שאלה
האם אפשר לארגן סעודת "יום הולדת" במסגרת המשפחה המצומצמת (אשתו והילדים) ללא מוזיקה לאדם שנמצא בתוך השנה לפטירת אמו ?
תשובה
מותר, ובתנאי שחוגגים לו באופן מצומצם רק בני הבית.
מקורות
כתוב בתהלים פרק ב פסוק ז-ח "אספרה אל חק ה' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך שאל ממני ואתנה גוים נחלתך ואחזתך אפסי ארץ". ומכאן למדו שביום הולדת יש כח מיוחד לפעול על ידי תפילה.
ובגמ' מגילה דף יג עמוד ב שהמן "הפיל פור הוא הגורל, תנא: כיון שנפל פור בחדש אדר שמח שמחה גדולה, אמר: נפל לי פור בירח שמת בו משה. ולא היה יודע שבשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד".
כתוב בירושלמי ראש השנה פרק ג הלכה ח "ריב"ל אמר עמלק כושפן היה מה היה עושה היה מעמיד בני אדם ביום גינוסיא שלו לומר לא במהרה אדם נופל ביום גינוסיא שלו. מה עשה משה עירבב את המזלות הה"ד [חבקוק ג יא] שמש ירח עמד זבולה וגו'. וכתיב [שם י] נתן תהום קולו רום ידיהו נשא מרום ידיהו נשא [דף יח עמוד א] נתן תהום קולו". וביאר קרבן העדה "היה מעמיד. למלחמה עם ישראל בני אדם שהיה אותו היום יום לידתו לומר לא במהרה אדם ניזוק ביום מולדתו שאז המזל השולט ביום ההוא עוזר לו".
והקשה המג"א בספרו זית רענן מקשה אם ביום הולדת גובר המזל למה צדיקים ביום שנולדו מתים, ותירץ שאם הגיע קצם למות, ממתין הקדוש ברוך הוא עד יום לידתם כדי למלא שנותיהן, אבל אין אדם נהרג בלא זמנו ביום הולדת, ע"ש.
ובשיירי קרבן תירץ "לומר לא במהרה אדם נופל ביום גינוסי' שלו. ונ"ל דהיינו טעמא שהקב"ה יושב וממלא שנותיהן של צדיקים מיום ליום להראות שאין מזל שולט בהם אלא הם תחת ממשלתו של הקדוש ברוך הוא".
ב
ובגמ' ברכות דף כח עמוד א כשבאו למנות את ר' אלעזר בן עזריה לנשיא הלך להתייעץ עם אשתו אמרה לו הרי אתה צעיר "ההוא יומא בר תמני סרי שני הוה, אתרחיש ליה ניסא ואהדרו ליה תמני סרי דרי חיורתא. היינו דקאמר רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא בן שבעים שנה". וביאר הבן יהוידע שכיון שאותו יום היה יום הולדת שלו היה בכוחו לפעול יותר " שידוע שיום הלידה יהיה המזל של האדם חזק בו ומוצלח, על כן נוהגים שכל אדם יעשה יום הלידה יום טוב לעצמו".
וראה בישרי לב ברכת שהחיינו שכתב שמשנת תרכ"א אביו ר' חיים פלאג'י היה עושה סעודה ביום הלידה.
אמנם בשו"ת הלל אומר (או"ח סימן קלט) האריך בגנות חגיגת יום הולדת, וכתב שהיא חג גויי, וכמו שמצינו בעבודה זרה (דף ח ע"א ודף י ע"א) שאחד מיום אידיהם של הנכרים הוא יום הלידה, והביא גם שאנטיוכס אפיפנס גזר על ישראל לחוג חג הלדת, והיהודים היו נזהרים אז מזה, ומזה נזהרו כל ישראל מלחוג חג כזה.
ובשו"ת דברי יציב ליקוטים והשמטות סימן סד "ובאמת אצל אבוה"ק זי"ע לא ראינו שחגגו יום הלידה באיזה שמחה, ובפשטות הטעם דנוח לו לאדם שלא נברא משנברא. אך התוס' בעירובין דף י"ג ע"ב [בד"ה נוח] כתבו א"נ הכא איירי בסתם בני אדם אבל צדיק אשריו ואשרי דורו עיין שם, ובזה י"ל שם עכשיו שנברא יפשפש במעשיו וכו' היינו שבזה יבא למדרגת נוח לו שנברא".
