שאלה:
נהוג בבתי כנסת בארץ, שאת העליות לתורה בשבתות ובחגים, כולל יום הכיפורים, מוכרים במכרז, וכל המרבה במחיר זוכה לעלייה לתורה. לאחר שהוחלט מי יקבל את העלייה, הגבאים מסמנים על כרטיס את סכום התרומה, וגובים את התמורה לאחר השבת או החג.
לעניות דעתי, מעשה זה מהווה עבירה חמורה על כללי התורה, כי אין הבדל בין מעשה זה לבין קניית מצרך אחר, כגון: קניית משקה בקיוסק. בשני המקרים האלו נעשית פעולת המכירה של מוצר מסוים, האסורה בתכלית האיסור בשבתות ובחגים.
לכן, לעניות דעתי, גם אם נוהג זה השתרש בעדות ישראל מימים ימימה, יש להפסיק חד משמעית את המעשה הזה. במקום זה ניתן לתלות שלט בבית הכנסת, ולבקש מהמתפללים לתרום להחזקת בית הכנסת, או לחלופין למצוא דרך נאותה להחזיק את בתי הכנסת בצורה תקציבית וממלכתית מכובדת.
לאור הנ"ל, אודה לכם באם תוציאו הוראת איסור מכירת עליות בבתי הכנסת בשבתות ובחגים, בעיקר ביום הכיפורים, ובמעשה זה תקרבו את גאולת עם ישראל.
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
המנהג שנהגו למכור עליות בשבתות ובימים טובים, אינו מנהג טוב, כיון שאנשים מדברים באותו זמן בביהכ"ס דברים בטלים, וכבר כתב הרב פלאג'י את ההקדמה לספרו "ספר החיים" פורמט קטן, שיהא מצוי ביד כל אדם בשעה שמוכרים את העליות, כדי שלא יתבטל, ולכן קראו "חיים ביד"[1]. ומכל מקום עיין בכה"ח (סימן ש"ו ס"ק מ"ב) שכתב: "…ומנהג פשוט עכשיו להכריז השמש המצות, ולומר כמה נותן בעד מצוה זו, ומי שמעלה אותה בדמים נשאר לו המצוה והאחר אינו נותן כלום, והנח להם לישראל". ועשו זאת גם כדי שלא יבואו לידי מחלוקת, כי כל אחד רוצה לעלות לספר תורה.
ומה שכתבת שהמנהג הטוב הוא לתלות שלט בבתי הכנסת וכו', דבר טוב הוא, אך דבר זה יכול לגרום לסכסוך ומחלוקת, כי כל אחד יחשוב שעלייה מסוימת מגיעה לו דוקא, לפיכך הנח להם לישראל.
בכל אופן, במקום שאפשר להנהיג שהעליות תהיינה לפי סדר, כמו במקום שצבור המתפללים בו הוא קטן – טוב יעשו אם ינהיגו עליות לפי הסדר[2].
מקורות:
[1] כתב בספר חיים לגר"ח פלאג'י (סימן א' אות ב'): "מ"ש בספר לדוד אמת וחסד לאלפים דבעת מכירת המצוות ילמוד תהילים. אני אומר, דאם הוא נבון דילמוד פירוש רש"י של הפרשה בעת ההיא, כדי שיבין היטב מה שקורא שליח ציבור בספר תורה אחרי-כן. ואם הוא חכם בעל הוראה ילמוד בדיני קריאת ספר התורה, דבר בעיתו מה טוב, שמא יהיו שואלין לו דבר הלכה באותו פרק ויהיה מוכן להשיב לשואלו דבר".
[2] ראה גמ' שבת (קי"ג ע"א) ובגמ' כתובות (ה' ע"א), בית יוסף (סי' ש"ו) ושו"ע (סימן ש"ו סעיף ו'). וברמ"א שם, ז"ל: "הגה: י"א דבמקום שנוהגין ליתן לקורא בתורה מי שבירך, ונודר לצדקה או לחזן, דאסור בשבת לפסוק כמה יתן (א"ז); והמנהג להקל, דהא מותר לפסוק צדקה". וכתב המג"א (שם ס"ק ט"ו): "כתב הים של שלמה פרק ה' דביצה הכרזת המצות מי שיתן יותר הוא יזכה בה, דמי טפי למקח וממכר, והיה נראה לאסור אם לא שנאמר שאין שייך מקח וממכר בדבר מצוה כ"א בחפץ הנקנה, וכל זה אינו אלא לישב המנהג בדוחק וכו' והמחוור בעיני כמו שנהגו חסידי אסטריך דכל מה שהוציא בפיו ליתן נותן לצדקה אפילו קנה חבירו המצוה, א"כ הוי כקציצת דמים לצורך מצוה, ול"ד למקח וממכר כלל, ושרי אפילו קניית מקומות ובתים מהצדקה, וכל ירא שמים יזהר בזה, עכ"ל. ובשלטי גיבורים בעבודה זרה דף ד' ע"א (בדפי הרי"ף) מפקפק ג"כ על קנית המצות, ובמס' ב"ק כתב דאדם יוכל למכור מצות שלו לאחר", ובמשנ"ב (שם ס"ק ג"ל) כתב, וז"ל: "ובענין הכרזת מצות בבהכ"נ – יש אוסרין ויש מתירין, דלא שייך מקח וממכר אלא בחפץ הנקנה, ובמקום שנהגו היתר – אין למחות בידן", עכ"ל. ובכה"ח (שם ס"ק מ"ב) לאחר שהביא דברי הרש"ל כתב: "ומנהג פשוט עכשיו להכריז השמש המצוות ולומר כמה נותן בעד מצוה זו, ומי שמעלה אותה בדמים – נשאר לו המצוה, והאחר – אינו נותן כלום, והנח להם לישראל". טעם מנהג זה הוא – מפני השלום, כיון שכל אדם רוצה לזכות בפתיחת ההיכל, בעליה לתורה או בהפטרה. וראה עוד שו"ת מאמר מרדכי (ח"ב או"ח סי' ל"ג) בענין מכירת מצוות בבית הכנסת [הערת העורך
: מו"ר הרב זצוק"ל הקפיד שבמניינו לא ימכרו את העליות]. עיין באורך ובפירוט מאמר מרדכי שבת (ח"ב פרק כ"ח סעי' א'-כ"ה ובהערות שם) ובח"ג (פרק ע"ב סעי' כ"ט). וע"ע סי' קול אליהו (עמ' תק"ל סעי ז'). שו"ת מאמר מרדכי (ח"ב או"ח סי' ל"ג).