להתרחש מספר רב של פעמים בלילה, לעתים אפילו עשרות פעמים בשעה, וברוב המקרים מבלי שהאדם כלל מודע לכך שהקיץ משנתו כדי לחדש את הנשימה.
ללא טיפול עלול דום נשימה חסימתי בשינה להגביר את הסיכון ללקות במספר מצבים רפואיים אחרים לרבות יתר לחץ דם, התקף לב, שבץ, הפרעות בקצב הלב, השמנת יתר וסוכרת סוג 2.
כלומר שדום נשימה הנ"ל יש אנשים שבשבילם זה פיקוח נפש ויש כאלו שבעיקר השימוש הוא לנחות כלומר עבור שינה רציפה ואינם בכלל חולה שיש בו סכנה.
כשמדובר במקרים קלים עד בינוניים ההמלצה הראשונה היא פשוט להפחית במשקל, אחר כך לנסות לאמץ שינוי בתנוחות השינה. אם יש צורך אז יש לפנות לניתוח אצל רופא אף אוזן גרון מומחה או שימוש בהתקנים אוראליים (התקן לפה) שאותם מתאים ומתקין רופא השיניים.
במקרים החמורים יותר הטיפול המומלץ הוא באמצעות מכשיר C-PAP (Continuous Positive Air Pressure) שמזרים אוויר בלחץ חיובי בתוך צינור המחובר למסכה שמרכיבים על האף במהלך השינה.
כלומר שאלו שיקבלו המלצה למכשיר הנ"ל או חובה (ממשרד התחבורה) הם בדרך כאלו שבקבוצת סיכון יותר גבוהה, אמנם לא בהכרח שהם במצב של פיקוח נפש, אמנם אי טיפול בזה יכול אדם להגיע למצבים שהינם בכלל פיקוח נפש.
תיאור המכשיר
מכשיר הסיפאפ CPAP – Continuous Positive Airway Pressure או- לחץ חיובי מתמשך על דרכי הנשימה, המיועד להקלה על הסובלים מתסמונת דום נשימה חסימתי בשינה.
מכשיר סיפאפ מזרים אוויר בלחץ חיובי מתמשך אל תוך מערכת הנשימה של המטופל דרך האף ו/או הפה, באמצעות מסיכה מיוחדת המונחת על פיו או אפו ופיו של המטופל במהלך השינה. אותה מסיכה מחוברת אל מכשיר הסיפאפ באמצעות צינור המזרים אליה אוויר. האוויר המוזרם אל תוך מערכת הנשימה מונע למעשה את צניחת האיברים, משאיר את נתיב האוויר פתוח ועל כן מונע את התרחשות דום השינה, ומאפשר שינה רציפה ואיכותית.
טכנולגיה
בעבר המכשיר הנ"ל היה מעביר חמצן ע"פ כמות שנקבעה מראש על ידי הרופא המטפל (עד הביקור הבא אצל הרופא). יש להדגיש שגם מתי שיש תוכנית של לחץ קבוע מכל מקום ישנו שינוי הזרם בין שאיפה שבה הלחץ המופעל הינו גבוה מאשר בעת הנשיפה של האדם שלחץ מופחת.
במכשירים החדשים המכשיר מבצע ניטור באופן רציף של נשמותיו של האדם המידע נשלח למעבד שע"פ התוכנה הקבועה מראש שבה נקבע כמה חמצן צריך ביחס לנשימה, המכשיר מספק את כמות החמצן הנצרכת.
כמו כן המכשיר רושם (ע"ג כרטיס זיכרון) את כל המידע על הנשימה וכדו' על גבי זכרון חיצוני ובזמן שהולכים לביקור אצל הרופא הרופא מעביר את המידע למחשבו לצורך בקרה וטיפול, לאחר מכן הרופא מוחק ומנקה את הזיכרון ומחזירים את הזיכרון למכשיר.
רוב המכשירים מגיעים עם צג שמראה את הנתונים כגון מידת לחץ ואופי פעילות המכשיר.
יש לציין שבמכשירים מתקדמים מטעמי חיסכון כאשר החיישנים מרגישים שלא מופעל לחץ על ספק הנשימה, כלומר כאשר המסכה לא מונחת על האף המכשיר מכבה את עצמו. אמנם יש להדגיש שגם אם אינם עובדים כך מכל מקום בשעה ששם את המכשיר עליו (בשעה שהמכשיר עובד) עדיין יהיה שינוי זרם שהרי עכשיו המכשיר צריך להפעיל לחץ ברמה גבוה יותר כדי לספק אוויר.
וא"כ השאלה מתחלקת לכמה נידונים:
א. הפעלת המכשיר על ידי הצמדה לאף, או שינוי זרם בעת ההנחה של המכשיר על אפו.
ב., שינוי הזרם שנעשה בעת שינוי בנשימה.
ג. העברת נתונים למעבד וזיכרון רם שיש שם, כתיבה על המסך בזמן שאיפת האויר, וכן אגירת נתונים.
א
נדון תחילה מצד החיישן והמעבד
חיישן (באנגלית: Sensor) הוא מתמר הממיר ערכים פיזיקליים לתנועה מכנית או לאותות לשם מדידה, בקרה או העברת מידע למערכות אחרות (לעיתים מכונה גלאי או מד). בעבר רוב החיישנים היו מכניים. היום בדרך כלל הכוונה היא למכשיר שחש תכונה בעולם הפיזי-מוחשי וממיר אותה לאות חשמלי או אלקטרוני.
בעצם החיישן כאן מנתר כל הזמן את נשימת האדם – ושולח את המידע למעבד.
תיאור המעבד (באדיבות הרה"ג יוסף עמור)
מעבד, או בשמו המלא יחידת עיבוד מרכזית (CPU – Central Processing Unit), הוא רכיב חומרה המבצע את הפקודות המאוחסנות בזיכרון המערכת. הפקודות אותן מקבל המעבד מאפשרות לו קריאת מידע מהזיכרון או מהתקנים שונים (כגון חיישנים), ביצוע פעולות חשבוניות ולוגיות על מידע זה וכתיבת תוצאות החישוב בחזרה לזיכרון או לחלופין שליחתו להתקנים חיצוניים.
למעשה, המעבד בנוי ממספר רב מאוד של טרנזיסטורים (ממאות אלפים במעבד פשוט ועד לעשרות מיליארדים במעבדים המתקדמים), בדרך כלל מסוג MOSFET.
