שאלה
אני גר בחוץ לארץ בשכירות, כבר למעלה מחודש וחסר לי מזוזה אחת באחת החדרים ושני מזוזות במרפסת (שיש שם שני דלתות לכיוון המרפסת) .יש לי אפשרות לקנות עכשיו מזוזות לא כ״כ מהודרות, או להמתין עוד שבועיים שיביאו לי מישראל מזוזות יותר מהודרות ?
תשובה
השוכר בית בחו"ל לאחר שלושים יום, נחלקו הפוסקים – האם חיובה מהתורה או מדרבנן, למעשה נפסק שחיובה מדרבנן משום הרואים.
אם עשה חוזה לבית יותר משלושים יום – לספרדים חייב במזוזה מיד, וכן לאשכנזים ויש מאשכנזים שקובעים רק לאחר שלושים.
במקרה הנ"ל טוב שיפקיר רשותו, ולא יתכוון לזכות, כך יצא ידי כל השיטות, כיון שחיובה משום הרואים אם מניחה בלי מזוזה לא עבר איסור רק שמתקנת חכמים שיניח בה, וע"כ אם אין סיבה כגון הנ"ל אין לאחר, אבל בסיבה כמו הנ"ל יכול, אך טוב שיתלה שלט בחוץ שקביעת המזוזת יערך בעוד שבועיים.
מקורות
כתב בשיטה מקובצת מסכת בבא מציעא דף קא עמוד ב "חובת הדר היא. אין לפרש דמדאורייתא הדר בו חייב במזוזה אפילו אין הבית שלו דהא תניא בפרק התכלת השוכר בית בחוץ לארץ כל שלשים יום פטור מן המזוזה מכאן ואילך חייב והיינו מדרבנן משום דנראה כאלו הוא שלו כטלית שאולה דכל שלשים יום פטורה מן הציצית מכאן ואילך חייבת והיינו מדרבנן דמן התורה טלית שאולה פטורה דכסותך כתיב והכא נמי ביתך כתיב ולא בית אחרים. ואף על גב דאמרו בפרק ראשית הגז אלא ביתך למה לי כדרבא ביתך דרך ביאתך וכי עקר איניש וכו' תרי ביתך כתיבי והכי פירושו חובת הדר היא כלומר אדם שיש לו בתים ואינו דר בהם אינו חייב לקבוע בהן מזוזה הילכך זה השוכר אם ירצה יעשה מזוזה. הרא"ש ז"ל. ועיין בתוספות פרק קמא דעבודה זרה (דף כ"א ע"א):
וזה לשון הריטב"א ז"ל: חובת הדר היא. פירש ר"י דמדאורייתא תרתי בעינן שיהא הבית שלו ושידור בו ומדרבנן חובה לכל הדר בו ואף על פי שאינו ביתו והביאו ראיה מפרק רבי אליעזר דמילה שאמרו שם שאני טלית ומזוזה הואיל ובידו להפקירן וכבר כתבתיה שם. עד כאן"
כתב השו"ע יו"ד סימן רפו סעי' כ"ב "השוכר בית בחוצה לארץ והדר בפונדק בארץ ישראל, פטור ממזוזה שלשים יום. והשוכר בית בארץ ישראל, חייב במזוזה מיד, משום ישוב ארץ ישראל". וכתב הרמ"א "והוא הדין לשואל בית דינו כשוכר".
