שאלה
מה הדין אדם נמצא בחוץ בשבת והקור גדול, ואין אינו יהודי לבקש ממנו להקיש את קוד הפתח שיוכל להיכנס. האם מותר לו לעשות המלאכה בשינוי, שזה דרבנן בשינוי לצורך חולי(מחמת הקור ) שיוכל להיכנס הבייתה ולא להישאר בחוץ?
תשובה
קודן רגיל – יש לדאוג לבטלו מערב שבת, לא ביטל יש לחכות לגוי שיפתח לאו ולא יאמר לו כלום. – אין גוי, אדם בריא היכא שקור גדול מאוד יכול לומר לגוי לפתוח לו, ולאדם חולה או זקן או קטן גם בקור גדול – יכול לומר לגוי לפתוח לו.
קודן חשמלי – יש לדאוג לבטלו מערב שבת, לא ביטל יש לחכות לגוי שיפתח לאו ולא יאמר לו כלום. – אין גוי, אדם בריא היכא שקור גדול מאוד יכול לומר לגוי לפתוח לו, ולאדם חולה או זקן או קטן גם בקור גדול – יכול לומר לגוי לפתוח לו.
בשני המקרים היכא שאין גוי – יאמר לקטן אין קטן – אם הקור גדול מאוד – כך שיש חשש שיחלה יעשה את הקוד בשינוי.
מקורות
כתב הבא"ח (ש"ש פרשת ויקהל סעי' ד'): "וגם צריך להזהיר פה עירנו במנעול של עץ שקורים בערבית 'ג'לק', שהמפתח דרכו להיות ראשו מנוקב, ומכניסים בנקבים שלוש או ארבע עצים קטנים שעל ידם נפתח המנעול. ואם נפלו אלו העצים מן הנקבים – אסור להחזירם, באלו מקפידים שיהיו מהודקים, דאם לאו, אינו יכול לפתוח המנעול. וכן צריך להזהירם בכל כיוצא בזה".
היינו, בזמנם היה מפתח עשוי מצינור ובו מספר חורים, כאשר בכל חור היו מכניסים מסמר או עץ קטן בגודל שונה, וכיום ישנם בתים שיש להם קוד סודי לפתיחת הדלת על ידי צירוף אותיות או מספרים. ואם הקוד מופעל בדרך חשמלית – ודאי שאסור. אך גם אם הקוד מופעל באופן ידני – אסור, כי על ידי התקיעות שתוקע יוצר חיבור שעל ידו הדלת נפתחת. וזה שונה מפתיחת דלת רגילה שאע"פ שבפתיחתו מכניס את הלשונית לתוך חריץ שבמשקוף הדלת, כיון שבכהאי גונא אין יוצר דבר חדש, אלא מכניס או מוציא את הלשונית שיש בתוך המנעול. אבל בפתיחת מנגון מכני ע"י לחיצה על הלחצנים יוצר מצב חדש בתוך המנעול ויש בכך יצירת כלי, ועוד שהלחיצה תוקעת את הברזלים בתוך החריצים, ובמנעול המחובר לדלת חמור הדבר יותר, כיון דהוי מחובר לקרקע.
ב
כתב החזו"א (סי' נ' אות ט'): "והא דכתבו הט"ז והמג"א (סי' שי"ג) דמותר לתקוע את כיסוי הכלי כיון שעומד לסגור ולפתוח, היינו דוקא בכיסוי, שאין סתימת הכלי בנין אלא שימוש, דכלי סתום לעולם אינו כלי. וכל ענין הכלי הוא להיות פתוח ולשמש בו, ולכסותו שלא בשעת שימוש. אבל הרכבה הדרושה לשימוש כמו קנה סיידים ומיטה של טרסיים וזרם החשמל, אף תיקון לשעה חשיב בונה". עוד כתב החזו"א במכתב (ומובא בהשמטות סי' קנ"ו – מכתב לסימן שי"ג): "טענת עשוי לסגור ולנעול, אינה אלא בדלת וכיסוי שהפתיחה והנעילה יחד מטביעים את צורת הכלי, אבל כאן החיבור הוא הכלי המשמש וההפסקה היא ביטול התשמיש ושבירת הכלי. ואם אדם יתפור בגד ע"מ לנתק את התפירות תיכף, ולחזור ולתפור ולנתק, לא יתבטל בשביל זה שם מלאכה". ובמכתב נוסף כתב: "היתר של עראי אינו במלאכה כמו שהתופר ע"מ לקרוע את חוטי התפירה ולחזור ולתפור ולחזור ולקרוע לא מיקרי שימוש אלא עושה מלאכה. ולכן קנה של סיידים ומיטה של טרסיים – אסור לתקוע, דכיון דתקיעה צורתה מלאכה לא מהני מה שאינה לזמן מרובה".