טרנזיסטור MOSFET (ראשי תיבות של Metal Oxide Semiconductor Field Effect Transistor), או טרנזיסטור תוצא שדה. הטרנזיסטור עשוי בין היתר מחומר מוליך למחצה אשר יש בו מעט אלקטרונים חופשיים. בצורה הפשטנית ביותר ניתן לראות טרנזיסטור כמתג.
כאשר מופעל מטען חשמלי על שער הטרנזיסטור, נוצר שדה חשמלי, המושך את האלקטרונים המפוזרים בתוך המוליך למחצה לעברו. באופן זה, נוצר תעלה של אלקטרונים חופשיים לאורך הטרנזיסטור, ואין מחסום למעבר הזרם, והטרנזיסטור נמצא במצב פתוח. ללא הפעלת שדה חשמלי הטרנזיסטור מהווה בפועל מבודד המונעת מעבר זרם חשמלי, והטרנזיסטור, או המתג, נמצא במצב סגור.
על ידי הנ"ל, המעבד משתמש ב"שפה" אשר יש בו רק שני ערכים אפשריים – אם המעגל פתוח אין מתח (מכונה 0), ואם המעגל סגור יש מתח (מכונה 1).
התפקיד של הטרנזיסטורים הוא לפתוח ולסגור מעגלים (– כעין שערים), אשר נקראים שערים לוגים. צירוף של שערים לוגים בסדרים שונים נותן אפשרות למעבד לבצע פעולות חשבוניות ולוגיות במהירות אדירה.
המעבד מסוגל לחשב כמה מיליארדי חישובים כל שניה. עקב המהירות הגבוהה, המעבד אינו מצליח להתאפס לחלוטין ונשאר מטח על הטרנזיסטור. כתוצאה מכך קיים "זרם זליגה" ((Subthreshold current גם כשהטרנזיסטור נמצא במצב סגור. אלא, היות שהמתח נמצא מתחת לסף המוגדר מראש, מתייחסים אליו כסגור.
הפרטים הטכניים מאוד מורכבים, הבאנו את עיקרון הדברים בצורה מופשטת כדי לאפשר דיון הלכתי. וראה עוד בקרני אורה עמ' תתפ"א.
סגירת מעגל
כתב החזו"א (סי' נ' אות ט'): "ובפתיחת החשמל שמכניסים הזרם בהחוטין חשיב לעולם כתקע, דאף אם תמצי לומר דקנה של סיידים אף בתקע אינו אלא מדרבנן, היינו דווקא בהרכבה של ב' גשמים שאפשר לחושבן כשניים משתתפים בפעולה אחת, אין התקיעה מכרעתן לגשם אחד כל שפירוקן נחוץ לטיח הנמוך, אבל תיקון צורה לגשם ונעשה על ידי זה שימוש, ודאי חשיב בונה, ואף אם השימוש הוא לשעות מיוחדות ואחר כך פוסקו דהפסיקה היא מכאן ולהבא והצורה הראשונה אינה בת פירוד מן הגשם וכו' והא דכתבו הט"ז והמג"א (סי' שי"ג) דמותר לתקוע את כיסוי הכלי כיון שעומד לסגור ולפתוח, היינו דוקא בכיסוי, שאין סתימת הכלי בנין אלא שימוש, דכלי סתום לעולם אינו כלי. וכל ענין הכלי הוא להיות פתוח ולשמש בו, ולכסותו שלא בשעת שימוש. אבל הרכבה הדרושה לשימוש כמו קנה סיידים ומיטה של טרסיים וזרם החשמל, אף תיקון לשעה חשיב בונה". עוד כתב החזו"א במכתב (ומובא בהשמטות סי' קנ"ו – מכתב לסימן שי"ג): "יסוד הדברים שיקול הדעת, ויש חילוק בין פועל הצורה ע"י פעולה בלתי ממשית כמו מחמם ברזל באש ובין מחבר ב' פרקים ועל ידי זה נעשה כלי, ואנו נכנסים לדיון של רפוי ותקוע שאמרו רז"ל, ובזה אין אנו בטוחים למקרי רפוי בזמן שהרכבה שאנו עושים יש בה ב' תופעות: א. חיבור נפרדים לגוף אחד. ב. הבאת מעבר לזרם חשמל. ואחרי שחיבור הפרקים הוא בונה בתקיעה יש כאן בחיבור חוט החשמל בונה, וטענת רפוי אינה מושיעה כאן משום יצירת הזרם שהוא ענין תקוע וקיים וביחד מיקרי בונה וכו' וטענת עשוי לסגור ולנעול, אינה אלא בדלת וכיסוי שהפתיחה והנעילה יחד מטביעים את צורת הכלי, אבל כאן החיבור הוא הכלי המשמש וההפסקה היא ביטול התשמיש ושבירת הכלי. ואם אדם יתפור בגד ע"מ לנתק את התפירות תיכף, ולחזור ולתפור ולנתק, לא יתבטל בשביל זה שם מלאכה". ובמכתב נוסף כתב: "היתר של עראי אינו במלאכה, כמו שהתופר ע"מ לקרוע את חוטי התפירה ולחזור ולתפור ולחזור ולקרוע לא מיקרי שימוש אלא עושה מלאכה. ולכן קנה של סיידים ומיטה של טרסיים – אסור לתקוע, דכיון דתקיעה צורתה מלאכה לא מהני מה שאינה לזמן מרובה". וכך נראה סובר המאמר מרדכי ח"ה פרק קי"ח סעי' א'
והנה, דעתו של החזו"א מתבארת יותר מתוך מכתבי תשובתו לשאלות הגרש"ז אויערבך זצ"ל וז"ל "וההעמדה על מתכונתה ע"י החיבור, שנעשה החוט המופסק גוף אחד עם מכונת החשמל חוששים בו משום בונה, א) משום הרכב הפרקים זה עם זה, ולא מהני כאן היתר רפוי, כיון דזרם החשמלי מחברם שהוא בבחינת תקע, ב) דתיקון החוט עצמו ממות לחיים הוי בונה."