וכתב הברכי יוסף בס"ק י"א "הא דחייב השוכר אחר שלשים יום במזוזה היינו מדרבנן דוקא, דמדאוריתא פטור. כ"כ ר"י והרא"ש והריטב"א, הובאו בשיטה מקובצת מציעא דף ק"א. ועמ"ש התוספות פרק התכלת (מנחות מד. ד"ה טלית) (בתחילה צידדו שאולי מהתורה והעלו דמדרבנן חייב) ובמרדכי ובהגהמי"י". וכן כתב בישועות מלכו הלכות מזוזה פ"ה ה"י וכן מצדד במעשה רוקח שם
וכתב במנחת חינוך פרשת ואתחנן מצוה תכג ס"ק א' "ומבואר בר"מ פ"ה השוכר בית בחוץ לארץ והדר בפונדק בארץ ישראל כל שלשים יום פטור מן המזוזה וכו' מבואר דלאחר שלשים יום חייב במזוזה ואינו מבואר בר"מ אם מן התורה חייב במזוז' לאחר שלשים יום דשכירות לא איתמעט מביתך כמו שותפים או אפשר מן התורה פטור תמיד דאיתמעט מביתך רק מדרבנן חייב דנראה כשלו לאחר שלשים יום כמו טלית שאולה דחייב לאחר שלשים יום מדרבנן וטלית השותפים חייבת מ"מ שאולה פטור ה"ה כאן דשוכר פטור מה"ת לעולם אף על פי דשותפים חייבים והרהמ"ח כתב כאן דאם שכר בית בא"י ועברו שלשים יום ביטל עשה אם לא קבע מזוזה מבואר להדי' דמה"ת חייב בשכירות דלא איתמעט מביתך רק תוך שלשים יום פטור דאינו דירה וע' בתוס' מנחות דף מ"ד בד"ה טלית וכו' מסופקים שם בדבר אם בית שכור או שאול חייב במזוזה מה"ת או רק מדרבנן כמו ציצית. וע' בתוס' בע"ז דף כ' ע"א בד"ה הא וכו' דעתם נוטה דבית שכור פטור ממזוזה לעולם מה"ת רק מדרבנן כמו טלית ע"ש. ודעת הרהמ"ח בפשיטות דחייב מה"ת ודעת הרב לא ברירא כמ"ש".
ב
וראה מה שהאריך בשו"ת יוסף אומץ סימן ל והעלה "ברם לפום מאי דאמרינן דסוגיין דעלמא בערים האל ערי אירופה דהשוכר בית רובא דרובא לכמה שנים והלא מראש הא דסקא נאמרה ליכתב וקורין לה איסקריט"א ושם מפורש זמן השכירות ותנאיהם לכל חפציהם ודנא כתבא די רשים דלא להשנאה והשוכר מוליך שם כליו ומטלטליו כלם איש לפי מעללו והשוכר מתקן הבתים על יד חרשי עץ וברזל. נראה דבמציאות זה חשיב מיד אפילו לדבר דבעי י"ב חדש כמו שנראה ומוכח מדברי הפוסקים שהבאתי ויותר מהמה הרואה יראה להרב כנסת הגדולה קבצם כעמיר גורנה איש איש ממקומו. ואין צורך להאריך ללשונותם במקומותם.
והדברים קל וחומר בדבר דסגי בשלשים יום דבנדון זה כשעשו הכתב של שכירות לכמה שנים או לשנה והוליך שם כל מטלטליו הקטנים עם הגדולים ומה גם אם תקן על ידי אומנים מינים ממינים נראה דבזה חייב במזוזה מיד ויקבענה ויברך תכף בפרק הכונס לדור שם. וגם הרב תורת חסד מודה בזה כמדובר". וראה בפת"ש ס"ק י"ז ובסוף ס"ק י"ח כתב בערוך השולחן סעי' מ"ט "עוד איתא שם השוכר בית אפילו מישראל פטור מן המזוזה כל ל' יום שאינו נקרא עדיין דירה במה דברים אמורים בח"ל אבל בא"י חייב השוכר מיד במזוזה ותקנה היתה משום ישוב א"י כדי שיתעצל לצאת ממנה מפני המזוזה שאסור ליטלה כמ"ש בסי' רצ"א ואין חילוק בין שוכר מישראל לשוכר מעכו"ם דאם שכרו על יותר מל' יום הרי היא כביתו וחייב במזוזה וה"ה לשואל בית דינו כשוכר בכל מה שנתבאר ונראה ברור דזה שנתבאר דל' יום פטור זהו כששכר לפחות מל' יום או שכר סתם אבל שכרו לל' יום חייב מיד דשכירות ליומא ממכר הוא לכמה דברים אלא דפחות מל' מקרי עראי אבל כששכרו לל' יום ויותר פשיטא דמיד חייב [וכ"נ מש"ך סקכ"ח וכ"כ הח"ד בדה"ח וראיתי מי שהשיג על זה מתירוץ השני של תוס' מנחות שם דזהו מדרבנן ע"ש תמיהני דמה בכך דעכ"פ חייב מיד מדרבנן וכן המנהג פשוט ואין לשנות ופשוט הוא דהל' יום צריך רצופין ודלא כיש שמסתפק בזה]". וכ"כ הבא"ח כי תבוא סעי' כ"ג ומרן הרב בהערות לקיצו"ש סי' י"א ס"ק יט. וכ"כ בנהר מצרים הלכות מזוזה וכ"כ מהרש"ם ח"ו סי' קט"ז אמנם בהליכות שלמה תפילה עמ' רל"ד סעי' ו' כתב שנהגו כפת"ש וראה מנח"י ח"ו סי' קי"ג.