וע"כ כתב מרן הרב במאמר מרדכי שבת ח"ד פפ"ד סעי' ט' "דלת בעלת מנגנון נעילה בטיחותי מכני, שנפתח על ידי תחיבת לחצנים על פי קוד סודי – אסור לפתחה בשבת משום תוקע, כיון שלחיצה על הלחצנים יוצרת את החיבור שמאפשר פתיחת הדלת".
וכתב בסעי' י' "מותר לומר לגוי לפתוח דלת עם קוד סודי בפתח בית כנסת בחו"ל במקום שיש סכנה מגויים או ממחבלים, כיון שאמירה לגוי שבות, וניתן להקל בכך במקום מצווה, ובפרט שהמשרתים הגויים מכירים את באי בית הכנסת ופותחים על דעת עצמם". והנה מרישא משמע שדווקא במקום סכנה יש להקל כלומר שפתיחה של דלת עם קוד זה איסור דאורייתא של בונה, וא"כ מה שהקל בסוף דבריו היינו במקום מצווה דרבים שיתבטלו ידי מצוות בית הכנסת, וראה בפרק ק"כ סעי' י"ג י"ד, שכן כתב שם להקל היכא שיתבטלו רבים מתפילה.
וא"כ יוצא שיש איסור לומר לגוי כיון דהוי אסיור תורה והנה זה ברור שאם פותח עבור עצמו שיכול להיכנס איתו כמבואר בסי' רע"ו סעי' א'. אמנם לדעת הגרש"ז בחשמל אם כן אין כאן בונה אלא השתמשות וממילא מותר לפתוח אותו בשבת גם שלא על ידי גוי.
קור גדול
אמנם אם הקור גדול יש להקל כמו שכתב הבית יוסף (סימן רע"ו): "כתוב בהגהות מרדכי פרק קמא (סי' תנב) בשם רבינו שמחה על המדורות שהשפחות עושות בבית אדוניהם, שאם ראה ישראל ושתק, אדעתיה עביד, כיון שהעצים שלו, וכל הני דפרק כל כתבי דאמרינן בשביל גוי – מותר, היינו שהגוי עושה מלאכה בשלו, אבל בשל ישראל אפילו בבית גוי – אסור, ואחר כך הביא תשובת רבינו ישראל שמתיר להתחמם כנגד מדורת הגוי הנעשה בשביל ישראל, כי ראה אביו ורבינו משולם שהיו פרושים שמתחממים וכן גדולי עולם, וטעמא משום דהכל חולים אצל הקור, ואם אינם חולים לפחות הם מצטערים, ואמרינן (כתובות ס' ע"א): גונח – יונק חלב בשבת, ואף על גב דמפרק כלאחר יד הוא, לא גזרו ביה רבנן. ולולי יתמהו עלי הייתי מתיר אפילו האמירה בפירוש, כל שכן אם הגוי עצמו עושה בשביל ישראל שישראל מתחמם כנגדו, והביא עוד ראיות לדבריו: ובהגהות מיימון פ"ו (אות ה) כתוב על מה שהתירו סמ"ג (ל"ת סה, כ ריש ע"ג) והתרומה (סי' רנב) לישראל ליהנות מאש שעשה גוי בעבור תינוק לחממו או לתקן לו מאכל או בשביל חולה שאין בו סכנה, שנאמר מכאן דבתי החורף שהוחמו בשביל קטנים או בשביל העבדים והשפחות שאינם רוצים לישב בקור, שמותרים הגדולים ליכנס וליהנות ממנו, ואפילו להחם בשביל הגדולים התיר ה"ר יום טוב לומר לגוי לעשות מדורה בשבת, כי הכל חולים אצל קור".
