שאלה
האם אפשר לברך בליל שבת, ברכת "מעין שבע" במניין חצירות?
תשובה
א. ברכת "מעין שבע" יש בה צורך גדול לפי ההלכה ולפי הסוד.
ב. חזן שטעה והתפלל בלחש תפילת חול וגמר תפילתו – אינו צריך לחזור אלא די לו ב"מעין שבע".
ג. כל מקום שיש בו עשרה מתפללים, 'מנין', בין אם הוא בית כנסת או בית וכדומה – אומרים בו "מעין שבע".
ד. הנוהגים כהרמ"א – אינם אומרים "מעין שבע" כשמתפללים בבית שאינו בית כנסת, אך אם מתפללים ליד בית כנסת – אומרים "מעין שבע" הגם שאין בו ספר תורה.
ה. ליל פסח שחל בשבת – אומרים ברכת "מעין שבע" כמו בכל שבת, כמנהג המקובלים.
ו. אמירת "ויכולו" – יש לומר לכל הדעות בכל ענין, ואפילו מתפלל ביחיד".
מקורות
כתב מרן הרב בשו"ת מאמר מרדכי כרך ד הלכות שבת סימן טז "ברכת "מעין שבע" שלא בבית הכנסת קבוע או בליל פסח שחל בשבת
שאלה: חיילים המשרתים בשבת ואינם מתפללים בבית הכנסת, האם צריכים לברך את ברכת "מעין שבע" בליל שבת או שזו ברכה לבטלה?
תשובה:
ברכת "מעין שבע" נתקנה ע"י חז"ל, והיא תפילה יקרה וחשובה ביותר וערכה רב, הן לפי הפשט והן לפי הקבלה.
בגמרא (שבת כ"ד ע"ב) נאמר ששליח ציבור יורד לפני התיבה בערבית של שבת, ואומר רש"י (שם ד"ה ש"צ): "היורד ערבית – המתפלל ברכת מעין שבע, קונה שמים וארץ, מגן אבות בדברו".
מהו הטעם לחזרה זו? בגמרא (שם) נאמר שאפילו בשבת לא צריך, ורבנן הוא דתיקוני משום סכנה. והסביר שם רש"י שבימי החול התפללו בשדה כיון שהתאחרו "אבל לילי שבת באים לבית הכנסת, וחששו שיש שאין ממהרים לבוא ושוהין לאחר תפילה, לכך האריכו תפילת ציבור".
ועל כן פסק מרן (סי' רס"ח סעי' ח'): "ואומר שליח ציבור ברכה אחת מעין שבע".
והטור (שם) כתב: אף על פי שחז"ל תקנו אותה בגלל סכנה (כמבואר שם ברש"י (ד"ה משום – סכנת מזיקין), גם בימינו שאין סכנה אומרים את ברכת "מעין שבע".
והנה, מרן הבית יוסף כתב בשם הגאון מהרי"א והריב"ש שאין לומר את ברכת "מעין שבע" בבית חתנים ואבלים כיון שאין אנשים מאחרים למקומות אלו, והברכה הרי נתקנה בשביל המאחרים.
וכן פסק מרן בשולחנו הטהור (שם סע' י'): "אין אומרים ברכה מעין שבע בבית חתנים ואבלים דליכא טעמא דמאחרין לבוא שיהיו ניזוקין". וכך העלה שם הט"ז (שם ס"ק ז').
והמשנ"ב הביא (שם ס"ק כ"ה) את דברי המגן אברהם בשם הרדב"ז שבמקום שנוהגים לומר – אין למחות בידם, אך "הפרי מגדים מפקפק בזה, דהוי ספק ברכה לבטלה".
וכן מצוי בתקופה של שעון קיץ, שרבים נוהגים לעשות מנין בביתם או בחדר הכניסה לבנין להתפלל שם מנחה וקבלת שבת ותפילת ערבית של שבת מוקדם, כדי שיוכלו לשבת יחד עם הילדים בדברי תורה ובזמירות על השולחן, וכתב השכנה"ג (בהגב"י אות ט') שכל שהתפללו במקום שאינו בהכנ"ס קבוע בס"ת – אין לאומרה.
