שאלה:
בדיני קדימה בברכת הפירות כתב מרן בשולחן ערוך[1], כי דין קדימה ב"מין שבעה" או ב"חביב עליו", שייך רק כאשר הברכות של הפירות שוות, ויש אומרים כי "פרי העץ" קודם. וכך כתב המשנה ברורה[2]: אם שניהם שווים ב"חביבות" – "פרי העץ" קודם, ואילו דעת הרמב"ם[3] היא, שתמיד מקדים את ה"חביב עליו" אפילו אם ברכותיהם אינן שוות. כף החיים בסימן רי"א סעיף א' אות ו' כתב, שגם אם אין ברכותיהם שוות – "מין שבעה" קודם, ואם אין "מין שבעה" לפניו – יקדים "פרי העץ" אפילו ל"חביב עליו". הטעם שהוא נתן למנהג זה הוא דברי השולחן ערוך, שכתב כי כאשר אין ברכותיהם שוות – יקדים איזה מהם שירצה. לא הבנתי את המנהג ואת טעמו, וכן את כוונת הבן איש חי בביאורו. לכן שאלתי היא: מהו הדין בעניין קדימה בברכת הפירות?
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
בעניין הקדימה בברכות: אם יש ביניהם מין משבעת המינים – עיין בבא"ח (ש"ר מטות סעי' ב')[4], שתמיד מקדים מין ז', ואפילו המין השני חביב עליו. ושם באות ה' הוסיף, שאפילו המין ז' הינו חצי, והמין השני שלם – יברך על המין ז' (ואפילו שהמין השני חביב עליו יותר)[5]. וע"ע בכה"ח (סי' רי"א ס"ק ו'[6], י"ד[7]). ואנו נוהגים כדבריו לברך על מין ז', אפילו אם הפרי השני חביב או ברכתו שונה.
מקורות:
[1] שו"ע (או"ח סי' רי"א סעי' א'), וז"ל: "היו לפניו מיני פירות הרבה, אם ברכותיהם שוות ויש ביניהם ממין שבעה – מקדים מין ז' אעפ"י שאינו חביב כמו המין האחר. ואם אין ביניהם ממין שבעה – מקדים החביב; ואם אין ברכותיהם שוות, אפילו יש בהן ממין שבעה כגון צנון וזית – איזה מהם שירצה יקדים ואפי' אינו חביב. ויש אומרים שגם בזה צריך להקדים החביב. ונקרא חביב המין שרגיל להיות חביב עליו, אפילו אם עתה חפץ במין השני".
[2] וז"ל שם (ס"ק ט'): "ס"ל דגם בזה שייך מעלת הקדימה לברך על מין אחד תחלה, אלא דס"ל דלא מקדמינן בזה מין שבעה אלא החביב לו יותר יקדימנו לברך עליו ולאכול תחלה. אכן אם שני המינים חביבים אצלו בשוה, אז מברך על מין שבעה תחלה, ועיין מש"כ במ"ב סקכ"ז בשם הגר"א, ועיין בה"ל מש"כ בשם האחרונים דעיקר כי"א הזה שהוא דעת רוב הפוסקים".
[3] רמב"ם (הל' ברכות פ"ח הי"ג), וז"ל: "היו לפניו מינין הרבה, אם היו ברכותיהן שוות – מברך על אחת מהם ופוטר את השאר, ואם אין ברכותיהם שוות – מברך על כל אחת מהן ברכה הראויה לו, ואי זה מהם שירצה להקדים מקדים. ואם אינו רוצה בזה יותר מזה, אם יש ביניהם אחד משבעת המינים – עליו הוא מברך תחלה". וע"ע בשו"ע שם (סעי' ב'), וז"ל: "ולהרמב"ם אם היה מין אחד חביב לו יותר, בין שברכותיהם שוות בין שאינם שוות בין שיש בהם ממין ז' בין שאין בהם ממין ז' – מקדים החביב לו אז באותה שעה; ואם אינו רוצה בזה יותר מבזה, אם יש ביניהם משבעת המינים – עליו מברך תחלה".
[4] וז"ל: "יש אומרים שאם יש פרי שאינו ממין שבעה חביב עליו יותר – מקדימו אפילו למין ז'. מיהו סתם מר"ן ז"ל שקבלנו הוראותיו אינו כן, והמנהג פשוט אצלינו להקדים מין ז' על הכל כסתם מר"ן ז"ל".