ובשו"ע (סי' רע"ו סעי' ה') כתב, ז"ל: "בארצות קרות – מותר לאינו יהודי לעשות מדורה בשביל הקטנים ומותרין הגדולים להתחמם בו, ואפי' בשביל הגדולים – מותר אם הקור גדול, שהכל חולים אצל הקור, ולא כאותם שנוהגים היתר אע"פ שאין הקור גדול ביום ההוא".
וכתב כה"ח (שם ס"ק נ'): "ולומר לעכו"ם בפירוש שיסיק, כל שהקור גדול – יש להתיר באפשר אשל אברהם סעי' ט"ו". ובמשנ"ב (סי' רע"ו ס"ק מ') כתב, ז"ל: "מותר – ר"ל אפילו לומר בפירוש בשבת להסיק", וכן נמצא עתה בגרסאות החדשות בשו"ע: "מותר לומר לגוי".
ובערוך השולחן (יו"ד סי' קט"ז סכ"ג) כתב: "ויש לאדם ליזהר מקור ומחום, כדאמרינן בכמה מקומות: הכל בידי שמים חוץ מצינים ופחים, וכל דבר שיש בזה סכנה לאחרים – מצות עשה להסיר הסכנה כמו מעקה סביב בור וגג וכיוצא בזה, כמ"ש בחו"מ סי' תכ"ז, והחיוב הוא דאורייתא ע"ש"
וא"כ אם הקור גדול מאוד מותר לומר לגוי גם לצורך גדולים, ובקור גדול מותר לצורך קטנים או זקנים ותשושי כח.
קודן חשמלי
בעת עשיית קוד או סגירתו נוצר כאן פתיחה או סגירת מעגל
וכתב החזו"א (סי' נ' אות ט'): "ובפתיחת החשמל שמכניסים הזרם בהחוטין חשיב לעולם כתקע, דאף אם תמצי לומר דקנה של סיידים אף בתקע אינו אלא מדרבנן, היינו דווקא בהרכבה של ב' גשמים שאפשר לחושבן כשניים משתתפים בפעולה אחת, אין התקיעה מכרעתן לגשם אחד כל שפירוקן נחוץ לטיח הנמוך, אבל תיקון צורה לגשם ונעשה על ידי זה שימוש, ודאי חשיב בונה, ואף אם השימוש הוא לשעות מיוחדות ואחר כך פוסקו דהפסיקה היא מכאן ולהבא והצורה הראשונה אינה בת פירוד מן הגשם וכו' והא דכתבו הט"ז והמג"א (סי' שי"ג) דמותר לתקוע את כיסוי הכלי כיון שעומד לסגור ולפתוח, היינו דוקא בכיסוי, שאין סתימת הכלי בנין אלא שימוש, דכלי סתום לעולם אינו כלי. וכל ענין הכלי הוא להיות פתוח ולשמש בו, ולכסותו שלא בשעת שימוש. אבל הרכבה הדרושה לשימוש כמו קנה סיידים ומיטה של טרסיים וזרם החשמל, אף תיקון לשעה חשיב בונה". עוד כתב החזו"א במכתב (ומובא בהשמטות סי' קנ"ו – מכתב לסימן שי"ג): "יסוד הדברים שיקול הדעת, ויש חילוק בין פועל הצורה ע"י פעולה בלתי ממשית כמו מחמם ברזל באש ובין מחבר ב' פרקים ועל ידי זה נעשה כלי, ואנו נכנסים לדיון של רפוי ותקוע שאמרו רז"ל, ובזה אין אנו בטוחים למקרי רפוי בזמן שהרכבה שאנו עושים יש בה ב' תופעות: א. חיבור נפרדים לגוף אחד. ב. הבאת מעבר לזרם חשמל. ואחרי שחיבור הפרקים הוא בונה בתקיעה יש כאן בחיבור חוט החשמל בונה, וטענת רפוי אינה מושיעה כאן משום יצירת הזרם שהוא ענין תקוע וקיים וביחד מיקרי בונה וכו' וטענת עשוי לסגור ולנעול, אינה אלא בדלת וכיסוי שהפתיחה והנעילה יחד מטביעים את צורת הכלי, אבל כאן החיבור הוא הכלי המשמש וההפסקה היא ביטול התשמיש ושבירת הכלי. ואם אדם יתפור בגד ע"מ לנתק את התפירות תיכף, ולחזור ולתפור ולנתק, לא יתבטל בשביל זה שם מלאכה". ובמכתב נוסף כתב: "היתר של עראי אינו במלאכה, כמו שהתופר ע"מ לקרוע את חוטי התפירה ולחזור ולתפור ולחזור ולקרוע לא מיקרי שימוש אלא עושה מלאכה. ולכן קנה של סיידים ומיטה של טרסיים – אסור לתקוע, דכיון דתקיעה צורתה מלאכה לא מהני מה שאינה לזמן מרובה". וכך נראה סובר המאמר מרדכי ח"ה פרק קי"ח סעי' א'
והנה, דעתו של החזו"א מתבארת יותר מתוך מכתבי תשובתו לשאלות הגרש"ז אויערבך זצ"ל וז"ל "וההעמדה על מתכונתה ע"י החיבור, שנעשה החוט המופסק גוף אחד עם מכונת החשמל חוששים בו משום בונה, א) משום הרכב הפרקים זה עם זה, ולא מהני כאן היתר רפוי, כיון דזרם החשמלי מחברם שהוא בבחינת תקע, ב) דתיקון החוט עצמו ממות לחיים הוי בונה."
