שאלה
מה הדין במדינה שיצאה השבת, ויהודי באותה מדינה שיצאה בה השבת מעוניין להתקשר לגוי במדינה אחרת כששם עדיין שבת קודש?
תשובה
מותר וכן יכול לצוות עליו ומכל מקום אף שאין בזה איסור מצד עצמו, צריך להיזהר שלא יצא מזה זילותא דשבתא, והכל לשיקול דעת של הרב המקומי.
אמנם יש להדגיש שאם אצלך שבת והגוי נמצא במקום שעדיין לא נכנסה שבת אסור לו לעבוד עבורך ראה בשו"ת ארץ צבי (סי' מ"ד ד"ה ויש) ובשו"ת דובב משירים (ח"ג סי' פ"ג), במקראי קודש לרב פרנק הלכות פסח (חלק ב', סימן ס"ג). ועיין בשו"ת הוד יוסף (סימן נ"א) בענין שבת.
מקורות
כתב בשו"ת בצל החכמה חלק ג סימן קכה לענייין אם מותר להתקשר לגוי במוצאי שבת שבמקום הגוי זה שבת וז"ל "הוריתי להיתר ואמרתי לרשום טעמי ונמוקי. דדוקא כשהוא בעצמו אינו עושה, אינו אומר לעכו"ם ועושה כבשו"ע (או"ח סי' ש"ז סעי' ב'), אבל כשהוא בעצמו רשאי לעשות מלאכה איך יהא אמירתו לעכו"ם חמור מעשיתו. ואם אם העכו"ם עושה המלאכה במקום שהוא שבת ובנד"ד זו עיר ניו – יארק, ואילו הי' הישראל שם הי' אסור לו לעשות שם מלאכה אין להחשיב את זה כאילו הוא שלוחו של הישראל וכאילו הי' הישראל המצווהו בעצמו שם ועושה המלאכה במו ידיו, שהרי אין איסור במה שהעכו"ם עושה מלאכה ולגבי ישראל אינו יום שבת. ועיי' שו"ע הרב (סי' רס"ג סעי' כ"ה ובקונט"א שם אות ח'). ועיי' שו"ת ח"ס (חאו"ח סי' ר"א) וחי' ח"ס שבת (ק"נ ע"א ד"ה ובספר)", וכתב דאין לדמות לעניין אם יש שם בהמה או עבד שצריך להשביתו כיון שיש חובה עליהם של שביתה וכתב עוד "ובשו"ת מספר הסופר (ח"א סי' כ' ד"ה אמנם דעת) ראיתי שמביא דעת זקנו הגאון בשו"ת ריב"א (ח"א סי' ב') כי אמירה לעכו"ם באיסורי דרבנן דהוי שבות דשבות מותר בע"ש ודוקא בנותן מעות לעכו"ם בע"ש לקנות לו בשבת אסור, אבל לא נתן מעות מותר ע"ש טעמו. וזה גם ביום שהוא שבת גם לישראל המצוה וגם במקום העכו"ם הקונה, וא"כ מכש"כ בנד"ד שהישראל מצוה בע"ש לעשות ביום שהוא חול להנכרי וגם אינו נותן מעות שיש מקום להתיר.
ואם אמנם למעשה קשה להקל בזה כדעת הריב"א מאחר ורבים חולקים וכן מסיק בשו"ת מספר הסופר (שם ד"ה ומעתה נחזי) ע"ש. מ"מ בנד"ד שבשעה שהעכו"ם עושה הוא יום חול במקומו אולי אפשר להקל, עיי' שו"ת ח"ס (חאו"ח סי' ס' ד"ה וגדולה) לענין אמירה דאמירה שג"כ אסור וכ', מ"מ עדיין אני אומר היינו באומר לנכרי בשבת וכו' אבל האומר כן בחול נהי דאמירה לנכרי גם בחול אסור, מ"מ אמירה דאמירה אין ראי' לאסור כולי האי עכ"ל. ואפשר דה"ה בזה שבעת עשית המלאכה במקום הנכרי יום חול אין ראי' לאסור כולי האי דהיינו גם באומר לנכרי בע"ש. וכו'.
ט) אבל יהודי מאוסטראליא שיש לו עסק או חנות בניו – יארק שמתעסקים בו נכרים, נראה שמותרים להתעסק בו גם ביום השבת, כי כאשר יהי' שעה שבע בבוקר ביום השבת בניו – יארק יהי' כבר שעה עשר בערב מוצאי ליל ש"ק במעלבארן מקום הבעלים, ואין איסור בדבר כלעיל (אות א' ב')".
