שאלה:
מהי הברכה הראשונה והאחרונה שיש לברך על – לחם המטוגן בביצה, ביסלי, שלוה, שקדי מרק, אטריות ושומשום?
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
לחם מטוגן דינו כלחם רגיל וברכתו "המוציא", ואם אכל כשיעור – צריך נטילת ידיים וברכת המזון[1].
כל מוצר שאינו לחם העשוי מקמח של חמשת מיני דגן – ברכתו "מזונות", ואם אכל כזית תוך ארבע דקות – מברך ברכה אחרונה "על המחיה"[2].
שומשום – ברכתו "בורא פרי האדמה", בין אם אכלו חי או מבושל[3].
חיטה תפוחה (שלווה) – אם היא שלימה – מברך עליה "בורא פרי האדמה", אך אם היא נמסה או מפוררת במים או בחלב – מברך עליה "מזונות"[4].
מקורות:
[1] ברכות (ל"ז ע"ב), וז"ל: "אמר רב יוסף: האי חביצא דאית ביה פרורין כזית – בתחלה מברך עליו המוציא לחם מן הארץ ולבסוף מברך עליו שלש ברכות; דלית ביה פרורין כזית – בתחלה מברך עליו בורא מיני מזונות, ולבסוף ברכה אחת מעין שלש. אמר רב יוסף: מנא אמינא לה – דתניא: היה עומד ומקריב מנחות בירושלים, אומר: ברוך שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה; נטלן לאכלן – מברך המוציא לחם מן הארץ, ותני עלה: וכולן פותתן כזית. אמר ליה אביי: אלא מעתה, לתנא דבי רבי ישמעאל דאמר, פורכן עד שמחזירן לסלתן, הכי נמי דלא בעי ברוכי המוציא לחם מן הארץ! וכי תימא הכי נמי, והתניא: לקט מכולן כזית ואכלן, אם חמץ הוא – ענוש כרת, ואם מצה הוא – אדם יוצא בו ידי חובתו בפסח! הכא במאי עסקינן – בשערסן. אי הכי, אימא סיפא: והוא שאכלן בכדי אכילת פרס, ואי בשערסן – האי שאכלן?! שאכלו מיבעי ליה! – הכא במאי עסקינן – בבא מלחם גדול. מאי הוה עלה? אמר רב ששת: האי חביצא, אף על גב דלית ביה פרורין כזית – מברך עליו המוציא לחם מן הארץ. אמר רבא: והוא דאיכא עליה תוריתא דנהמא". ועיין פרש"י שם (ד"ה "חביצ"א"), וע"ע בב"י (סי' קס"ח), ובשו"ע (שם סעי' י') כתב, וז"ל: "חביצ"א, דהיינו פירורי לחם שנדבקים יחד על ידי מרק, אם נתבשל, אם יש בהם כזית אף על פי שאין בו תואר לחם – מברך המוציא וברכת המזון, ואם אין בהם כזית, אף על פי שנראה שיש בו תואר לחם – אינו מברך אלא בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש". וכתב המשנ"ב (שם ס"ק נ"ו): "שנראה וכו' – דכיון שנתבשל אינו חשוב תואר לחם. ואם לא בשלם בקדרה אלא טיגנם במשקה במחבת, משמע ממג"א (סקל"ו) דלא הוי כבישול, ומהני ביה תואר לחם כמו לקמיה באופן השני ולפי דעת שארי האחרונים שם אין הכרח לדבריו, והנכון שבטיגון לא יאכל בשיש בו תואר לחם כ"א בתוך הסעודה. וכל זה בשאין בהם כזית, אבל אם טיגן פרוסות שיש בהם כזית אפילו אזל ליה התואר לחם, פשוט דמברך המוציא וכנ"ל בבישול וכ"ש בזה".
[2] שו"ע (או"ח סי' ר"ח סעי' ב'), וז"ל: "חמשת מיני דגן ששלקן או כתשן ועשה מהם תבשיל, כגון מעשה קדירה הריפות וגרש כרמל ודייסא, אפילו עירב עמהם דבש הרבה יותר מהם או מינים אחרים הרבה יותר מהם – מברך עליו בורא מיני מזונות ולבסוף על המחיה".וע"ע שם (סעי' ט'), וז"ל: "עירב קמח דוחן ושאר מיני קטניות עם קמח של חמשת מיני דגן ובשלו בקדירה – מברך בורא מיני מזונות ועל המחיה, ואם עשה ממנו פת, מברך המוציא וברכת המזון, ודוקא שיש באותו קמח מחמשת מינים כדי שיאכל ממנו כזית דגן בכדי אכילת פרס". וע"ע הערה מ"ח.
[3] בא"ח (פנחס סעי' י"ב), וז"ל: "פה עירנו עושין מין מתיקה שקורין סמסמי"י דמערבין שומשמין עם סוכ"ר או עם דבש – צריך לברך בורא פרי האדמה, כי שומשמין עיקר, וכן שומשמין שמערבין אותם בדבר חמוץ שקורין לזה סמא"ק וזעת"ר – יברך בורא פרי האדמה דשומשמין עיקר".
[4] שו"ע (סי' ר"ח סעי' ב', ד'). וע"ע שו"ת מאמר מרדכי (ח"ב או"ח סי' כ"א) בהרחבה, ולעיל שאלה י'. וע"ע לעיל הערה ח' באורך.