שאלה:
בישיבתנו לומדים כעת הלכות שבת. התעורר אצלנו ויכוח קשה בשאלה:
האם כיום מותר לטלטל חפצים שונים בירושלים, או שמא יש מקום להחמיר ולהימנע מכל טלטול ברחבי העיר?
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
מרן בשולחן ערוך (סי' שמ"ה סעי' ז') כתב: "איזהו רשות הרבים? רחובות ושווקים הרחבים ט"ז אמה ואינם מקורים ואין להם חומה, ואפילו יש להם חומה, אם הם מפולשים משער לשער (ואין דלתותיו נעולות בלילה), הוי רשות הרבים".
ואמנם הוסיף מרן דעה שנייה: "ויש אומרים שכל שאין ששים רבוא עוברים בו בכל יום אינו רשות הרבים".
ונחלקו הפוסקים[1] אם פוסקים כבדרך כלל כשיש "סתם" ו"יש אומרים" בשולחן ערוך אז ההלכה כ"סתם", דהיינו להחמיר שיש בזמן הזה דין רשות הרבים, או שפוסקים להקל כסברה השנייה "יש אומרים".
מקור הספק, למרות שבדרך כלל הלכה כ"סתם" וצריך להחמיר גם כאן, הוא – כיון שמרן עצמו, בשולחן ערוך (בסי' ש"ג סעי' י"ח), הביא את המנהג להקל.
ולכן רבים הם המחמירים כדעת ה"סתם" שבשולחן ערוך. ואם נוהג דין רשות הרבים בימינו, לא יועיל העירוב המצוי שהוא "צורת הפתח" באמצעות חוטים ולא חומה, כי החוטים אינם מועילים לרשות הרבים דאורייתא[2].
ועיין בארץ חיים (סתהון) שהאריך בזה, ורצה לומר שבשעת הדחק מרן סובר שצריך את שני התנאים שהוזכרו לעיל (גם ט"ז אמה וגם ששים רבוא) כדי שיחשב המקום לרה"ר, וע"ז סמכו הנוהגים להקל בדבר זה.
והנה פסק השו"ע (סי' שמ"ה סעי' ז'), "איזהו רשות הרבים? רחובות ושווקים הרחבים ט"ז אמה ואינם מקורים ואין להם חומה, ואפילו יש להם חומה, אם הם מפולשים משער לשער (ואין דלתותיו נעולות בלילה), הוי רשות הרבים", הרי מבואר דבעינן רחובות מפולשים ממש, ורחובות ירושלים אינם מפולשים מצד לצד ממש, ויש בהם עיקולי ופשורי, ולכן יש להקל. אך מכיון שיש בירושלים של היום רחובות הפונים לסרטיא ופלטיא והוא כביש ראשי בין שתי ערים, לכן יש להחמיר. ותבוא ברכה על המחמיר, וכלשון המשנ"ב (שם ס"ק כ"ג): "וכל בעל נפש יחמיר לעצמו", וכיום הרחובות שלנו ישרים יותר.
ובאיזורי תל-אביב ובני ברק, ששם הרחובות גם מפולשים ממש וגם מתנקזים לסרטיא ופלטיא (כביש גהה), בודאי שיש להחמיר יותר, לכל בני העדות.
ויש להדגיש, שלכתחילה צריך להזהר שלא לומר "איני מטלטל", דאז נחשב כנדר, ובמקרה ושכח מטפחת, יהא אסור לו לטלטל. לכן יאמר: "בלי נדר אני לא מטלטל"[3].
הערה נוספת: בישובים קטנים המוקפים גדר, בודאי אין מקום כלל לחומרה זו שלא לטלטל בשבת[4].
מקורות:
[1] ראה בה"ל (סי' שמ"ה ד"ה "שאין שישים") בהרחבה.
[2] שו"ע (או"ח סי' שס"ד סעי' ב'). וראה בה"ל שם (ד"ה "והוא שננעלות בלילה").
[3] וראה בשו"ע (סי' ש"נ סעי' ג') לענין רוק שבפיו ומוכן לזורקו, דהוי טלטול. וז"ל שער הכוונות (שחרית של שבת דף ע"ד עמ' ד'): "הגיד לי מוז"ל כי פעם אחת הראו לי בהקיץ חכם אחד גדול בדורו, והיה מן הדורות הקודמים אלינו, ובעת הזאת הגיע זמנו להעלות עוד מדרגה אחרת למעלה מן המדרגה שהייתה לו אז, ונודע כי בפעם הראשון אינו נענש על דקדוקי מצוות כאלו, ועתה שרצו להעלותו במדרגה עליונה היו דנים אותו בדקדוקי מצוות קלים, ואחד מן הדברים שהיו דנים אותו עתה, היה על שפעם אחד היה האיש ההוא הולך בדרך ביום שבת ונכנס אליו מעט עפר תוך מנעלו ברשות הרבים בלתי כוונה ולא נזהר להסירו והלך בו ד' אמות ברה"ר, ועל הדבר הזה היו מענישים אותו עתה".
ובמאמר מרדכי שבת (ח"ג פרק נ"ה סעי' נ"ח): "הרוצה להחמיר על עצמו לא לטלטל בשבת גם במקום שיש בו 'עירוב', לא יאמר: 'איני מטלטל' אפילו שיש 'עירוב', מכיון שאז אפילו טלטול עפר שברגליו ראוי להיות נקרא טלטול וייענש ע"ז. וכן אם שכח מטפחת בכיסו והולך כך ברחוב או מסייע לאשתו עם העגלה וכדו', הרי הוא מטלטל [ואלו הם דברים המצויים מאד]. ולכן, יאמר: 'בלי נדר אני מחמיר על עצמי לא לטלטל אפילו שיש כאן עירוב'. אבל אם מקבל את זה כחומרא בלבד בשעת הצורך, או לצורך מיוחד – רשאי להקל, וכן מותר לאשתו לטלטל".
[4] כתב השו"ע (סי' שס"ד סעי' א'): "מבוי המפולש בשני ראשיו לרשות הרבים, או צד א' לרשות הרבים וצדו השני לכרמלית, הגה: או שני ראשיו פתוחין לכרמלית (ריב"ש סימן ת"ה), צריך צורת הפתח מכאן ולחי או קורה מכאן. אבל אם צדו א' פתוח לרשות הרבים וצדו השני לחצר שאינה מעורבת – אין צריך אלא לחי או קורה בשני ראשיו. הגה: וכל זה שיש לו תנאים המבוארים לעיל סי' שס"ג סכ"ו בדין מבוי, אבל אם אינו רק בחצר – צריך תקון חצר משני צדדיו". ועוד כתב (שם סעי' ב'): "רשות הרבים עצמה אינה ניתרת אלא בדלתות, והוא שננעלות בלילה. ויש אומרים אף על פי שאין ננעלות אבל צריך שיהיו ראויות לינעל, שאם היו משוקעות בעפר מפנה אותן ומתקנן שיהיו ראויות לינעל. ואחר שעשה לה תיקון דלתות חשובה כולה כחצר אחד ואין מבואותיה צריכין תיקון". וכתב המשנ"ב (שם ס"ק א'): "מבוי המפולש וכו' – ומיירי שאותו המבוי לא היה ברחבו שיעור רשות הרבים, ועיין לעיל סימן שמ"ה ס"ח וטי"ת ובמ"ב שם". וע"ע בשו"ע (סי' שמ"ה סעי' ז'-ט') ובנושאי כלים (שם). וראה עוד באורך ובמפורט מאמר מרדכי (שבת ח"ג פרק נ"ה סעי' י"א, נ"ו ואילך).