נמצא שכוונת החזו"א היא שבחיבור עצמו כיון שהרכבה דרושה לשימוש זה אסור מדרבנן וכמו קנה של סיידים, ובשונה מקנה של סיידים ששם החיוב דרבנן כאן הוא מהתורה היות ששם הקנה ניתן להשתמש בו גם בלי החיבור המאריך משא"כ כאן שע"י החיבור נותר ממש כלי, ומה שזה מחובר לקרקע זה רק מעצים את חומר המלאכה של בונה שלא צריך תקע, ובמכתב לגרש"ז מוסיף החזו"א עניין מוות לחיים ונראה שכוונתו שכיוון שיש שימוש בחשמל הזה הוי תיקון אבל בתנאי שיווצר איזה חיבור, ובמכתב כיון שכל זמן שאינו מחובר אין הנאה לאדם וזה בשונה ממעבד שגם באפס יש הנאה לאדם ודומה לדלת.
והמעיין במה שכתב החזו"א במכתבו השלישי בעניין החשש של תיקון החוט ממוות לחיים וז"ל "ואמנם, יש עוד מקום לומר דגם חוט החשמל שנעשה ע”י כח הקבלה שלו, שבגמי אין בו כח זה, והברזל יש בו כח הקבלה, וכל זמן שאינו מחובר אין לאדם חפץ והנאה בכח האצור בו, וכשמחברו נעשה בידו של אדם כלי שימוש, ואין נפקותא אם הברזל פועל או קרקע עולם, שענין המלאכות הוא נידון לפי טבעת בני אדם בשימושן, והרי בחיבורו החוט בכשרון הטבעי, הועמד לשרותו של האדם, וחשיב תיקון מנא, וכח הקבלה הוא טבוע ותמידי, הוא עצם מעצמו ושמח בו ואינו מגרשו לעולם" עכ"ל
ועוד כתב החזו"א במכתבו השלישי וז"ל "ודוקא אם מכונת החשמל מסתובבת עכשו בלי בעל בחירה והוי סיבוב החשמל כטבע העולם כרוח מצויה, אבל אם האדם מסבב אין כאן בונה מצד החיבור, דמעשה בעל בחירה חשיב נולד, ועדיין אין החיבור פועל כלום, וכן אין להמסבב דין בונה על החיבור, שהרי לא חיבר”. עכ"ל. והנה החזו"א כתב שאין להמסבב דין בונה על אף שבפועל תיקן את המעגל ממות לחיים. כלומר כיון שאין כאן תקע אפי' לא ברפוי וא"כ זה לא שייך לבונה.
במכתבו להחזו"א העיר הגרש"ז אויערבך זצ"ל מאורי אש השלם עמ' תקכב וז"ל "תיקון מנא הוא דוקא כשהתיקון הוא בר קיימא ולא כשרגילים תיכף לחזור ולסתור אחר השימוש, וכידוע דבכה"ג שרגילים לסתור בשבת עצמה מותר גם לכתחילה." עכ"ל. והשיבו החזו"א וז"ל "טענת עשוי לסגור ולנעול, אינה אלא בדלת וכיסוי, שהפתיחה והנעילה יחד מטביעים את צורת הכלי, אבל כאן החיבור הוא הכלי המשמש, וההפסקה היא ביטול התשמיש ושבירת הכלי, ואם אדם יתפור בגד ע"מ לנתק את התפירות תיכף ולחזור ולתפור ולנתק, לא יתבטל בשביל זה שם מלאכה, וכאן ג"כ ההפסקה משמשת לחסוך תשלומי החשמל וכיו"ב, ואינו ענין לפתיחת דלת וכיסוי".
וממילא כאן בהעדר תנועה – המערכת מבצעת חיסכון בחשמל וכאשר יזוז היא תתחיל לפעול מיד – אמנם בעוד שבמעבד יש לומר שיעבור רק מצד נולד אבל מצד הדלקת השעון לכאורה יהיה בונה וכמבואר.
בשו"ת בית יצחק במפתחות יו"ד ח"ב סי' ל"א כתב בענין האיסורים שיש בדיבור בטלפון בשבת וז"ל "יש לאסור עוד משום דע"י סגירת זרם העלעקטרי (החשמל) נולד כח עלעקטרי (חשמל) וזה אסור בשבת, דכמו בסחופא כסא אשיראי אמרינן בביצה כ"ג ע"א דאסור משום דמוליד ריחא, ה"ה דאסור לעשות עלעקטרישע פערבינדונג (חיבור חשמלי) בשבת" עכ"ל
גם הגרש"ז זצ"ל מנחת שלמה קמא סי' ט' ענף ג' כתב לחלוק על סברת הבית יצחק מכמה טעמים:
א. אפשר שהאיסור מוליד הוא דווקא כשנולד דבר שהוא בר קיימא (ואע"ג שהריח בבגד הולך ונודף, היינו משום דחשיב כמתקלקל וכן הוא דרך יצירתו) ואם כן, מכשיר חשמלי אשר ההולדה היא רק לזמן מועט ותיכף לאחר גמר תשמישו מנתקים את הזרם או שהוא נותק מאליו לא נכנס לגדר של מוליד [על זה החזו"א חולק שהוא מגדיר הפסק החשמל כמקלקל].
ב. בעיקר הדבר, קשה מאד לחדש איסור מוליד כזה שלא נזכר כלל בבגמרא. וכן מצינו שמותר להוליד חום בשבת (באופן שאין איסור בישול) אע"ג שהגמרא קרי ליה בלישנא "דאולודי קא מוליד". וכן מצינו שאע"ג שאין מרסקין שלג וברד מפני שנראה כבורא דבר חדש, מותר לסחוט פירות העומדים לאכילה ולא אסור משום מוליד משקה מאוכל, וגם אומרים שאין צביעה באוכלין ומותר אע"ג שלעינינו נראה כדבר חדש טפי מסחופי כסא אשיראי.
אלא, הגרש"ז זצ"ל סיים שם וז"ל "אך מה אעשה שכבר הורה זקן והוא הגאון מוהר"י שמעלקיש ז"ל בשו"ת בית יצחק וכו' והדבר צריך הכרעה." עכ"ל. ועיין שם שהקל דווקא לדבר עם אדם הנושא מכשיר שמיעה, שהוא חשוב צורך גדול.
ומה שכתב באות ב' יש להקשות שהנה המשנ"ב סי' תקי"א ס"ק כ"ו כתב "ומ"מ אתרוג שהיה מונח מעיו"ט על הבגד ונטלו ממנו מותר להחזירו דאינו מריח יותר בשביל כך", משמע שאם היה מריח אף שהוא אותו ריח אסור.
