שאלה:
בבית הכנסת בו אני מתפלל חלוקות הדעות בעניין העמידה בזמן קריאת עשרת הדברות.
יש הסוברים, כי חובה לעמוד מצד כבוד לחלק חשוב זה שבתורה בו כלולות כל תרי"ג המצוות, וכך נהגנו. אמנם עתה באו אנשים ואמרו כי עמידה זו גורמת לזלזול בשאר חלקי התורה החשובים אף הם, ולכן רוצים לשבת.
מחלוקת זו גורמת לפירוד בין המתפללים בבית הכנסת. הוסכם כי אנוכי אהיה שליח לדבר מצווה לשאול את כבוד תורתו:
כיצד עלינו לנהוג בענין זה?
תשובה: (מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
עיין בתשובות הרמב"ם (החדשות סי' רס"ג עמ' 495 הוצאת בלאו), שהביא שהיה מנהג קדום לעמוד בשעת קריאת עשרת הדברות ובטלו מנהג זה. והרמב"ם עצמו חיזק את הביטול.
עיין עוד בשו"ע (או"ח סי' א' סעי' ה') ובכה"ח שם (ס"ק ל"ב, סי' קמ"ו ס"ק כ"ג). ומשמע מ"לדוד אמת" לחיד"א (סי' ז' סעי' ה'), שאין למחות בעומדים. ועיין ב"ישכיל עבדי" (ח"ב סי' א', ח"ז סי' א').
ואפשר, שהנוהגים לעמוד סומכים על דברי הרס"ג שכתב, שכל התרי"ג מצוות כלולות בעשרת הדברות. וכ"כ רש"י (שמות פרק כ"ד פסוק י"ב).
למסקנה, אמנם מעיקר הדין אין לעמוד, אך אם כל הציבור עומד גדול השלום, ויעמוד איתם, כי יש להם על מי שיסמוכו.
וע"ע במחזיק ברכה לחיד"א (סי' א' ס"ק ח'), שהאר"י התנגד לאמירת עשרת הדברות בתפילה. אך אין הוכחה בדבריו שהתנגד לעמידה בשעת קריאת התורה של עשרת הדברות. ובלאו הכי אין לעמוד בקריאת התורה לפי דעת האר"י בכל פרשה שהיא[1].
מקורות:
[1] בגמ' ברכות (י"ב ע"א) מובא: (בבית המקדש) "קורין עשרת הדברות, שמע, והיה אם שמוע, ויאמר, אמת ויציב, ועבודה וברכת כהנים. אמר רב יהודה אמר שמואל: אף בגבולין בקשו לקרות כן, אלא שכבר בטלום מפני תרעומת המינין", עכ"ל. וראה ברש"י (שם): "שלא יאמרו לעמי הארץ אין שאר תורה אמת, ותדעו שאין קורין אלא מה שאמר הקדוש ברוך הוא ושמעו מפיו בסיני". ועיין משנ"ב (סי' א' ס"ק ט"ז) וכה"ח (שם ס"ק ל"ב).