וכן כתב בשו"ת שבט הלוי ח"ג סימן קעב "מהאי טעמא אסרו חז"ל אמירה לנכרי בערב שבת עיין שם ברא"ש ב"מ סימן ו' בשם ר' סעדי' גאון ז"ל דאי לאו סוגיא דב"מ דאסרינן אמירה לנכרי בשאר איסורים הוה אמרינן בטעם אל"נ משום ודבר דבר וזה לא שייך במצוה לנכרי מערב שבת לעשות בשבת דכיון דשורשו משום הדיבור עצמו שמצוהו לעשות דבר האסור והא לא דיבר בשבת ומעשה הא אינו עושה בעצמו לא הוה אסרינן, וכו' אלא חז"ל אסרו משום שליחות להחמיר וכעין שישראל המצוה עושה המלאכה [ע"י הנכרי] א"כ אין מנוס מהאיסור ע"י שיצוה לנכרי מע"ש שיעשה בשבת וכו'.
וא"כ צ"ע למה רבינו סעדי' גאון לא אמר בפשיטות כיון דחסימה דשאר איסורים נכלל בגזירת אל"נ א"כ שוב אף במצוה בערב שבת לעשות בשבת אסור דבמעשה של הנכרי שורש איסור חז"ל ולא בדיבור דאיסורו שייך רק במצוה ביום השבת עצמו ומה הועיל הרא"ש שם בדיחוי ראיית ר' סעדיה גאון דבחסימה הוא זמן איסור סוף כל סוף כל היכא דשייך שליחות מנ"ל לחלק בין אם בשעת ציווי השליחות שייך האיסור או לא, סוף כל סוף עושה איסור בשליחותו ובציוויו.
אלא ע"כ אף דחז"ל החמירו בשליחות לנכרי להחמיר וגזרו על אל"נ אין לנו להחמיר יותר ואין לנו להכליל כל דיני ומציאות של שליחות באיסור זה ודי לנו בגזירת חז"ל אף דאנן מחלקין בדיני השליחות ולא היינו אוסרין הציווי לעכו"ם רק בזמן האיסור, ולזה הביא הר' סעדי' גאון ראי' לאסור במצוה בערב שבת קודם זמן איסור שבת, כמו חסימה קודם האיסור, ולהרא"ש שם כבר היה האיסור. ונקוט האי כללא דאין לנו באיסור אל"נ רק כעין מה שמצאנו מפורט בגדירת חז"ל.
ד) ומאחר דהוכחנו מן הראשונים דכל מציאות שונה ממה שמצאנו בגזירת חז"ל אנו לא נאסור אל"נ מדעת עצמנו, א"כ כ"ש בספק דידן של צווי ממקום דעדיין לא נכנס שב"ק למקום שכבר נכנס שבת קודש והישראל מצווה לנכרי לעשות עתה והישראל במרחקים, יכול העכו"ם לעשות המלאכה בהיתר ויכול הישראל לצוות את העכו"ם לעשות ואף שבמקום העכו"ם כבר נתקדש היום, ואין להוכיח דשרי מהכא דכתב הרשב"א בשבת דף ק"נ וכן נפסק בסו"ס רס"ג סעי' י"ז שהמקבל שבת קודם חשיכה מותר לומר לישראל חבירו לעשות מלאכה אף דאנו יכולים לומר דכיון דמשלחו לעשות כאילו הוא המשלח עושה ואצל המשלח כבר שבת דהתם השליח העושה עדיין אינו שבת והכא העכו"ם עושה במקום שכבר שבת ותו דטעמא דהתם אם היה רוצה לא היה מקבל שבת כמובא במג"א שם ס"ק ל"א משא"כ הכא כבר קידש היום בארץ ישראל במקומו של העכו"ם אף דאיכא סברא להיפך דזה ישראל וזה עכו"ם, עכ"פ אין לדמות הנושאים". והעלה שם "דאיסור אמירה לנכרי בע"ש [סי' ש"ז סעיף ב'] הוא רק מדין שליחות דרבנן להחמיר דבע"ש לא שייך ודבר דבר ויוצא הנ"מ להלכה דשרי לצוות איסור דרבנן בע"ש וכן מובא בפמ"ג אשל אברהם סי' ש"ז אות ג' עיין שם ולדברינו הוא כעין גזירה לגזירה אי נאסור ועי' לקמן בנ"מ ג'.
וכ"ש במצוה בע"ש אפי' לעשות מלאכה דאורייתא ממקום שעדיין אינו שבת לנכרי שבמקומו כבר קידש היום דודבר דבר ליכא, ואף גזירת שליחות לא מצאנו בכגון זה, ומותר".
העולה
מותר וכן יכול לצוות עליו ומכל מקום אף שאין בזה איסור מצד עצמו, צריך להיזהר שלא יצא מזה זילותא דשבתא, והכל לשיקול דעת של הרב המקומי.
אמנם יש להדגיש שאם אצלך שבת והגוי נמצא במקום שעדיין לא נכנסה שבת אסור לו לעבוד עבורך ראה בשו"ת ארץ צבי (סי' מ"ד ד"ה ויש) ובשו"ת דובב משירים (ח"ג סי' פ"ג), במקראי קודש לרב פרנק הלכות פסח (חלק ב', סימן ס"ג). ועיין בשו"ת הוד יוסף (סימן נ"א) בענין שבת.