עכ"פ גם לגרש"ז במעבד יש איסור דרבנן של מוליד וכ"ש כאשר תהייה השפעה לכך. ולכאורה גם לחחזו"א יהי אסור משום מוליד.
ב
אגירת נתונים
לגבי מכשיר שעיקר שמשו עבור הקלטות שזמן שימורן הוא ארעי כיון שמיד מעבירים את המידע שעליהם למקום אחר כתב במאורי אש ח"ב עמ' תשל"ה (תשובה משנת תשל"ב) "ומעתה בנידון דידן בסרט שמקליטים עליו, אשר אם היתה הקלטה היתה נשארת עליו הוה ליה קלקול גמור, וכל חשיבותו הוא מפני שיכולים למחוק ולחזור והלקליט הרי זה דומה לכותב על לוח שעומד תמיד למחיקה וכתיבה דכ"ש הוא שאין לחשבו כעושה כלי". א"כ הזיכרון פלאש הזה עומד להימחק בסוף כל תקופה וזהו שימשו וא"כ נדון בו משום כותב ולא משום בונה כיון שאין בכך עושה כלי אלא שימוש בכלי (כהגדרת הגרש"ז לעניין שימוש בחשמל).
וכתב עוד בתשובה לפרופ' אברהם ח"ד עמ' נ"ח לגבי חולה שעושים לו בדיקה של א.ק.ג. הבדיקה נמשכת 24 שעות ולאחר מכן מדפיסים את הנתונים או שמעבירים למחשב "כי אין הרישום על הטייפ נחשבת ככתיבה וגם אין איסור של בונה כי אין חשיבות על מה שנרשם על הטייפ רק באופן זמני ואינו הופך להיות כלי שמשתמש בו תדיר". כלומר כדי לראות את התוצאות הבדיקה אלא מטרת הזיכרון בו היא ארעית והינו מיועד לשימוש חוזר.
והוסיף באות ב' "אם אין הקלטה עומדת להתקיים ואחרי שבת יחזרו ויקליטו על הקיים מותר להשתמש בה עבור גם בעבור חולה שאין בו סכנה", [והסיף השמירת שבת שם אם המכשיר פועל או יופעל על ידי גוי]. כלומר נראה מדבריו שגם אם זה לא נשמר יש בזה איסור דרבנן של כותב כמו שכותב על גבי אדים וכדו' וראה לקמן מה שנכתוב בזה.
ובמאמרים ותשובות שם עמ' תשל"ט א' "כמו שהעושה תקליט של גרמפון חשיב בונה כך גם קלטת הואיל ונהפך לכלי שאפשר לחזור ולהשמיע אותו הדבר הרבה פעמים דחשיב נמי כעושה בדיבורו בשבת תקליט דחשיב כעושה כלי". כלומר שדבר שעושה כן תמיד חשיב כבונה.
ובשש"כ פס"ח סעי' ל' הערה קכ"ד כתב בשם הגרש"ז לגבי הקלטה בטייפרקורד בחול המועד "דאם אין בו צורך המועד ולא בגדר דבר האבד אסור להקליט ברשם קול דכיון שהטייפ לא משמש כלום ורק על ידי הדיבור הוא נהפך לכלי שמדבר או מנגן להנאתו של השומע לכן אית ביה משום בונה", כלומר שאם הקלטה היא נשארת לתמיד יש בכך משום בונה ועושה כלי.
והוסיף הגרש"ז בתקונים ומלאוים לשמירת שבת כהלכתה (משנת תשנ"ג הובא במאורי אש שם עמ' תשל"ח) "ואולם הזנת המחשב בנתונים הנרשמים על דיסקט אסורה בחול המועד אם אינה לצורך המועד או דבר האבד כיון שלפי דעת הגרש"ז אוירבך יש בה משום איסור בונה [והוסיף הגרש"ז] "אם הדברים חשובים וראויים להשתמש בהם הרבה זמן" כיון שהדיסקט רגיל אין לו כל ערך ורק אם רישום האותיות האלקטרוניות נבנה הדיסקט[הוסיף הגרש"ז] "שמתקיים תמיד" ". כלומר שאם זה מתקיים תמיד ודאי שיש בזה משום עושה כלי.
[אמנם אם הוא לא רוצה את המידע שהתקיים שם תמיד ומדי פעם מוחק משם יש לעיין למה נדמהו ואפשר שיש בזה משום עושה כלי כי כל הטעם של הגרש"ז זה כיון שזה שימושו והוי כמשתמש בכלי משא"כ הכא שיוצר את הכלי וברפט בזיכרונות ניידים גדולים].
אמנם לפי זה יצא שלחזו"א יש כאן בונה מהתורה שאף על פי שזה דרך השימוש עתה יוצר כלי ואח"כ סותרו כמבואר בדבריו, ואף שאפשר לטעון שכאן חלק מהשתמשות זה הריקון כדי שיוכל להטעין במידע שוב אבל אין זה בריקון שימוש אלא במילוי והוי כקנה של סיידין.
כותב
וראה בבית יצחק במפתחות לסי' ל"א שכתב שאדם שמקליט עצמו על גבי תקליט עובר איסור משום כותב וחלקו עליו וכתבו כיון שאין זה כתב שראוי להקיקרא על ידי אדם אלא רק בעזרת מכשיר יעודי לכך לא נחשב כותב. ולכאורה כאן זה יותר קל כיון ששם היה מתבצע חריטה ע"ג התקליט משא"כ הכא שכל השיינוי הם מגנטיים ואינם נראים לעין אפשר שגם לבית יצחק לא יהיה בזה משום כותב וכן העידו בשם הגר"צ פראנק ראה קרני אורה עמ' תתקכ"א הערה 81.
אמנם אם הכתיבה הנ"ל מופיעה על הצג מיד הוי ככתיבה הרואיה להשתמש ע"י בני אדם ואע"פ שמיד היא מתחלפת בנתון אחר יש לדון ככתיבה על האדים שאסורה מדרבנן ראה שו"ע סי' ש"מ סעי' ד' וכדלהלן:
כתב הגרש"ז במאמרים ותשובות עמ' תשל"ט שכתב לגבי כתיבה שמופיעה על המסך "ירי של אלקטרונים אין זה חשיב מן התורה לכתב" משמע שיש בכך איסור דרבנן.