והרמב"ם בתשובה (שו"ת הרמב"ם סי' רס"ג, מהדו' בלאו), כאמור, דעתו לא היתה נוחה מזה שעומדים בעשרת הדברות מפני תרעומת המינים, בעניין רב ששינה את מנהג המקום והנהיג שישבו בקריאת עשרת הדברות וענה הרב: "התשובה זה, אשר הנהיג הרב הנפטר נ"ע לישב, הוא הראוי, וראיותיו ראיות נכונות לפי דיני אנשי העיון, ואין להוסיף עליהן. וכך היה ראוי לעשות, בכל מקום, שמנהגם לעמוד, צריך למנעם, בגלל מה שמגיע בזה מן ההפסד באמונה ומה שמדמים, שיש בתורה מדרגות ומקצתה מעולה ממקצתה, וזה רע עד מאד. ומן הראוי לסתום כל הפתחים, שמביאים לזאת האמונה הרעה. ומה שטען החכם האחר, שבגדאד ומקצת הערים עושות זאת, אין זה ראיה בשום פנים, לפי שאם נמצא אנשים חולים, לא נחלה הבריא מאנשיהם, כדי שיהיו שווים, אלא נשתדל לנתח כל חולה שנוכל. והיה מן המינים מי שהאמין, שאין מן השמים אלא י' הדברות וששאר התורה משה מפי עצמו אמרו, ולכן ביטלו קריאתן בכל יום. ואסור בשום פנים לעשות בתורה מקצתה מעולה ממקצתה, ועיינו בדברינו בזה בפירוש המשנה בפרק חלק (פיה"מ סנהדרין פ"י עיקר ח'). וכתב משה", עכ"ל. ואכן בראשונים ובאחרונים דנו באריכות אם טוב לעמוד בעשרת הדברות או אסור לעמוד. וכתב החיד"א (טוב עין סי' י') שקשה על כך, כיון שהרמב"ם בעצמו וכן הרי"ף והרא"ש לא הביאו הלכה זו בפסקי הלכה. ומכאן היו כאלה שרצו להוכיח שאין דעת הרמב"ם לאסור משום תרעומת המינים, כיון שלא כתב כן ביד החזקה. והרמב"ם חזר בו ממה שכתב בתשובה כיון שהיום אין מינים כמו בזמן הגמרא. וקשה לומר כן, כיון שאם כך הוא, היה צריך הרמב"ם והרי"ף לבאר דעתם שהיום אין מינים. ועוד שבמקומות אחרים שיש "תרעומת המינים" הביא הרמב"ם לאסור. ולכן נשארה הלכה זו בספק. ועוד שהרמב"ם כתב בפירוש המשניות (תמיד ה', א') שהוא ביאר ענין זה "בהלכות שחיבר מהירושלמי", וכתבים אלו של הרמב"ם נאבדו מאיתנו, על כן אין אפשרות להקל בזה.
וכעין זה מצינו ברמ"א (או"ח סי' א' סעי' ה'), שכתב: "ודוקא ביחיד מותר לומר עשרת הדברות בכל יום, אבל אסור לאומרם בציבור". וכתב שם המשנ"ב (ס"ק ט"ז) הטעם: "מפני הכופרים שיאמרו: אין תורה אלא זו". ועיין בכה"ח (שם ס"ק ל"ב ובסי' קמ"ו ס"ק כ"ג). ומשמע מלדוד אמת לחיד"א (סי' ז' אות ה') שאין למחות בעומדים. ועיין בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ב סי' א', וח"ז סי' א'). ואפשר שהנוהגים לעמוד סוברים, שכיון שכתב רבי עובדיה מברטנורא: "כי עשרת הדברות הן עיקר התורה" והרמב"ם הוסיף: "עיקר התורה וראשיתה", וה"תפארת ישראל" מסביר שהן כוללים כל מצוות התורה, ועל כך יסד הרס"ג בפיוטו שכתב שכל התרי"ג מצוות כלולות בעשרת הדברות. וכ"כ רש"י (שמות כ"ד, י"ב), וז"ל: "כל שש מאות ושלש עשרה מצוות בכלל עשרת הדברות, ורבינו סעדיה פירש באזהרות שיסד לכל דיבור ודיבור מצוות התלויות בו", ולכן עומדים. ומהר"ש אבוהב (דבר שמואל סי' רע"ו) מדמה את העמידה ב"עשרת הדברות" לעמידה בברכת הלבנה כשמקבלים פני שכינה, ועוד שי"א שהיום כולם יודעים שאת העשרת הדברות, שתי הדברות הראשונות, היו מפי הקב"ה שדיבר איתנו עם עם ישראל בלשון נוכח, ולא הצלחנו להחזיק מעמד, והקב"ה אמר למשה שיאמר לנו את שאר שמונת הדברות. ויש אומרים מאחר שלא בכל שבת עומדים ולא בכל שבת קוראים עשרת הדברות, וקוראים