שאלה:
מהו שיעור הזמן המינימאלי שנר של שבת צריך לדלוק? האם זו ברכה לבטלה אם הנר דולק פחות משיעור זמן זה?
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
שיעור הנר של שבת המינימלי הוא כך שידלוק עד סיום הארוחה[1], וגם אם לא דלק עד סוף הארוחה אין זו ברכה לבטלה [כל עוד שהספיק להנות מאור הנרות לאחר השקיעה כאשר מתחיל להחשיך][2].
מקורות:
[1] רש"י (שבת כ"ה ע"ב ד"ה "חובה") כתב: "כבוד שבת הוא, שאין סעודה חשובה אלא במקום אור כעין יממא". וראה רמב"ם (הל' שבת פרק ל' הל' ה'), ועיין ערוך השולחן (סי' רס"ג סעי' א'-ב'), וע"ע בא"ח (ש"ש פרשת נח סעי' ב'). והסביר הבא"ח בספרו "בניהו" (על הגמ' שם) שכשרואים את האוכל יש יותר תענוג באכילתו. וכך נוהגים לומר שכשאדם אוכל בחושך הוא אינו שבע, כמו שאמרו אבותינו במדבר: 'בלתי אל המן עינינו', כלומר, שכשאדם רואה את המאכל שהוא אוכל, הוא נהנה יותר ויש לו מזה תאוה. אבל במדבר התלוננו על כך שהם לא רואים כלל את המאכלים שלהם שלא ראו אלא מן כל הזמן. ולכך האור שיש בבית בליל שבת הוא מצוה גדולה, ויש בו משום עונג שבת ושמחה (עיין יומא ע"ד ע"א ורש"י שם). וכאמור לעיל ברש"י, כל חיוב ותקנת חז"ל להדלקת נרות שבת כדי שיאכל בשמחה ובעונג, וכשיש אור יש שמחה ועונג.
על הפסוק באיכה (ג', י"ז): "ותזנח משלום נפשי" נאמר בגמ' (שבת כ"ה ע"ב): "אמר רבי אבהו: זו הדלקת הנר בשבת". וכתב רש"י (שם ד"ה "הדלקת נר בשבת"): "ובמקום שאין נר – אין שלום, שהולך ונכשל והולך באפילה". והרמב"ם (שבת פ"ה הל' א') כתב שהדלקת נרות שבת היא משום "עונג שבת". וע"ע ערוך השולחן (אור"ח סי' רס"ג סעי' א'), שו"ע הגר"ז (סי' רס"ג סעי' א'). וראה במחזיק ברכה (סי' רס"ג ס"ק א').
א"כ יוצא שישנם שני טעמים: א. משום כבוד סעודת שבת. ב. משום שלום בית. הנה לכאורה לטעם שמדליקים נרות לכבוד ועונג בסעודת שבת – מספיק שידלקו הנרות רק בזמן הארוחה, ולטעם של "שלום בית" – צריך שהנרות ידלקו עד שהולך לישן, כדי שלא יכשל בעץ ואבן, וראה במג"א (שם ס"ק ט"ז), תוספת שבת (אות כ"א) ועוד, והובאו בכה"ח (שם ס"ק ל"א, נ"ח, נ"ט), משנ"ב (שם ס"ק ל'), שכתבו שצריך להדליק נרות שבת שידלקו עד שיבואו (לאחר האכילה) לבית בלילה. וע"ע שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' י"ב עמ' ס"א) ומאמר מרדכי (שבת ח"א פי"א סעי' י"ב והערה י"ג).
[2] כתב המשנ"ב (סי' רס"ג ס"ק מ"א): "אם בבית שהדליק היה קצת חשך ומשתמש שם שום דבר לאור הנרות לצורך סעודה ליכאאיסורא, אף שאין דולקת עד הלילה ואף שאוכל בחצר", וכ"כ כה"ח שם (ס"ק ס'). וראה מאמר מרדכי שבת (ח"א פי"ב סעיפים כ"ג-כ"ד), ושו"ת מאמר מרדכי (ח"ב או"ח סי' כ"ח).