וכן משמע שם תשמ"ג אות ב' שכתב "מותר להציג נתונים של חולה רק' שיש בו סכנה".
וכן לגבי שמוש בגלאי חום כתב בשמירת שבת כהלכתה פ"מ הערה ח' בשם הגרש"ז "אך בגלאי חום כזה שהאותיות לא ניכרות [ועל ידי ניתנת על מצח האדם ניכר המספר] נראה דאף שהנותן נייר ע"ג האש ופולט ממנו מה שנכתב ע"י חלב או מי לימון פטור וכמובאר בסי' שמ בפמ"ג משב"ז ס"ק ג' מכל מקום נראה דמדרבנן אסור לעשות כך אפי' עבור חולה שאין בו סכנה ואע"ג שהכתב נעלם תיכף ואינו מתקיים מכל מקום אפשר דגם בזה אסור, וגם יתכן בנידון דידן חשיב ככותב בתחילה בכל פעם על משום שהוא רגיש להיות בולט וניכר כשנעשה חם עכ"ד". כלומר שכתיבה הניכרת מיד אע"פ שמיד נמחקת אסורה מדרבנן.
וראה במאמרים ותשבות שם ששאל פרופ' אברהם את הגרש"ז מה הבדל בין כתיבה על גלאי חום לבין כתיבה על מסך וענה לו "זה שמניח את המודד על גוף האדם חשיב ככותב בידים כתב שאינו מתקיים הואיל ובמעשיו הוא עשה כתב שמתקיים מאליו זמן קצר ודומה למבשל בשבת על האש "רק התם דרכו בכך ולכן יש לדון בנידון דידן חשיב רק כגרמא) מה שאין כן כתב על גבי מסך זקוקים מתחיל ועד סוף אך ורק לירי האלקטרונים". גם אמר לו הגרש"ז אוריבך "שמכיון שלחולה שאין בו סכנה מותר לעבור איסור דרבנן רק בשינוי וכאן שאפשר על ידי מד חום רגיל אסור להשתמש בגלאי חום הנ"ל אך בבית חולים שמשתמשים בגלאי חום בלבד נראה דיהיה מותר". וביאר שם הגר"י נוירביט ":שבכתיבה על מסך כל רגע ורגע מתחדש הירי אלקטרונים משא"כ בכתיבה בגלאי חום שמחמת החום הם מתקיימות לזמן קצר".
כלומר יוצא שכתיבה על הצג אין איסור לפי גרש"ז כיון שלא מתקיים כלל וכל שניה ושניה מתחדש.
אמנם לגבי לעבור לפני מצלמת אבטחה ראה בשולחן שלמה סי' ש"מ אות י"ב שכתב "בית שמותקן בו וידאו בטיחון בכניסה לבית אשר דרכו ניתן לבדוק כל מי שנכנס לבית ותמונת הנבדק מופיע על המסך אם השאירו את המכשיר פועל מערב שבת וכו' מותר לעבור דרך שם". לכאורה דיבר היכא שאין הנתונים נשמרים והמצלמה משמת רק כמראה ובזה התיר לעבור דרך שם כיון שהוי פיסיק רישיה דלא ניחיה ליה וכלאחר יד. [וראה עוד בקרני אורה עמ' תתקמ"ג הביא ששאלו את הגרש"ז לגבי עשיית צורות על ידי צל משמש וענה שמותר וא"כ ה"ה לכאן אמנם ראה בחוט השני ח"א עמ' קנ"ח שדעתו לאסור הטלת צל ולפ"ז הכא יאסר].
וכתב הגרש"ז שם עמוד תשל"ז הובא ברבבות אפרים "נראה דאף הכותב במי מלין בשבת חייב אע"ג שהכתב נבלע מיד ולא ניכר כלל היינו משום דלרגע קט ניכר וכו' חשיב שפיר כיכול להתקיים דאפשר לעשותו ניכר ע"י מיא דנורא משא"כ בנידון דידן שגם בתחילתו אינו ניכר, ואע"ג דמסתבר שמדרבנן ודאי אסור מכל מקום בכה"ג נראה להקל בפסיק רישיה דלא ניחיה ליה דה אחשיב נמי כלאחר יד". כלומר א' סבירא ליה שגם אם לא נראה על הצג יש בזה משום כותב מדרבנן ואם רואים את זה על גבי מסך אע"פ שזה ירי אלקטרונים הוי איסורו דרבנן ואסור אף אם יעבור שם ויהיה כלאחר יד.
אמנם ראה במאור שבת פי"ד הערה ר"ו שהביא בשם השלמי ניסן עמ' של"ט סעי' ל"ג שגם היכא שהנתונים נשמרים ומוצגים על גבי מסך יהיה מותר ולא נחשב ככתיבה כלל. וזה לכאורה מסתדר עם מה שהביא פרופ' אברהם בשם הגרש"ז אמנם מתשובת הגרש"ז מוכח לא כן וכן משאר התשובות, ואף שלמי ניסן סייג שרק במקום חולי פיקוח נפש יש להקל בכתיבה במחשב.
ולכן למסקנא גם לדעת הגרש"ז היכא דנשמר ומוצג ע"ג מסך יש בזה איסור דרבנן של כותב.