נמצא שכוונת החזו"א היא שבחיבור עצמו כיון שהרכבה דרושה לשימוש זה אסור מדרבנן וכמו קנה של סיידים, ובשונה מקנה של סיידים ששם החיוב דרבנן כאן הוא מהתורה היות ששם הקנה ניתן להשתמש בו גם בלי החיבור המאריך משא"כ כאן שע"י החיבור נותר ממש כלי, ומה שזה מחובר לקרקע זה רק מעצים את חומר המלאכה של בונה שלא צריך תקע, ובמכתב לגרש"ז מוסיף החזו"א עניין מוות לחיים ונראה שכוונתו שכיוון שיש שימוש בחשמל הזה הוי תיקון אבל בתנאי שיווצר איזה חיבור, ובמכתב כיון שכל זמן שאינו מחובר אין הנאה לאדם וזה בשונה ממעבד שגם באפס יש הנאה לאדם ודומה לדלת.
והמעיין במה שכתב החזו"א במכתבו השלישי בעניין החשש של תיקון החוט ממוות לחיים וז"ל "ואמנם, יש עוד מקום לומר דגם חוט החשמל שנעשה ע”י כח הקבלה שלו, שבגמי אין בו כח זה, והברזל יש בו כח הקבלה, וכל זמן שאינו מחובר אין לאדם חפץ והנאה בכח האצור בו, וכשמחברו נעשה בידו של אדם כלי שימוש, ואין נפקותא אם הברזל פועל או קרקע עולם, שענין המלאכות הוא נידון לפי טבעת בני אדם בשימושן, והרי בחיבורו החוט בכשרון הטבעי, הועמד לשרותו של האדם, וחשיב תיקון מנא, וכח הקבלה הוא טבוע ותמידי, הוא עצם מעצמו ושמח בו ואינו מגרשו לעולם" עכ"ל
ועוד כתב החזו"א במכתבו השלישי וז"ל "ודוקא אם מכונת החשמל מסתובבת עכשו בלי בעל בחירה והוי סיבוב החשמל כטבע העולם כרוח מצויה, אבל אם האדם מסבב אין כאן בונה מצד החיבור, דמעשה בעל בחירה חשיב נולד, ועדיין אין החיבור פועל כלום, וכן אין להמסבב דין בונה על החיבור, שהרי לא חיבר”. עכ"ל. והנה החזו"א כתב שאין להמסבב דין בונה על אף שבפועל תיקן את המעגל ממות לחיים. כלומר כיון שאין כאן תקע אפי' לא ברפוי וא"כ זה לא שייך לבונה.
