שאלה:
העירוב – צורת הפתח בעירנו נעשה ב"ה בהשתדלות של הידור רב ופיקוח שבועי על חוט העירוב המקיף את העיר.
אנו נבוכים בעניין אותם בתים של אנשים שאינם בני ברית, או אנשים כופרים שאינם מכירים בעירוב – כיצד עלינו להתגבר על בעיה הלכתית זו מבחינה חוקית והלכתית?
מרן הרב שליט"א העירנו בעל פה, שרצוי לייחד שטח מסוים בעיר, המוקצה מתחום העירוב, לשם היכר. אנו מבקשים שיפרש דברו בנוסף על תשובתו הנ"ל.
בברכת התורה, רבני העיר ________
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
הנני מצרף את מכתב הקנין אשר קבלנו מאת שר הפנים ושר הבטחון כפי שנהגו בירושלים משנת תקי"ח, וכמוזכר בשער המפקד (דף מ"ד עמ' ב') ובשו"ע (סי' שפ"ב ושצ"א) ובנו"כ שם. והיה מנהג ידוע בירושלים, שהיו משאירים בית קפה של ערבי ללא שיתוף ועירוב, ומודיעים לציבור שלשם לא יכניסו ולא יוציאו. ופעם עשו את מקום המקדש כשיור. לכן, רצוי שגם אתם, אע"פ שיתכן ואין לכם צורך בשיור כמוזכר בסי' שצ"א, עשו מקום ידוע כשיור, ויש לפרסם ולקבוע מקום זה בעיר שלשם ומשם לא יטלטלו.
קנין זה מועיל גם לעתיד, כיון שהבעלות על השטח שעליו ייבנו הבתים אי"ה תהיה כמו של הבתים כיום, ותחול עליהם תוקף קבלת הקנין משני השרים הנ"ל[1].
מקורות:
[1] כתב בשו"ע (סי' שצ"א סעי' א'), ז"ל: "ככל משפטי ביטול למי ששכח ולא עירב בחצרו, כן הוא במבוי. שאם שכחה חצר אחת ולא נשתתפה, מבטלת רשותם לשאר בני המבוי או הם לה, אף על פי שהם רבים, שבני החצר גבי מבוי חשובים כיחיד בחצר. וככל משפטי ישראל בחצר עם העכו"ם, כן הוא במבוי או בעיר, שאין אסור לטלטל במבוי או בעיר המוקפת חומה עד שיהיו שתי חצרות של בתי ישראל בעיר, אבל חצר אחת – לא, אפילו אם הרבה בתים של ישראל פתוחי' לתוכה, והוא שתהא העיר מוקפת חומה לדירה. וסתם עיירות הן מוקפות לדירה. וסתם מבצרים אינם מוקפים לדירה. וכשיש ב' חצרות של בתי ישראל בעיר – צריכים לשכור מכל חצר וחצר של אינו יהודי, ואין מספיק במה שישכור משר העיר. הגה – ויש אומרים דדוקא לענין להוציא ולהכניס לרשות העכו"ם, אבל לטלטל במבוי – יכול לשכור מן השר, שהרי דרך המבוי הוא של השר ויכול לסלק כל העכו"ם משם (ריב"ש סי' תש"י). במה דברים אמורים בשר שאין הבתי' שלו וגם אין לו רשות להשתמש בבתי בני העיר כלל אפילו בשעת מלחמה, אבל במקום שכל צרכי העיר אינם נעשים אלא על פי השר או הממונה שלו, ודאי ששכירות מהשר ההוא או משכירו ולקיטו מהני, שהרי יש לו רשות להושיב אנשיו וכלי מלחמתו בבתי בני העיר בשעת מלחמה שלא מדעתם". וע"ע בנו"כ שם בהרחבה. ועיין ברמ"א (סי' שפ"ב סעי' י"ח) ובכה"ח (סי' שצ"א ס"ק ט"ז) לעניין קניית רשות מן האדון או השר.
ועוד ראה לענין חיוב שיור מקום אחד שאין בו שיור ושיתוף בשו"ע (סי' שצ"ב סעי' א'), ז"ל: "עיר שהיתה קנין יחיד, אפילו נעשית של רבים, משתתפים כולם שיתוף א' ויטלטלו בכל המדינה. וכן אם היתה של רבים ויש לה פתח אחד, משתתפים כולם שיתוף א'. אבל אם היתה של רבים ויש לה שני פתחים שהעם נכנסים בזה ויוצאים בזה, אפילו נעשית של יחיד – אין מערבין את כולה, אלא מניחין ממנה מקום א', אפילו חצר אחת ובית לתוכה, ומשתתפין השאר ויהיו אלו המשתתפין כולם מותרים בכל העיר חוץ מאותו מקום ששיירו, ויהיו אותם הנשארים מותרים במקומם בשיתוף שעושים לעצמם. ואם היו הנשארים רבים – אסורים לטלטל בשאר כל העיר. ודבר זה משום היכר הוא, כדי שידעו שהעירוב התיר להם לטלטל בעיר זה שרבים בוקעים בה, שהרי המקום שנשאר ולא נשתתף עמהם אין מטלטלים בו אלא אלו לעצמן ואלו לעצמן. ואם רצו לערב מבוי מבוי בפני עצמו, כל שכן דמהני דאין שיור גדול מזה", והטעם כדי שלא תשתכח תורת רה"ר באותו מקום, וע"ע במשנ"ב (שם ס"ק ז').וראה מאמר מרדכי (שבת ח"ג פרק נ"ו, ובפרט שם סעי' מ"ד).