כתב בשו"ת שבט הלוי חלק ו סימן לז [עיי"ש שנשאל לגבי כתיבה במחשב] "ולדידי בעניי לענין שבת לא זו דאסור אלא גם חיובא דאורייתא איכא, ושני ריעותות דאיכא כאן לכאורה היינו שאין מלאכתו מתקיימת, ושהוא רק דרך גרמא באמת אינה סבה לפוטרו מכותב דאורייתא בנ"ד, דמטעם אין מלאכתו מתקיימת כיון דמתקיים בשעתו ועושה פעולה הנצרכת בשלמותה דהיינו כתיבה המבוקשת זה כבר בגדר המתקיים, וכמו הכותב על בשרו בשבת ק"ד ע"ב דחייב וכלשון הרמב"ם כי"א משבת הט"ז דאע"פ שעובר לאחר זמן ה"ז ככתב שנמחק וה"נ נעשה פעולה חדשה למחקו מיד, אבל מעצם הכתיבה ה"ז מתקיים נקרא, ומה שצריך לו נעשה בשלמות וכה ראיתי להגאון רבי מנחם בספר תוצאות חיים סי' י"א – ג' כ' כדברינו לענין כותב על בשרו דחייב דמצד הכתיבה היא כתיבה גמורה, והמחיקה פעולה שנתחדשה אח"כ, וכ"ה ממש בענינינו". וכן כתב בשו"ת ישא יוסף ח"ד סי' פ"ב בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל, ס' חוט שני פ"כ סק"א,
דעת מרן הרב
כתב מרן הרב במאמר מרדכי שבת ח"ה פרק קי"ח סעי' נ"ג "מצלמת אבטחה השומרת נתונים, וה"ה מצלמת אבטחה שנדלקת כאשר מזהה תנועה – אסור להשאירה פועלת מערב שבת כדי שתצלם בשבת. ומכל מקום במקום צורך בטחוני – מותר להשאירה דולקת". וביאר מרן הרב בהערה ל"ט "כתוב בירושלמי (שבת פ"ז ה"ב): "הצר צורה – הראשון חייב משום כותב והשני חייב משום צובע". וביאר הפני משה: "הצר צורה – ודרך הוא שאחד מסמן הצורה באבר או באיזה דבר ואח"כ נותן בהסימן הצבע שהוא רוצה, הרי הראשון שעשה הסימן חייב משום כותב, והשני הוא שחייב משום צובע, דבצביעה זו אין הסימן של הראשון ניכר, ולפיכך לא שייך אצלו אלא משום כותב", ופסקו הרמב"ם (שבת פי"א הי"ז): "רושם תולדת כותב הוא, כיצד? הרושם רשמים וצורות בכותל ובששר וכיוצא בהן כדרך שהציירין רושמים – הרי זה חייב משום כותב". וראה בבה"ל (סי' ש"מ ד"ה במשקין) שכתב שמקורו של הרמב"ם הוא מירושלמי הנ"ל, וכתב עוד: "בעניננו איירי שעשה רק רושם של הצורה מתחלה כדי שידע ויבין הצובע עי"ז אח"כ מה לצבוע, ודומה לכותב שכותב אותיות שמורה האות על איזה דבר" [וראה עוד בבה"ל בד"ה מותר]. ואע"פ שהוא הולך בעלמא והמצלמה מצלמת ממילא, מכל מקום יש להחמיר להחשיבו כמעשה". וציין להערה כ"ד כ"ה ששם הביא ראיה מפותח את הדלת ויש נר מאורחי הדלת.
וכתב בסעי' נ"ד "רחוב שמותקנת בו מצלמה ששומרת נתונים, או מצלמה שנדלקת כאשר מזהה תנועה – יש להיזהר מלעבור שם בשבת אמנם במקום שאי אפשר להיזהר וכל האזור יש בו מצלמות כנ"ל – מותר לעבור שם בשבת", וביאר בהערה שם שמותר לעבור שם כיון שהוי פסיק רישיה דלא ניחיה ליה שדעת הערוך שמותר ודעת רוב הראשונים שיש בכך איסור דרבנן, וכן פסק השו"ע, מכל מקום יש לצרף את שיטת הערוך., ועוד כיון שלא מכוון כלל למלאכה זו וכתב מרן הרב שם בהערה ל"ו " שהנה כתב הרמב"ם (שבת פ"י הל' י"ז): "המפיס שחין בשבת כדי להרחיב פי המכה כדרך שהרופאין עושין שהן מתכוונין ברפואה להרחיב פי המכה – הרי זה חייב משום מכה בפטיש שזו היא מלאכת הרופא, ואם הפיסה להוציא ממנה הליחה שבה – הרי זה מותר", וביאר המגיד משנה בשם ספר הבתים: "יראה לי שאין זה מלאכה שאינה צריכה לגופה, כי מלאכה שאינה צריכה לגופה הוא עושה המלאכה בעצמה ובכונה, אבל דברים אלו אין כונתו למלאכה שכל כונתו הוא להוציא לחה ולהנצל כו' וכן נראה דעת הרמב"ם [לגבי רמשים המזיקים], עכ"ל". וכן כתב בפרק י"ב (ה"ב): "ומדברי רבינו שכתב שהכל תלוי בכונתו, נראה שכל שאינו מתכוין אין ראוי לומר בו פסיק רישיה ולא ימות הוא וליחייב, מפני שכשהוא מתכוין הוא עושה מלאכה וכשאינו מתכוין אין בו מלאכה כלל, שהרי אינו רוצה לעשות ממנו כלי".
"ועוד י"ל כיון דהוי מילתא דרבנן ואי אפשר להיזהר, לא גזרו בכהאי גוונא, כדאיתא בשו"ע (סי' ש"כ סעי' י"ג): "דורס שלג ברגליו ואינו חושש". כתב הט"ז (ס"ק י'): "נראה דאע"ג דא"א שלא יהיה נימוח והוי פסיק רישיה, מ"מ לא גזרו בזה, כיון דאי אפשר להזהר מזה בימות החורף, דכל הארץ היא כך מלאה כפור וגליד והמנעלים הם לחים ונימס השלג שם".
וכן כתב השו"ע (סי' ש"כ סעי' י"ד): "הר"מ מרוטנבורג מתיר להטיל מי רגלים בשלג, והרא"ש היה נזהר". וכתב הט"ז (ס"ק י"א): "ולפמ"ש בסמוך ודאי הוה הדריסה פסיק רישיה ואפי' הכי לא גזרו, הכי נמי בזה שא"א ליזהר כי כל הארץ מלאה שלג". וכתב המשנ"ב (ס"ק מ"א): "שע"י השתן ודאי נימוח, ולא דמי לסעיף ט' דשרי ליתן שלג לתוך הכוס אף על פי שנימוח, דהכא כיון דעביד מעשה גרע טפי, ועיין בט"ז שפסק להקל, וכן הא"ר כתב להקל, אם לא שאפשר בלא טורח טוב ליזהר".