במכתבו להחזו"א העיר הגרש"ז אויערבך זצ"ל מאורי אש השלם עמ' תקכב וז"ל "תיקון מנא הוא דוקא כשהתיקון הוא בר קיימא ולא כשרגילים תיכף לחזור ולסתור אחר השימוש, וכידוע דבכה"ג שרגילים לסתור בשבת עצמה מותר גם לכתחילה." עכ"ל. והשיבו החזו"א וז"ל "טענת עשוי לסגור ולנעול, אינה אלא בדלת וכיסוי, שהפתיחה והנעילה יחד מטביעים את צורת הכלי, אבל כאן החיבור הוא הכלי המשמש, וההפסקה היא ביטול התשמיש ושבירת הכלי, ואם אדם יתפור בגד ע"מ לנתק את התפירות תיכף ולחזור ולתפור ולנתק, לא יתבטל בשביל זה שם מלאכה, וכאן ג"כ ההפסקה משמשת לחסוך תשלומי החשמל וכיו"ב, ואינו ענין לפתיחת דלת וכיסוי".
וממילא כאן בהעדר תנועה – המערכת מבצעת חיסכון בחשמל וכאשר יזוז היא תתחיל לפעול מיד – אמנם בעוד שבמעבד יש לומר שיעבור רק מצד נולד אבל מצד הדלקת השעון לכאורה יהיה בונה וכמבואר.
בשו"ת בית יצחק במפתחות יו"ד ח"ב סי' ל"א כתב בענין האיסורים שיש בדיבור בטלפון בשבת וז"ל "יש לאסור עוד משום דע"י סגירת זרם העלעקטרי (החשמל) נולד כח עלעקטרי (חשמל) וזה אסור בשבת, דכמו בסחופא כסא אשיראי אמרינן בביצה כ"ג ע"א דאסור משום דמוליד ריחא, ה"ה דאסור לעשות עלעקטרישע פערבינדונג (חיבור חשמלי) בשבת" עכ"ל
הגרש"ז זצ"ל מנחת שלמה קמא סי' ט' ענף ג' כתב לחלוק על סברת הבית יצחק מכמה טעמים,
א. אפשר שהאיסור מוליד הוא דווקא כשנולד דבר שהוא בר קיימא (ואע"ג שהריח בבגד הולך ונודף, היינו משום דחשיב כמתקלקל וכן הוא דרך יצירתו) ואם כן, מכשיר חשמלי אשר ההולדה היא רק לזמן מועט ותיכף לאחר גמר תשמישו מנתקים את הזרם או שהוא נותק מאליו לא נכנס לגדר של מוליד [על זה החזו"א חולק שהוא מגדיר הפסק החשמל כמקלקל].
ב. בעיקר הדבר, קשה מאד לחדש איסור מוליד כזה שלא נזכר כלל בבגמרא. וכן מצינו שמותר להוליד חום בשבת (באופן שאין איסור בישול) אע"ג שהגמרא קרי ליה בלישנא "דאולודי קא מוליד". וכן מצינו שאע"ג שאין מרסקין שלג וברד מפני שנראה כבורא דבר חדש, מותר לסחוט פירות העומדים לאכילה ולא אסור משום מוליד משקה מאוכל, וגם אומרים שאין צביעה באוכלין ומותר אע"ג שלעינינו נראה כדבר חדש טפי מסחופי כסא אשיראי.
אלא, הגרש"ז זצ"ל סיים שם וז"ל "אך מה אעשה שכבר הורה זקן והוא הגאון מוהר"י שמעלקיש ז"ל בשו"ת בית יצחק וכו' והדבר צריך הכרעה." עכ"ל. ועיין שם שהקל דווקא לדבר עם אדם הנושא מכשיר שמיעה, שהוא חשוב צורך גדול.
ומה שכתב באות ב' יש להקשות שהנה המשנ"ב סי' תקי"א ס"ק כ"ו כתב "ומ"מ אתרוג שהיה מונח מעיו"ט על הבגד ונטלו ממנו מותר להחזירו דאינו מריח יותר בשביל כך", משמע שאם היה מריח אף שהוא אותו ריח אסור.
עכ"פ גם לגרש"ז במעבד יש איסור דרבנן של מוליד וכ"ש כאשר תהייה השפעה לכך. ולכאורה גם לחחזו"א יהי אסור משום מוליד. ומכל מקום סיים אבל מה אעשה שכבר הורה זקן.
דעת הגרי"ש אלישיב
בקובץ תשובות ח"ב סי' י"ט הביא את דעת החזו"א שאיסור בחשמל הוא משום בונה ולא חלק עליו וכתב בישא יוסף ח"ב פ"ה כתב שהגרי"ש סובר שאיסור בחשמל הוא משום מוליד, וכתב שם שלדעתו הגרי"ש חשש לדעת החזו"א.