[5] וז"ל: "אפילו אם פרי של חמשת המינים שהם ממין ז' הוא חצי פרי ושאר פירות האילן שלפניו הם שלמים – יקדים מין ז', אבל אם שניהם מין ז' או שניהם אינם ממין ז' – יקדים את השלם. וכן אם פרי האדמה הוא פרי שלם ופרי העץ חצי פרי – יקדים בפה"ע, וכן הדין בפירות של אדמה עצמן, ג"כ יקדים את השלם. וכתבתי בסה"ק מקבציאל דהא דצריך לברך על השלם היינו שיהיה שלם בעת הברכה, אבל אחר שבירך עליו לא יניחנו בפיו שלם כמו שהוא כברייתו, יען דכתבו הפוסקים דצריך להזהר שלא יאכל פרי שלם כברייתו אפילו קיטנית אחת, מפני דיש אומרים כיון שהוא בריה שלימה נקרא דבר חשוב ומברכין עליו ברכה אחרונה, ואף על גב דיש הרבה חולקין בזה וסב"ל ולא יברך ברכה אחרונה על זה, מ"מ למה יאכל דבר שלם ויכניס עצמו לכתחילה בסלע המחלוקת, לכך הוא יברך בהיותו הפרי שלם ולא יכניסנו כולו בתוך פיו אלא יכניס מקצתו ויאכל מקצתו ואח"כ יכניס שארית הפרי, אבל לא יחתוך הפרי בידו אחר הברכה משום דבזה שוהה בין ברכה לאכילה אלא יעשה כמו שכתבנו שיכניס הפרי תיכף אחר הברכה בפיו ולא יכניסו כולו אלא מקצתו, וחותך מקצתו בשיניו ויאכל המקצת ויחזור ויכניס השארית ויאכלנה. ודין זה נוהג תמיד, בין בפירות של ז' המינים שברכתן האחרונה מעין ג' בין בשאר פירות האילן שברכתן אחרונה בנ"ר, ועיין עולת תמיד ואליה רבא וערך השלחן וחיי אדם ושאר אחרונים".
[6] וז"ל: "אמנם האליה רבה אות ב' כתב דגם אם אין ברכותיהם שוות – יקדים מין שבעה, ואם אין בהם משבעה מינים – פרי העץ קודם לפרי האדמה, ולא אזלינן בתר החביב יעו"ש. וכן משמע לקמן סוף סעיף ג' שכתב דיש אומרים פרי העץ קודם, ומשמע דאפילו פרי האדמה חביב, אפילו הכי פרי העץ קדים, יעו"ש. וכן נוהגין העולם להקדים פרי העץ לפרי האדמה ואפילו פרי האדמה חביב. ונראה לי הטעם משום דלסתם מרן כאן כשאין ברכותיהם שוות דהיינו פרי העץ ופרי האדמה איזה שירצה יקדים ולא אזלינן בתר חביב, וכיון דאיכא עוד סברא אחריתי דפרי העץ קדים על כן נהגו להקדים פרי העץ".
[7] וז"ל: "…מיהו כבר כתבנו לעיל אות ו' דמנהג העולם להקדים פרי העץ לפרי האדמה אפילו אם פרי האדמה חביב לו יותר. והטעם נראה לי משום דלסתם מרן ז"ל סעיף א' אם אין ברכותיהם שוות, כגון פרי העץ ופרי האדמה, מקדים לאיזה שירצה ואפילו אינו חביב, ולסברת בה"ג פרי העץ קודם, ולכן נהגו להקדים פרי העץ כדי לקיים גם כן סברת בה"ג. והגם דאם היו נוהגין להקדים החביב היו מקיימין גם כן סברת יש אומרים שהביא בסעיף א', יש לומר משום דלהקדים פרי העץ יש בזה גם כן טעם בסוד דעץ רומז אל התפארת והאדמה אל המלכות כידוע, ולכן מקדימים העץ. ועוד נראה לי טעם אחר דאין מקדימין פרי האדמה אפילו חביב, כדי שלא יפטר פרי העץ בברכת פרי האדמה, ואף על גב דאם אינו מכוין אינו נפטר, כמו שכתבנו לעיל אות י"ב, מכל מקום היכא דאפשר עבדינן על צד היותר טוב".