ג
כתב הבא"ח ש"ר פרשת ראה סעי' ז' "ושמעתי שיש מקומות נוהגים לעשות בכל שנה סעודה ביום שנכנס בו האדם בבריתו של אברהם אבינו, ומנהג יפה הוא וערב לי מאד, אך לא נהגנו בזה בביתנו,
ורק אנא עבדא נהגתי לומר בכל שנה ושנה ביום שנכנסתי בבריתו של אברהם אבינו בקשה זו, רבש"ע גלוי וידוע לפניך כי בהיום הזה שהוא יום כך לחודש פ' שהוא היה יום שמיני ללידתי, נכנסתי בבריתו של אברהם אבינו עליו השלום, בשנה הראשונה שנולדתי בה, וקיים בי עבדך אבי מצות מילה ופריעה כאשר צוית אותנו בתורתך הקדושה, ונתגלה הכלי השלישי של היסוד האמיתי הנקרא קודש קדשים, ויצא אורו ונתבטלה אחיזת החיצונים ונתחברו שמונה ושבעים אורות החסדים עם שמונה ושבעים אורות הגבורות, ונתמתקו אורות הגבורות באורות החסדים:
אנא ה' למען שמך הגדול ולמען רחמיך וחסדיך תעזריני ותסייעני לשמור אות ברית קודש אשר חתמת בבשרנו, ותצילני מכל חטא ומכל הרהורים רעים ומחשבות פגומות, ותצילני מכל פגם הברית הן במחשבה הן בדבור הן במעשה הן בחוש הריאות הן בחוש השמיעה הן בשאר חושים, ובכולם אהי' טהור בקדו' הברית בלי שום פגם והרהור רע כלל, ותזכני שאתגבר על יצה"ר ותהיה מחשבתי קשורה ודבוקה בקדושתך תמיד, כי ברחמיך הרבים בחרת בנו מכל האומות, ורוממתנו מכל הלשונות, והבדלת אותנו מכל טומאותיהם ותועבותיהם, ככתוב בתורתך ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי, נודה לך ה' אלהינו ואלהי אבותינו על שהוצאתנו מארץ מצרים, ופדיתנו מבית עבדים ועל בריתך שחתמת בבשרינו, ועל תורתך שלמדתנו ועל חוקי רצונך שהודעתנו, ועל חיים ומזון שאתה זן ומפרנס אותנו, אנא ה' לב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי, ותמשוך עלי מחשבות קדושות וטהורות זכות ונכונות, ויהיה לי לב שמח בעבודתך תמיד, ותעזרני על דבר כבוד שמך מעתה ועד עולם אכי"ר".
וכתב בשו"ת אפרקסתא דעניא סי' קכג "ואגב אזכיר מה שמצאתי בכתבי מו"ח הגה"צ ז"ל בשם החת"ס ז"ל דאין לישראל לחוג יום מולדתו, כ"א את יום שנכנס בבריתו של אאע"ה, ועי' בספרו תורת משה פ' וירא ע"פ ביום הגמל, ורבב"ח ז"ל שם כתב מנהג העולם שיעשה אדם סעודה ביום שנולד לו בן או ביום המילה לכבוד המצוה, וע"ש עוד טעם על שעיכב אאע"ה משתה יצחק עד יום הגמל.
ונ"ל דאין ראי' ממה שאמז"ל (מגילה י"ג ב) והוא לא ידע שבז' אדר מת משה ובז' אדר נולד משה, ופירש"י כדאי הלידה שתכפר על המיתה די"ל שאני מרע"ה שנולד מהול (סוטה י"ב א) ונשלמה צורתו מיד בשעת לידתו".
ועיין בהקדמת הגליא מסכתא שהיא"צ של הגר"ח מוואלזין הוא ביום מילתו כי הקדוש ברוך הוא ממלא שנותיהן של צדיקים וכו'.
לסיכום
ביום הולדת ישנו כח מיוחד של תפילה ולכן יש להתפלל ולבקש בו וכן ביום הברית.
ויש שעושים בזמנים אלו סעודה ומודים להקב"ה.
ד
כתב השו"ע בסי' שצ"א סעי' ב' "על כל מתים נכנס לבית המשתה לאחר שלשים יום; על אביו ועל אמו, לאחר י"ב חדש. וכו' ומיהו שמחת מריעות שהיה חייב לפרוע אותה מיד, מותר לעשותה מיד אחר שבעה. אבל אם אינו חייב לפרעה, אסור ליכנס לה עד ל' (למרות שאחרים עושים רש"י מו"ק דף כ"ב ע"ב). ועל אביו ועל אמו, אף על פי שחייב לפרעה, אסור (עד) לאחר י"ב חדש" וביאר הש"ך ס"ק א' "שעושים ריעים זה עם זה שאוכלים ושותים זה עם זה היום וחוזרים ואוכלים עם זה למחר" וכתב ערוך השולחן סעי' ג' שהטעם שמותר לפרוע הוא כיון שאין בה שמחה כ"כ (ע"פ רש"י שם). וכתב יסודי שמחות בשם הגר"מ פיינשטיין שביקורי משפחה חשיבי כסעודת מריעות, וכן אמר לי מו"ר הגר"י אליהו שליט"א. כתב הרמ"א יו"ד סי' שצ"א סעי' ב' "והמנהג שלא לאכול בשום סעודה בעולם כל י"ב חדש, אם הוא חוץ לביתו, ובתוך הבית מקילין שאוכל בביתו בסעודת ברית מילה, וכ"ש בשאר סעודות שאין בהם שמחה".
וראה בצרור החיים סי' קצ"ט שכתב שמותר ללכת למלון לבני הזוג וילדיהם היינו לצורך רפואה או מנוחה ולא סתם להנאה ותענוג. וכתב שם סי' ר' שאם האבלים זקוקים לתמיכה נפשית מותר להם ללכת לאכול. וא"כ כיון שיש צורך לילד בזה ועושים רק בני הבית עם חמותו מותר.
העולה
מותר, שחוגגים לו באופן מצומצם רק בני הבית.