וכתב שם בח"ג סי' ע"ח שאע"פ שאסר משום מוליד אסר גם לשנות זרם שבמעלית בתחילה אסר לרדת בה ואח"כ לעלות והיינו משום שינוי זרם ומכל מקום לענין כניסה לשרותים שמותקנת בו ונטה ולדעת מומחים עם כניסה לחדר יש שינוי בזרם התיר להיכנס וכן במקום עם מזגן או לעמוד כנגד מאורר וביאר שם החילוק כיון שאיסור הוא משום מוליד כשיש שינוי זרם משמעותי או שינוי באיכות הפעולה אז דמי לתוספת ריח ממין אחר, אבל אם השינוי אינו משעותי ואינו ניכר לעין הוי כתוספת ריח מאותו מין שמותר.
ונראה דס"ל כיון שיש שינוי דמינכר א"כ הוי כמוליד ריח אחר ולכן אסור.
דעת הגר"מ אליהו
וכתב מאמר מרדכי שבת ח"ה פרק קי"ח הערה 3 "למעשה העיקר נראה כדברי החזו"א וכן יש לנהוג, ומכל מקום במקום צורך בהצטרף עוד צדדים, יש לדון בדבר כמו שיתבאר לקמן". והנה לגבי רמקול חשש לבית יצחק ששינוי זרם אסור משום מוליד ראה בהערה 31 ולגבי מכשיר שמיעה כתב שמשום מוליד ראה במנחת שלמה (ח"א סי' ט'), ויש לסמוך עליו במקרה הנ"ל.
דעת המנחת יצחק
בשו"ת מנח"י ח"א סי' ל"ז ובסי' ק"ז ח"ג סי' כ' כתב שיש במיקרופן משום הבערה משום ניצוצות, ואיך שנראה מדבריו לא הכיר איך עובד כמבואר בח"ב סי' ל"ז. אמנם בח"ג סי' כ"ג כתב להתיר לפתוח מאוורר ע"י גוי משום שבות דשבות כלומר שלמד שהדלקת חשמל היא מדרבנן וכתב ל בח"ז סימן כא שאפי' תוספת זרם אסורה מדרבנן וז"ל "יש משום איסור מוליד בהוספת זרם העלעקטרי, כמבואר בתשו' בי"צ (יו"ד ח"ב סי' ל"א במפתחות) אמנם בח"ח סי' כ"ו נראה שנסתפק בדבר וחשש לחזו"א אל"כ נצטרפו עוד ספיקות שהעלה להקל.
דעת השבט הלוי
כתב בשו"ת שבט הלוי ח"ח סי' מ"ז שנשאל אם יש להקל לומר לגוי לפתוח דלת חשמלית דאם החשמל הוא איסור דרבנן הוי שבות דשבות במקום מצווה כגון עונג שבת או תפילה וכתב דיש לחוש למחמירים שאיסור פתיחת או סגירת מעגל הוא מהתורה (כנראה החזו"א) , וכן כתב בח"ט סי' קס"ג.
דעת האור לציון
כתב האור לציון ח"ב פמ"א הערה א' שאיסור בחשמל הוא משום בונה כחזו"א ומכל מקום בהערה ג' סייג את דבריו וז"ל "מ"מ נראה שכאן יש להתיר, שאף שהבאנו שם (הערה א) את דעת החזו"א שבהפעלת זרם חשמל יש משום איסור בונה, מ"מ אין הדבר ברירא לן טובא, ושמא אין בזה איסור בונה, והוי בגדר ספק דאורייתא, ואפילו אם נאמר שיש בזה איסור בונה, הרי יש אומרים שאפילו במלאכה גמורה מותרת אמירה לגוי במקום מצוה, כגון להדליק נרות לצורך סעודה, וכמ"ש הרמ"א בסימן רע"ו סעיף ב' ע"ש, וא"כ חשיב כספק ספיקא, ומשום עונג שבת יש להתיר בזה".
וא"כ נראה לשכתחילה יש בזה איסור תורה, ובמקום הדחק יש לדונו כאיסור דרבנן ויהיה מותר ע"י גוי דהוי שבות דשבות לצורך מצווה כגון סעודה או במקום חולי אם יש שם קור או צער הגוף כמבואר בשער התיון סי' ש"ז ס"ק כ"ד.