אולם כתב הרב מזבח אדמה, שאף שמתחילה כך סבר, אחר כך הוא שמע שבירושלים נוהגים לאומרה גם בזמן שמתפללים לא בבית כנסת ולא במקום שיש שם ספר תורה.
והוסיף שם: "הטעם הוא, שכל מקום שמתפללים בעשרה ובפרט בירושלים היא יוצאת מן הכלל, מכיון שירושלים נקראת: 'בית שיש בו מלא ספרים'. ומעלת ירושלים קדושתה וחשיבותה… ", אז אין צורך בבית הכנסת ולא צריך ספר תורה. וכך משמע מהרב טיקוצ'ינסקי בספרו "ארץ ישראל" (סימן א' סעי' ט') וכך משמע מהרב יעקב גליס בספר "מנהגי ארץ ישראל" (פרק ט' סעי' ג') שהאשכנזים נהגו כך.
ולפי זה רק בירושלים שמעלתה וחשיבותה גדולה, וכמו שכותב הגר"ח פלאג'י (ארצות החיים שער ב' מ"ב) שירושלים יש לה חשיבות מיוחדת כמו ספר תורה, אבל אלה שמתפללים מחוץ לירושלים ובכל ארץ ישראל ובפרט בחוץ לארץ, בנידון דידן לא יאמרו ברכת "מעין שבע".
אף על פי כן, כתב ג"ע ותפארתנו הבא"ח זיע"א (פרשת וירא ש"ש סעי' י'), וז"ל: "ברכה מעין שבע אין עיקר טעם שלה הוא מ"ש רז"ל שנתקנה בשביל המתאחרין בבית הכנסת שבשדה, אלא באמת יש בה צורך גדול על פי הסוד והוא במקום החזרה, לכן גם אם מתפללים ציבור בבית חתנים ואבלים וכיוצא, שאין שם ספר תורה – חייבין לומר מעין שבע, וכן פשט המנהג בירושלים לאומרה בכל מקום שמתפללים בעשרה אף על פי שאין שם ס"ת. וזה המנהג נתפשט מזמן רבינו הרש"ש ז"ל וכמ"ש בספר פרי האדמה, וכן הנהגתי פה עירנו יע"א בעזה"י".
וראה בכה"ח (שם ס"ק ל"ח) שהסביר זאת: "אבל ידוע שכל דברי חז"ל הם ע"פ הסוד ויש בהם סודות עמוקים אלא שאעפ"י כן מלבישים אותם בדרך פשט כידוע, והרב ז"ל בשער הכוונות דף ע' ע"ב נתן טעם בסוד לברכת מעין ז' והיא כמו חזרת העמידה, יעו"ש".
וכן הביא (בס"ק נ') בשם סידור חס"ל והשלמי ציבור והבא"ח (שם): "כל שיש עשרה מתפללין ביחד – בכל מקום שיהיה צריך לומר אותה".
ועוד כתב (בס"ק ט"ל) משם הא"ר (אות ט"ו) כיצד נרמזות שבע הברכות של תפילת שמונה עשרה של שבת בתפילת מעין שבע: מגן אבות בדברו – כנגד מגן אברהם, מחיה מתים במאמרו – כנגד מחיה המתים. הא – ל הקדוש שאין כמוהו – כנגד הא – ל הקדוש. המניח לעמו – רצה נא במנוחתנו. לפניו נעבוד ביראה ופחד – כנגד רצה בעבודה, ונודה לשמו – כנגד מודים, אדון השלום – כנגד שים שלום. ויש לעמוד כשאומרים ברכה זו.
וביחס לטענה שאין לומר את הברכה משום ספק ברכות להקל, כתב שם (ס"ק נ'): "וכבר כתבנו כמה פעמים דכנגד דברי האר"י ז"ל שנותן טעם בסוד לא חיישינן לספק ברכות".
למעשה – בירושלים כמעט כולם נוהגים ברכת "מעין שבע" בכל מקום שיש בו מנין, ויש חלק מאנשי ירושלים שלא אומרים.
בארץ ישראל ובחוץ לארץ – לפוסקים כדעת האר"י אומרים אותה בכל מקום שיש שם מנין, ואחרים פוסקים שרק אם יש ספר תורה או בבית כנסת קבוע.