אנו את כל הפרשה כולה וגם קוראים את עשרת הדברות, וע"כ יכולים לעמוד. וסיים: "ולפיכך מדעתי החלושה כל מקום שנהגו המנהג הנז', יהיו אוחזים מעשה אבותיהם בידיהם, שכוונתם לשם שמים". וע"ע במחזיק ברכה לחיד"א (סי' א' ס"ק ח') שהאר"י התנגד לאמירת עשרת הדברות בתפילה, אך אין הוכחה מדבריו שהתנגד לעמידה בשעת קה"ת של עשרת הדברות. ובלא"ה אין לעמוד בקה"ת לפי דעת האר"י בכל פרשייה שהיא (עיין בשעה"כ דף מ"ח ע"ד והביאו כה"ח בסי' קמ"ו אות כ'). ואכן בספרו "לדוד אמת" (סי' ז' סעי' ה') כתב: "אם כל הציבור עומדים בעת קריאת עשרת הדברות – אינו נכון. ואם איזה יחידים עומדים – לית לן בה. ולפי מה שכתבתי בריש 'מחזיק ברכה' דהאר"י לא שאני לן בין יחיד לציבור – לא יעמוד. אמנם יש מקומות שפשט המנהג שכל הקהל עומדים". ובספרו "טוב עין" (סי' י"א) כתב החיד"א: "דבמקום שנהגו כולם לעמוד בעשרת הדברות – נראה שחייבים הכל לעמוד, ואין לשום אחד לישאר יושב, דגם שאינו מן הדין לעמוד, עתה שנהגו כל הקהל בזה, נעשה חיוב על הכל, ואם לאו – ח"ו בעיני ההמון נראה כמזלזל". והיו שהקשו שיש סתירה בדברי החיד"א מספרו "לדוד אמת" לספרו "טוב עין". ויש לתרץ שהספר "לדוד אמת" הוא קיצור ספרו של מהר"י אלגזי "אמת ליעקב" וכתב שם החיד"א לפי דעת הרב מהר"י אלגזי. ואילו ספר "טוב עין" כתב החיד"א את דעתו שלו. ובשלמי ציבור (דף רצ"א) כתב שנהגו לעמוד בפרשת יתרו בעת קריאת עשרת הדברות, והיו שנהגו בחג השבועות שכולם עומדים ואומרים ביחד עשרת הדברות. ואחר כך החזן חוזר וקורא בעצמו. ואומר הרב שאין בכך חשש, כיון שגם המינים יודעים שבמתן תורה ניתנו רק עשרת הדברות. ולכן לא ראה הרב סיבה לבטל המנהג. ועוד כתב ש"ראיתי שאומרים את עשרת הדיברות באימה ויראה ומקבלים עליהם עול מלכות שמים, ולכן אין לבטל הענין". והגאון רבי עובדיה הדאיה ע"ה שהיה חסיד גדול והשתדל לקיים כל דברי האר"י ז"ל, נשאל שאלה זו, ובתשובה להגאון מהר"ש בוחבוט, הרב הראשי לבירות, ששאל, שסמך על כמה פוסקים שנוהגים לעמוד "וזה מוסיף יקר ופחד ומורא בבית כנסת". והוסיף שהרשב"ץ במנהגי אלג'יר כתב שנהגו לעמוד ב"יתרו", ב"שבועות" אבל לא ב"ואתחנן". וכן שאל אם דעת המקובלים מתנגדים לזה כי האר"י ז"ל לא עמד. וענה בספרו שו"ת "ישכיל עבדי" (ח"ב סימן א'): "על קהל שנהגו מזה כמה שנים לעמוד בעת קריאת עשרת הדיברות דודאי אין לנו למונעם … משום חשש זילותא דמעלין בקודש ולא מורידין … אם יבטלו נראה ח"ו זלזול וגרעון בכבוד התורה לרואים, שלאו כולי עלמא דינא גמירי, וכל אחד יחשוב לפי מה שיעלה בלבו. והרי זה דומה למה שכתב החיד"א בספרו טוב עין לעיל. ושאלוהו הרי לפי דברי האר"י ז"ל אין לעמוד בשעת קריאת התורה כלל, וענה שהאר"י לא דיבר על עמידה בעשרת הדברות בפרט אלא על עמידה בקריאת התורה שבכל יום. ועוד שהאר"י לא כתב שיש בכך איסור אלא שאין בכך מעלה (ועיין לכה"ח סי' קמ"ו ס"ק כ"ג ועיין שד"ח לעיל)", עכ"ד. וכן ענה אביו הרה"ג שר שלום הדאיה זצוק"ל שהנוהגים לעמוד – אין להם לשנות המנהג, ואפשר להמשיך לעמוד בשעת קריאת עשרת הדברות, ואין לחשוש לתרעומת המינים, והוסיף ואמר שהמינים של ימינו אינם דומים למינים של פעם שהאמינו רק בעשרת הדיברות, כי המינים של ימינו הלואי ויאמינו בעשרת הדיברות לשמור שבת וכד'.