פתיחה על ידי ישראל בשינוי
והנה אם יפתח את הדלת בשינוי היכא שאינו איסור תורה כמו בקודן חשמלי, ונראה שגם בקודן רגיל יש להקל כמו שהקל הרב בחשמל כיון ששניהם הוא אותו סברא אם בונה לזמן הוי בכלל בניין או כשימוש בכלי ואף חשמל יותר חמור כמבואר בחזו"א כיון שעושה בחוט מות לחיים.
והנה כתב ה"מגן אברהם" (סי' שז ס"ק ז-ח): "ודע שאין מדמין דבר לדבר בעניני השבותים, ואין לך בם להתיר אלא מה שאמרו חכמים".
וע"כ כתב בפמ"ג א"א שם "הא דשבות בדרבנן במקום מצוה התירו, יש לומר ע"י עכו"ם, אבל ישראל שבות דשבות היכא דגזרו יש לומר דאסור אפילו במקום מצות". והביאו הכה"ח בס"ק ב"ן. וכן כתב המהר"ם שיק (או"ח סי' קכא) שדווקא כשאחד מה"שבותים" הוא אמירה לגוי הקלו בשבות דשבות במקום צער וכדומה, משום שאמירה לגוי היא שבות שאין בו מעשה, מה שאין כן כשישראל עושה מעשה. וכן כתבו גם ה"בית יצחק" (או"ח סי' מב ס"ק ה).
אמנם בשו"ת האלף לך שלמה או"ח סימן קמו "נשאלתי אם מותר לישא קטן שאינו יכול לילך ברגליו לומר קדיש בשבת במקום דליכא עירוב נלפענ"ד שמותר אך לא מטעם השואל כיון דנשיאת תינוק הוי מלאכה דאורייתא מה בכך דהוי כרמלית הרי הוי רק שבות אחד ואסור אף במקום מצוה ולא הותרה רק בה"ש ולא בשבת עצמו רק מטעם אחר נ"ל להתיר כיון דהוצאה זו הוי רק לומר קדיש הוי מלאכה שאצל"ג ולרוב הפוסקים הוי רק דרבנן ועיין במג"א סי' ער"ה ולכך שוב הוי בכרמלית שבות דשבות וזה שפיר מותר במקום מצוה וז"ב".
ונראה שעכ"פ במקום קור גדול יש לסמוך על זה, ובפרט אם האיסור כאן הוא משום מוליד, וזה מוליד לזמן שיש צד להקל, והוא עושה בשינוי, וקור גדול יש להקל, כיון שיש חשש שמא יסתכן אם ישאר בחוץ.
ובקודן רגיל אפשר שדמי לקנה של סיידין זה רק איסור דרבנן כמובאר בחזו"א וא"כ ה"ה לכאן ואף אם נאמר שהוא איסור תורה לחזו"א מכל מקום דעת הגרש"ז שמותר, ועוד שעושה בשינוי, אז גם לדעת החזו"א זה איסור דרבנן, וקור גדול נראה דיש להקל בזה, אמנם בלאו הכי יש להחמיר ולדאוג שזה יעבוד על שעון שבת וכדו'
העולה
קודן רגיל – יש לדאוג לבטלו מערב שבת, לא ביטל יש לחכות לגוי שיפתח לאו ולא יאמר לו כלום. – אין גוי, אדם בריא היכא שקור גדול מאוד יכול לומר לגוי לפתוח לו, ולאדם חולה או זקן או קטן גם בקור גדול – יכול לומר לגוי לפתוח לו.
קודן חשמלי – יש לדאוג לבטלו מערב שבת, לא ביטל יש לחכות לגוי שיפתח לאו ולא יאמר לו כלום. – אין גוי, אדם בריא היכא שקור גדול מאוד יכול לומר לגוי לפתוח לו, ולאדם חולה או זקן או קטן גם בקור גדול – יכול לומר לגוי לפתוח לו.
בשני המקרים היכא שאין גוי – יאמר לקטן אין קטן – אם הקור גדול מאוד – כך שיש חשש שיחלה יעשה את הקוד בשינוי.