ועוד כתב השו"ע (סי' שכ"ו סעי' ז'): "הרוחץ בנהר, צריך שינגב גופו יפה כשעולה מהנהר, מפני שלא ישארו המים עליו ויטלטלם ד' אמות בכרמלית, לפי שהעולה מן הרחיצה יש רבוי מים על גופו; אבל ההולך ברשות הרבים ומטר סוחף על ראשו ועל לבושו – לא הקפידו בו". וכתב הט"ז (ס"ק ב'): "בית יוסף נתן טעם, לפי שהם מועטים לא גזרו עליהם, ואין מספיק דעינינו רואות שיש יותר ריבוי מים מן המטר על לבושי אדם ממה שיש על גופו כשעולה מן הרחצה, אלא נראה הטעם דבזה א"א להמנע ממנו, שהאדם הולך ברשות הרבים ופתאום בא מטר עליו, לא גזרו ביה רבנן, ודומה לזה כתבתי בסי' ש"כ סי"ד בענין להשתין בשלג, ואפי' הרא"ש דכתב שם להיות נזהר, היינו שאפשר קצת להזהר, אבל כאן א"א כלל להזהר". וראה במשנ"ב ס"ק כ"ג. וכן ה"ה כאן שאין לו דרך אחרת והוי מילתא דרבנן, יש לומר דמקום שאי אפשר להיזהר לא העמידו חכמים גזירתם". עכ"ד א"כ מוכח שאי לאו הכי אסור וכאן הרי רוצה ברישום, ורוצה בשמירת מידע הנ"ל וא"כ יהיה אסור. אמנם לא ברירא לן אם אוסר מדין תורה או רק מדרבנן אמנם מהא שפוסק את דברי החזו"א אם לא בשעת הדחק ניתן לומר שאם הנתונים נשמרים אפי' שעתיד למוחקם הוי דאורייתא משום עושה כלי וכן יש משמעות בשו"ת קול אליהו, ואף בנותנים לשעה שעתיד להימחק מאליו יש לדון אם כיון שנמחק לאחר זמן מאליו הוי כשימוש כלי או אפש"ל שלדעת החזו"א הוי איסור תורה כיון שיש להם שימוש לשעתם והוי כקנה של סיידים אע"פ שנמחק מאליו וכן נראה וצ"ע אמנם נראה מכך שמרן הרב לא התיר רק בצירוף כל אלו הטעמים ס"ל שאף נתונים לזמן שעתידים להימחק הוי לדעת החזו"א בכלל איסור תורה.
והטעם להקל הכא כתב במנחת אשר סי' ל" שכיון שאין לו תועלת ברישומים המופעים בצג מצדד שלא יהיה בזה איסור, והוי כפסיק רישיה דלא ניחיה ליה באיסור דרבנן ולכן הקל אמנם נראה דלעת המג"א בסי' שי"ד יהיה אסור. ולכאורה למה הוא לא מוציא את הכרטיס אלא שרוצה ברישום רק שלא רוצה בהצגה על המסך, וקשה לומר דזה לבד יהיה לא ניחיה ליה, ועוד שכל מה שהצג עושה זה שיהיה קרי גם לבני אדם.
ג
ולכאורה ע"פ האמור בדעת הגרש"ז אוירבך כאשר יניח את המכשיר על אפו ויגרום כתיבה הוי מעשה בידיים ועכ"פ יש להחמיר אם לא במקום שאין דבר אחר שאחרת יש לדאוג למכשיר אחר.
וגם אם נתיר לו להניח את זה בשינוי או כלאחר יד מכל מקום כל הנשימות שעתיד לנשום וישנו במכשיר או כאשר יזוז על מיטתו האם נגדיר אותם כמעשה או כלאחר יד, והנה בדבר זה נחלקו פרופ' לב והרב הלפרין ונראה כדברי האומר (אין המקום כאן להאריך בזה) שכיון שכך דרך הפעלת המכשיר נחשב כמעשה בידיים, גם שאר הפעולות והוי כ"ש מתא טלפון שאסר הגרש"ז כי כאן בכל רגע ורגע שנושם מחדש את פעילות המכשיר וכותב בה.
עכ"פ לדעת הגרש"ז כשאין ברירה אחרת יהיה מותר גם בחולה שאין בו סכנה, ולדעת שאר הפוסקים יהיה אסור.
אמנם מה שיש לדון אם נחשיב אותו כחולה שיש בו סכנה א"כ מותר לעשות לו מלאכות דאורייתא ואם נדונו כחולה שאין בו סכנה יש להתיר לו רק מלאכות דרבנן ובשינוי אל"כ יש לו סכנת אבר שאז יש להקל גם בלי שיוני (כמבואר בשו"ע סי' שכ"ח סעי' י"ז, וראה במאמר מרדכי פרק ק"ה).
ד
והנה כתב השו"ע סי' שכ"ח סעי' ה' "מכה שאינה של חלל, נשאלין בבקי ובחולה; ואין מחללין עליו שבת, עד שיאמר אחד מהם שהוא צריך לחילול, או שיעשה אצל אחד מהם סכנת נפשות. (וע"ל סימן תרי"ח)".
כתב המשנ"ב סי' שכ"ח ס"ק י"ז "סכנת נפשות – צ"ל ספק סכנת נפשות ור"ל דאפילו אומרים רק שמא יכבד עליו החולי ויסתכן נמי שרי וזהו שסיים הרמ"א וע"ל סימן תרי"ח דכן מבואר שם לענין אכילת יוה"כ וה"ה כאן".
ע"כ כתב הרב זלברשטיין בתשובה (הובא בהיכלא תשע"ד) להרב רובין "לגבי השאלה בדבר מכשיר דום נשימה לענ"ד זה ספק פיקוח נפש וצריך להפעיל בשינוי ואם אפשר לשאול את הרופא שמטפל בחולה ואם יגיד שצריך להפעילו כדרכו יפעיל כדרכו", וחזר ושאל הרב רובין הרי יש כאלו שעתה זה לא בשבילם פיקוח נפש וכתב הרב זלברשטיין "אם מדובר באופן שקיים חשש לפיקוח נפש אפילו אם הוא עתידי יש להתיר את השימוש במכשיר ומסתמא אחד שאינו מסוגל לנשום בכוחות עצמו מוגדר כקצת סכנה".
כלומר שלמד כיוון שיש סכנה עתידית ועכ"פ לכל אחד יש ספק א"כ עתה בערב שבת יש לדונו כחולה שיש בו סכנה (אמנם מראש כדאי להתייעץ עם רופא כי יכול להיות לגביו הפעם אחת שיחסיר בשבת לא תשנה)
ומכל מקום גם בחולה שיש בו סכנה לא התירו מלאכות דאורייתא אם אפשר לעשותן בשינוי שכתב מרן הרב שם פק"ו הערה י' "ראה ברמב"ם (הלכות שבת פ"ב הי"א), ז"ל: "היולדת כשכורעת לילד הרי היא בסכנת נפשות ומחללין עליה את השבת, קוראין לה חכמה ממקום למקום וחותכים את הטבור וקושרין אותו, ואם היתה צריכה לנר בשעה שהיא צועקת בחבליה – מדליקין לה את הנר, ואפילו היתה סומה, מפני שדעתה מתיישבת עליה בנר ואף על פי שאינה רואה. ואם היתה צריכה לשמן וכיוצא בו – מביאין לה. וכל שאפשר לשנות – משנין בשעת הבאה, כגון שתביא לה חברתה כלי תלוי בשערה, ואם אי אפשר – מביאה כדרכה".
