שאלה טו: שלש פעמים בשנה, בפרשת "יתרו", "ואתחנן" ובשבועות אנו נתקלים בשאלה במושב שלנו…איך להתנהג בעת קריאת עשרת הדברות: לאותם שעומדים במשך כל קריאת התורה אין בעיה. אולם לרוב הציבור היושב בעת קריאת התורה, האם צריך הוא לקום בעת קריאת עשרת הדברות? המותר לו לקום? ברצונינו לקבוע מנהג אחיד וקבוע לכולם: ברצוני להציע פתרון שאם הרב יסמוך ידיו עליו ננסה לקבלו כמנהג …
ראיתי מיימינים ומשמאילים בענין זה. מצד אחד, המשנה במסכת תמיד פ"ה מ"א אומרת שהכהנים במקדש היו קוראים עשרת הדברות בכל יום לפני קריאת שמע, אבל הגמרא ברכות דף י"ג אומרת שלא קבעו כן בגבולין מפני תרעומת המינים, שיאמרו שרק עשרת הדברות ניתנו מהקב"ה. וכן מובא שם בשם כמה אמוראים, וכן כתב בשו"ת הרשב"א ח"א סי' קפ"ד. א"כ לכאורה אין להעדיף עשרת הדברות יותר משאר חלקי התורה, וכן כתב הרמב"ם בתשובה בתקיפות. אולם בשו"ת דבר שמואל (לר"ש אבוהב) כתב לחזק את המנהג לעמוד בשעת קריאת עשרת הדברות, שכאילו אנו מקבלים פני שכינה כמעמד הר סיני, וכן החיד"א יישב את המנהג.
החיד"א בסוף דבריו אומר: "דמאחר שנהגו העם כן לקום כולם בעשרת הדברות נראה שחייבים הכל לעמוד ואין לשום אחד להישאר יושב וכו' ואם לאו ח"ו בעיני ההמון נראה כמזלזל, ועוד דאמרו לא ישב בין העומדים", עכ"ל.
יוצא איפוא שבבית-כנסת אחד חייב להיות מנהג אחד, ולא יתכן שהרוב יעשו כך ומיעוט קטן יעשה אחרת!
במושבנו … ב"ה אנו מתפללים כולם ביחד, אשכנזים ואנשי עדות המזרח. אין הבדל, הן בחיים היום-יומיים והן בתפילות ובשאר חיי הרוח והתרבות, כולנו כאחד. ולמרות שכולם קמו בקריאת עשרת הדברות, הרי בטוחני שחלק, שמנהג אבותם בידם לישב, עשו זאת כדי לא להיות יושבים בין עומדים, וחשוב למצוא מנהג שכולם יצאו ידי חובתם ומנהגם.
בנוסף לכך גם אנו שעומדים (הכוונה לאותם שיושבים בכל הקריאה וקמים במיוחד לעשרת הדברות), הרי ישנם הרבה גדולים הסוברים שאל לנו לתת עדיפות לחלק אחד מהתורה לחלק אחר.
עצתי היא, לקבוע כמנהג קבוע ב… שבשבת פרשת "יתרו", למשל כשהעולה לתורה לשישי מברך והציבור צריך בין כך לעמוד בברכת התורה ישאר כל הציבור לעמוד עד סוף שישי, וע"י כך נצא ידי חובת כולם, גם נעמוד בזמן קריאת עשרת הדברות, גם לא ניתן עדיפות לחלק מהתורה, כי עמדנו בכל שישי, ונוכל גם אשכנזים כספרדים לקיים מנהג אחד ויחיד.
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
מסקנתך נכונה. לכן ראוי שהציבור יעמוד בשעת קריאת עשרת הדברות, ואף אם יש מיעוט שלא נהג כך עליו לעמוד, כדי שלא יפרוש מן הציבור[1], ולא ישב בין העומדים[2].
מקורות:
[1] אבות (פ"ב מ"ה).
[2] ראה דרך ארץ רבה (פ"ז) ודרך ארץ זוטא (פ"ה). וראה עוד בספר שו"ת הרב הראשי ח"ב בהערה ל"ח.