על כן בני קהילות הספרדים והנוהגים כדעת המקובלים אומרים "מעין שבע" בכל מקום שיש מנין גם אם מתפללים בשדה או בבית חתנים וכיוצא בזה, וגם קהילות הספרדים שנהגו בחו"ל שלא לאמר את "מעין שבע" בבית חתנים – צריכים לומר, וכפי שהבא"ח שינה בזאת את מנהג עירו, ואין לחוש לברכה לבטלה, ואדרבה מי שמבטל את ברכת "מעין שבע" הריהו כמבטל שבע ברכות.
ובפרט שגם לפי הפשט אם בליל שבת טעה והתפלל של חול שחייב לחזור – כותב השו"ע (שם סע' י"ג) שישמע אותה ויצא ידי חובה.
ובכל מקרה לא יעשו על כך מחלוקת, והמברכים – תבוא עליהם ברכה, ומי שלא ברך – הפסיד. אך לא לעשות מחלוקת.
והנוהגים כמשנה ברורה – אינם אומרים ברכת "מעין שבע" כשמתפללים שלא בבית כנסת.
אך גם למנהגם, אם מתפללים בחדר שעל יד בית כנסת כשיש כמה מנינים – עליהם לומר "מעין שבע" (ראה כה"ח שם ס"ק מ"ז) אף שאין בחדר זה ס"ת.
ברכת "מעין שבע" בליל פסח שחל בשבת
ורבים פונים ושואלים בענין ברכת "מעין שבע" בליל פסח שחל בשבת, וכבר מילתי אמורה מספר פעמים בשנים שעברו כשחל ליל פסח בשבת, כי יש לומר ברכת "מעין שבע". ועתה אני חוזר שוב על דבריי, שמנהג ירושלים מקדמת דנא, וכן המנהג בכל העולם ההולכים לאורו של האר"י הקדוש והרש"ש זיע"א, לומר ברכה זו. ולך נא ראה מה שכתב הגאון הגר"ח פלאג'י בספרו "חיים לראש", שהציע לומר את הברכה גם במקום שלא נהגו לומר.
ועתה יצאה לאור חוברת אשר ערכה וחיברה וליקטה כעמיר גורן המפורסם לשם ולתהילה הבקי במכמני הסוד והקבלה, גדול בפשט ובתורת הסוד, הרה"ג רבי יעקב משה הלל שליט"א ראש ישיבת "אהבת שלום", אשר לא הניח פינה וזוית, וצלל במים אדירים והעלה מרגלית בידו לאשר ולקיים מנהג קדושים וארזי הלבנון בשיטת הרש"ש זיע"א (וכך פסק גם כה"ח שם ס"ק מ"ו).
וכל זה בעניין ברכת "מעין שבע". אבל יש טועים ומכניסים ומערבבים גם את "ויכולו" לנושא הזה, וזה שונה. אלא "ויכולו" – אומרים תמיד, בין יש ספר תורה או אין ספר תורה, ואפילו ביחיד. כי "ויכולו" זה עדות שהקב"ה ברא את העולם כולו בשישה ימים ונח ביום השביעי. ואומרים חז"ל שאדם שאומר: "ויכולו" נעשה שותף לקב"ה במעשה בראשית.
הדינים העולים
א. ברכת "מעין שבע" יש בה צורך גדול לפי ההלכה ולפי הסוד.
ב. חזן שטעה והתפלל בלחש תפילת חול וגמר תפילתו – אינו צריך לחזור אלא די לו ב"מעין שבע".
ג. כל מקום שיש בו עשרה מתפללים, 'מנין', בין אם הוא בית כנסת או בית וכדומה – אומרים בו "מעין שבע".
ד. הנוהגים כהרמ"א – אינם אומרים "מעין שבע" כשמתפללים בבית שאינו בית כנסת, אך אם מתפללים ליד בית כנסת – אומרים "מעין שבע" הגם שאין בו ספר תורה.
ה. ליל פסח שחל בשבת – אומרים ברכת "מעין שבע" כמו בכל שבת, כמנהג המקובלים.
ו. אמירת "ויכולו" – יש לומר לכל הדעות בכל ענין, ואפילו מתפלל ביחיד".