וכתב המגיד משנה (שם): "כתב הרמב"ן ז"ל ושמעינן מינה דכל צרכי חולה אף על פי שיש בו חולי סכנה היכא דאפשר למעבד לה למלאכה בשנוי שלא יתחלל בה שבת – משנין ואין מחללין, והוא שלא יתאחר צרכו של חולה כלל בשנוי זה, ותנן נמי גבי מילה (שם דף קל"ג): ונותנים עליה אספלנית וכמון. לא שחק מערב שבת – לועס בשיניו ונותן, לא טרף יין ושמן – נותן זה בעצמו וכו'. וש"מ אף על פי שסכנה היא לו – אין מחללין את השבת לעבור על דברי תורה אלא עושין המלאכות בשינוי בדבר שהוא משום שבות, ובלבד שיעשה כל צרכו של חולה בזריזות, עכ"ל. ומלשון רבינו ז"ל נראה שאין חולה שיש בו סכנה בכלל השנוי אלא החיה, וזהו שכתב: הרי היא בסכנת נפשות ולא הזכיר השינוי בחולי שיש בו סכנה, וכתב למעלה כללו של דבר שבת לגבי חולה שיש בו סכנה הרי הוא כחול לכל הדברים וכו'. והטעם בזה נראה מפני שכאב היולדת וחבליה הם כדבר טבעי לה ואין אחת מאלף מתה מחמת לידה, ולפיכך החמירו לשנות במקום שאפשר ולא החמירו בחולה". והביאו הב"י (סי' שכ"ח), וע"ע במקראי קודש להרב אבולעפיא (הלכות שבת פרק ב' הלכה י"א), שחלק על הרב המגיד וכתב שאין הכרח שחולק הרמב"ם על הרמב"ן.
וראה בשו"ת רב פעלים (ח"א או"ח סי' כ'), ז"ל: "נמצינו למידין בתולש בפיו לדעת כמה רבוותא חייב מן התורה, ויש דס"ל דאין בו איסור תורה, על כן אם תולש לצורך חולה שיש בו סכנה ודאי מורין לו לתלוש בפיו היכא דאפשר". וכ"כ בבן איש חי (שנה שניה פרשת תצוה סעי' ט"ו), ז"ל: "התולש בפיו בשבת, לדעת רש"י ז"ל יש בזה איסור תורה, וכן נראה דעת הרמב"ם ז"ל, מיהו בתוספתא כתוב דאין בזה איסור תורה אלא איסור דרבנן, ועל זה סמכו קצת מן האחרונים, וכאשר כתבתי בזה בסה"ק רב פעלים והעליתי שם בחולה שיש בו סכנה שהוצרכו לתלוש מן המחובר, אם יכולים לתלוש בפה – יתלשו בפה", וכ"כ כה"ח (ס"ק צ"ה).
וראה עוד בשו"ת בית יהודה (סי' נ"ט). וע"ע בכה"ח (ס"ק פ"ה), ז"ל: "נפקא מינה גם למקום אחר, דכיון דרוב הפוסקים סבירא להו דשבת דחויה היא אצל פיקוח נפש ולא הותרה, אם אפשר לעשות לו בהיתר בלא חילול שבת עושין בהיתר אם לא יש איחור, וכן אפילו אם יש איחור אם יעשו בהיתר אם אין החולה נחפז כל כך במהרה יעשו בהיתר וכמו שכתבנו לעיל אות ס"ט יעו"ש".
וראה מה שכתב (שם ס"ק ס"ט), ז"ל: "ואף על פי שבודאי לא ימות היום, שהרי אמדוהו שיתקיים שמונה ימים, מכל מקום יש לחוש שמא ימות לאחר השמונה ימים אם לא יתחילו לעשות לו הרפואה מיד, אבל במקום שאפשר לעשות לו הרפואה מיד בלי חילול שבת, אלא שיצטרכו לשהות שעה מועטת – לא יחללו כדי לעשותה תיכף ומיד בלי שום שיהוי כלל אם הוא בענין שאין חשש סכנה כלל בשיהוי מועט כזה, לפי שהשבת דחויה היא אצל פיקוח נפש ולא הותרה לגמרי, וכל שאפשר להצילו בלא חילול שבת אינה נדחית בשבילו. רבינו זלמן אות י"ג". וע"ע במשנ"ב (סי' של"א ס"ק כ"ד) ושעה"צ (שם ס"ק י"ח) שנחלקו בזה הפוסקים אם צריך לשנות לצורך חולה שיש בו סכנה, והעלה מרן הרב בפק"ו סעי' י"א שבעינן שינוי גם בחולה שיש בו סכנה (אם לא יגרם עיכוב), וא"כ ה"ה הכא. שברור שיש לקחת את המכשיר עם הכשר שאין לו את הבעיות הנ"ל אמנם אם אין לו מכשיר אחר אם יש לו סכנה או חשש סכנה אף שהיא עתידית מותר אף באיסור דאורייתא ועכ"פ את הנחה יעשה בשינוי כדי למעט במלאכות כמה שאפשר.
העולה
ע"פ הוראת מורינו הגאון הרב יוסף אליהו
לכתחילה יש להשתמש במכשיר שיש עליו אישור כגון לעמי 2000.
אמנם אדם שאין לו יתייעץ עם הרופא, ואם אומר שהוא מוכרח לכך אפי' מחמת חשש פיקוח נפש עתידי, יכול להשתמש גם ברגיל, כמובן שלכתחילה יש למעט במלאכות ולכן ידאג שיפעל ע"י שעון שבת וכאשר יניחו יניח בשינוי.
כמו כן אדם שלא הספיק להתייעץ עם רופא מדין ספק פיקוח נפש אף אם נגיד שהוא ספק עתידי יכול להשים את המסיכה הנ"ל רק שיניחה בשינוי.