שאלה
מה דין מזוזה שהאות גימ"ל של דגנך שני הרגליים שלה שוות אחת לשניה ונראית כנו"ן כזה?
תשובה
כשר.
מקורות
כתב הב"י "ויהיה הירך משוך עב אל הגוף כי תמונתה שתהיה נראית כמין נו"ן כפופה ומהאי טעמא נמי לא ירד רגל ימין הרבה והירך יהיה נמוך כדי להסמיך אות אצל ראשו כי כתב החסיד (בכתרי אותיות) כשיכתוב ארצנו יכתוב הוי"ו תוך הנו"ן שמע מינה שצריך להסמיך הראשים ואם כן כשיכתוב ארצך טוב לעקם צואר הצד"י מעט לצד ימין כדי שיקרב קצת הכ"ף הפשוט לראש הצד"י אבל בלי צורך לא יעקם שום אות כי כן קבלנו שיהיו כולם בעמידה פשוטים ולא מוטים לא לימין ולא לשמאל".
כתב הקול יעקב סי' ל"ו על אות ג' "יהא ראשו וגופו דומה לזיי"ן. ראשו עב. ורגל ימין יורד למטה מעט יותר מירך שמאל. והירך יהיה משוך, עב, וקצת בשיפוע, וקצת נמוך. ושלשה תגין על ראשו. ברוך שאמר. וכו' ומה שכתב ברוך שאמר: והירך יהיה משוך עב וקצת בשיפוע וקצת נמוך, ביאור הענין הוא, כי היו נוהגים לכתוב את הנו"ן כפופה מושבה התחתון משוך לצד שמאל יותר מן ראשה, כדי השיעור שאם תפשוט תהא נו"ן פשוטה, וכן היו כותבין את הצדי"ק הכפופה כדלקמן, ואם היו כותבין את הנו"ן או את הצדי"ק הכפופה שוה לשאר אות בארכו ולא יותר, אז אם היו סומכין אות אחר אליהן בעל כרחך יהיו צריכין להרחיק למעלה, כגון [כלומר הנו"ן מתארכת וכתוצאה מזה האות שאחריה מתרחקת], וזה אינו נכון. ולכן התקנה היא שיעשה אותם יותר ארוכות, כי אז יכול להסמיך את האות השני גם למעלה, כגון [שהמושב לש הנון יורד טיפה יותר למטה משאר האותיות]. והנה גם את הגימ"ל היו נוהגים לכתוב כן שהירך השמאלי נמשך לצד שמאל יותר מן ראשו, כי תמונתה שתהא נראית כעין נו"ן כפופה כמו שכתב בבית יוסף [בשם ברוך שאמר באלפא ביתא השני אות ג], ולכן גם אותה צריכין לעשותה יותר ארוכה משאר האותיות. ואמנם ספרי דידן לא נהיגי הכי, אלא כדעת ספר האשכול [אלפא ביתא לרבי יום טוב ליפמן, עמוד רעד בצורת הנו"ן כפופה] וכדעת הר"י אסכנדרני [הובא בבית יוסף עמוד קעד ד"ה וז"ל הר"י אכסנדרני ידביק]. קסת הסופר (שם בלשכת הסופר אות ז'). והיינו שימשוך גופה קצת לצד ימין, ואז לא יצטרך למשוך אותו גם לצד שמאל, וגם כן לא יצטרך להאריכה יותר משאר אותיות".
ובמשנ"ב משנת סופרים כתב על אות ג' "ורגל ימין דק ויורד מעט למטה יותר מירך שמאל ולא יעשה ירך זה השמאל בשפוע הרבה אלא מעט * וגם לא יהיה עקום אלא ימשוך בשוה ויגביהנו קצת כנגד הדלי"ת והירך שמאל יהיה משוך קצת עב אל הזיי"ן שבצדה ולא בדקות כי תמונתה שתהיה נראית כמין נו"ן כפופה והירך יהיה נמוך כדי להסמיך אצל ראשו וג' תגין על ראשה אם נדבק הירך בהרגל יגרור הירך ודי בכך כמו שמבואר בסימן ל"ב סי"ח לענין גרירת החרטום".
וכתב הבה"ל בד"ה "ורגל ימין דק – הנה מדברי הגר"ז משמע דהוא רק לכתחילה ולפי מה שכ' בב"י באות זה הטעם לזה עי"ש לכאורה הוא לעיכובא דהא הברייתא סיימה על הכל דיגנז עי"ש בשבת בגמרא ואולי אפשר דבזה לבד שירך ימין יורד למטה יותר מירך שמאל יש היכר בין הגימ"ל לצדי"ק דלא כב"ש ולפ"ז יורד למטה יותר מירך שמאל הוא לעיכובא ולכן לא הזכיר הגר"ז שם לכתחילה ואעפ"כ לדינא הכל צ"ע דלפי פירוש הרא"ש שם בהלכות ס"ת על הברייתא זו עי"ש [וע"ש ברש"י על ברייתא זו] אין שום ראיה דצריך לדקדק בזה אך לכתחילה בודאי צריך ליזהר בזה מפני אידך רבוותא כמו שכתב הב"י כעין זה באות אל"ף".
וכתב עוד בד"ה "וגם לא יהיה עקום – ובדיעבד אם היה עקום צ"ע בזה עיין בב"י הטעם ממש"כ בגמרא מ"ט פשטא כרעא דגימ"ל לגבי דלי"ת דכה"ג מ"ש בגמרא שם מ"ט פשטא כרעא דדלי"ת לגבי גימ"ל הוא רק לכתחילה [וכמו שיתבאר בביאור הלכה לקמן] ועכ"פ תיקון מהני בזה אפילו בתו"מ וכן אם ירך השמאל שוה לרגל הימין דומיא דמה שהקיל הפמ"ג באות כ' פשוטה שעשאו מרובע ע"ש".
כתב בשו"ת אור לציון ח"ב פמ"ד אות מ' "אות גימ"ל שעשויה כאות נו"ן אלא שהירך נמשך יותר כלפי מטה, יש להכשירה בדיעבד". וכתב בהערות "נראה שיש להכשיר בדיעבד כשנכתבה האות כן, כיון שאריכות הירך שארוכה יותר מרגל הגימל מראה שהיא צורת אות גימ"ל, וכן ראינו שהרבה סופרים כתבו כן. וראה גם במאסף לכל המחנות על אות ג' באות י' שם, שהביא בשם הדעת קדושים שכתב שראה בכתיבה ספרדית שכן הוא הג', וע"ש שכתב לפסול בזה, ומ"מ למעשה יש להכשיר, וכמו שנתבאר". וכתב המקדש מעט סי' ל"ב ס"ק י"ג שבכגון זה בכתיבה אשכנזית לא יהיה כשר בלא תיקון ואינו מוכרח. וכמבואר במקור חיים בביאור דברי הט"ז.
אמנם הכא שיש לה שני רגלים ואינה כמין קשת כשרה. לכו"ע
העולה
כשר.