[ויש שלא נוח להם להראות עצמם שהם עומדים רק בעשרת הדברות, והם מתחילים לעמוד מתחילת קריאת התורה בפרשת יתרו, ותבוא עליהם ברכה].
ועוד מוסיף שם (כדברי החיד"א בטוב עין) ומאריך, ותמצית הדברים כך היא, שבימינו אין לחוש לתרעומת המינים כיון שאנו קוראים את כל הפרשה ולא רק את עשרת הדיברות, והעובדה שרק בהם אנו עומדים לא יוכלו המינים לומר שרק הדיברות מהשמים שהרי לכולם ניכר שאנו קוראים כל הפרשה, ורק מי שקורא עשרת הדיברות בלבד בעמידה – יש עליו חשש כנ"ל. למעשה כתב הרה"ג משאש (שליט"א) [זצ"ל] בספרו (שו"ת שמש ומגן ח"א סי' נ"ז ובח"ג סי' מ"ח) כי נהגו לעמוד במרוקו וזה מוסיף יקר ופחד ומורא בבית הכנסת. וכן מנהג מרוקו, אלג'יר, ג'רבא, חלק מארם צובא, וחלק מיהודי פרס, שנוהגים לעמוד כדכתיב "ויעמדו מרחוק ויתיצבו בתחתית ההר". וכן כתב בספר "ברית כהונה" (ערך עשרת הדברות) שמנהג ג'רבא לעמוד בעת עשרת הדברות. בארץ לא נהגו הספרדים לעמוד, ואומרים: "לו היו רואים את תשובת הרמב"ם היו חוזרים בהם". וראה בספר "זה השלחן" (ח"ב מנהגי אלגי'ר להרה"ג אליהו גיג', דפוס אלגי'ר התרפ"ט עמ' קל"ו. וראה עוד בספר "מטה יהודה" (עייאש) ח"א סי' א' אות ו'.) שמובא שאין עומדים בעשרת הדברות שבפרשת ואתחנן, אולם בעשרת הדברות שבפרשת יתרו ובחג השבועות – עומדים. וראה במאמר מרדכי שבת (ח"ב פרק ל"ד סעי' כ"א).
וע"ע מאמר מרדכי (שבת ח"ב פרק ל"ד סעי' כ"ב- כ"ג), וז"ל: "במקום שכל הצבור נוהגים לעמוד – אפשר לבטל מנהג זה בתנאי שניתן לבטל את המנהג כך שכל הציבור ישבו. אמנם, אם עלולה להתגלע מחלוקת בשל כך או שבסופו של דבר יעמדו חלק מן הציבור וחלק ישבו – אין למחות בידם, משום שיש להם על מי לסמוך. בית כנסת ובו רב מכהן שפסק הלכה בעניין זה, בין אם פסק שיש לשבת בקריאה ובין אם פסק שיש לעמוד – חייב כל הציבור לעשות כהוראת הרב".
[הערת העורך: מנהג מרן הרב זצ"ל היה לשבת הן בפרשת יתרו והן בפרשת ואתחנן, ולא היה מוחה ביד העומדים]