ג
איתא בגמ' שבת דף קלא עמוד א "תניא נמי הכי: ושוין, שאם צייץ טליתו ועשה מזוזה לפתחו – שהוא חייב (בשבת). מאי טעמא? – אמר רב יוסף: לפי שאין קבוע להם זמן. אמר ליה אביי: אדרבה, מדאין קבוע להם זמן – כל שעתא ושעתא זמניה הוא! – אלא אמר רב נחמן אמר רבי יצחק, ואיתימא רב הונא בריה דרב יהושע: הואיל ובידו להפקירן".
וכתב הרמב"ן "ועוד י"ל דמש"ה אמר בידו להפקירן שמכיון שהפקירן אף על פי שלובשן פטורין דהו"ל טלית שאולה שכל שלשים יום פטורה מן הציצית ומכאן ואילך נמי מדברי סופרים בלבד היא חייבת אבל מן התורה פטורה דכסותך אמר רחמנא, וכן בבית אף על פי שהוא דר בה בשל הפקר פטורה היא מן המזוזה דלאו ביתך הוא ולאו בית של רבים הוא" וכן כתב הרשב"א "וטעמא דטלית של הפקר פטור מן הציצית דלא עדיף מטלית שאולה דאמרינן שהיא פטורה כל שלשים יום, וכן בית של הפקר פטור מן המזוזה כדאמרינן דשוכר פטור כל שלשים, ואף על גב דלאחר שלשים חייבין בין בציצית בין במזוזה היינו מדרבנן דאילו מדאורייתא אין הפרש בין תוך שלשים לאחר שלשים" כלומר שאע"פ שזה אצלו כבר שלושים יום בכל זאת לא חייב לקבוע ויכול ללבושו וימתין לאחר השבת לעשות בהם מזוזה.
וכתב הריטב"א מסכת שבת דף קלא עמוד ב "נתחבטו בתוספות הא דקי"ל (ב"מ ק"א ב') שעל השוכר להניח מזוזה דחובת הדר הוא אם הוא מדאורייתא או מדרבנן, יש מפרשים דמדרבנן הוא כדאשכחן גבי טלית דאע"ג דשאלה קניא כשכירות אפ"ה פטורה מן הציצית אלא מדרבנן הכא נמי לא שנא, ויש מפרשים דחובה דאורייתא היא דשאני גבי מזוזה שהיא משום שמירת בני הבית וכיון שכן משום שמירה מה לי בעל הבית ומה לי שוכר, לפיכך כיון שהשכירות קניא והוא משום [שמירה, השוכר חייב בה מדאורייתא], וכן עיקר" וא"כ דבריו סותרים להדדי ותוס' רי"ד כתב שבשכירות חיובה מהתורה. אבל אם יפקירה חיובה יהיה מדרבנן לאחר שלושים לכו"ע וראה במנחת יצחק ח"ו סי' קי"ג.
העולה
השוכר בית בחו"ל לאחר שלושים יום, נחלקו הפוסקים – האם חיובה מהתורה או מדרבנן, למעשה נפסק שחיובה מדרבנן משום הרואים.
אם עשה חוזה לבית יותר משלושים יום – לספרדים חייב במזוזה מיד, וכן לאשכנזים ויש מאשכנזים שקובעים רק לאחר שלושים.
במקרה הנ"ל טוב שיפקיר רשותו, ולא יתכוון לזכות, כך יצא ידי כל השיטות, כיון שחיובה משום הרואים אם מניחה בלי מזוזה לא עבר איסור רק שמתקנת חכמים שיניח בה, וע"כ אם אין סיבה כגון הנ"ל אין לאחר, אבל בסיבה כמו הנ"ל יכול, אך טוב שיתלה שלט בחוץ שקביעת המזוזת יערך בעוד שבועיים.